ניפוץ חלון לצורך הצלת תינוק

[לב חיים]

א) אדם שהולך ברחוב ביום חם, ורואה תינוק סגור ברכב שכבוי, ואין שם מזגן.
האם מותר לו לנפץ החלון, כדי להוציא התינוק משם שלא יבוא חס ושלום לסכנה
של התייבשות מהחום הכבד והעצום ששורה ברכב סגור, וכבר קרה לצערנו הרבה
אסונות רחמנא ליצלן. ?
ב) ואם ניפץ החלון, ואחרי כמה דקות בא בעל הרכב, וטוען לו שצריך לשלם לו
על החלון, הצדק עם מי ? והטעם ?
השאלות מאת הרה"ג ר'
גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א
מח"ס "גם אני אודך"
ו"פרדס יוסף החדש" על המועדים.

[חלמישצור]

על א', כגון זה אמרו "השואל הרי זה שופך דמים, והנשאל הרי זה מגונה".

וראה מש"כ הרמב"ם בהל' שבת ב, יז (ומקורו בגמרא יומא פד, ב)

נפל תינוק לבור - עוקר חוליה ומעלהו, ואף על פי שהוא מתקן בה מדרגה בשעת עקירתן. ננעלה דלת בפני תינוק - שובר את הדלת ומוציאו, ואף על פי שהוא מפצל אותה עצים שראוין למלאכה, שמא יבעת התינוק וימות ... וכל הקודם להציל הרי זה משובח, ואינו צריך ליטול רשות מבית דין בכל דבר שיש בו סכנה.

[גימפעל]

אשכול ארוך ע"ז: viewtopic.php?f=51&t=47044

[לב חיים]

...............

[עזריאל ברגר]

נושא התשלום נידון שם באריכות החל מההודעה viewtopic.php?p=568423#p568423

[כולל יונגערמאן]

על א', כגון זה אמרו "השואל הרי זה שופך דמים, והנשאל הרי זה מגונה".

וראה מש"כ הרמב"ם בהל' שבת ב, יז (ומקורו בגמרא יומא פד, ב)

נפל תינוק לבור - עוקר חוליה ומעלהו, ואף על פי שהוא מתקן בה מדרגה בשעת עקירתן. ננעלה דלת בפני תינוק - שובר את הדלת ומוציאו, ואף על פי שהוא מפצל אותה עצים שראוין למלאכה, שמא יבעת התינוק וימות ... וכל הקודם להציל הרי זה משובח, ואינו צריך ליטול רשות מבית דין בכל דבר שיש בו סכנה.

זה שהותרו מצוות שבין אדם למקום במקום פיקוח נפש לא בהכרח אומר שגם בין אדם לחבירו הותר

וכידוע דברי רש"י לגבי גזילה במקום פיקוח נפש (וכעת נראה לי שבזה גם יכולים להבין השיטה המחייבת להלכה להפיל עצמו לתוך כבשן האש ובלבד שלא ילבין פני חבירו - ולכאורה למה יהרג הוא כדי למנוע 'כאילו' הריגה של חבירו, אבל אם רואים גישה כזו בראשונים שאכן הקב"ה התורה ויתרה על שלו, על שבין אדם למקום במקרה של פיקוח נפש, ואולי אפילו ויתרה על חלק הבין אדם למקום שיש בבין אדם לחבירו, אבל על עצם בין אדם לחבירו שהשכל מחייבו גם בלי התורה והסברא הפשוטה שאין לך רשות להשתמש במה שלא שייך לך או להזיק - גם באופן מילולי - לחברך, עדיין במקומו עומד ולא שייך בזה ההיתר דוחי בהם)

כמובן להלכה למעשה כבר העמיסו המפרשים פשט אחר בדברי רש"י ולא נקטו כשיטה הזו של חייב אדם להפיל עצמו, אבל ע' פנים לתורה ונראה שהיה אכן גישה כזו לכמה מהראשונים

[אש משמים]

א) אדם שהולך ברחוב ביום חם, ורואה תינוק סגור ברכב שכבוי, ואין שם מזגן.
האם מותר לו לנפץ החלון, כדי להוציא התינוק משם שלא יבוא חס ושלום לסכנה
של התייבשות מהחום הכבד והעצום ששורה ברכב סגור, וכבר קרה לצערנו הרבה
אסונות רחמנא ליצלן. ?
ב) ואם ניפץ החלון, ואחרי כמה דקות בא בעל הרכב, וטוען לו שצריך לשלם לו
על החלון, הצדק עם מי ? והטעם ?

