קדושת הלויים וקדושת הבכורים

[חאצאצקע רבי]

בפרשת השבוע פר' בהעלותך מצאנו ראינו שנצטוו הלויים בהזאה ותגלחת
מתי הי' זה ? ומתי נתקדשו הלויים לעבודה ? ומתי הועברה העבודה מבכורות? ולמה הוצרכו הלויים לפדיון במדבר?
כותב רש"י נשא דהזאה ותגלחת הי' בניסן וביום השמיני למלואים כבר הוצרכו לעבודה לשיר
אבל כשאנו מעיינים בפר' במדבר במנין בני ישראל שהי' בחדש לאחרי זה באייר רואים שנצטווה משה במנין הלויים והבכורות
והבכורות נפדו ע"י הלויים ואלו שלא, בה' שקלים
משמע דעי"ז שנתחלפו עם הבכורות ירדה הקדושה מהבכורות ועברה ללויים ועי"ז נכנסו הלויים תחת כל בכור בבני ישראל לעבוד עבודה,
כמו בפדיון מעשר שני והקדש שהקדושה עובר מהמעשר ועולה על הדמים
ולפי"ז נמצא דרק באייר נתקדשו וא"כ היאך עבדו עבודתם כבר מניסן ?
אבל כשנעיין יותר בטיב פדיון הבכורים במדבר נמצא את דברי הרמב"ן וז"ל
תחת כל בכור בבני ישראל. הנה הבכורים נתקדשו להיות לשם מעת שצוה (שמות יג ב) קדש לי כל בכור בבני ישראל באדם וגו' והיו בכורים רבים בישראל ולא נפדו עד הנה שעדין לא נאמר למי יהיה הפדיון כי עתה הוא שנתקדשו הכהנים ועדין לא נצטוו במתנות הכהונה והנה הם עומדים בקדושתן סתם ויתכן שהיתה בהן עבודת הקרבנות כדברי רבותינו (זבחים קיב) והנראה אלי כי הבכורים האלה כלם לא נולדו במדבר בשנה אחת כי לא נתרבו העם שם כל כך רק כל הבכורים אשר היו בישראל נמנו כי כלם נתקדשו כאשר פרשתי שם (שמות יג יא) ועתה החליפם בלוים והם פדיונם וצוה שיפדו הנותרים ונתן הפדיון לאהרן ולבניו כאשר היא מצוה לדורות
נמצינו למידין מדברי רמב"ן אלו דהפדיון הי' מכח מצוות קדש אלא שכאן תחת נתינת הה' שקלים לכהן נתנו הלויים לכהנים כמש"כ נתונים נתונים המה לי גו' וכן גם משמע בגמ' בכורות ד ע"ב בסוף העמוד בקי' הגמ' עי"ש
וקדושת הבכורה שע"ז היו צריכים פדיון לא ירדה מהם ע"י חטא העגל שהרי גם לדורות הוצרכו לפדיון,
העולה ליניננו מה שקשה לי בענין זה הוא
א' האם היו הלויים צריכים לקדושה בכדי לעבוד עבודה והפדיון היה כדי להכשירן לעבודה? א"כ היאך היאך הי' העבודה בלויים כבר מניסן?
ב' האם ע"י חטא העגל או ע"י פדיון הלויים הועברה הקדושה מהבכורות וניתנה ללויים א"כ למה כבר בפ' קדש היו צריכים לפדיון ?
אשמח מאד לשמוע מחברים החשובים ביאורים להעמיד הענין על בריו
ישר כוחכם

[שטייגעניסט]

גם אני הקטן התקשיתי בזה שנם רבות, ומחמת הדוחק הייתי מתרץ שמיד בחטא העגל נבחרו הלויים תחת הבכורים, וכמו שמבואר בכתוב 'הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בנו בָּנָיו לֹא יָדָע כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ - יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ וְכָלִיל עַל מִזְבְּחֶךָ', שפירושו, בגלל שאמרו לאביו ולאימו וגו', נבחרו להיותר 'יורו משפטיך וכו' ישימו קטואה' וגו', ואף שעדיין לא פדו את הבכורות היו כשרים לשירות על שם העתיד שיפדו את הבכורות בגופם.

[איש גלילי]

ב' האם ע"י חטא העגל או ע"י פדיון הלויים הועברה הקדושה מהבכורות וניתנה ללויים א"כ למה כבר בפ' קדש היו צריכים לפדיון ?

הרש"ר הירש פירש שהפדיון שהיו צריכים הבכורים לפני חטא העגל, היה כדי שלא יצטרכו להיות פרושים לגמרי מן העולם, וישארו קדושים רק לעניין כהונה.

[ר_חיים_הקטן]

