א"ר אחא בר חנינא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים על טהור טמא ומראה לו פנים.
וזה על פי הכלל דכשמצינו במשנה ר' מאיר בדיעה אחת ולעומתו אחד מחבריו, ר' יוסי ור' יהודה ואולי גם ר' שמעון, ההלכה כשיטת החולק.
אך יש להקשות מן הידוע דסתם משנה ר' מאיר. והביאור בזה כתב רב שרירא גאון באגרתו, שכל התנאים היו להם משניות במה ששנו ההלכות, וכשבא רבי לקבוע משנה הסופית, לקח את של ר' מאיר לבסיס, מפני היותה נשנית בלשון צחה וקצרה יותר ממשניות אחרות, ועליה הוסיף וגרע כפי הצורך. אם כן משנה בלי שם היא של ר' מאיר.
והנה כשמצינו שיטה סתמית לתנא קמא ואחריה באים דברי ר' יהודה החולק, ההלכה כתנא קמא, שהוא ר' מאיר. נמצא שכאשר רבי רצה לקבוע ההלכה דלא כר' מאיר, כתבה בשמו. וזו סיבה היחידה לכתוב במשנה "דברי ר' מאיר", לומר שאין כן ההלכה, דאם לא כן, היה כותבה בלי שם. ולפי זה מה טעם לומר שלא קבעו הלכה כמותו?
ואולי יש להעמיס בביאור הדברים שקשה לו מפני מה אין ההלכה כמותו בכל מקום, והרי אין בדורו גדול כמותו. או יש לומר שאמנם לא השאיר רבי שום הלכה של ר' מאיר בעילום שם, זולת באלו שידע שרוב החכמים קיימים בשיטה זו.
אשמח לשמוע דברי החברים בענין זה.