מודר הנאה - איזה איסור עובר?

[אבקברד]

המודר הנאה מחבירו, כגון ראובן שהדיר את שמעון שלא ייהנה מנכסיו,
על איזה איסור עובר שמעון כשנהנה מנכסי ראובן?

אם תאמר על איסור נדר - והרי הוא לא נדר כלום
אם תאמר שראובן הוא זה שעובר [ואולי שמעון עובר בלפני עיוור] - והרי ראובן לא עשה מעשה שמחלל את נדרו.

[מה שנכון נכון]

ראה ר"ן נדרים טו, א, וברמב"ם שהביא (פ"י הי"ב-ג) ובריש פ"ה.

[אבקברד]

יישר כך על ההפניות.
הנה זה לשונם:

הר"ן מסכת נדרים דף טו עמוד א - עמוד ב
הלכה אסורה בהנאתו ולוקה - כלומר לוקה היא אבל הוא אינו לוקה שהרי לא עשה שום איסור אלא שהדירה ואפשר דתנא נמי הא אשמועינן אגב ארחיה דעלה רכיבא איסורא אבל לא עליו כלל אבל הרמב"ם ז"ל כתב לוקה הוא שהדירה אם ההנה אותה אבל היא אינה לוקה דכיון דלא נדרה כלל לא שייך בה לא יחל דברו וליתא דודאי הוא אינו לוקה מדאמרינן לקמן בפרק אין בין המודר /נדרים/ (דף לה) גבי יש מעילה בקונמות אמר ליה רב אחא בריה דרב איקא לרב אשי ככרי עליך ונתנה לו במתנה מי מעל למעול נותן הא לא אסירא עליה אלמא אין האוסר עובר כלל והמודר נמי ודאי עבר דאף על גב דכתיב לא יחל דברו לא יחל אדבור קאמר וראיה לדבר מדאמרינן בפרק יוצא דופן (נדה דף מו:) לפי שמצינו שהשוה הכתוב את הקטן לגדול לזדון שבועה לאיסור ולבל יחל ומפרש התם לאיסור בל יחל קאמר וכגון שהקדישו הוא ואכלו אחרים שהאחרים לוקין על הקדשו משום בל יחל אלמא מודר לוקה אף על גב דלא אמר מידי הלכך הכא כי אמרינן ולוקה אאשה קאי.

רמב"ם הלכות נדרים פרק ה
הלכה א
ראובן שאמר לשמעון הריני עליך חרם או הרי אתה אסור בהנייתי נאסר על שמעון שיהנה בראובן, ואם עבר ונהנה אינו לוקה שהרי לא אמר שמעון כלום, ומותר לראובן ליהנות בשמעון שהרי לא אסר עצמו בהנייתו.

רמב"ם הלכות נדרים פרק י
הלכה יב
מי שהדיר את אשתו במרחשון ואמר לה שאין את נהנית לי מכאן ועד הפסח אם תלכי לבית אביך מהיום ועד סכות הרי זו אסורה ליהנות לו מיד גזירה שמא תלך, ואם הלכה לפני הפסח והרי הוא מהנה אותה לפני הפסח הרי זה לוקה, עבר * הפסח אף על פי שהלך התנאי הרי זה אסור לנהוג חולין בנדרו ולהניחה שתלך ותהנה, אלא נוהג בה איסור עד החג כמו שנדר, ואף על פי שתלה הנדר באיסור זמן שעבר וכן כל כיוצא בזה, ואם הלכה אחר הפסח אינה אסורה מליהנות לו. +/השגת הראב"ד/ עבר הפסח אף על פי שעבר התנאי וכו' ולהניחה שתלך ותהנה אלא נוהג בה איסור. א"א חיי ראשי צורת ההלכה אינה כן דאפילו רב יהודה דמחמיר ועליה מקשינן ממתני' מתרץ להאי בל יחל דאי אתהני קודם הפסח קאמר אבל לאסור בהנאתו בדלא הלכה לפני לא אמר אלא ודאי אי נהנית לו קודם הפסח חייב למנעה מלילך לבית אביה עד החג כדי שלא יחול עליו בל יחל למפרע.+
הלכה יג
אמר לה שאין את נהנית לי עד החג אם תלכי לבית אביך עד הפסח אסורה ליהנות מיד, ואם הלכה לפני הפסח ונמצא מהנה אותה הרי זה לוקה ואסורה בהנייתו עד החג ומותרת לילך לבית אביה משהגיע הפסח.

[אבקברד]

אם כן - הן מהרמב"ם והן מהר"ן משמע שאכן שמעון עובר אע"פ שלא נדר כלום, אלא שלר"ן לוקה ולרמב"ם לא לוקה.
מקור האיסור:
לר"ן 'לא יחל אדיבור קאמר', דהיינו אע"ג לא הוי 'דברו',
והקרית ספר כתב שמקור השיטה שלוקה הוא על פי דרשה: לא יחל דברו = לא יוחל דברו:
קרית ספר הלכות נדרים פרק ה
ראובן שאסר הנייתו על שמעון נאסר שמעון בהניית ראובן ונראה דאיסורא הויא מדאוריתא דהא נהנה בדבר האסור לו ואית דסברי דמילקי נמי לקי דאע"ג דכתיב לא יחל דברו לא יוחל קאמר דלא יוחל הדבר ולא יתבטל ואם על עצמו אסרו עובר בבל יחל ואם על אחר אם נהנה ממנו עובר בבל יחל
וקשה לי מה הועלנו במעבר מ'יחל ל'יוחל', סוף סוף שמעון עצמו לא נדר, ואולי הלשון 'יחל' מתייחסת לאותו נושא של 'דברו', דהיינו הנודר, משא"כ הלשון 'יוחל' שמתייחסת לכל אדם.


ומכל מקום עדיין צל"ע:
א. כיצד עוברים על איסור לא יחל או לא יוחל ללא הוצאת דברים מהפה. והרי מוצא שפתיך תשמור כתיב והרי לבטא בשפתים כתיב, ושמא י"ל דכיוון שראובן ביטא בשפתיו הרי יש כאן חלות נדר אף על שמעון.

ב. לפי הרמב"ם ששמעון לא לוקה כיוון שלא הוציא בשפתיו משמע שרק הנודר עצמו עובר על איסור נדר - מהו אם כן האיסור תורה [לפי הקרית ספר] ששמעון עובר?