הא לכם מה שכתבו לי מערכת לדופקי בתשובה לפני שנים רבות:
בענין בכורות נעתיק לך מה שהארכנו בענין
"קדש לי כל בכור פטר רחם בבני ישראל לי הוא " [שמות י"ג ב' ] ומצאנו דנחלקו הראשונים אי קדש לי כל בכור היינו לעבודה או לענין פדיון דהרמב"ן כתב "שיקדש אותם מיד שתהיה המצוה נוהגת במדבר" ומבואר דהקידוש היינו לענין חיוב במצות פדיון וכ"כ הספורנו "קדש לי כל בכור שיתחיבו כולם בפדיון כשאר כל הקדש למען יהיו מותרים בעבודת חול שלולי הפדיון היו אסורים לעשות כל מלאכת חול כענין לא תעבוד בבכור שורך ופדיון נפשם הוא הערך המפורש לבן חודש בפרשת ערכין בהיות אז זמן פדיונו כאמרו ופדויו מבן חודש תפדה" אבל מצאנו ראשונים אחרים דפליגי עי' ברשב"ם דכתב "באדם עבודה מתחילה היתה בבכורות" וכ"כ החזקוני כתב "קדש לי כל בכור בתחילה היתה העבודה בבכורות" והנה איכא נ"מ טובא במחלוקת זו לענין העבודה בבכורות ואי תליא בדין פדיון בכורות וכמו שיתבאר להלן.
עי' בפירוש התוס' השלם על התורה בראשית כ"ה ל"ג דהקשה על רש"י דכתב במכירת הבכורה ליעקב "לפי שהעבודה בבכורות והקשה התוס' וז"ל מיהו קשה לפירוש רש"י שפירש שהעבודה היה בבכורות וזה מנא לו והלא גם בפשוטות מצינו עבודה כגון בנח ויצחק דכתיב ויבן שם מזבח וא"ת עבודה בבכורות היינו עבודת ציבור כמו אותו קרבן שהקריבו ישראל במדבר שנאמר "וישלח את נערי בני ישראל" ותרגומו בכורי בני ישראל. מ"מ קשה האיך יכול למוכרה והלא המקום בחר בו ולא בפשוט כמו שבחר בכהנים ולא בישראל וי"ל שלא מכר לו רק חשיבות וגדולה שהיה בבכור יותר כי באותם הימים היו הפשוטים עובדים הבכורות וקורין אותו כלעז מישטרי"ז ואותו כבוד מכר עשיו ליעקב כעבד המכבד רבו. עכ"ל והנה יסודות גדולים מבוארים כאן בענין גדר העבודה בבכורות וכמו שנבאר בהמשך.
1, מבואר בתוס' דגם קודם הקמת המשכן היה מעלה לבכורות והעבודה היתה בבכורות וד"ז לכא' מפורש במשנה בזבחים קי"ב ע"ב "עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות ומשהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים" ע"כ ומבואר דעד הקמת המשכן לא היתה הקרבת הקרבנות נעשית ע"י הכהנים אלא ע"י הבכורות ובהקמת המשכן נמסרה העבודה לכהנים וכן ביאר שם בפירוש ברמב"ם בפיה"מ דכתב דהעבודה לעולם היתה ע"י הבכורות מימות אדם הראשון ועד משה רבינו.
2. מבואר בתוס' דמכירת עשיו ליעקב היתה רק ענין של גדולה וכבוד ומצאנו לכאורה בחז"ל דלא כדבריו ונקדים קודם את הערתו של ה"פחד יצחק" להר"י הוטנר [פסח כ'] דדן בקשר שבין פדיון בכורות לדין העבודה בבכורות דכתב מצינו דבר פלא שהרי במפורש אמרו במסכת בכורות דף ד' ע"ב שקדושת בכורה לעניין עבודה עד להקמת המשכן וקדושת בכורה לעניין פדיון בכורות גדר אחד הן בוודאי שכמו שציווי פדיון בכורות התחדש רק מאז מכת בכורות כמו כן קדושת בכורה לעניין עבודה התחדשה רק אז וכמ"ש בדברי הג"מ בבכורות מפורש להדיא דדינא דמתניתין דזבחים דעבודה בבכורות תלויה היא במצות פדיון בכורות ואם אין פדיון הבן נוהג גם דין דהעבודה בבכורות אינו נוהג וכיצד מתיישב הדבר הזה עם ענין העבודה בבכורות מימות אדם הראשון וצע"ג.
ועי' במוריה שנה תשיעית גליון א' -ב צ"ז- צ"ח דכתב הגר"י הוטנר זצ"ל ישוב וז"ל עכשיו ת"ל עמדתי על בירור הענין ועל יישוב הקושיא שבפחד יצחק דלקושטא דמילתא ענין העבודה בבכורות היה נהוג מאז ומעולם אלא שדין הבכור לענין העבודה היה תלוי בבכור מן האב דסתם ענין של הבכור הוא העומד במשפחה במקום האב כמו דכתיב בבכור פרעה היושב על כסאו ורק מיציאת מצרים נתחדשה הלכה של קדושת הרחם והקדושה הזו של הרחם הכניסה גם את הבכור של האם למסגרת המהלך של העבודה בבכורות ונמצא לפ"ז דלאמיתו של דבר משנה זו של עבודה בבכורות כוללת בתוכה כל המהלך של העבודה בבכורות אלא שענין הבכורה מתחלף לפי הנושא דעד יצי"מ היתה העבודה בבכורות של האב ומיצי"מ ואילך היה הדבר תלוי בבכור לרחם ועל כלליות הענין נאמר במשנה שזבחים דעד שלא הוקם המשכן עבודה בבכורות אלא דמכיון דבמשנה נכלל גם הבכור של פטר רחם לכן שפיר מבואר בגמ' דזה תלוי בפדיון הבן שכן עיקר דין של פטר רחם בא בתורה לשם פדיון הבן עכ"ל הגר"י הוטנר
ונראה לבאר את דבריו דהנה יעי' בחי' הגרי"ז על התורה בפרשת תולדות דכתב על מה שכתב רש"י שם כ"ז ל"ו למה חרד יצחק אמר שמא עוון יש בי שברכתי קטן לפני גדול ושיניתי סדר היחס עכשיו לבכור ברכתי גם ברוך יהיה והיינו דמשורת הדין שייכת הברכה ליעקב מאחר שקנה מעשו את הזכות של הבן הגדול ומה שהזכיר רש"י בכור לבכור ברכתי י"ל דהבכורה שייכת לגבי עבודה כפי שפירש"י לעיל כ"ה ל"א לפי שהעבודה בבכורות אמר יעקב אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה אך קשה דזה כבר אינו תלוי בגדול אלא בבכור ממש של פטר רחם וא"כ קשה מה שייך בזה מכירה וכקושית התוס' על התורה המובא בריש דברינו וכתב לבאר עפ"י הרמב"ם הנ"ל בפירוש המשניות וכתב דבהכרח אין כוונת הרמב"ם לבכורה של פטר רחם דא"כ אדם הראשון לא היה בכור פטר רחם וגם דכל הדין של פטר רחם נתחדש רק במצרים ועל כרחך צ"ל דהיה זה דין בכורה אחר ובזה שפיר שייכת מכירה דלא הוי חלות של קדושת פטר רחם ולכן יכול היה עשו למכור לא רק את זכותו כבן הגדול אלא גם את בכורתו והביאור בזה הוא דמימות אדם הראשון היתה העבודה בבכורות רק דין סתם ולא היתה תלויה בקדושת בכורה דקדושת בכורה תלויה בדין פטר רחם אך ביציאת מצרים נתקדשו הבכורות מחמת הפרשה ד"קדש לי בכור" דתלוי בדין פטר רחם.