א. חובה על כל אדם הרואה את חבירו בסכנת חיים לעשות כל שביכולתו ע"מ להצילו.
יש לזכור לנפץ חלון שאינו בקירבת הילד כדי שלא יפגע מהחלון.
ב. פטור. בגמ' בב"ק קיז ע"ב "רודף שהיה רודף אחר רודף להציל ושבר כלים בין של נרדף בין של כל אדם פטור ולא מן הדין אלא שאם אי אתה אומר כן אין לך אדם שמציל את חבירו מן הרודף".

[פליאה]

על א', כגון זה אמרו "השואל הרי זה שופך דמים, והנשאל הרי זה מגונה".

וראה מש"כ הרמב"ם בהל' שבת ב, יז (ומקורו בגמרא יומא פד, ב)

נפל תינוק לבור - עוקר חוליה ומעלהו, ואף על פי שהוא מתקן בה מדרגה בשעת עקירתן. ננעלה דלת בפני תינוק - שובר את הדלת ומוציאו, ואף על פי שהוא מפצל אותה עצים שראוין למלאכה, שמא יבעת התינוק וימות ... וכל הקודם להציל הרי זה משובח, ואינו צריך ליטול רשות מבית דין בכל דבר שיש בו סכנה.

הנה זה ידוע לכל, וגם הגאון הרב השואל הנ"ל בוודאי יודע זאת, אולם מה שחקר שאלה זו, מפני שצריך באמת עדיין טוב מאד לברר ענין זה בעמקות, האם בדקה שרואה התינוק ברכב לבד, צריך מיד לנפץ החלון, ואולי יצא בעל הרכב לקנות לו פחית שתיה, ? וצריך בירור טוב בכל הענין כאן, ואדרבה מחכים לכת"ר שליט"א להעמיק בסוגיא זו היטב כדעתו הרחבה. ודו"ק.

[ש. ספראי]

תשלום עבור ניפוץ שמשת רכב לצורך הצלת תינוק ששהה בתוכו
א) נשאלתי מהרה"ג רבי גמליאל הכהן רבינוביץ' אודות יהודי עבר ברחוב ביום שרבי והבחין בתינוק יושב במכונית חונה. הוא ניפץ במהירות את שמשת הרכב והוציא את התינוק. כעבור חצי שעה חזר אבי התינוק למכוניתו. הוא הודה בלבביות ליהודי שהציל את חיי תינוקו, אך תבע ממנו לשלם על ניפוץ השמשה שברכבו. האם הוא צודק?
ב) עוד יש לשאול במקרה שיהודי עבר ברחוב ביום שרבי והבחין בתינוק יושב במכונית חונה. הוא ניפץ במהירות את שמשת הרכב והוציא את התינוק. כעבור דקה חזר אבי התינוק למכוניתו והנה הוא רואה את שמשתו שבורה ויהודי אוחז בתינוקו. "התינוק לא היה בסכנת חיים, משום שבסך הכל יצאתי לרגע החוצה, כדי לשלשל מכתב בתיבת דואר בבנין ממול. אין שום סיכון להשאיר תינוק ברכב למשך דקה אחת בלבד. לא היה שום סיכוי שאתעכב מעבר לדקה, כפי אשר התרחש במציאות. תשלם לי על השמשה השבורה!", טען אבי התינוק ובעל הרכב. האם הוא צודק?

