מדוע אין הבדלה בין יו"ט ראשון לשני?

[אפרקסתא דעניא]

כידוע במוצאי יו"ט ראשון עושים קידוש בלבד ולא יקנה"(ז), וכן שמתחילים לעשות מלאכה אין אומרים ברוך המבדיל בין קודש לקודש ויל"ע בטעם הדבר. ושמעתי דכיון שיו"ט שני הוא מטעם ספיקא דיומא, א"כ אין שייך הבדלה ליו"ט ראשון, דממנ"פ - אם הראשון קודש השני חול, ולא שייך בו קידוש, וכיוון שמקדשין שמא הוא היו"ט הנכון, הרי לא שייך הבדלה ליום חול שקדמו.

ואמנם טעם זה שייך רק כשהיה באמת ספיקא דיומא, והאידנא דמנהג אבותינו בידינו זה ל"ש, דהראשון הוא יו"ט גמור מדאורייתא והשני הוא יו"ט גמור מדרבנן, ולכאורה היה שייך הבדלה. וצ"ל דכיוון שבזמן שהיה מספיקא לא תיקנו מהטעם הנ"ל, גם כשקבעו להמשיך כן אפי' דבקיאינן בקביעא דירחא, לא תיקנו ג"כ מה שלא היה בעידנא דספיקא.

אחר הכל, טרם מצאתי מי שדן בזה במפורש, ואבקש את חכמי הפורום הנכבדים, שיודיעוני מידיעותיהם הנכבדות בעניין.

[הנראה]

בכמה דוכתין מצינו דבחומרות דרבנן החמירו טובא משום ד"לא אתי לזלזולי" (וכגון בהא ש"החמירו חכמים בדבריהם יותר משל תורה"), וה"נ שייך להאי טעמא

[אוצר החכמה]

כן כתב הריטב"א סוכה מז א ד"ה והלכתא שלא קיי"ל כרב אסי דמבדיל, משום זלזולא דיו"ט שני

זה לגבי שאר יו"ט אבל במקרה שזה קדושה אחת (כמו בר"ה לדידן) גם רב אסי יודה שלא מבדילים כמבואר בביצה ד ב

[יצג]

יעויין באנציקלופדיה תלמודית ערך יו"ט שני של גלויות ציון 182 ואילך.

[אפרקסתא דעניא]

יעויין באנציקלופדיה תלמודית ערך יו"ט שני של גלויות ציון 182 ואילך.

מה כתוב שם?

[איתן]

יעויין באנציקלופדיה תלמודית ערך יו"ט שני של גלויות ציון 182 ואילך.

מה כתוב שם?

מעתיק מפרויקט השו"ת. אנציקלופדיה תלמודית כרך כג, יום טוב שני של גליות [המתחיל בטור א]

