◆ שאלות והערות קצרות בהלכתא ובשמעתתא ◆

[יוסף חיים אוהב ציון]

שמעתי פעם איזו דרש מר' זושא מאניפולי על המשנה "חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן". אשמח אם אחד מן החברייא יוכל לציין לי מקור לדברים אלו. תודה.

ליקוטי חקל יצחק ספינקא עמ' תלב.

[בערקע חייט]

תודה רבה.

[אשרי יושבי ביתך]

הנה נהגו בקרב עם ישראל, מדורי דורות, לקרוא לכל מיני גויים שהצילו יהודים (כגון בשואה) - "חסיד אומות העולם".
אך לכאורה הגדרה זו שגויה היא, מאחר ומבואר ברמב"ם (פ"ח מהל' מלכים הי"א):

"כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה והודיענו על ידי משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן, אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם".

ומבואר איפוא ברמב"ם שבכדי להקרא 'חסיד אומות העולם' צריך לשמור ז' מצוות ב"נ. ולא רק לשמור, אלא לעשותם מפני שצווה בהן הקב"ה [ע"ש בכס"מ שכתב - "ומה שכתב והוא שיקבל וכו' נראה לי שרבינו אומר כך מסברא דנפשיה ונכוחה היא", עכ"ל].

א"כ מה פשר הדבר שקוראים לגויים במשך הדורות בתואר זה, למרות שמעולם לא שמרו ז' מצוות ב"נ??? אטו תואר והכתרה בעלמא היא, ללא כוונה לדברי הרמב"ם, וצל"ע.

[נ.ב. שאלה נוספת, מה הנפ"מ היוצאת מהגדרה זו שגוי פלוני הוא חסיד אוה"ע? רק בכך שהוא בן עולם הבא?]

[אשרי יושבי ביתך]

שו"ר שדובר בזה כבר כאן, וכאן.

[002]

שמעתי מאחד מגדולי הת"ח שליט"א באזור ירושלים שאמר שיעור כללי לתלמידיו - שלדעתו לכאורה בזמן שהיה סנהדרין היה חיוב להביא עגלה ערופה על אסון מירון.
אלא שלמעשה אין מביאין עגלה ערופה וכדלהלן
א. המנ"ח [מצוה תק"ל] הסתפק האם יש חיוב עגלה ערופה כאשר מת בתוך העיר ולא בין הערים. ויש לדון לפי"ז האם מקום האסון הוא בתוך העיר או שמתחם ההדלקה של תולדות אהרן וכל ציון הרשב"י נמצא מחוץ לבתי הישוב מירון.
ב. תלוי בדברי ר"ע ורבנן בסוטה מז: אם ראו באחד שהרג את הנפש ואין מכירין אותו, וכו' . האם מביאין עגלה ערופה.
ג. ואין חייבים להביא עגלה ערופה על כל אחד ואחד מהנספים אלא מביאים אחד על כולם וכמו שכתב הרמב"ם בפ"ט הלכה י.

ונזדעקו תלמידי הישיבה, דפשיטא שאין שייך כלל עגלה ערופה
דהרמב"ם פ"ט הלכה י' פוסק את דברי הגמרא בסוטה מה: כתיב "כי ימצא חלל באדמה" חלל ולא חנוק ולא מפרפר, ןלכן אין מביאין עגלה ערופה.

ענה הת"ח ואמר:
למדנו היום בדף היומי יומא כג.
עמד רבי צדוק על מעלות האולם ואמר אחינו בית ישראל שמעו הרי הוא אומר כי ימצא חלל באדמה אנן על מי להביא על העיר או על העזרות וירושלים בת אתויי עגלה ערופה היא והתניא עשרה דברים נאמרו בירושלים וזו אחת מהן אינה מביאה עגלה ערופה ועוד {דברים כא-א} לא נודע מי הכהו כתיב והא נודע מי הכהו ?
אלא כדי להרבות בבכיה.

עין לא נותרה יבשה.

[עושה חדשות]

האם רציחה ע"י גרמא, זה ג"כ יהרג ואל יעבור?
(מסברא כן, השאלה אם כתוב משהו בפירוש).

