יאיר כתב:שהשומע קול זמר של אשה ברדיו, אפילו אם מכיר אותה, מותר, כי אין זה קול אשה ממש, אלא חיקוי של קולה על ידי גלי חשמל. ע"ש.
קאצק כתב:אם כך גם ששומע דרך רמקול באולם וכו' ולא רואה את הזמרת אין זה קול אשה ממש.
עקביה כתב:אני לא מבין את ההיגיון שבסברא זו. הרי אם הוא מכיר את האשה, שמיעת קול הזמר מן הסתם תביא אותו לידי הרהור בה, ולמאי נפק"מ ההגדרה הטכנית של הקול שהוא שומע?
החילוק מעט עדין
ההגדרה היא 'קול באשה', כלומר קול שנלווה אליה.
קול אשה בהקלטה לא נלווה לאשה, אין פה אשה ממשית, אלא רק 'קול של אשה', וכמובן שאין כוונתי שרואה הסרטה שלה כששרה - שאז עצם ראייתה מתנועעת וכדו' כבר מסוגלת להרהור.
לעומת אשה ששרה וקולה מתנשא למרחוק באמצעות רמקול - יש כאן אשה, ויש כאן קול באשה.
עדיין יש מקום לדון באם היא לא בחדר זה, ורק קולה ישמע, שהרי סוף סוף יש אשה שהקול משוייך לה, אך לגבי סתם הקלטה - לכאורה מובן מדוע זה לא נחשב כ'קול באשה'.
כשאדם רואה אשה ברחוב בראיה בעלמא - לא מצינו שחששו שיבוא לידי הרהור בה, מאחר ומה שחששו להרהור הוא דוקא כשמתעוררת תשומת לב מיוחדת אליה.
ולכן חששו להרהור בראיית מקומות המכוסין שהתגלו - כי אז מתעוררת תשומת לב מיוחדת אליה.
כשחששו בראיית בגדי צבעונין - הוא דוקא כשמכיר אותה, ולא חששו בסתם ראיית בגדי נשים בחלון ראווה, וזאת כי הבגד מסיט את תשומת הלב שלו לאשה זו שהוא מכיר, משא"כ בראיית בגד בחלון הראווה - אף שבעלמא הוא יודע שזה בגד של נשים - אבל אין סיבה להניח שמחשבתו תלך לאשה מסויימת.
על דרך זו בשמיעת קול שירה או הרצאה וכיו"ב המשוייך לאשה מסויימת הנמצאת כאן - לא הקול הוא הבעיה, כפי שלא הבגד הוא הבעיה, וכפי שלא הפנים הם הבעיה, אלא תשומת הלב המיוחדת שמתעוררת בעקבות הקול המיוחד של שירה או הרצאה, ותשומת הלב הזו עלולה לקחת את מחשבתו לאשה מסויימת זו, משא"כ בסתם ראיה בנאלית של פנים של אשה, שכמותה רואים כל הזמן ברחוב, וכן בשמיעת קול שירה שלא משוייך לאשה מסויימת - אין צורך לחשוש לתשומת לב מיוחדת שתוליך אותו להרהר בה.