"שתי קדושות או קדושה אחת" לענין דינים הנוגעים לשני הימים כאחד, כיצד: רב אסי היה מבדיל בין יום טוב ראשון לשני182, ששני ימים טובים של גלויות שתי קדושות הם183, ונחלקו ראשונים: יש שכתבו שהואיל ואנו בקיאים בקביעות החודש הרי יום שני הוא חול גמור, אלא שאנו עושים אותו יום טוב משום מנהג אבותינו שלא ידעו בקביעות החודש כמונו ועשאום מאליהם מספק, ומי שהוא בקי בקביעות החודש צריך להבדיל184, ואין בדבר משום ספק ברכה לבטלה, [טור כ] שהרי היה בקי בקביעות החודש, וידע שהשני חול הוא185, אבל לסוברים שהם קדושה אחת, אין מבדילים, שכיון שחק חכמים הוא שהוטל על הגלויות לדורות לנהוג שני ימים ואפילו לא יהא עוד ספק בדבר186, הרי שניהם כיום אחד ארוך187. ויש שכתבו שבזמן רב אסי היו מקדשים את החודש על פי הראייה188, והיה במקום שאין שלוחי בית דין מגיעים קודם יום טוב, והיו עושים שני ימים מספק, ולא היה מבדיל בין שני הימים כשעשה שניהם מספק, אלא שלפעמים אירע שידע שיום טוב ראשון עיקר - שנודע לו שחיסרו בית דין את החודש שעבר189 - ואז היה מבדיל190, שאין ההבדלה ביום טוב הראשון סותרת את קדושת היום השני, הואיל ויום טוב ראשון הוא מן התורה ויום טוב שני מדרבנן, וכמה דברים האסורים בראשון מותרים בשני, נמצא שהוא יוצא מקדושה חמורה לקדושה קלה, ולכן מבדילים בין זה לזה כדרך שמבדילים משבת ליום טוב כיון שיוצא לקדושה קלה191. ואחרונים כתבו שלדעת רב אסי אף מי שאינו יודע אימתי קבעו בית דין את החודש, מבדיל במוצאי יום הראשון192, לפי שמן התורה אנו הולכים אחר הרוב, וברוב שנים אלול ואדר חסרים הם, וחכמים הצריכו לחשוש שמא מילאום, לסוברים כן193, ולכן מבדילים מראשון לשני194. ואמרו שרב אסי לא בתורת ודאי סובר שצריך להבדיל, אלא מסופק היה אם קדושה אחת הם או שתי קדושות, ולענין הבדלה החמיר להבדיל מספק שמא שתי קדושות הם195. וכתבו ראשונים שאין בכך משום ספק ברכה לבטלה, לפי שחיוב הבדלה מן התורה הוא - לסוברים כן196 - [טור כא] וברכה דאורייתא מברכים מספק, משום שברכה לבטלה אינה אסורה אלא מדרבנן, לסוברים כן197, או שכיון שספק של תורה להחמיר הרי זה כאילו חייבו אותו חכמים להבדיל, ואין זו ברכה לבטלה198. ויש שכתבו שרב אסי לא בירך ברכת הבדלה על הכוס, שהרי זה ספק ברכה לבטלה, אלא הבדיל בתפילה בברכה אמצעית, וחתם בברכת יום טוב199.

בנוסח ההבדלה שאמר רב אסי, כתבו ראשונים שהיה מבדיל ומברך "המבדיל בין קודש לחול"200, ויש מפרשים דבריהם שכן היה אומר בתחילת ההבדלה, אבל לא היה חותם הברכה כך, אלא היה חותם "המבדיל בין קודש לקודש" או "בין קודש חמור לקודש קל", כדי שלא יבואו לזלזל ביום טוב שני201. וכן כתבו ראשונים שאפשר שהיה חותם "המבדיל בין קודש לקודש", כדרך שאומרים בהבדלה משבת ליום טוב202.

להלכה כתבו ראשונים שאין מבדילים מיום טוב לחבירו, שאין הלכה כרב אסי203, ואף על פי שלהלכה שני ימים טובים שתי קדושות הם204, אין מבדילים, לפי שאף יום השני קדוש הוא, ואף על פי שמבדילים במוצאי שבת ליום טוב205, הרי זה לפי ששבת אסורה בכל מלאכה ויום טוב מותר במלאכת אוכל נפש206, מה שאין כן בשני ימים [טור כב] טובים של גלויות, שאף על פי שזה מדברי תורה וזה מדברי סופרים, שוים הם באיסור207. ורבים מהראשונים כתבו הטעם שאין מבדילים ביניהם שמא יבואו לזלזל ביום טוב שני208 - כדרך שלהלכה מטעם זה אין מברכים בגולה על ישיבת סוכה בשמיני עצרת209, ולדעת רב אסי אין חוששים לזלזול ביום טוב שני210 - או מפני שאחר שעשינו אותו קודש בקידוש ובתפילה, לא נעשנו חול בהבדלה, שהרי אלו שני דברים הסותרים זה את זה211. וכתבו ראשונים שביטלו חכמים מצות הבדלה שמן התורה - לסוברים שמצות הבדלה ביום טוב היא מן התורה212 - כדי שלא לעשות יום טוב שני כחול, שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה213, או שאין בזה ביטול מצות הבדלה, שכן בהבדלה במוצאי יום טוב שני הוא יוצא גם ידי חובת ההבדלה של יום טוב ראשון, כדרך שמי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך עד שלישי בשבת214.