ובאמת ד"ז מוכח במדרש שהוא מקור דברי הרמב"ם והוא במדרש רבה פ' במדבר פרשה ד' אות ח' וזהו כנראה מקורו וז"ל המדרש ותדע לך שהיו הבכורות מקריבים עד שלא עמד שבטו של לוי טול מתחלת ברייתו של עולם אדם הראשון היה בכורו של עולם וכיון שקירב קרבנו שנא' "ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס" לבש בגדי כהונה גדולה שנא' בראשית ג "ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם" בגדי שבח היו והיו הבכורות משתמשין בהם כיון שמת אדם מסרן לשת שת מסרן למתושלח כיון שמת מתושלח מסרן לנח עמד נח והקריב קרבן שנא' "ויקח מכל הבהמה הטהורה" וגו' מת נח ומסרן לשם וכי שם היה בכור והלא יפת היה בכור שנא' אחי יפת הגדול ומפני מה מסרן לשם מפני שצפה נח שלשלת האבות עומדת ממנו ותדע לך ששם היה מקריב שנא' "ומלכי צדק מלך שלם" וגו' וכי כהונה לו ניתנה והלא לא ניתנה כהונה אלא משעמד אהרן מהו שהוא אומר כאן והוא כהן מפני שהיה מקריב ככהנים מת שם ומסרה לאברהם וכי אברהם היה בכור אלא מפני שהיה צדיק נמסרה לו הבכורה והקריב שנא' "ויעלהו לעולה תחת בנו" מת אברהם ומסרה ליצחק עמד יצחק ומסרה ליעקב וכי יעקב בכור היה אלא שאת מוצא שנטלה יעקב מן עשו בערמה אמר לו "מכרה כיום את בכורתך לי" את סבור שמא על חנם אמר יעקב לעשו שהוא ימכור לו את הבכורה לאו אלא שהיה יעקב מבקש להקריב ולא היה יכול מפני שלא היה בכור כיון שלקח יעקב את הבכורה התחיל מקריב שנא' "ויאמר אלהים אל יעקב קום עלה בית אל וגו' ועשה שם מזבח" וגו' וכן בשעה שהקריב משה בסיני הבכורות הן הקריבו שנא' שמות כ"י וישלח את נערי בני ישראל וגו' מהו נערי הבחורין שבבכורות ויעלו עולות הא למדת שלא היה אדם מקריב אלא הבכורות עכ"ל ועי' במוריה שנה תשיעית גליון א' -ב צ"ז- צ"ח דכבר ציין למדרש זה הרה"ג ר' יחיאל זילברברג שליט"א ועוד רבים וכן מוכח במדרש רבא בראשית פ"כ אות י"ב עיי"ש וכן הביאו עוד מדרשים כה"ג עוד הוכיחו לכא' כן גם בירושלמי פ"א דמגילה הל' י"א ר'י עבד תלת שנין וכו' ואמר קומיהון מאיכן קשט הקושט הזה שתהא עבודה בבכורות מן הדין קרייה "כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים" וכו' וכתיב ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים וכו' קודם לכן מה היו עושין ותקח רבקה את בגדי עשיו בנה הגדול החמודות אשר איתה בבית מהו החמודות שהיה משמש ככהונה גדולה ובפני משה כתב לבאר וז"ל מאיכן נתאמת האמת הזה מהמקרא שתהא העבודה בבכורות קודם שהוקם המשכן כדתנן בפרק בתרא דזבחים עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות והעבודה בבכורות וכו' ומאיזה זמן נתקדשו הככורות ומה טעם יש לזה וכו' למדנו שביום שהכה כל בכור נתקדשו בכורי ישראל ועדיין אין אנו יודעים לאיזה דבר נתקדשו אלא מפני שבאותו זמן עצמו היתה ג"כ ביטול ע"ז שלהם כדכתיב ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים וידעו כי אני ה' ולי לבד ראוי לעבוד עבודה ולא לאלהים אחרים למדנו ג"כ שקדושת הבכורות לעבודה לשמים היתה ומכאן נתקשט הקישוט הזה שתהא עבודה בבכורות קודם לכן וכר כלומר מקודם עד שלא נבחרו הבכורות מפי הדיבור "ועשו העבודה מעצמן" היתה ג"כ בבכורות כדדריש מדכתיב ותקח רבקה וגר מהו החמודות וכו' הכתוב משבח לבגדיו של עשיו אלא ע"ש שהיה משמש בהן ככהונה גדולה שהיה בכור ונרמז בבנה הגדול ומכתיב עלה בגדי החמודות עכ"ל ועי' עוד בקרבן העדה שם וז"ל קודם לכן קודם שנתקדשו הבכורות במצרים מי היה משמש בכהונה וכו' שלא היה אלא כהן אחד והוא היה ממנה אחר תחתיו א"נ הגדול שכבניו אפי' אינו בכור הוא היה משמש תחתיו וכו' ע"כ ומבואר מדבריו לפי פי' השני דלא בעינן בכור דווקא אלא הגדול שבבניו והנה צ"ב כמ"ש הגרי"ז דאדם הראשון לא היה בכור וכן שת וכן שם [ובענין מי היה הבכור בבני נח עי' במפרשי התורה על הפס' אחי יפת הגדול עי' ברש"י וברמב"ן שם וכן ברש"י בע"ז דף ט' דס"ל דחם הוא הבכור ובגמ' סנהדרין דף ס"ט ובתוס' ראש שם] ואברהם ויעקב ומה מועיל הטעמים שנאמרו במדרש הא ודאי אין היום כהן יכול למסור בכורתו לאדם אחר לא במתנה ולא במכירה לא מטעם צדקות ולא משום טעם אחר וא"כ מה תירץ המדרש אלא מוכח כדברי הגרי"ז ודברי הפחד יצחק דהוי שני דינים שונים והדין בכורה הראשון אינו תלוי בקדושה ודין פטר רחם ואפשר להעבירו כפי הצורך.
ונחזור לדברי פירוש התוס' השלם על התורה כ"ה ל"ג דלכאורה בדבריו מבואר דלא כמדרש דבאמת מכר עשיו ליעקב רק ענין של כבוד בעלמא דלא כדברי המדרש המובא לעייל אך יעי' בט"ז בספרו דברי דוד עה"ת דגם הקשה כן ותירץ בזה"ל די"ל דקודם שנאסרו הבמות לא היה איסור לזר להקריב אם הוא איש צדיק וראוי לכך אלא שמן הסתם חלקו הכבוד לבכורות וכו' וכן משמע במדרש רבה משמת שם נמסרה העבודה לאברהם עכ"ד ומשמע דמשוה את תירוצו ודברי המדרש ואולי אפשר לומר כן גם בדברי התוס' ודוחק וע' בגור אריה בפ' תולדות כ"ה ל"א דהקשה כנ"ל ותירץ דנר' דדוקא גבי כהונה שזכתה לו התורה וישראל זר הוא נחשב אבל קודם מתן תורה שהיתה העבודה בבכורות מפני שהוא ראוי לכבוד ולא מצאנו שזכתה לו מדין התורה אלא שכך הוא מן הסברא והמשפט שיהיה הבכור הגדול והחשוב עובד ולפיכך יכול למכור דהא שלו הוא הכבוד ויכול למחול ודמי לחכם שמחל על כבודו וכו' ע"ש ולכא' דבריו הן ממש כדברי הגרי"ז והפחד יצחק וכ"כ בחזקוני פ' תולדות כ"ה ל"א עה"פ מכרה כיום את בכורתך לי שכתב וז"ל כיום של עכשיו שעדיין אין העבודה נוהגת אבל לעתיד שהעבודה בבכורות אין אדם רשאי לקנות הבכורה עכ"ל ולכא' א"ל דהכונה כנ"ל. ובזה התבאר היסוד השני בדברי התוס' והספק בהבנת דבריו
