...ודע כי כל גזירת עירין כאשר תצא מכח גזירה אל פועל דמיון, תהיה הגזרה מתקיימת על כל פנים. ולכן יעשו הנביאים מעשה בנבואות כמאמר ירמיהו שצוה לברוך "והיה ככלותך לקרוא את דברי הספר הזה תקשור עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת ואמרת ככה תשקע בבל" וגו' (ירמיה, נ"א סג-סד). וכן ענין אלישע בהניחו זרועו על הקשת (מלכים ב', י"ג, טז-יז), "ויאמר אלישע ירה ויור ויאמר חץ תשועה לה' וחץ תשועה בארם". ונאמר שם (פסוק יט) "ויקצוף עליו איש האלוקים ויאמר להכות חמש או שש פעמים אז הכית את ארם עד כלה ועתה שלש פעמים תכה את ארם". ולפיכך החזיק הקב"ה את אברהם בארץ ועשה לו דמיונות בכל העתיד להעשות בזרעו. והבן זה.
האם כוונת הרמב"ן שהנביאים עשו כאן מדעתם לחזק הגזירה (כמו שמשמע מדבריו קצת) או שגם זה היה להם בנבואה, לעשות פועל דמיוני לחזק הדברים?
יש מקומות שהדבר מפורש כמו בהושע, קח לך אשת זנונים וגו'. אבל בשאר המקומות לא מפורש.