ברמב"ם הל' תפלה פ"ג:
תפלת השחר מצותה שיתחיל להתפלל עם הנץ החמה וזמנה עד סוף שעה רביעית שהיא שלישית היום, ואם עבר או טעה והתפלל אחר ארבע עד חצות היום יצא ידי חובת תפלה, אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה, שכשם שתפלה מצוה מן התורה כך מצוה מדבריהם להתפלל אותה בזמנה כמו שתקנו לנו חכמים ונביאים.
אם אדם מתפלל לאחר חצות האם הוא לא יצא ידי חובת תפלה דאורייתא? הרי ברור שכן, אז מה הריבותא של הרמב"ם לומר "עד חצות היום" בזמן שהוא יכל לכתוב בפשטות "אם עבר או טעה והתלל אחר ארבע יצא י"ח תפלה אבל לא יצא י"ח תפלה בזמנה?!