3. עוד חידש התוס' הנ"ל על התורה חידוש גדול דכל דין עבודה בבכורות הוא רק בקרבנות ציבור ובאמת כ"כ גם באחרונים יסוד זה לחלק בין קרבן ציבור ליחיד עי' בק"א בזבחים דף קט"ו ע"ב ד"ה יתיב דהקשה אמאי קודם הקמת המשכן היתה העבודה דוקא בבכורות וזר פסול לעבודה והרי קודם הקמת המשכן היתה ההקרבה מדין הקרבת במה ובבמה העבודה כשירה בזר ותירץ הקר"א דהא דקודם הקמת המשכן היתה העבודה בבכורות היינו דוקא בקרבן ציבור דהוי כמו במת ציבור בשעת היתר במות דבעינן דוקא כהן אבל כל יחיד שרוצה להקריב אין צריך בכור דווקא וכ"כ היכין ס"ק י"ד [הביאו בהר אפרים על המכילתא דף ג ע"ב] וכ"כ במקור ברוך ח"ב סי' כ"ד עיי"ש וכן כתב החזו'א בבכורות סי ט"ז אות ח' וז"ל נראה דלא בא לפסול עבודת פשוטין דהא אפי' לאחר שנבחרו כהנים זר כשר בבמה דאמר זבחים קי"ג אלא בקרבן ציבור קאמר ודכתיב שמות כ"ד ה' את נערי בני ישראל ופרש"י הבכורות שהן היו בחירי ה' ועיקרו רמוז במקרא במדבר ג' פקוד כל בכור זכר וכו' אלמא דקודם שהחליפן בלוים היו הבכורות הנבחרים וכיון שעד שהוקם המשכן לא היו עדיין כהנים ולווים ראיה העבודה לבכורים שהם הנבחרים ומשהוקם המשכן ראוי היה לקבוע לבכורים העבודה במקדש ולולא חטא העגל היה ניתן להם עבודת הלוים עכ"ל [וכ"כ החזו"א קמא סי' מ"א ס"ק י"ב]. [וע"ע בכ"ז בדבר אברהם ח"ג סי' א' אות ז' בהגה שם] והנה יש מהאחרונים דכתבו דבדברי הרמב"ם בפירוש המשניות מוכח דלא כדברי אחרונים אלו וכדברי התוס' על התורה דהרי הרמב"ם לא חילק בכך ועוד הרי לא היה מזמן אדם הראשון עד יציאת מצרים קרבן ציבור ועי' באחרונים מנחת אברהם על זבחים דף קי"ב ובקובץ הנאמן שנה ל"ב מהר"ר ש. דומב ועוד אחרונים דר"ל דאולי לא פליג הרמב"ם וישבו ע"פ האור שמח במשך חכמה פר' נח פרק ח' דבמקום המקדש היה לו דין קדושת ולכן בנח היה ריח ניחוח אע''ג דאין ניחוח בבמה כיון דהיה מקום המקדש ולפ"ז ר"ל דהיה למקום המקדש דין ק"צ ודוחק.
וע"ע בקרן אורה בזבחים דף קט"ו ד"ה יתיב שהביא דברי הר'מ בפיה"מ הנ"ל והקשה עליו וז"ל וא"כ נהי דבמקדש נתקדשו הכהנים אבל בבמה למה לא יהיה עבודה בבכורות כמו קודם מתן תורה ובשלמא בישראל י'ל דנתחדשה הלכה דבמה כולן כשירין אפי' אשה ועבד וכדמרבינן לקמן מאיש להכשיר הזר אבל בב"נ אמאי לא יהיה דינן כמו קודם מ"ת דהעבודה היה בבכורות "אלא דלא מצינו למצווה היכן נאמרה בבני נח דמצווה בבכורות" ועי בדברי המדרש גבי יעקב דאמר הקב"ה למלאך אתה עשית לבכור שלי בעל מום וצ"ע יותר בזה ועי' במשל'מ ז"ל פ"א מהל ק"פ מש"כ בזה ועי' בירושלמי מגילה במשנה אין בין במה וכו' עכ"ל. ויעי' ברמב"ם פי"ט ממעשה הקרבנות הל' ט"ז דפסק דהאידנא מותר לעכו"ם להקריב בבמה ולא כתב דבעינן דוקא בבכורות. וצ"ע כקושית הק"א . והנה אי נימא כמ"ש קודם דדין זה הוי רק בק"צ וכדברי התוס' והאחרונים ניחא דהשמיט הרמב"ם דין זה אך אי נימא דמוכח דהרמב"ם פליג על תירוץ האחרונים א"כ הדרא קושיא לדוכתא והיה אולי נראה לומר דכיון דליכא מידי דלישראל שרי ולעכו"ם אסור כשהותר לישראל הותר גם לעכו"ם רק קצת צ"ב אי זה נקרא הותר לישראל דהרי לישראל הוחלף הכל למזבח וכהנים ויש לפלפל בזה ומצאתי דכ"כ בהר המוריה בפ"א מהל' בהב"ח הל' ג' אות ו'.
ונחזור למחלוקת הראשונים שהבאנו בריש דברינו דלכא' דעת הרמב"ן והספורנו י"ל דהבכורות היו קדושים לעבודה מבריאת העולם וכשיטת הרמב"ם בפירוש המשניות ולכך מוכרחים לומר דהצווי החדש הוא רק לענין מצות פדיון בכור משא"כ לדעת החולקים דהם יסברו כדעת התוס' על התורה שהבאנו וכהקר"א והחזו"א אך ע"פ דברי הפחד יצחק והגרי"ז א"ל דאינו מוכרח דבע"כ חל עוד שינוי שמבריאת העולם היתה העבודה בבכורות אך היתה תלויה בבכורה מאב וכן בגדולה וחשיבות ויכלו להעבירה כמבואר לעייל אבל בזמן מכת בכורות השתנה הדין ודין הבכורה תלוי בדין פטר רחם דוקא.
והנה ע"פ המבואר לעייל איכא ג' זמנים בדין העבודה א. מבריאת העולם עד יציאת מצרים דדין הבכורה תלוי בדין בכור מאב או בחשוב שבבית ב.מיציאת מצרים עד חטא העגל דהבכורה תלויה בדין פטר רחם ג. משעת חטא העגל דהעבירו את דין העבודה לכהנים .
והנה מצאנו עוד תקופה אחרת בדין העבודה והוא בזמן עתיד לבוא דהנה מצינו י"א דתחזור העבודה לבכורות דיתכן דתלוי ג"כ בנ"ל אי דין פדיון בכורות ועבודתם היו דין אחד או לא ויש לדון אי ד"ז תלוי במה שהתבאר לעייל כמו שהתבאר להלן והנה המקור שתחזור העבודה לבכורות לעת"ל מצאנובג' מקומות באוה"ח על התורה בפרשת ויחי מ"ט/כ"ח ובשמות וכן בבמדבר ג/מ"ה והנה האוה"ח כתב דמבואר כן בדברי חז"ל ונלאו האחרונים למצוא מקורו ומקור ועי' בליקוטי הערות על האור החיים בבראשית בשם ספר נר למאור דציין מקורו לספרי בפרשת בהעלותך י"א ט"ז וכ"כ בספר טעמא דקרא להגר"ח קנייבסקי בפרשת במדבר וכ"כ בספר מנוחת שלום להגרי"ח סופר ח"ג סי' י"ג דכתב דלא מצא מקור רק יובן עם המובא לעיל קדש לי כל בכור בבני ישראל ואמרו רז"ל בספרי פרשת בהעלותך פיסקא ל"ד אספה לי בכל מקום שנאמר לי קיים לעולם ולעולמי עולמים בכהנים הוא אומר וכהנו לי בלוים הוא אומר והיו לי הלוים בישראל הוא אומר כי לי בני ישראל עבדים בבכורות הוא אומר כי לי כל בכור בבני ישראל וכו' הא בכל מקום שנאמר לי