182. ביצה ד ב.
183. עי' ציון 158. גמ' שם ורא"ה וחי' המאירי.
184. עי' ציון 173. רש"י שם ד"ה והא וד"ה ספוקי.
[טור כ] 185. חי' המאירי שם, וצ"ב שהרי סו"ס לדעת רב אסי יש כאן ספק שמא קדושה אחת הם, עי' ציון 195 ואילך, ונמצא שעדיין יש כאן ספק ברכה לבטלה. ועי' ערוגת הבשם ח"ב עמ' 44: שהואיל ומברך משום ספק מצוה של הבדלה, אין זו ברכה לבטלה, ואפשר שלדעתו היה ר"א בזמן הראייה, עי' להלן.
186. עי' ציון 161.
187. רש"י שם ד"ה ספוקי. ועי' ציון 212 ואילך.
188. ע"ע קדוש החודש, מחלוקת מתי התחילו לקבוע ע"פ חשבון.
189. ר"ל שהגיע שליח למקומו במקרה, (עי' ציון 44 ואילך, שבמקום שמגיעים שלוחי ניסן ולא שלוחי תשרי, עושים בפסח שני ימים, ולפ"ז עושים אף במקום רחוק שהגיע שליח במקרה, ועי' ציונים 172, 944, 1370), או ששיער ע"פ חשבון מתי קבעו בי"ד את החודש, ע"ע הנ"ל, ועי' ס' עיר הקודש והמקדש פי"ח עמ' רלד - ה.
190. עי' רא"ה ביצה שם.
191. ע"ע הבדלה עמ' סט. רא"ה שם (צימבליסט עמ' קמא).
192. מרומי שדה שם והעמק שאלה שאילתא מו אות ה, לסוברים שר"א היה בזמן שקידשו ע"פ הראייה. ועי' מנ"ח מצוה שא, שתמה למה היה מבדיל, ונשאר בצ"ע.
193. עי' ציון 35 ואילך.
194. מרומי שדה והעמק שאלה שם.
195. גמ' ביצה שם.
196. ע"ע הבדלה, כרך ח עמ' סח - ט מחלוקת ראשונים בהבדלה של יום טוב אם היא מן התורה, ועי' פמ"ג או"ח סו"ס רצו והעמ"ש שאילתא ט אות ד.
[טור כא] 197. ע"ע ברכה שאינה צריכה, כרך ד עמ' רפ, מחלוקת ראשונים. ריטב"א בשמ"ק ביצה שם בתי' ב'. ועי' העמ"ש שם שתי' שאע"פ שהבדלה ביום טוב מדרבנן, צריך להבדיל, כיון שמחמת הספק שמא שתי קדושות הם אסור למעשה לעשות מלאכה בראשון לצורך השני, עי' ציון 231, ובשני הותר, ואין כאן משום ספק ברכות להקל.
198. ראבי"ה סי' תשיז, ולפ"ז אף אם ברכה לבטלה אסורה מה"ת, מותר לברך. ובעיקר הנידון של ברכה לבטלה, צ"ב שהרי מה"ת ודאי צריך להבדיל, והספק הוא שמא עשאום חכמים קדושה אחת ופטרוהו, וכיון שהחמירו מספק, אין כאן ספק ברכה לבטלה.
199. ריטב"א שם בתי' א', ולכאורה א"א לומר כן להגי' "מבדיל ומקדש", עי' ציון 202, וכן ל"מ כדבריו בראשונים שבציונים הבאים. ועי' ידי אליהו (גאליפפה) תיקון לד (יא ב).
200. רש"י ביצה ד ב.
201. שמ"ק שם, וצ"ב שלשון רש"י שם ל"מ כן; מנ"ח מצוה שא סוף אות א.
202. ע"ע הבדלה. רא"ה שם, ועי' ציון 191 שאף היום השני קודש הוא מדרבנן, והוא מבדיל בין קדושה חמורה לקדושה קלה. ועי"ש שגורס בגמ' שם שהיה מבדיל ומקדש, וכ"ג ראבי"ה סי' תשיז וריטב"א סוכה מז א וערוגת הבשם ח"ב עמ' 44, ועי' ציון 199.
203. תשו' הראב"י אב"ד סי' יד; עיטור שחיטה שער ב ח"ו (מהדו' רמ"י מו ע"א) וסוכה סוף ח"א; פסקי תוס' ביצה פ"א אות טו; אגרות הרמ"ה עמ' קמח וקנב; רשב"א ורא"ה ומאירי ביצה ד ב; ריטב"א סוכה מז א ובשמ"ק ביצה שם בשמו; טור או"ח תקלט.
204. עי' ציון 176.
205. עי' ציון 191.
206. ע"ע יום טוב, כרך כב.
[טור כב] 207. רא"ה ביצה שם.
208. פסקי תוס' שם; ריטב"א סוכה שם; מאירי שם טעם א; טור שם, ועי' תשו' הראב"י אב"ד שם. ועי' מנ"ח מצוה שא, שאע"פ שר"א ברך "בין קודש לקודש", עי' לעיל, יש כאן זלזול, כיון שמכח ההבדלה ניכר שהראשון קודש וממילא השני חול, ומהקידוש נראה שהוא קודש, וסותרים זל"ז, וצ"ב.
209. עי' ציון 1396 ואילך. ריטב"א שם, וכעי"ז בתשו' הראב"י אב"ד שם, ועי' יתרון האור למשניות ביצה פ"ב; צל"ח ביצה שם ומנ"ח מצוה שא סוף אות א.
210. רשב"א שם בשם י"א, שרב אסי סובר כר' דוסא בן הרכינס (עירובין לט א) שאינו חושש לזלזול ביום טוב שני של ר"ה, והלכה כחכמים שם מ א שחוששים לכך, ע"ע ראש השנה. ועי' יחוסי תנאים ואמוראים ע' חנא (ה) עמ' של, שרב אסי מודה בישיבת סוכה, שמראה בחובת ישיבתו בשמיני, כאילו הוא שביעי, משא"כ בהבדלה אין לחוש, כיון שמקדש ביום טוב שני.
211. ראב"י אב"ד שם והעיטור שם ושם, לשיטתם שמטעם זה אין מברכים על סוכה בש"ע, עי' ציון 1423, וכ"כ בצל"ח שם ובמנ"ח שם; אגרות הרמ"ה שם ושם; מאירי שם טעם ב.
212. עי' ציון 196.
213. אגרות הרמ"ה שם טעם ב.
214. ע"ע הבדלה: לאחר זמנה, ושם מחלוקת אחרונים אם אף ביום טוב מבדיל והולך בלילה הבא. אגרות הרמ"ה שם טעם א', וכעי"ז בראב"י אב"ד שם. וצ"ב כשחל יום טוב ראשון בחמישי, אם הבדלה של מוצ"ש עולה ליו"ט, אף על פי שבאמצע חלה שבת, ואין מבדילים מיו"ט לשבת החמורה ממנו.

