אביא כאן את כל לשון המלבי"ם בענין לתועלת המעינים.
לא יהיה דבר זה זר בעיניך, כי כן תמצא לחז"ל שאמרו בפרק ערבי פסחים בשם ר' אלעזר בן עזריה שהלל הגדול חזקיהו אמרו, וכן פירשתיו על נס סנחריב, וכן תמצא להמפרשים הקדמונים המפרשים על דרך הפשט בכל מקום, וכתבתי זאת לגול מעלינו טענות המלעיגים לאמר איך יתכן כי בימי דוד בעוד המלכות על תקפה וישראל על אדמתם ועוד לא נגזרה גזירה וכבר שרו על הדוכן ביטול המלכות וגלות צדקיהו בסימן פ"ט וישביתם על נהרות בבל וקללתם את בבל ואת בני אדום אשר עוד לא חטאו ולא הרשיעו וכדומה מאלה הטענות, ועל כן פרשתי לפי הפשט לסתום פה המעוררים והנוקפים כי גם למה שאמרו חז"ל שנאמר ספר זה על ידי עשרה זקנים ובתוכם בני קרח ואסף וחלוקים על ידותון, אין הכרח שהיה הכל בימי דוד כי כל עוד שהיתה הנבואה בישראל עד חותם הנביאים מלאכי זה עזרא היה הצינור פתוח והלוים המשוררים חזו ברוח ה' ודבריהם קודש עד עזרא שחתם כתבי הקדש ומאז לא נוסף עליהם דבר. כל זה כפי דרך הפשט אשר במסלתו הלכנו בפירושנו זה אשר שמתי לי למטרה לכונן חצי נגד להקת המבארים אשר כוונתם להשפיל כבוד כתבי קודש. אולם אצלנו אמונה אומן כי שבעים פנים לתורה וכפי דרך הדרוש והרמז והקבלה, כל המזמורים הללו כבר צפו במחזה הנביאים והמשוררים בני קרח ואסף בימי דוד והיו גנוזים וצפונים ביד אנשי הרוח דור דור עד עת שיצא הדבר אל הפועל ואז נאמרו בקול רם על הדוכן כל אחת בשעתה. ולא יקשה זאת איך שורר ישיבתם על נהרות בבל ורשעת בבל בעוד לא יצאה לפעולת אדם ולא נגזרה גזירה, שעל ענינים אלה וכיוצא יש לנו דברים בדרושנו על עניני הנבואה ודרכיה באורך, אולם להבין הכתובים כפי הפשט והמליצה לא יגרע הדרת הכתובים וכחם אם יסד אותם איש הרוח מבני לוי בימי דוד או בימי חזקיהו וכדומה, כי רוח ה' ודברו היה משוטט בימים האלה מבלי הבדל בהרדת קודש עד שנשבר הכד על המבוע ונאסף האור בימי הנביאים האחרונים ונביאיה לא מצאו חזון מה', ועיין מה שכתבתי בפירושי לסימן נ"ג שכבר בא כיוצא בו בסימן י"ד, כי נוסד בימי דוד ונאמר שנית בימי חזקיהו על דבר סנחריב, וכן תוכל לאמר בכל אלה, שתחלה נאמרו בסתר בימי קדם וחזרו ויסדום בגלוי ונמסרו לכל עדת ישראל בקדושת הכתובים, ודי בהערה זו.
מלבי"ם תהלים פרק קיג
(א) הללויה, המזמורים האלה לפי דעת ראב"ע בפ' ערבי פסחים. אמרם או תקנם חזקיה וסיעתו, והדברים מותאמים עם הענין הנאמר בם, שיש בהם תפלה על החולה, והודאה על הרפואה, וגם הודאה על מפלת האויב, ולדעת האומרים שנאמרו בזמן קדום מה שאירע לבנים אירע לאבות, שגם דוד בשעת חליו בקש עזרו להצילו מיד אויב, כמו שנמצא בספר זה כ"פ. ואני אפרשהו על הנסים שאירעו לחזקיהו, באשר הקורות שבאו לו אז נמצאים בכתובים ומסכימים עם תוכן המזמורים ועם דעת חז"ל שנתקן בימיו.