קיים לעולם ולעולמי עולמים" ועי' בילקוט שמעוני במדבר אות שס"ד ובויקרא רבה ב/ב ובמדבר רבה ט"ז /י"ז אך יש דוחים זאת ועיין גם במדרש שמואל פי"ט ס"ג עיין שם לשון מדרש שמואל שם על הפסוק כי ראיתי בבניו לי מלך כך הוא "אמר רבי לוי כל מקום שהוא אומר לי אינו זז לא בעולם הזה ובעולם הבא בכהנים מהו אומר וכהנו לי בלוים מהו אומר והיו לי הלוים בבכורות מהו אומר קדש לי כל בכור וכו' במלכות בית דוד מהו אומר כי ראיתי בבניו לי מלך הוי כל מקום שהוא אומר לי אינו זז לא בעולם הזה ולא לעולם" והעיר בספר מנוחת שלום דגבי הבכורים הביאו קרא דספר שמות דקדש לי כל בכור בבני ישראל ולא כספרי הנ"ל שהביא קרא דספר במדבר ודו"ק ומצאנו עוד מפורש כדברי האוה"ח ז"ל בדברי רבינו אליהו הכהן ז"ל מאזמיר בעל שבט מוסר בספרו סמוכים לעד פרשת תולדות שכה כתב "במדרש בראשית רבה פס"ג סי"ד ויבז עשו את הבכורה ומה ביזה עמה אמר רבי לוי תחיית המתים ביזה עמה עכ"ל וראוי לשים לב מהיכן למדו רז"ל שבעבור שביזה את הבכורה שביזה גם תחיית המתים עמה ובזה נבוא לענין וכך הוא הן אמת שיש מקום לדון שעשו מכר את הבכורה בעבור שידע שבמעשה העגל לא תהיה עבודה בבכורים כי אם לכהנים וכיון שעתידה שתנטל העבודה מהבכורים עמד ומכרה מעכשיו וביזה אותה אבל כיון שבתחיית המתים עתידה העבודה לחזור גם בבכורים לא היה ראוי לו לבזותה ולמוכרה אלא מוכרח שכפר עשו בתחיית המתים ולכן ביזה אותה דאין סברה שהיה מודה בתחיית המתים שעתידה לחזור עבודה גם בבכורים וביזה אותה לכן אמרו רז"ל ויבז עשו את הבכורה שביזה עמה תחיית המתים ונראה שזהו כוונת הפסוק ויאמר עשו הנני הולך למות ולמה לי זה בכורה כלומר הנני הולך למות לעולם ועד אם כן למה לי זה בכורה כיון שעתידה שתנטל עבודה מהבכורים ותנתן לכהנים שאין תחיית המתים כדי לומר שאז תחזור העבודה בבכורים" עכת"ד וראה גם בס' אהבת יונתן להג"ר יונתן אייבשיץ בהפטרה דפ' אמור שכתב "ולעתיד יכופר עון העגל ויחזור העבודה לבכורות" וביאר בזה פסוקי ההפטרה שם גם בישמח משה על הפסוק בהמת הלוים כתב כדבריהם ובספר ארץ חמדה למלבי"ם ז"ל כתב גם כן שלעתיד תחזור העבודה לבכורות ולא הזכיר שזה מחז"ל וכן מציינים לאר"י בספר הגילגולים פכ"ג וז"ל לעתיד כשיתקנו הגבורות תחזור העבודה אל הבכורות שהם הלוים ויל"ע בכונתו וע"ע בספר הליקוטים לאדמו"ר צמח צדק בערך בכור וכן בספר בנו תורת שמואל עמ' שכ"ב שביארו זאת עוד ועי' בקובץ בית אהרון וישראל קובץ קי"ג עמ' קנ"ט מאמר מהרב כ"ץ וכן בקובץ קט"ו עוד מצאנו שיטה אחרת דכתוב דהלוים יהיו כהנים לע"ל והוא בדברי האר"י בליקוטי תורה ושער הפסוקים ביחזקאל בתחילתו על הפס' והכהנים הלוים ווכן הובא בשמו בתניא פ"נ ועי' באור החיים במדבר ג' מ"ה הביא מהילקוט אות שס"ד שלעת"ל תחזור העבודה במקדש לבכורות אך בכ"ז הלויים לא ירדו מלהיות לה' וכמ"ש והיו לי הלויים וכן באמת כתוב גם בדברי האור החיים בבראשית מ"ח דשניהם יעבדו.
ועי' בספר מעתיקי השמועה ח"ב דף קנ"ה שהעתיקו מספר בית אב פרשת במדבר שאחר שהביא דברי האור החיים הנ"ל בשם חז"ל שעתידה העבודה שתחזור לבכורות כתב "אמנם לא נודע מקור הדברים בחז"ל ובמפרש אחד ראיתי שהמקור בילקוט שמעוני שכל מקום שנאמר לי הוא לעולם וכאן כתיב והיו לי הבכורים ולפי זה הכוונה שתתקים העבודה הן על ידי הלויים והן על ידי הבכורים וכמו שכתוב הלשון "והיו לי" גם בלוים גם בבכורים ועל כל פנים זה פשוט שהעבודה לכהנים לא תתבטל ח"ו וככתוב ברית כהונת עולם אבל בעיקר הדבר אמר לי מרן הגרי"ז הלוי זצ"ל שלא נאמר זה בחז"ל ולא יתכן הדבר שתחזור העבודה לבכורים" עכ"ל הרי שמרן הגרי"ז חלק על דברי האוה"ח ועי' בספר מועדים וזמנים' ח"ז סי' קסט דהביא דברי האוה"ח הנ"ל והקשה ע"ז דדבריו צ"ב האיך ישתנו דיני התורה בביאת המשיח שבכורות מזרע ישראל שהם זרים יוכשרו לעבודה וכן הקשה ממ"ש הרמב"ם בסוף הל' מלכים שמלך המשיח מייחס שבט לוי לכהונה משמע ששבט לוי יעבדו העבודה עיי"ש ועי' בקובץ בית אהרון וישראל קובץ קי"ג מאמר מהרב כ"ץ דהוכיח כנגד האוה"ח מכמה מקומות מהגמ' בסנהדרין כב דאיתא דלרבנן אסור לכהן לשתות יין בזה"ז במהרה יבנה ביהמ"ק ויצטרך הכהן לעבוד והא דשותין היום הוא כרבי דלא חשש שלא יהיה לו שהות להפיג יינו עי' בגמ' שם ובמפרשים חזינן דלעת"ל יעבדו הכהנים ולא הבכורים דהא לא כתוב בגמ' דגם בכורים אסורים בשתיית יין ובמועדים וזמנים ז' קמ"ט כתב דכן הוא משמעות הגמ' בקידושין עא דכשהקב"ה יטהר השבטים יטהר תחילה שבטו של לוי ומשמע משום דצריכים אותם לעבודה וכ"פ הרמב"ם סוף הל' מלכים ומזה גם משמע שהכהנים יעבדו לעת"ל ולא הבכורים אך הוא הוסיף שם דבמד"ר במדבר ט"ו י"ז וויקרא ב/ב מבואר שם פי' דרק הכהנים יעבדו ומש"א על הבכורים הכונה על קדושתן שצריכין לפדות ויעי' לקמן בזה.
והנה קושיתם לא קשה כלל דהכונה כמ"ש בפירוש באורה"ח דשניהם יהיו כהנים וא"כ הכהנים ג"כ לא יתבטלו מכהונה וכמש"כ הוא באמת שם דכמ"ש כבר דיעבדו שניהם והבכורים ל"צ להיות מוכנים כיון שבהתחלה מספיק שיהיו כהנים שיהיו מוכנים.