[קופא דמחטא]

אי סברא ל"ל קרא?
ומוכח, שהרי סברת מאי חזית וכו' הוא על התוצאה לא על המעשה. ורק ברציחה בשוא"ת א"צ להתנגד דמאי חזית דדמא דידיה סמיק מדידי.
ועוד, שאם היה הדבר מותר, היה לו לרבה במעשה דאמר לי מרי דוראי וכו' לייעץ לו להרגו בגרמא.

העובדה שלא נכתב בשום מקום עד כה שמותר להרוג בגרמא כדי להציל את עצמו, זה לכאו' גם נקרא כתוב בפירוש.

[עליך עיננו]

האם רציחה ע"י גרמא, זה ג"כ יהרג ואל יעבור?
(מסברא כן, השאלה אם כתוב משהו בפירוש).

אולי קצת סמך מהמשנה בתרומות ומובא להלכה ברמב"ם יסוה"ת פ"ה שאם אמרו אנסים תנו לנו אחד ונהרגהו ואם לאו נהרוג את כולם יהרגו ולא ימסרו.
וכ"כ להדיא הריטב"א בפסחים כה', ובמגדל עוז ליעב"ץ אבן בוחן פ"א אות פא' נסתפק בזה,וכ' שנוטה להחמיר.

[שערי הנהרות.]

"בברכות לד ב - "ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו [הטובות והנחמות- רש''י] אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא - עין לא ראתה אלהים זולתך. ופליגא דשמואל, דאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, שנאמר: כי לא יחדל אביון מקרב הארץ".

מהן ''הטובות והנחמות'' שבדברי הנביאים, שנחלקו האם תהיינה בימות המשיח? עיקר דברי הנביאים הם על שעבוד מלכויות, קיבוץ גלויות, וביהמ''ק - ואלו קיימים לכ''ע.
מהתלמוד עצמו משמע שנחלקו האם יהיו אז עניים - איך היכן בדברי הנביאים נאמר שלא יהיו עניים?

ודאי העניין נדון במקורות רבים, ואין בידי לתור אחריהם כעת.

[עני בן פחמא]

בספר באר משה ח"ז כתב שכאשר צולים כבד בתנור יש לחמם את התנור קודם הצלייה, מה הטעם לזה? הרי ממ"נ אם התנור חם שיס"ב יש כאן צלי והכל בסדר, ואם אין יס"ב אין כלום, וכי בעינן דוקא חום רב לצליית כבד, ולא די ביס"ב?

https://beta.hebrewbooks.org/reader/rea ... hlts=&ocr=

[עושה חדשות]

"נתכוון להרוג זה והרג את זה אפילו נתכוון להרוג עובד כוכבים או בהמה ונמצא ישראל הרי כל אלו קרובין למזיד ואינן נקלטין", למה נתכוין להרוג בהמה הוא קרוב למזיד יותר ממי שנתכוין לבקע עץ וכד' והרג אדם?

[לבי במערב]

בפשטות, סוכ"ס בהריגה הי' עסוק.

[שומע ומשמיע]

בפרקי דר"א ריש פמ"ו

רבי אלעזר בן עזריה אומר, ערב שבת בששה לחודש בשש שעות ביום קבלו ישראל את הדברות, ובתשע שעות ביום חזרו ישראל לאהליהם, m היה המן מוכן להם לשני ימים. לפיכך שבתו אותו שבת, שמחים בשמחת ההג שבו שמעו קולו של הקדוש ברוך הוא

מבואר שיטתו שבמתן תורה היה חג ושבת רצופים ובחג ירד המן כפול לשבת. וצ"ע קושיית תוס' ביצה ב:

תימה דכאן משמע שהמן לא היה יורד בי''ט כדפי' רש''י הששי הראוי להכנה וזהו בחול והא אמר ויברך ויקדש ברכו במן וקדשו במן שבשבת לא היה יורד מן אבל בי''ט היה יורד
וי''ל דמדרשים חלוקין כדאיתא במדרש (מכילתא ע' בשלח) שבת לא יהיה (שמות טז) לרבות יום הכפורים לא יהיה בו לרבות י''ט שלא היה יורד בהן מן ועי''ל דאפי' היה יורד בי''ט מ''מ בי''ט שחל להיות בע''ש לא היה יורד מדכתיב קרא בו ביום הששי ולא כתיב ששי משמע הששי המיוחד שהוא ראוי להכנה ולא בששי שהוא יו''ט

ומבואר כאן דלא כתי' השני, והתירוץ הראשון גם לא יועיל כי ר' אליעזר ס"ל להכנה דדבה כמבואר בברייתא שם ד.