[צולניק]

בקוב"ש [ביצה] מביא מאגרות הרמ"ה שהטעם שלא מבדילים מיו"ט לחבירו הוא משום שאפשר לקיים שניהם ולהבדיל במוצאי יו"ט שני ויעלה לשני הימים.
וצ"ע ע"פ דברי רעק"א שבהבדלה ביו"ט אין השלמה למחרת, ולפ"ז מה יועיל להבדיל במוצאי יום השני על היו"ט הראשון.

[עושה חדשות]

שו"ע או"ח רצט "אסור לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל, ואם הבדיל בתפלה מותר אף על פי שעדיין לא הבדיל על הכוס. ואם צריך לעשות מלאכה קודם שהבדיל בתפלה אומר: המבדיל (בין הקודש ובין החול) בלא ברכה, ועושה מלאכה. הגה: וכן נשים שאינן מבדילין בתפלה יש ללמדן שיאמרו המבדיל בין קודש לחול קודם שיעשו מלאכה (כל בו). וי"א דכל זה במלאכה גמורה כגון כותב ואורג, אבל הדלקת הנר בעלמא או הוצאה מרשות לרשות א"צ לזה (ר"י ני"ב חי"ט)",

והגר"א הביא מקור לשי' רי"ו הנ"ל, ז"ל "ממה שהתירו למיכחל עינא וכיוצא בזה ביו"ט שני, ועסי' תצ"ז ס"ג, וא"ל ממת שהתירו בו מלאכות גמורות, די"ל דמלאכה קודם הבדלה דרבנן והתירו כמו בי"ט שני".

מבו' בדבריו דהאיסור לעשות מלאכה ביו"ט שני, הוא לא רק מפני ספיקא דיומא, אלא גם מחמת האיסור של עשיית מלאכה קודם הבדלה. והדברים נפלאים.