ועי' בספר פנינים ואגרות ח"ה [נמצא בכרך משמר הלוים על שבת ערובין] להגרמ"מ שולזינגר זצ"ל דכתב לבאר את דברי הגרי"ז דפליג על האוה"ח כיוןשלא נאמר דבר כזה בחז"ל וכתב דמה שהבאנו את דברי הספרי בפ' בהעלתך דבכל מקום שנאמר לי קיים לעולם ולעולמי עולמים ובבכורות וא"כ לכל הפחות שיעבדו גם הבכורים מלבד הכהנים ואיך זה אומרים שאמר מרן הגרי"ז שאין דבר כזה בחז"ל שיסבור מי מחז"ל הקדושים שתחזור העבודה לבכורות אפילו יחד עם הכהנים וביאר את דברי הגרי"ז ע"פ דברי זקנו הנצי"ב זיע"א בפירושו "עמק הנצי"ב" על הספרי פ' בהעלתך עמ' רפ"ח מדפי הספר דכתב "בבכורות הוא אומר כי לי כל בכור בבני ישראל וקדושתן לפדיון או להקרבת בהמה טהורה לעולם ככל המצוות" עכ"ל הגאון הנצי"ב זיע"א הרי ששפיר מתפרש הענין של קיים לעולם ולעולמי עולמים בבכורות לענין דין פדיון הבן ודין הקרבת בהמה טהורה אבל לא לענין הדין שהבכורות מקריבים שזה ניטל מהם ולא יוחזר להם שוב וכיון שאפשר לפרש כן את הספרי א"כ א"ש דברי הגרי"ז שאמר שאין חז"ל כזה שהעבודה תחזור לבכורות דהחז"ל הנ"ל שפיר מתפרש לא לענין העבודה במקדש אלא לענין פדיון הבן והקרבת בהמה טהורה עכ"ד ולכא' יש כאן שוב כעין אותה המחלוקת שהבאנו לעייל בקדושת הבכורה קודם הקמת המשכן אי דין הקדושת בכור היה לענין פדיון בלבד או גם לענין עבודה. ויש לפלפל טובא אי ד"ז קשור לאותה מחלוקת שהבאנו לעייל מהראשונים לענין קדושת הבכורים בזמן יציאת מצרים אי קאי רק לענין פדיון או גם לענין עבודה.
ועיי"ש בספר מנוחת שלום ח"ג סי' י"ג דהביא מסידור רבי שבתי סופר ז"ל מפרימשלא ח"א דף ק"מ שחיבר שיר וכה פייט "ובבכורך יהי שירך אדון הכל שמע שיחי" ובביאור שלו פירש "ובבכורך יהי שירך פירוש לעתיד יחזור להיות העבודה בבכורים כאשר היתה קודם שחטאו בעגל" אבל אחר כך רבי שבתי ז"ל העביר קו ומחק כל התיבת הללו מתיבת לעתיד עד תיבת בעגל ופירש פירוש אחר שבבכורך היינו משיח וכו' והוכיח דמעיקרא פירש רבי שבתי סופר ז"ל על הבכורים ממש שהם יחזרו לעבוד במקדש כמו שהיה קודם חטא העגל וכסברת רבותינו רבי אליהו הכהן ורבי חיים ן' עטר זצ"ל ואחר כך חזר בו ומחק זאת ולא נתבאר טעמו ויתכן משום דלא שמיע ליה כלומר לא סבירא ליה שתחזור העבודה לבכורים וכסברת מרן הגרי"ז זצ"ל ע"כ דבריו שם עוד הוסיף שם כמ"ש דאף דלעתיד לבוא דתחזור העבודה לבכורים אבל אין הכוונה שרק שהם יעבדו במקדש ולא הלוים אלא הכוונה שגם הבכורים יעבדו אבל הלוים בודאי הם יעבדו וימשיכו לעבוד אך מאידך גיסא החיד"א במדבר קדמות מ"כ אות י"ד הביא בשם האריז"ל שלעת"ל הכהנים יהיו לויים והלויים יהיו כהנים ובהגהות שמי קדם שם ביאר לפי"ז דברי התו"כ פרשת שמיני "וישא אהרון באותה שעה זכה כמתנות לו ולדורותיו עד יחיו המתים" דהוא דוקא עד תחיית המתים כיון שאח"כ תעברר ללוים ובספר במרגליות הים סנהדרין דף ק"ט ע"ב אות ו' הביא מס' הגלגולים פרק ס"ה וכ"ה בטעמי המנהגים אות קצ"ו ממהר"ם שי"ף בסופו דרוש פ' ואתחנן שלעת"ל שהמקדש יבנה על ידי הקב"ה יהיה משה רבינו הכהן ובשער הגלגולים הקדמה ל"ח דף קנ"ג כתב לעת"ל כל שורש קין יהיו כוהנים ושורש הבל שהיו כהנים עד עתה יהיו לווים שתחזור הכהונה לבכורות עיי"ש ובזה לכאו' מיושבת הסתירה הנ"ל דקאי על קין הבכור הפסוק לאחר תחיית המתים שאהרון כהן וכ"כ בס' חזה ציון לר"ע חי ריקי תהילים פ"ב סוף פי"ב בעזרת ה' יבנה בהמ"ק השלישי המובחר מכולם כהולד הג' לבטן וישרתו בו הכהנים שהם משבט לוי הג' לבטן ויחזור להתפרנס ממתנותיו שהפסידם עיי"ש וכן עיין בבעל הטורים יתרו י"ט/ ו עה"פ "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים" שאילו זכו היו כל ישראל כהנים גדולים ולעת"ל תחזור אליהם שנאמר "ואתם כהני ה' תקראו" וע"ע בישכיל עבדי ח"ח סי' כ' אות מ"ט דכתב שבגאולת מצרים שהיה צריך להגביר קדושת הבכורים כנגד הסט"א בכורי מצרים לכן ה' קידשם אך אח"כ שנכנעה הקליפה לא הוצרך עוד שתהיה העבודה בבכורים וניתנה לשבט לוי ע"פ סוד הכמוס עימדו וכן לעת"ל שירצה ה' לגאול את בנו בכורו ישראל תהא העבודה בבכורות להורות חיבתן שהם בנו בכורו ואין אחרים זולתן ואח"כ יחזור הדבר לשבט לוי משה רבינו וע"ע מכ"ז בספר שער ראובן עמ' שפ"ח . ע"ע באור החיים שמות ל"ח כ"א ד"ה עוד ובמרגליות הים דף ק"ט ע"ב אות ו' ובס' אמרי יוסף פ' קרח מביא דברי האריז"ל דלעתיד יהיו הלוים כהנים וכתב דלפי דברי הישמח משה יהיה אז העבודה בשלשתן כבכורים לוים וכהנים עי"ש.
וחזינן מכ"ז דאיכא ארבעה תקופות לענין העבודה
תקופה א. מזמן אדה"ר עד יציאת מצרים דשם לכוע לא היה תלוי בדין קדושה ודין פטר רחם אלא תלוי בבכורה מאב או החשוב שבבית
תקופה ב. מזמן יציאת מצרים עד חטא העגל דבזה הארכנו טובא אי פליגי הראשונים במה שנאמר שנאמר קדש לי כל בכור אי קאי רק לענין פדיון הבן או גם לענין עבודה דמכאן ואיך תלויה בדין פטר רחם ואי התחדש דין עבודה בבכורות בכל העבודות אורק בקרבן ציבור ואי השתנה הדין גם לענין עכו"ם
תקופה ג. מחטא העגל עד ביאת המשיח דהיתה העבודה רק בכהנים ולא בבכורות
תקופה ד. לעת"ל דבזה נחלקו אי נשאר רק לכהנים והדין קדושה לעולם שנאמר לבכורות נאמר רק לענין פדיון כדברי הגרי"ז והנציב או שהכהונה והעבודה תהיה גם לבכורות וגם לכהנים כיון דהדין קדושה לעולם לבכורות נאמר גם לענין עבודת הקרבנות בזמן ביאת המשיח בב"א.
ובענין אי יוצא דופן הוי בכלל עבודה. נראה דמושג בכורה לענין עבודה בבכורות ודין בכור לענין עבודה הוא משום "ראשית אונו" ולא משום פטר רחם שזהו הפטור לענין פדיון הבן כדמצינו לענין נחלה ולא בעינן כלל פטר רחם ואף דלענין נחלה אף דלא בעינן פטר רחם אינו נוטל יוצא דופן פי שנים היינו משום דיוצא דרך דופן לא חשיב לידה וממעטינן מהפסוק "וילדו לו" משא"כ לענין עבודה דתלוי בגדר דין בכורה וזהו משום ראשית אונו.