א] תשובה: מצינו מחלוקת רש"י ותוספות והרא"ש בב"ק ס, ב האם אדם יכול להציל את עצמו בממון חבירו על מנת לשלם, וכבר האריכו האחרונים בביאור שיטת רש"י התמוהה שם, לפיה אין אדם יכול להציל עצמו בממון חברו גם ע"מ לשלם לאחר מכן, עי' שו"ת בנין ציון סימנים קסז- קע והארכתי בזה בס' שלהי דקייטא, ועי' שו"ת הרשב"א (ח"ד סי' יז) ושו"ת מהר"ם שיק (יו"ד סי' שמז) ואפיקי ים (ח"ב סי' לב). אולם נפסק להלכה בשו"ע (חו"מ סי' שפח, ב) שהמציל עצמו בממון חברו חייב לשלם.
וכתב הראב"ד בשיטמ"ק (ב"ק קיז, ב ד"ה ומציל) שאדם חייב להציל את חבירו בממונו דווקא בפניו, וגם כשמצילו בפניו משום "לא תעמוד על דם רעך", חייב הניצול להשיב למציל את ממונו, והא דמצינו בב"ק פ"א שיהושע התנה לנחול את הארץ על מנת שהרואה את חברו מסובך בכרם או בשדה חבירו, יכול להיכנס ולהצילו גם במחיר היזק הכרם או האילנות, הנה תקנת יהושע ניתקנה כדי שגם שלא בפניו אפשר להציל עצמו או את חברו בממון חברו.

והרשב"א (ב"ק פ"א ב ד"ה מפסג) כתב שיהושע תיקן שהנקלע לסכנה בתוך שדה חברו, יכול להציל עצמו אפילו בחינם וא"צ לשלם לבעל השדה על הנזק שנגרם מהצלתו. ואולם כתב בשו"ת אור גדול (סי' א) דאפשר ויהושע תיקן כן רק להתועה בין הכרמים, אך לא בכל הצלה, ובכל הצלה יכול להציל עצמו על חשבון נזק הכרמים, רק בפני בעל הכרמים, המחוייב להצילו מדין "לא תעמוד על דם רעך". אם כך, יתחייב המציל שהציל את התינוק, לשלם את הנזק שעשה לבעל הרכב. כיון שאבי התינוק אינו מחוייב בדין "לא תעמוד על דם רעך" אם אינו נמצא שם (ובפרט אם אינו בנו, שיל"ד שמחוייב באחריות חייו וגידולו, ואכמ"ל), והמציל את חברו בממונו של אחר, חייב לשלם למי שהזיק כדי להציל את השני ממיתה.

ואולם זה אינו, ופשוט וברור שבמקרה הראשון, בו התינוק היה שרוי בסכנת חיים ממשית, אין המציל צריך לשלם לבעל הרכב, משום שכל הנזק הגיע בגלל הרכב, בו התינוק שהה, והרכב הוא עצמו המזיק, כאשר תינוק הנמצא ברכב סגור מצוי בסכנת חיים. אם כך, בעל הרכב שנעל תינוק ברכבו הוא עצמו המזיק, והרכב הוא הכלי המזיק והרודף את שלום התינוק, וחובה להסיר את הנזק גם על ידי השחתתו וניפוץ שמשתו.

ב] אולם במקרה השני שהבאנו, בו טוען בעל הרכב שהתינוק לא היה מצוי כלל בסכנת חיים, יש לדון, שאם זוהי אכן פני המציאות, שתינוק שנמצא ברכב לדקה אחת אינו מצוי בסכנת חיים, אם כן, המציל הציל אדם בטעות, משום שהוברר שהוא כלל לא היה בסכנת חיים. (ות"ח מופלג א' מרבני עירנו טען לי שעצם הימצאות תינוק ברכב היא סכנת חיים ממשית, והתינוק מצוי, גם במהלך הדקה, בסכנה, ומה שבעל הרכב יחזור במהירות, אין זה אלא הצלת חייו מחדש, ודימה כן לדין "סוף חמה לבוא". ואולם אני עני רוח אחרת היתה עימי, שאם בעל הרכב נעל את התינוק בידיעה ברורה שרק ישלשל מכתב בתיבת דואר סמוכה וישוב תוך רגע ויודע שלא יתעכב בשופו"א, לא נחשב כלל שהתינוק מצוי בסכנה, והמעיין יבחר).