אגב שאלני חד, הרי לדעת רוב הראש' צריך לומר המבדיל וכו' בשם ומלכות, אלא דמחמת סב"ל לא נהגינן הכי דחיישי' גם לשיטה הזו שא"א שם ומלכות, אבל עכ"פ איך אפשר להקל בזה בעשיית מלאכה? ויל"פ.

[עושה חדשות]

משנ"ב סו"ס רצט - ולהביא יין ביום טוב שני אחר שחשכה אף שלא התפלל עדיין וגם לא קידש אפ"ה שרי דהא אין בזה משום מלאכה רק משום הכנה מיו"ט לחבירו וכיון שנתקדש היום שרי.

המבואר בדבריו שאם היה בזה מלאכה גמורה, היה ראוי לאסור לפני קידוש או ערבית.

וע"ע בד' הגר"א שם שהביא ראיה להתיר מלאכות קלות קודם אמירת ברוך המבדיל, ממה שמצינו קולות ביו"ט שני, והר"ז קודם אמירת ברוך המבדיל של יו"ט ראשון. והיינו דלדעת הגר"א גם קידוש וערבית ל"מ לזה.

ואין העולם נוהג כך.

וראה במצו"ב שהגר"מ סולובייציק חייש לזה לכתחי'.

הגרמ''ס - ביאו''י.PDF

(288.37 KiB) הורד 265 פעמים

[דרומי]

במלקטים הביאו את דברי הגרש"ז אוירבך שתמה מאוד על זה.

[עושה חדשות]

יש"כ. מצאתי מעתיקים את לשונו כך: "בליל ב' דר"ה בא"י לא ראיתי מי שחושש לאסור הבערה ובישול לאחר צה"כ, וחושבני שגם בחו"ל אין חוששין לזה גם בכל יו"ט שני, וגם עיקר חומרא זו אין אני מבין כראוי".

גם בקובץ באו"י נדפס המשך לדברים. מצו"ב.

ביאו''י הרב יעקב וינגולד.PDF

(1.11 MiB) הורד 256 פעמים

[עזריאל ברגר]

הרי קיי"ל שאין מבדילין מיו"ט לחבירו, אז מה אמורה לעשות אשה שרוצה לבשל ולאפות אוכל לסעודת הלילה השני?!

[עושה חדשות]

ר' עזריאל, לפי המשנ"ב תמתין לאחרי מעריב או קידוש, ולפי הגר"א אין שום בעיה, וכדלהלן.

*

אשוב ואשנה פרק זה:

וע"ע בד' הגר"א שם שהביא ראיה להתיר מלאכות קלות קודם אמירת ברוך המבדיל, ממה שמצינו קולות ביו"ט שני, והר"ז קודם אמירת ברוך המבדיל של יו"ט ראשון. והיינו דלדעת הגר"א גם קידוש וערבית ל"מ לזה.

הנה, ז"ל הגר"א: וי"א דכל זה במלאכה גמורה כגון כותב ואורג, אבל הדלקת הנר בעלמא או הוצאה מרשות לרשות א"צ לזה - ...ממה שהתירו למיכחל עינא וכיוצא בזה בי"ט שני ועסי' תצ"ז ס"ג וא"ל ממת שהתירו בו מלאכות גמורות די"ל דמלאכה קודם הבדלה דרבנן והתירו כמו בי"ט ב'.

ונפקא לפי הגר"א, שבמלאכות גמורות (לא 'קלות'), אזי האיסור לעשותם ביו"ט שני, הוא גם מחמת דהוי קודם הבדלה של יו"ט ראשון.

וצ"ע שדנו קולות במלאכת יו"ט שני, כי הוי ספק וכו', ולא אסרו בזה משום קודם הבדלה דיו"ט ראשון. ואולי בכולהו נאמר "מלאכה קודם הבדלה דרבנן והתירו כמו בי"ט שני" וכד' הגר"א לעיל, (וצ"ע למה אין לומר כן במיכחל עינא).

ואמנם זה אין להק', למה לפי הגר"א מותר לבשל ביו"ט שני לצורך היום, ומה מתיר את האיסור של 'קודם הבדלה'. כי בזה ודאי י"ל 'ממה-נפשך', דבשיעור שנמשך יו"ט ראשון כי לא הבדיל, באמת יש כאן צורך אוכל נפש להתיר גם לגביו.

