פלוני כתב:נושא: שני לטומאה נמנה על קרבן פסח?סליחות כתב:האם שני לטומאה נמנה על קרבן פסח או נדחה לפסח שני?
כמה שניסיתי למצוא מידע בנושא באוצר לא מצאתי, וכן באנצ"ת.
(למעט בספר נאות אפרים עמ' לח שכותב בפשטות ששני לטומאה נמנה על קרבן פסח, ולא ברור מה המקור לכך).
והאם יש טמאים אחרים מדרבנן שלא נמנים בקרבן פסח?
לשון הגמ' בכמה מקומות שפסח עיקרו לאכילה בא,
ואם זכרוני אינו מטעני, לכן מחוסר כיפורים לא נמנה לראשון, אלא קרבנותיו דוחים את עליה השלם וקרבין לאחר התמיד, ובלא זה, אינו יוצא יד"ח בראשון. אולי גם אינו נדחה לשני אלא הפסיד גם זה וגם זה.
עכ"פ שני לטומאה [מה שייך באדם? מסתמא כוונתך "פסול לקדשים"] לא יכול ליגע בקרבן, ומכיון שעיקר ההקרבה היא לאכילה וכנ"ל, לא יכול להקריב ראשון וא"א להקריב עליו.
אגב, תוס' כותבים שאע"פ שעיקרו לאכילה בא, אין האכילה בפועל מעכבת למעשה, רק האפשרות לאכול.
סליחות כתב:ועיין גם בתגובה שקיבלתי בהודעה פרטית (החלפתי את השם המקורי ב'פלוני') ובמ"ש בשם התוס' בסוף דבריו:פלוני כתב:נושא: שני לטומאה נמנה על קרבן פסח?סליחות כתב:האם שני לטומאה נמנה על קרבן פסח או נדחה לפסח שני?
כמה שניסיתי למצוא מידע בנושא באוצר לא מצאתי, וכן באנצ"ת.
(למעט בספר נאות אפרים עמ' לח שכותב בפשטות ששני לטומאה נמנה על קרבן פסח, ולא ברור מה המקור לכך).
והאם יש טמאים אחרים מדרבנן שלא נמנים בקרבן פסח?
לשון הגמ' בכמה מקומות שפסח עיקרו לאכילה בא,
ואם זכרוני אינו מטעני, לכן מחוסר כיפורים לא נמנה לראשון, אלא קרבנותיו דוחים את עליה השלם וקרבין לאחר התמיד, ובלא זה, אינו יוצא יד"ח בראשון. אולי גם אינו נדחה לשני אלא הפסיד גם זה וגם זה.
עכ"פ שני לטומאה [מה שייך באדם? מסתמא כוונתך "פסול לקדשים"] לא יכול ליגע בקרבן, ומכיון שעיקר ההקרבה היא לאכילה וכנ"ל, לא יכול להקריב ראשון וא"א להקריב עליו.
אגב, תוס' כותבים שאע"פ שעיקרו לאכילה בא, אין האכילה בפועל מעכבת למעשה, רק האפשרות לאכול.
פלוני כתב:
א. מה שתמה על מה שתמהתי, וציין להרמב"ם. הרמב"ם דייק לשונו שהוא "כשני" ולא שהוא שני.
ב. לענ"ד פשוט שטמא דרבנן לא ימנה על ק"פ, כי אם יוכל לנהוג כטהור, מה יפה כח חכמים?
פלוני כתב: אצלי הר"מ בהלכה ז' כתוב כך:
ולעולם לא יהיה האדם שני אלא מד"ס והוא האוכל אוכלין טמאין או השותה משקין טמאין או הבא ראשו ורובו במים שאובין שכל אלו "כשני" לטומאה.
פלוני כתב: אני מקווה שאין ויכוח בינינו וציינת כמו שכתבתי,
אני רק חוזר:
הרמב"ם בהל' אבות הטומאות כשכותב "והוא" מפרש את מ"ש קודם, דהיינו שכתב שאין שני אלא מד"ס פירושו כשני. לא שני ממש.
ומ"ש בפיהמ"ש אותו דבר. שטבול יום אינו שני ממש.
ומסביר ששני ממש הוא מה שמטמא אחריו שלישי [שזה לא אדם אלא כלי שמטמא אוכל או אוכל שמטמא]
פלוני כתב: יש כלל ידוע, שאם יש המשכיות של טומאה במגע, ממנו להבא אחריו, נקרא טמא. ואם לא - נקרא "פסול".
לכן בכל מקרה שאין מגע אחריו, כך בטבול יום וכך בטומאה מדבריהם, זה בדרגה של שני. זה כמו שני. אבל זה לא שני. זה פסול בלבד.
פלוני כתב:
כך נלע"ד בפשטות מקופיא, ואינני זוכר מקום שכתוב אחרת.
וכעת אין לי פנאי לחפש בספרים אם אני צודק בהנחה זו.
מחשבות כתב:שני לטומאה מדאורייתא שייך רק בטבו"י וכאמור טבול יום נמנה על הפסח
ושני לטומאה מדרבנן הרי יכול לטבול גם בלילה דאין טבול יום בטומאה דרבנן אלא טובל ואוכל מיד, ומה הוא שונה מאונן ביום שצריך טבילה בלילה ונמנה על הפסח
מחשבות כתב:שני לטומאה מדאורייתא שייך רק בטבו"י וכאמור טבול יום נמנה על הפסח
ושני לטומאה מדרבנן הרי יכול לטבול גם בלילה דאין טבול יום בטומאה דרבנן אלא טובל ואוכל מיד, ומה הוא שונה מאונן ביום שצריך טבילה בלילה ונמנה על הפסח
עזריאל ברגר כתב:נכפל כמה פעמים באשכול זה.
עזריאל ברגר כתב:בין כך ובין כך - צ"ע מדוע לא מנאוהו בדברים שחכמים העמידו דבריהם במקום כרת או לא העמידו.
בעיקר השאלה אם שני לטומאה [טמא מדבריהם] נמנה על ק"פ, והיתכן שהעמידו דבריהם במקום כרת ולא כתוב את זה להדיא.
מצאתי דוגמא מדין יד שחל בשבת שהרכבתו והבאתו מחוץ לתחום אינה דוחה שבת, אף שזה מדרבנן במקום כרת.
וזכור לי שתוס' כותבים דבמקום שאין מביא מדרבנן, פטרוהו חז"ל מהכרת.
סליחות כתב:אין ה"נ, ומעיקרא למה לא שייך לומר כאן תנא ושייר?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 193 אורחים