בסי׳ תנ"א סכ"ו המחבר פוסק שכלי זכוכית לא בולעים והרמ"א מחמיר, ובסי׳ פ"ז ס"א שתק למחבר בזה ואף המ"ב מיקל (על אף שהב"ח מחמיר) משום שהאחרונים (א"ר ברכ"י דרה"ח ישע"י ושא"ח) מקילים שאין בולע, ובהל׳ פסח שם לא היקל בזה ואף אסר בדיעבד כשרוב תשמיש בחמין או שמשאיר חמץ מעת לעת, ושם הב"ח מיקל כמחבר (וכן הפר"ח) ובשם הא"ר וישע"י כ׳ להחמיר כמג"א (וכרמ"א)
מה פשר דבר?