ורק המשנ"ב דן אחרת, כי הוצאת היין היתה לצורך הזמן שאחרי מעריב וקידוש, ולדידיה אז כבר הוי כאילו הבדיל.

והנה כידוע יש ב' ביאורים בגדר האיסור של מלאכה קודם הבדלה, האם זה מפני שנמשך מעט קדושת היום, או דהוי איסור עצמי של מלאכה קודם הבדלה, (וכמו אכילה קודם מצוה וכד'). והגרי"ז הוכיח כהצד הב' מהשיטה הנ"ל המחלקת בין מלאכות קלות וגמורות.

ואולי זאת כוונת הגר"א, דהוכיח ממיכחל עינא דמלאכות קלות מותרות, ועל כרחך הגדר בזה כהגרי"ז, וממילא בכלל אין לאסור מלאכות ביו"ט שני מצד קודם הבדלה של יו"ט ראשון, כי הרי אין שום חובת הבדלה על יו"ט ראשון כעת. (לפלפולא. ואולי יהיה בזה חילוק בין ר"ה לשאר יו"ט, כי בשאר יו"ט היה ראוי בעצם לחייב בהבדלה, ורק משום שלא לזלזולי עקרוה).

אמנם שו"ר שעצם דברי הגר"א (והמשנ"ב) כבר מבוארים באגרות הרמ"ה! (והובאו הדברים בקוב"ש ביצה אות י').

ז"ל - דהא מבדילינן ממוצאי יום טוב שני לחול וההיא הבדלה סלקא לתרוייהו שפיר דמי דהא מוצאי שבת נמי כי לא מבדיל במוצאי שבת מבדיל ואזיל למחר מקמי דליעביד מלאכה והכא לא עביד מלאכה האסורה ביום טוב עד מוצאי יו"ט שני.

והדברים נפלאים.

[אוהב עמו]

לכאורה בתפילת מעריב של ליל ב' דר"ה אזי מוציאים האנשים המתפללים את יום טוב ראשון של ר"ה, אך הנשים שלא מתפללות אימתי יוצא היום טוב שלהם?
שמעתי שמועה שהג"ר משה סולובייציק הורה שיאמרו הנשים ברוך המבדיל בין קדש לקדש, אמנם לכאורה לא מצינו שתקנו הבדלה בין ב' ימי ר"ה, ואם כן למה שתאמרנה הנשים כן?

[נוטר הכרמים]

יש בזה נידון גדול לגבי הבישול בשעת בין השמשות שבין יום ראשון של ר"ה לשני, בזמנו עורר בכך פולמוס הג"ר יעקב ויינגולד מבני ברק, בין השאר בקובץ בית אהרן וישראל, וכמדומה שע"ז נסובה השמועה מהגרמ"ס.

[יבנה]

viewtopic.php?p=402994#p402994
דברי רמ"ס מופיעים בהודעה זו.

[שקט]

ואולי זאת כוונת הגר"א, דהוכיח ממיכחל עינא דמלאכות קלות מותרות, ועל כרחך הגדר בזה כהגרי"ז, וממילא בכלל אין לאסור מלאכות ביו"ט שני מצד קודם הבדלה של יו"ט ראשון, כי הרי אין שום חובת הבדלה על יו"ט ראשון כעת.

פשטות לשון הגר"א מורה שהתכוון להביא ראיה לעצם החילוק של רי"ו, ומש"ה כתב "וא"ל ממת שהתירו בו מלאכות גמורות, די"ל דמלאכה קודם הבדלה דרבנן והתירו כמו בי"ט שני" דר"ל שאין להקשות על ראייתו מיו"ט: הא בלא"ה מתירין בה אפי' מלאכות גמורות כדחזינן גבי מת, די"ל כו'. אך לפי פירושך אדרבה ממת אתי שפיר טפי, דע"כ איסור מלאכה תלוי בחובת הבדלה וביו"ט שני דליכא חובת הבדלה הכל שרי ואפי' מלאכה גמורה. [אם לא נדחוק לפרש כוונתו דעכ"פ אין להביא ראייה ממת].

[לבי במערב]

בהאי שתא יכלו שפיר לומר 'המבדיל בין קדש לקדש'...