והנה מצינו כנ"ל שיהושע תיקן שיכול אדם להציל עצמו או את חבירו ולא לשלם על נזקי ההצלה, ואולם כנ"ל בשם האור גדול, שמצינו כן רק גבי התועה בין הכרמים ולא בכל מיני ההצלה. ובנוסף, מצינו מחלוקת אחרונים בסוגי' שם האם יהושע התנה כן דווקא מתוך דיני חלוקת הארץ ושייך רק לעניינים הקשורים לשטחי ארץ ישראל, או שיהושע תיקן כן בשעה שחילק את הארץ, אך דינו שווה גם בחו"ל וגם בנושאים שאינם קשורים לחלקות האדמה והשדות שבא"י, ואכ"מ.
ומצינו בסנהדרין ע"ד א': "ורודף שהיה רודף אחר רודף להצילו, ושיבר את הכלים בין של רודף בין של נרדף, בין של כל אדם - פטור. ולא מן הדין, שאם אי אתה אומר כן - נמצא אין לך כל אדם שמציל את חבירו מיד הרודף". וכ"פ הרמב"ם (חו"מ ח, יד) והשו"ע (חו"מ שפח, ג).

וכן מצינו שחז"ל שקדו על טובתם של הבאים להציל כדי שלא ימנעו מלהציל, דקי"ל שמילדת מותר לה לקבל שכר שבת כמבואר במשנ"ב (סימן שו ס"ק כד) בשם מהר"י ברונא, ובעירובין (מד, ב) נאמר שכל היוצאים להציל חוזרים למקומם, ורופא שהזיק בשגגה פטור ולא מן הדין אלא שאם אי אתה אומר כן, אין לך אדם שמציל את חברו, כבתוספתא (גיטין פ"ג יג), וכך נפסק בשו"ע (יו"ד סימן שלו). ועי' דברי גאונים (כלל נא אות ד) בשם שו"ת הרמ"ץ לגבי המציל כלי זכוכית של חברו מהדליקה ושבר במנוסתו את כלי הזכוכית (אך סברותיו שם אינם שייכים, לענ"ד, להצלת נפש, עי"ש).

אולם בכל אלו המקומות המציל התעסק בהצלה אמיתית של פיקוח נפש ודאי, רק בדרך הצלתו איתרע והזיק אחרים או הזיק בשגגה את מי שרצה להציל, אך בנידו"ד עסק הוא בדבר שלבסוף התגלה שלא הוצרך בהצלה כלל, כי לאמיתו של דבר לא נשקפה סכנה לתינוק, ובזה לא מצינו שחז"ל תיקנו שייפטר מהנזק שעשה. אם כי בסברא ודאי יש להכריע שאין לחייב אדם שעסוק בנסיון להציל תינוק הלכוד ברכב, דאל"כ יצטרכו כל המצילים לעיין היטב האם התינוק מזיע ושרוי בסכנה, או שמא הוריו יחזרו מיד, ויבזבזו זמן יקר הנצרך להצלת חיים, ומסתבר שגם על זה אמרו חז"ל ש" נמצא אין לך כל אדם שמציל את חבירו".