גמ"ח פתרונות ליושבי בית המדרש
נשארתם בקושיא, חסר לכם מראה מקום, נעלם מעיניכם פתרון הענין במקומות עלומים ונידחים במרחבי ים החכמה; מערכת לדופקי בתשובה תשמח לסייע ללומדי התורה בעזרת צוות ת"ח, תוכנות מחשב וכדומה. וכן, אם יש לכם שאלה בפשט, בהבנה, קושיא בש"ס,בתנ"ך, בהלכה, בדקדוק, בקבלה, בקידוש החודש וכו'. או, צורך במ"מ בכל מקצועות התורה.
את השאלות אפשר לשלוח:משפחת מרגלית רחוב תורה מציון 9 ירושלים, פקס: מס' 02-5410943, מייל: gmail.com@ 052769 .
עבור מערכת לדופקי בתשובה.
נ.ב. ניתן לראות קונטרס "לדופקי בתשובה" מקבץ תשובות שהושבו ע"י המערכת בתוכנת אוצר החכמה. וכן להשיג חינם בכתובות הנ"ל מערכת לדופקי בתשובה

[אפרקסתא דעניא]

האריך בזה החזו"א או"ח קכ"ה.

[חאצאצקע רבי]

תודה רבי חיים
עברתי על הראשי פרקים של התשובה אבל לא מצאתי שם שידבר מהענין שלי .

[שמר]

משמר הלוי זבחים סי' נא, שיעורי הגרמ"ד סאלוויצ'יק זבחים קטז:

[הא לחמא עניא]

האריך בזה החזו"א או"ח קכ"ה.

האם יכול אתה להעלות את דבריו???

[הבאר ההיא]

א' האם היו הלויים צריכים לקדושה בכדי לעבוד עבודה והפדיון היה כדי להכשירן לעבודה? א"כ היאך היאך הי' העבודה בלויים כבר מניסן?
ב' האם ע"י חטא העגל או ע"י פדיון הלויים הועברה הקדושה מהבכורות וניתנה ללויים א"כ למה כבר בפ' קדש היו צריכים לפדיון ?
אשמח מאד לשמוע מחברים החשובים ביאורים להעמיד הענין על בריו
ישר כוחכם

כמדומני שלא נזכר בתורה בשום מקום לשון קדושה על הלויים
אבל לגבי הבכורים מוזכר תמיד לשון קדושה.

זה בולט בפרט בפסוקים שבהם נכתב שהבכורים הם תחת הלויים למשל במדבר ג' י"ב וי"ג.

וַאֲנִ֞י הִנֵּ֧ה לָקַ֣חְתִּי אֶת־הַלְוִיִּ֗ם מִתּוֹךְ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל תַּ֧חַת כׇּל־בְּכ֛וֹר פֶּ֥טֶר רֶ֖חֶם מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהָ֥יוּ לִ֖י הַלְוִיִּֽם׃ כִּ֣י לִי֮ כׇּל־בְּכוֹר֒ בְּיוֹם֩ הַכֹּתִ֨י כׇל־בְּכ֜וֹר בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם הִקְדַּ֨שְׁתִּי לִ֤י כׇל־בְּכוֹר֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל מֵאָדָ֖ם עַד־בְּהֵמָ֑ה לִ֥י יִהְי֖וּ אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃

בולט שלגבי הלויים הלשונות הם 'לקחתי' 'והיו לי' ולגבי הבכורות הלשון הוא הקדשתי.

וכך גם בפרשת בהעלותך שבכל הפרשה לא מוזכר לשון קדושה על הלויים אבל שכשמוזכר שהם תחת הבכורות מוזכרים הבכורות כקדושים.


ואם כנים הדברים נמצא שאין לשאול כיצד יכלו לשרת כבר מניסן שהרי לא קבלו את קדושת הבכורות, אלא שנתינתם לכהנים היתה פדיון לבכורות.
אבל זה נשאר שהפדיון של פרשת במדבר היה אחרי שכבר התחילו הלויים לשרת במשכן.

[אפרקסתא דעניא]

האריך בזה החזו"א או"ח קכ"ה.

האם יכול אתה להעלות את דבריו???

לצערי אינו תחת ידי. כדאי לעיי"ש.

[יהודהא]

להלן מדברי הר רייזמן בשיעורו על עניין זה, הסבר בטוב טעם על שיטת הספורנו והחזו"א.

א.
חידושו של הספורנו
וחידש הספורנו יסוד גדול [שם בפרשת קדש, ובמדבר ג,יג. ח,יז, יח] שבאמת משמע מהפסוקים שהיו
הבכורות של בני ישראל צריכים למות בליל יציאת מצרים, ליל מכת בכורות, שאף בכורי בני ישראל היו עובדים ע“ז של הטלה.
מה עשה הקב“ה, הקדיש את הבכורים לו, ’הקדשתי אותם לי‘, וכך הצילם ממות לחיים, כי הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד.

