במשנה ברורה סי' רס"א סק"ד:
ולענין חלה יש להחמיר בכל גווני שהרי חלת חו"ל יכול לאכול בלא הפרשת חלה ולשייר מעט עד אחר שבת ולהפריש מן המשויר ולכן כשחל שבת בע"פ ולא הפריש חלה מהמצה בע"ש מבעוד יום מותר להפריש אף בע"ש בין השמשות דא"א לאכול ולשייר חתיכה מכל מצה. וה"ה אם לא הפריש חלה מבעוד יום מהלחם חמץ שיאכל בבוקר בשבת
הנה סוף דבריו שאם לא הפריש חלה מבעו"י מלחם חמץ, זה מפורש במ"א סי' תק"ו סק"ח, שאותו העיסה אין לה תקנה אם לא הפריש ממנה בערב שבת, ושפיר מובן שרשאי להפריש ביהש"מ, אבל ריש דברי המשנ"ב שכן הדין בשכח להפריש מהמצה, שמותר להפריש אף בער"ש ביהש"מ כי לא יוכל לאכול בליל יו"ט ולהפריש אח"כ כדין חלת חו"ל, צ"ע דלמה לא יוכל לאכול ביו"ט ולהשאיר מכל מצה חתיכה קטנה, ובמוצאי יו"ט להפריש ממנה חלה, כדין חלת חו"ל שאוכל והולך ואח"כ מפריש, וצע"ג.
וע"ע בשו"ע הרב סי' תנ"ז סעי' י"א, שכתב בכה"ג שאפשר לשייר מכל מצה ומצה חתיכה קטנה, עיי"ש היטב, וא"כ למה מותר להפריש בביהש"מ כיון דיש לו תקנה ע"י שיאכל ביו"ט וישייר מכל מצה להפריש ממנה חלה במוצאי יו"ט, וד' המשנ"ב צ"ע