[עזריאל ברגר]

"נתכוון להרוג זה והרג את זה אפילו נתכוון להרוג עובד כוכבים או בהמה ונמצא ישראל הרי כל אלו קרובין למזיד ואינן נקלטין", למה נתכוין להרוג בהמה הוא קרוב למזיד יותר ממי שנתכוין לבקע עץ וכד' והרג אדם?

לא מדובר במי שנתכוון להרוג בהמה ונדחה ידו ופגעה באדם, אלא במי שנתכוון להרוג בהמה ונמצא ישראל.
וזה מה שנקרא בעברית מדוברת "רשלנות פושעת" - אדם צריך לשים לב אם הוא שוחט בהמה או הורג אדם!!!

[הארי החי]

בפרקי דר"א ריש פמ"ו

רבי אלעזר בן עזריה אומר, ערב שבת בששה לחודש בשש שעות ביום קבלו ישראל את הדברות, ובתשע שעות ביום חזרו ישראל לאהליהם, m היה המן מוכן להם לשני ימים. לפיכך שבתו אותו שבת, שמחים בשמחת החג שבו שמעו קולו של הקדוש ברוך הוא

מבואר שיטתו שבמתן תורה היה חג ושבת רצופים ובחג ירד המן כפול לשבת. וצ"ע קושיית תוס' ביצה ב:

תימה דכאן משמע שהמן לא היה יורד בי''ט כדפי' רש''י הששי הראוי להכנה וזהו בחול והא אמר ויברך ויקדש ברכו במן וקדשו במן שבשבת לא היה יורד מן אבל בי''ט היה יורד
וי''ל דמדרשים חלוקין כדאיתא במדרש (מכילתא ע' בשלח) שבת לא יהיה (שמות טז) לרבות יום הכפורים לא יהיה בו לרבות י''ט שלא היה יורד בהן מן ועי''ל דאפי' היה יורד בי''ט מ''מ בי''ט שחל להיות בע''ש לא היה יורד מדכתיב קרא בו ביום הששי ולא כתיב ששי משמע הששי המיוחד שהוא ראוי להכנה ולא בששי שהוא יו''ט

ומבואר כאן דלא כתי' השני, והתירוץ הראשון גם לא יועיל כי ר' אליעזר ס"ל להכנה דדבה כמבואר בברייתא שם ד.

יש לדחות ע"פ מ"ש הריב"ש (צו) דעדיין לא נצטוו בשביתת המועדות עד לאחר שהוקם המשכן ע"ש, וא"כ לא היה עליו דין יו"ט וא"ש. ומ"ש הפרדר"א שמחים בשמחת החג אינו מוכרח ועי' בביאור הרד"ל שהק' דמשמע מדבריו שבשבת שמחו בשמחת החג והרי לשיטתו בשבת כבר לא היה יו"ט (אגב מבואר שלא נקט כהריב"ש) ורצה להגיה כשמחת החג ע"ש בדבריו.

[עושה חדשות]

מזיק פירות שביעית, האם דמי התשלום נתפסים בקדושה?

[איתן נוי]

איך נקרא בלשון הש"ס, הכיסוי ששמים לסוס/חמור בצידי עיניו שלא ירעה בשדות זרים?

[שש ושמח]

מזיק פירות שביעית, האם דמי התשלום נתפסים בקדושה?

אפילו במכירה בהקפה אין הדמים נתפסים, וכיצד ייתפסו במזיק?

[עושה חדשות]

מזיק פירות שביעית, האם דמי התשלום נתפסים בקדושה?

אפילו במכירה בהקפה אין הדמים נתפסים, וכיצד ייתפסו במזיק?

צודק, יש"כ.
אמנם הכריע החזו"א להקל כדעת ר"י בתוספות בע"ז דס"ב, אבל לדעת רוב הראשונים שם הרי באופן שהפירות בעולם בשעת פירעון הדמים ה"ה נתפסים בקדו"ש. וכאן יש לשאול מה הדין בתשלום פירות שניזוקו אבל עדיין הם בעולם, כי סו"ס התשלום הוא תמורת מה שנחסר מהם.