וא“כ מאותו יום והלאה, היה אסור להשתמש עם בכורים שהם הקדש לגבוה ונאסרים לעבודת הדיוט, וכל
המשתמש בבכור למלאכתו, היה עובר על איסור מעילה להקדש. ולכן צוה הקב“ה תיכף לאחר יציאת
מצרים, כיון שהקדשתי את הבכורים לי, הרי אי אפשר לחיות כך ולהיות נאסר בכל עבודת הבכור, לכן תפדו
אותם מהקדושה שהיו נאסרים מעבודת הדיוט ע“י הקדושה שהקדישם הקב“ה. וזהו פדיון בכור בפרשת
בא ע“י חמשת סלעים.

כי באמת כל הבכורות שהיו לפני כן, לא היה שום איסור להשתמש בהם, ולא הוצרכו לפדיון, למשל יצחק
אבינו הותר לו להשתמש עם יעקב אבינו לאחר שזכה בבכורה, רק לאחר שהוסיף הקב“ה להקדישם בליל
מכת בכורות, מאז נאסרו בעבודת הדיוט, וזה מה שצוה הקב“ה לפדותן בחמשה סלעים.

ב.
פדיון הבכורות דפרשת במדבר.
פדיון הבכורות דפרשת במדבר, הוא להעברת הכהונה לשבט לוי, ולא משום פדיון הבן.
ובאמת כל הבכורות שעוסקים בהם בפרשת במדבר שצריך לפדותם, כבר היו פדויים ע“י פדיון הבן, וכבר
נפדו מקדושת ליל פסח שהקדישם הקב“ה באותה הלילה, אלא שכאן מדובר כיון שהבכור היה עובד עבודה
לפני ה‘ בכל הדורות, עתה צוה הקב“ה לפדות כל בכור בלוי כנגדו,
וצוה הקב“ה להמיר הבכורות בלויים, ואין זה שייך כלל למצות פדיון הבן. וכל אלו הבכורות שלא היה לוי כנגדם שהוצרכו לתת חמש סלעים, אין זה ממצות פדיון הבן כלל, אלא פדיון מיוחד שהיה לשעתו.

ג.
מסקנה .
הרי שיש שני מצות פדיון בכור בתורה, כי יש שני קדושות בבכורה.
יש קדושה ראשונה מימי האבה“ק שהבכור עובד עבודת הקרבנות. ויש קדושת ליל פסח שהוקדשו לגבוה, הקדושה של ליל פסח קבעה מצוה קבועה לדורות שצריך לפדות כל בכור ע“י נתינת חמש סלעים לכהן.
והקדושה הראשונה היה לה פדיון כללי בפרשת במדבר, וזה כבר לא צריך לעשות בכל הדורות, שאז כבר עברה העבודה מהבכורות ללוויים, פעם אחת ולתמיד.

ד.
שיטת החזון איש - שני שלבים.
בתחילה היו הבכור קדוש הן ככהן והן כלוי, בפדיון הבן עברה כהונה ממנו, ובעגל הפסיד אף את הלויה.

מרן החזון איש באו“ח סי‘ קכ“ה ביאר בדרך חדשה, כי הנה בארבעים יום לפני חטא העגל דיבר הקב“ה עם
משה רבינו בפרשת תרומה ותצוה, להכין משכן וכליו ולהכין בגדי כהונה לאהרן ובניו, והרי אז עדיין היתה
העבודה בבכורה ולא בכהונה? [לפני חטא העגל ! ]
כי מעיקרא היו הבכורים ’עובדי עבודה‘, מקריבי הקרבנות, זורקי הדם, מקטירי הקטורת, ואפילו
לולא חטא העגל היה אהרן הכהן לוקח את הכהונה, ואילו הבכורים היו זוכים למעלת הלויים, והיו עובדי ה‘ בעבודת הלויים.

נמצא שבימי יעקב אבינו היה הבכור הן כהן הן לוי, במתן תורה רצה הקב“ה להקדיש את
הבכורים לעבודת הלויים, הגפת דלתות, שמירת המקדש, ושירת הלויים, הכל היה מיועד להבכורים. וכן
היה עד שנבחר אהרן הכהן בראש חודש ניסן. כך המשיכו בכהונתם עד שהוקם המשכן. ולאחר חטא העגל נגזר על הבכורות שנלקח מהם אפילו עבודת הלויים.

תמורה לכהן וללוי
ובזה מיושב הפדיון דפרשת בא שהחמש סלעים הם לכהן ולא ללוי, כי הבכור היה לו בתחילה כהונה ולויה,
ועתה עברה העבודה לכהנים כרצון ה‘. וזהו הפדיון ע“י חמשה סלעים.
ויש מפרשים משום שבתחילה היה ראובן הבכור של יעקב, כחו וראשית אונו, מעותד להיות כהן, אלא שאח“כ נאמר בו ’פחז כמים אל תותר‘, ופרש“י שהכהונה עברה משבט ראובן לשבט לוי, היינו לכהנים משבט לוי. וזהו ענין פדיון הבן דפרשת בא,
להעביר הכהונה מהבכורה לכהנים,

אך עדיין נשארו בקדושת הלויים. וכן היה המצב אילו לא היה חטא העגל. ואז היה כתוב ’קח את בכורות בני ישראל וילוו עליך וישרתוך‘. כיון שחטאו הבכורות בעגל, ניטל מהם אף קדושת הלויה, וניתנה לשבט לוי. וזהו הפדיון השני שבפרשת
במדבר, שאין הפדיון ע“י כהנים אלא ע“י לויים.

ה.
שני מהלכים.
הרי לנו שני מהלכים איך ליישב הענין. לדעת הספורנו יש שני מיני קדושה לבכורות,
קדושה ראשונה לעבודת גבוה, וקדושה שניה מיוחדת שהקדישם הקב“ה בליל מכת בכורות להצילם ממות לחיים,
ולזו הקדושה נצרכה פדיון הבן להתירם לשימוש הדיוט. ובפדיון דפרשת במדבר עברה מהם קדושת הכהונה
לגמרי.
ולדעת החזון איש היתה להם מתחילה שני קדושות, כהונה ולויה. פדיון הבן מעביר קדושתם לשבט הכהונה,
ונשארו בעבודת הלויים, רק לאחר העגל ניטל מהם אף שירות הלויים וניתנה ללויים ע“י הפדיון דפרשת
במדבר.

ו.
מי עשה את עבודת הלויים בחודש ניסן,
ונחזור לתחילת דברינו, מי עשה את עבודת הלויים בחודש ניסן, אם היה הפדיון רק בחודש אייר?
לדברי החזון איש פשוט כי קדושת כהונה איבדו בחודש ניסן, וקדושת הלויה בחודש אייר. ובראש חודש ניסן
נצטוו על פרשת הלויים לקחתם תחת הבכורים ובמהלך חודש ניסן נטהרו הלויים וגלחו ונסמכו ועד ראש
חודש אייר היו כבר מוכנים להחליף את הבכורים ועד ר“ח אייר עדיין עבדו הבכורים בעבודת לויה.

השיעור כולו בקישור כאן
https://www.kolhalashon.com/pdf/OldSite ... 090850.pdf

[רוצה לידע]

שאלה: האם למד''א כללות ופרטות ניתנו בסיני מוכרח לומר שמסיני ואילך עבודה בכהנים? הא כמו שנאמר בסיני דין הפשט וניתוח לכאורה כן נאמרה דין עבודה בבני אהרן.