וכה כתב בס' חשוקי חמד (ב"ק לב, א): שאלה: כלב שרץ אחר נער לנשכו, ראה זאת עובר אורח וזרק אבן על הכלב כדי לעצרו מרדיפתו, והאבן החטיאה את המטרה ובמקום לפגוע בכלב ניפצה שמשה, אך הנער ניצל. האם הזורק חייב? האם הנער חייב?
תשובה. נאמר במסכת ב"ק דף לב ע"א מודה איסי בערב שבת בין השמשות שהוא [הרץ] פטור, מפני שרץ ברשות. ואם כן יש מקום לפטור את מי שזרק את האבן, מאחר וזרקה ברשות. ויעוין במסכת קידושין (דף ח ע"ב) 'היה כלב רץ אחריה לנושכה ואמר לה התקדשי לי בככר ואמרה לו תנהו לכלב... או דילמא מצי אמרה ליה, מדאורייתא חיובי מחייבת לאצולן', והוא משום שנאמר בתורה לא תעמוד על דם רעך, יעו"ש במאירי. וכך גם בעניננו, אולי המזיק פטור משום שזרק את האבן ברשות, ואף על פי שהחטיא את המטרה, הוא בהצלה עסק, ופטור. וכמו כן אולי יש לדמות דין זה למבואר במסכת סנהדרין (דף עד ע"א) הרודף אחר הרודף, והזיק פטור, ולא מן הדין אלא מפני תיקון העולם, ולכאורה ה"ה בעניננו.
והנה לכאורה חייב הנער לשלם עבור השמשה, שבזריקת האבן ניצל מהכלב, אך זה אינו כי לא ניפוץ השמשה הצילה אותו אלא זריקת האבן. וגם אם השמשה לא היתה נשברת, הוא היה ניצול מהכלב. וכעין סברא זו דן בספר כתנות יוסף (להגר"י בורדגו שורשי הדינים ענף ב' הו"ד לעיל דף כט ע"א), עכ"ל החשוקי חמד.

---שמואל ברוך גנוט, בטאון קול התורה באלעד, אלול התשע"ט

[סגי נהור]

לא הבנתי את נידון א. הרי אין מדובר כאן במציל עצמו בממון חבירו, אלא במציל חבירו בממון חבירו, שע"ז כבר הביאו גמרא ערוכה שפטור.

[נהר שלום]

תשובה מתוך ירחון האוצר האחרון

[בסדר]

על א', כגון זה אמרו "השואל הרי זה שופך דמים, והנשאל הרי זה מגונה".

וראה מש"כ הרמב"ם בהל' שבת ב, יז (ומקורו בגמרא יומא פד, ב)

נפל תינוק לבור - עוקר חוליה ומעלהו, ואף על פי שהוא מתקן בה מדרגה בשעת עקירתן. ננעלה דלת בפני תינוק - שובר את הדלת ומוציאו, ואף על פי שהוא מפצל אותה עצים שראוין למלאכה, שמא יבעת התינוק וימות ... וכל הקודם להציל הרי זה משובח, ואינו צריך ליטול רשות מבית דין בכל דבר שיש בו סכנה.

זה שהותרו מצוות שבין אדם למקום במקום פיקוח נפש לא בהכרח אומר שגם בין אדם לחבירו הותר

וכידוע דברי רש"י לגבי גזילה במקום פיקוח נפש (וכעת נראה לי שבזה גם יכולים להבין השיטה המחייבת להלכה להפיל עצמו לתוך כבשן האש ובלבד שלא ילבין פני חבירו - ולכאורה למה יהרג הוא כדי למנוע 'כאילו' הריגה של חבירו, אבל אם רואים גישה כזו בראשונים שאכן הקב"ה התורה ויתרה על שלו, על שבין אדם למקום במקרה של פיקוח נפש, ואולי אפילו ויתרה על חלק הבין אדם למקום שיש בבין אדם לחבירו, אבל על עצם בין אדם לחבירו שהשכל מחייבו גם בלי התורה והסברא הפשוטה שאין לך רשות להשתמש במה שלא שייך לך או להזיק - גם באופן מילולי - לחברך, עדיין במקומו עומד ולא שייך בזה ההיתר דוחי בהם)

כמובן להלכה למעשה כבר העמיסו המפרשים פשט אחר בדברי רש"י ולא נקטו כשיטה הזו של חייב אדם להפיל עצמו, אבל ע' פנים לתורה ונראה שהיה אכן גישה כזו לכמה מהראשונים

הרי כ' הרמב"ם 'שובר' את הדלת, 'וכל הקודם' להציל הרי זה משובח, א"כ בהכרח שגם אנשים זרים משובחים אם שוברים הדלת אף שמזיקים את הדלת

[פלוריש]

תשובת הרב צבי יהודה בן יעקב: https://www.psakim.org/Psakim/File/13463