[שש ושמח]

ועדיין לא זכיתי להבין מה הצד שייתפסו, ולכאו' פשוט כדבריך שכיון שהתשלום הוא תמורת החסרון לא ייתפס.

[לבי במערב]

איך נקרא בלשון הש"ס, הכיסוי ששמים לסוס/חמור בצידי עיניו שלא ירעה בשדות זרים?

מנין ההנחה שנז' בש"ס?
אגב, מטרתו אינה כדי שלא ירעה בשדות זרים (אלא להגן מזבובים טורדניים). ושמא הכוונה 'שלא יראה'...

[עובדיה חן]

להשתמש בהקלטות של אבטחה בתוך בית כנסת,שמקליטים את חזנות התפילה,האם לצורך שמיעה והנאה ביום חול זה מותר?

[איתן נוי]

איך נקרא בלשון הש"ס, הכיסוי ששמים לסוס/חמור בצידי עיניו שלא ירעה בשדות זרים?

מנין ההנחה שנז' בש"ס?
אגב, מטרתו אינה כדי שלא ירעה בשדות זרים (אלא להגן מזבובים טורדניים). ושמא הכוונה 'שלא יראה'...

זכור לי. יתכן שאין כזה דבר.
בכ"א המטרה של זה רק בכדי שיהיה ממוקד ולא ירעה בשדות זרים.

[לבי במערב]

כמדומני שכיום משתמשים בו - עכ"פ בעיקר - להגנה מפני זבובים, כאמור.

[איתן נוי]

כמדומני שכיום משתמשים בו - עכ"פ בעיקר - להגנה מפני זבובים, כאמור.

אדרבה היום בחיפוש קל ראיתי שמשתמשים דווקא בשביל שלא ירעה... אבל אולי עושה גם פעולה זו דרך אגב.
מצאת משהו בש"ס?

[איתן נוי]

האם יש לגרע"י או מי מהפוסקים הספרדים גילוי דעת בעניין זה?

[נהר שלום]

האם יש לגרע"י או מי מהפוסקים הספרדים גילוי דעת בעניין זה?

ד. מותר ללמוד בשבת גם דברים שצריך להם רק ליום המחרת, אף שאסור להכין כל דבר משבת לחול. ולכן מותר לתלמידים לחזור על לימודם ולהתכונן למבחן ביום א'. והני מילי בדברים מותר ללמוד בהם בשבת ואין ללמוד בשבת אלא בדברי תורה. ואפילו ספרי חכמות כגון ספרי רפואה אסור, ומיהו אם הרופא צריך לעיין בספרי הרפואה לצורך היום רשאי לעשות כן. וכן תלמיד המתמחה לרפואה, ועומד למבחן על זה אחר השבת, והזמן דוחק, רשאי לסמוך על דעת הרמב"ן והרשב"א שמתירים לעיין בספרי חכמות בשבת. [ילקו"י שבת כרך ב' עמוד רטז. הליכות עולם חלק ג' עמוד קעג].

ראה גם מנוחת אהבה פי"א סע' טז

[איתן נוי]

האם יש לגרע"י או מי מהפוסקים הספרדים גילוי דעת בעניין זה?

ד. מותר ללמוד בשבת גם דברים שצריך להם רק ליום המחרת, אף שאסור להכין כל דבר משבת לחול. ולכן מותר לתלמידים לחזור על לימודם ולהתכונן למבחן ביום א'. והני מילי בדברים מותר ללמוד בהם בשבת ואין ללמוד בשבת אלא בדברי תורה. ואפילו ספרי חכמות כגון ספרי רפואה אסור, ומיהו אם הרופא צריך לעיין בספרי הרפואה לצורך היום רשאי לעשות כן. וכן תלמיד המתמחה לרפואה, ועומד למבחן על זה אחר השבת, והזמן דוחק, רשאי לסמוך על דעת הרמב"ן והרשב"א שמתירים לעיין בספרי חכמות בשבת. [ילקו"י שבת כרך ב' עמוד רטז. הליכות עולם חלק ג' עמוד קעג].

