ידועים דברי התנד''א:
פעם אחת הייתי מהלך ממקום למקום ומצאני אדם אחד שלא היו בו לא מקרא ולא משנה, והיה מתלוצץ כנגדי. אמרתי לו: בני מה אתה משיב לאביך שבשמים ליום הדין? אמר לי: רבי, יש לי דברים שאני משיב, בינה ודעת לא נתנו לי מן השמים שאקרא ואשנה. אמרתי לו: מה מלאכתך? אמר לי: צייד אני. אמרתי לו: בני, מי לימדך ואמר לך שתביא פשתן ותארגהו מצודות ותשליכהו לים ותעלה דגים מן הים? אמר לי: רבי, בזה נתנו לי בינה ודעה מן השמים. אמרתי לו: ומה להביא פשתן ולארוג מצודות ולהשליך לים ולהעלות דגים מן הים נתנו לך בינה ודעת מן השמים - לדברי תורה שכתוב בה: 'כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו', לא נתנו לך בינה ודעה מן השמים? מיד היה מרים קולו ובוכה ומתאנח. אמרתי לו: בני, אל ירע לך אלא כל שאר באי עולם משיבין תשובה זו, אבל מעשיהן מוכיחין עליהן ועל כיוצא בהן ועל העושה כמעשיהן. מה אומר הכתוב עליהם (ישעיה יט): ובושו עובדי פשתים שריקות ואורגים חורי.
האם דברי אגדה אלו כפשוטן? האם לא מצינו הרבה בנ''א שיכולים לעבוד אבל באמת אינם יכולים להבין בלימוד?