מתוך מה שכתבתי היום בסוגיא דטרוקנין (ברכות לז, ב) בשולי החידו"ת.
ברמ"א סי' קסח סעיף יג: אבל פשטיד"א וקרעפלי"ך מקרי תואר לחם (מרדכי פרק כל שעה).
ובמשנ"ב (ס"ק פ): פשטיד"א וקרעפלי"ך וכו' - פי' שממולאין בבשר וכמ"ש סוף סימן זה בהג"ה וכו'.
ומבואר ד'פשטידא' היינו בצק המשמש כמילוי, ומיירי כאשר הבצק הוא ניכר, ועל כן מיקרי תואר לחם, וכן מבואר בכל דברי הראשונים בכמה מקצועות בתורה, [עי' רש"י פסחים עד, ב ושמואל א כה, יח], ואולם כיום מצוי שקורין 'פשטידא' לבלילה אפויה של אטריות או תפוחים או מין אחר (כמו בצל או כרוב וכדומה) המכונה 'קוגל', וזהו שיבוש גמור.
ואמנם מסברא פשוטה נראה שבקוגל ליכא תואר לחם כלל, ולא מצד ה'תוריתא' דהיינו מראה לחם, אלא מצד החפצא ד'נהמא', דאין כאן בצק אמיתי, אלא דיבוק של האטריות זה לזה, ואף אחר האפיה עדיין האטריות ניכרות, ואין כאן עיסה אחת, וכן נקטו רוב הפוסקים, כן מטו בשם מרן הגרש"ז אויערבאך, וכן נקט בפשיטות בספר חידושים וביאורים חלה.
ואף כי דעת מרן הגרי"ש אלישיב היתה להחמיר בקוגל להפריש חלה בלא ברכה, וכן לענין ברכת המוציא וברכת המזון באם אוכל שיעור קביעות סעודה, (ראה בהרחבה במאמר "חיוב הפרשת חלה בפשטידת אטריות (קוגל)" מאת הרב יוסף אפרתי, הליכות שדה 133, תשס"ג, עמ' 5 ואילך), מ"מ אין זה ענין ל'פשטידא' דהמרדכי, ופשוט.
ונפק"מ עוד למנהג המוזכר בדברי הרמ"א בהל' שבת (סי' רמב סעיף א): יש שכתבו שבמקצת מקומות נהגו לאכול מוליתא, שקורין פשטיד"א, בליל שבת, זכר למן שהיה מכוסה למעלה ולמטה (מהרי"ל ולא ראיתי לחוש לזה), שבודאי באכילת קוגל אין מקיימים מנהג זה. [אולם בספר נימוקי או"ח סי' רע"א סק"ב נקט שמאכל זה בא לקיום המנהג, שכיון ששחום מכל צדדיו ומכסה החלק הרך שבתוכו הו"ל כמולייתא].