ראה גם מנוחת אהבה פי"א סע' טז

לכאורה לפי מ"ש שם שאין ללמוד בשבת אלא בדברי תורה. אף הוא אחז אין למד מקצועות חול.
אך צידד להקל וכן בהליכות עולם צידד שמותר ללמוד בספרי רפואה וז"ל שם: "וכן תלמיד המתמחה לרפואה, ועומד למבחן על זה אחר השבת, והזמן דוחק, רשאי לסמוך על דעת הרמב"ן והרשב"א שמתירים לעיין בספרי חכמות בשבת".
ולכאורה נראה שכל מה שהתיר הוא רק לעניין רפואה.
אך אין גילוי לגבי שאר מקצועות חול כגון אנגלית וכדו'.
*מנוחת אהבה חלק א' פרק י' סל"ה

[עושה חדשות]

מזיק פירות שביעית, האם דמי התשלום נתפסים בקדושה?

אפילו במכירה בהקפה אין הדמים נתפסים, וכיצד ייתפסו במזיק?

צודק, יש"כ.
אמנם הכריע החזו"א להקל כדעת ר"י בתוספות בע"ז דס"ב, אבל לדעת רוב הראשונים שם הרי באופן שהפירות בעולם בשעת פירעון הדמים ה"ה נתפסים בקדו"ש. וכאן יש לשאול מה הדין בתשלום פירות שניזוקו אבל עדיין הם בעולם, כי סו"ס התשלום הוא תמורת מה שנחסר מהם.

ובמחשבה נוספת; גם אם מכירה בהקפה אינה תופסת את הדמים בקדו"ש, כי כבר זכה בפירות לגמרי, והתשלום הוא לפירעון החוב. אבל מזיק לא זכה בפירות והתשלום הוא ממש בעבורם. רק תישאר טענתך "שכיון שהתשלום הוא תמורת החסרון לא ייתפס", ואולי אי"ז מוכרח.

[דרומי]

בלמדי הרמב"ם היומי התקשיתי בלשונו הל' סנהדרין פכ"ה ה"ד:

"כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור אסור בעשיית מלאכה בפני שלושה כדי שלא יתבזה בפניהם .. קל וחומר לאכול ולשתות ולהשתכר בפני רבים .. אוי להן לאותן הדיינין שנהגו בכך מעלבון תורת משה .. וגרמו רעה להן ולבני בניהם בעולם הזה ולעולם הבא".

ונשאלת השאלה, בשלמא הדיינים עצמם הגורמים לעלבון תורת משה מובן שגרמו רעה לעצמם בשני העולמות, ה' יכפר בעדם, אבל מה אשמים "בני בניהם"?

ולמיטב זכרוני זהו הדין היחיד ברמב"ם שבו מעשה רע של האדם עצמו משפיע לגריעותא על קרובי משפחתו שלכאורה לא עשו דבר. וצע"ג.

[עובדיה חן]

הרב דינר פסק: אברך שמבזבז על חלאקה לילד כמו 1000 ש"ח זה גזל מראש כולל וצ"ע האם הכסף שמקבל מראש כולל זה על תנאי שלא יבזבז אותם ?

[.השוחט]

אדם מצא אבידה, ונתברר לו מי בעליה, באופן שרשאי ליקח שכר בטלה (כמבואר בגמרא ופוסקים) והמאבד אינו רוצה לשלם. האם מותר למוצא להחזיק באבידה בתורת תפיסה עד שישלם, כמו כל תפיסה שרשאי אדם לעשות דינא לנפשיה ולתפוס בחפץ חבירו הנמצא בידו עד שישלם לו את המגיע לו ממנו, או דשאני הכא מכיון שמצווה ועומד להשיב האבידה ובתפיסתו הוא מבטל מצוה זו.

[אדיר במרום]

הרב דינר פסק: אברך שמבזבז על חלאקה לילד כמו 1000 ש"ח זה גזל מראש כולל וצ"ע האם הכסף שמקבל מראש כולל זה על תנאי שלא יבזבז אותם ?

הוא לא פסק, הוא רק צידד כך ואמר כן תוך כדי שיעור כדי שתובן חומרת הדבר של הוצאת ובזבוז כסף על מותרות.

[עזריאל ברגר]

אדם מצא אבידה, ונתברר לו מי בעליה, באופן שרשאי ליקח שכר בטלה (כמבואר בגמרא ופוסקים) והמאבד אינו רוצה לשלם. האם מותר למוצא להחזיק באבידה בתורת תפיסה עד שישלם, כמו כל תפיסה שרשאי אדם לעשות דינא לנפשיה ולתפוס בחפץ חבירו הנמצא בידו עד שישלם לו את המגיע לו ממנו, או דשאני הכא מכיון שמצווה ועומד להשיב האבידה ובתפיסתו הוא מבטל מצוה זו.

