כתיב: "ויקרבו ימי ישראל למות ויקרא לבנו ליוסף ויאמר לו אם נא מצאתי חן בעיניך שים נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים. ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם ויאמר אנוכי אעשה כדבריך. ויאמר השבעה לי וישבע לו וישתחו ישראל על ראש המטה" (בראשית מז,כט-לא).
ויש לעיין מדוע הוצרך יעקב לכל ההשתדלות הזו והרי כבר הבטיחו על כך הקב"ה במפורש קודם ירידתו למצרים (לעיל מו,ב-ד): "ויאמר אלוהים לישראל במראות הלילה... אל תירא מרדה מצרימה... אנוכי ארד עמך מצרימה ואנוכי אעלך גם עלה..." וכפי שמפרש שם רש"י (וכן פירשו רשב"ם וראב"ע) – "הבטיחו להיות נקבר בארץ"?
ואין לומר שהקב"ה אמנם הבטיחו שיקבר בארץ ישראל אך לא הבטיחו שזה יקרה מיד לאחר מותו, ולכן הוצרך יעקב לבקש מיוסף שיקברנו בארץ ישראל מיד לאחר מותו – שכן הקב"ה פתח את דבריו במילים "אל תירא מרדה מצרימה" המורות על כך שבדבריו אלו בא הקב"ה להפיג את חששותיו של יעקב מפני הירידה למצרים וכפי שכותב ה'חזקוני' – "אין אומרים 'אל תירא' אלא למי שהוא מתיירא", ואם כן עד כמה שיעקב חשש מפני קבורה במצרים אפילו לזמן מועט וכפי שחזינן הכא אזי בהכרח צריך לומר שהקב"ה הבטיחו שיקבר בארץ ישראל מיד לאחר מותו – דאי לאו הכי במה הפיג הקב"ה את חששו של יעקב? וכן כתב ה'אור החיים' להדיא, וז"ל: "ואנוכי אעלך גם עלה" – שיעלהו משם לבל יקבר בארץ מצרים - שהוא המורא שהיה ירא כמו שכתבנו למעלה, עכ"ל, וצ"ע.