בפשטות אין עליו מצוה להשיב את האבדה ולהפסיד את שכר בטלתו.

[אשרי יושבי ביתך]

ידוע מה שהביא המשנ"ב (סי' ב סק"ב) 'וכן יזהר מללבוש ב' מלבושים יחד בפ"א כי קשה לשכחה', עכ"ד.

ודבר פלא ראיתי בהנהגת הגרח"פ שיינברג זצ"ל בספר 'ארחות הרב וראש הישיבה' (עמ' פ):

ארחות הרב וראש הישיבה עמוד פ.PNG (32.56 KiB) נצפה 7008 פעמים

כל היודע ביאור בהנהגה זו, מ"ט לא חשש לקשה לשכחה, אשמח אם יודיעני!

[אראל]

אולי כי 'שומר מצוה לא ידע דבר רע'?

[אשרי יושבי ביתך]

אולי כי 'שומר מצוה לא ידע דבר רע'?

הרגע דיברתי עם תלמידו הגאון רבי ישראל גואלמן שליט"א (רב קהילת שערי תבונה) ואמר לי ששאל את הגרח"פ ע"ז פעם, והשיבו בדיוק במילים שכתבתם: 'שומר מצוה לא ידע דבר רע'.

[יוסף חיים אוהב ציון]

אולי כי 'שומר מצוה לא ידע דבר רע'?

הרגע דיברתי עם תלמידו הגאון רבי ישראל גואלמן שליט"א (רב קהילת שערי תבונה) ואמר לי ששאל את הגרח"פ ע"ז פעם, והשיבו בדיוק במילים שכתבתם: 'שומר מצוה לא ידע דבר רע'.

כתב לי אחי:
הגר"ד קוק אמר כיון דכל הבעיה היא שכחה ובבגד של ציצית כתיב וזכרתם ממילא ליכא חששא. ובמקו"א כתבתי עוד בזה.

[שומע ומשמיע]

אדם מצא אבידה, ונתברר לו מי בעליה, באופן שרשאי ליקח שכר בטלה (כמבואר בגמרא ופוסקים) והמאבד אינו רוצה לשלם. האם מותר למוצא להחזיק באבידה בתורת תפיסה עד שישלם, כמו כל תפיסה שרשאי אדם לעשות דינא לנפשיה ולתפוס בחפץ חבירו הנמצא בידו עד שישלם לו את המגיע לו ממנו, או דשאני הכא מכיון שמצווה ועומד להשיב האבידה ובתפיסתו הוא מבטל מצוה זו.

חייך קודמים

[עושה חדשות]

איתא בריש פרק הבונה דבעינן דוקא שתהיה מלאכתו מתקיימת, וגם לענין כתיבה קיימא לן דבעינן דוקא שיכתוב בדבר המתקיים. אך בריש פרק הבונה איתא שם במשנה, כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חייב, משמע לכאורה דאפילו אם מתקיימת רק על יום השבת לחוד, וכן משמע לעניות דעתי ברמב"ם פרק ט הלכה י"ג, עיין שם היטב, והמשנה כללא כייל זה הכלל וכו', ועל כרחך אנו צריכין לומר דמה שהמשנה פוטרת בכתב שאינו של קיימא כגון במשקין ומי פירות, היינו, משום שאינו מתקיים כלל אפילו על יום השבת, אכן ברש"י שם איתא במשנה דהאי בשבת אעושה מלאכה קאי, אם כן משמע מיניה דבעינן שיהיה מתקיים תמיד ולא די ביום השבת לחוד, ובעניננו איני יודע, דאולי הוא מתקיים על יום השבת, והתוספות סבירא להו כרש"י, או דהתוספות סבירא להו כהרמב"ם ואפילו על יום השבת אינו מתקיים ולכך פטור

לכאו' לדעת הרמב"ם יוצא שאם כתב כתיבה המתקיימת לכמה שעות בלבד, אז אם זה היה בליל שבת ה"ה פטור כי עד סוף השבת זה כבר לא יתקיים, ואם זה היה בשעות האחרונות של שבת, באופן שזה ימחק רק במוצ"ש, חייב. האם זה נכון, או שאפשר לפרש אחרת?