דרך ישרה כתב:מה הדין בעלים שהפקידו אצל שומר, ועוברים הבעלים ליד בית השומר ורואים שהשומר לא שומר כפי שצריך והחפץ הולך לאיבוד, והבעלים אומרים לעצמם מה איכפת לי, אם ייאבד הרי ממילא הוא יצטרך לשלם לי. ואכן כך היה, החפץ הלך לאיבוד. כעת תובעים הבעלים את השומר על פשיעתו, והשומר טוען הרי ראיתם בעצמכם והייתם יכולים להציל. האם השומר חייב לשלם? יש מקורות לזה?
עזריאל ברגר כתב:להמתין 9 דקות אחר יציאה מבית הכסא - כך כתוב לגבי תשה"מ, שיש להמתין כדי הילוך חצי מיל.
מעשה באחד שעשה דייתיקי ואמר לא יהא בני יורש אותי עד שיעשה שוטה, הלך ר' יוסי בר' יהודה לשאול המעשה לר' יהושע בן קרחה והציצו מבחוץ וראו אותו מרקע על ידיו ואל רגליו וגמי נתון לתוך פיו והוא נמשך אחר בנו כיון שראו אותו הטמינו את עצמן, נכנסו אצלו שאלו אותו המעשה התחיל משחק אמר להם חייכם שמעשה הזה ששאלתם עכשו הגיעני, א"ל מכאן שאדם רואה בנים כאלו הוא משתטה.
בערקע חייט כתב:ילקוט שמעוני תהלים, רמז תתמו:מעשה באחד שעשה דייתיקי ואמר לא יהא בני יורש אותי עד שיעשה שוטה, הלך ר' יוסי בר' יהודה לשאול המעשה לר' יהושע בן קרחה והציצו מבחוץ וראו אותו מרקע על ידיו ואל רגליו וגמי נתון לתוך פיו והוא נמשך אחר בנו כיון שראו אותו הטמינו את עצמן, נכנסו אצלו שאלו אותו המעשה התחיל משחק אמר להם חייכם שמעשה הזה ששאלתם עכשו הגיעני, א"ל מכאן שאדם רואה בנים כאלו הוא משתטה.
בעניי לא הבנתי כמה פרטים במעשה זה, אולי יואיל אחד לבאר אותם: מי הציץ? את מי ראו מרקע על ידיו ורגליו? מדוע הטמינו את עצמם? ומה הפירוש "אדם רואה בנים כאילו הוא משתטה"?
תודה מראש.
(אולי יש כאן טעות סופר, והיה תנא אחר ביחד עם ר' יוסי בר' יהודה שהלכו יחד אצל ר' יהושע בן קרחה, והציצו מבעד החלון וראו את ר' יהושע בן קרחה משטתה עם בנו הקטן, והטמינו את עצמם כדי שלא לביישו, ולאחר זמן נכנסו אצלו וכו'.)
במסתרים כתב:סנהדרין נב: (הובא ברש"י עה"ת) אשת רעהו פרט לאשת אחרים ופי' תוס' היינו גוי
גל של אגוזים כתב:מותר ללמוד כללי דקדוק וכדו' קודם ברכה"ת (בלי פסוקים)?
נהר שלום כתב:במסתרים כתב:סנהדרין נב: אשת רעהו פרט לאשת אחרים
לכאורה שם מדובר באשה שהיא גם גויה
עושה חדשות כתב:אני זקוק בעיקר למקורות, פחות לסברות.
עושה חדשות כתב:מה הדין בספק ס"ס.
עושה חדשות כתב:הנידון שלי הוא באפשרות השלישית, והדמיון לספק דאו' וכו' אינו מוכרח לכאו'.
עושה חדשות כתב:האם מותר לתת לקטן (בן דעת, בן 12) להחזיק ס"ת
באופן שאין בזה שאלה של כבוד הציבור
וגם אין חשש שיפול וכד' כי מדובר בס"ת קטן
ורק נצרך שהקטן יעביר את זה ממקום למקום.
יוסף חיים אוהב ציון כתב:האם יש מניעה שבן לא ישתתף בחתונת אביו בזיווג שני?
עזריאל ברגר כתב:בהמת עיר הנידחת, אחרי שהורגים אותה - האם היא מהנקברים או מהנשרפים?
אליהו חיים כתב:עזריאל ברגר כתב:בהמת עיר הנידחת, אחרי שהורגים אותה - האם היא מהנקברים או מהנשרפים?
עי' מנ"ח מ' תס"ד [לב] וז"ל ונראה פשוט דלאחר שהורגין נפש חיה שורפין ג"כ בכלל שללה, או עכ"פ בקבורה ככל איסורי הנאה וכו' עכ"ל.
ועי' חולין פ"ט א' דאפר שלל עיר הנדחת אסור משום ולא ידבק בידך מאומה מן החרם (שו"ר דגם זה הובא במנ"ח שם [לד]) והאחרונים הקשו על הרשב"א קידושין נ"ו ב' דאפר עיה"נ מותר.
ובדבר אברהם ח"ב סי' י"ב אות ז' כתב בזה 'ואם נתפוס כן בשי' הרשב"א צ"ל דטעמו באפר עה"נ הוא משום דהוי ככל הנשרפין שאפרן מותר, וכן בבהמה אע"פ שהיא בהריגה מ"מ נראה דאחר הריגה נמי מותרת לשיטה זו כמו אחר שריפה דתוס' תמורה כתבו דמשו"ה נשרפין אפרן מותר דכיון דנעשית מצותה הלך איסורן וא"כ בהריגת הבהמה שנעשית מצותה נמי הלך איסורה וכו' ולפי זה ע"כ אתי קרא דלא ידבק בידך מאומה דגבי עה"נ לאסור קודם שנתקיים בהם דין האמור דאלו אח"כ באמת מותרין [אך בהמשך מביא בשם הרש"ש חולין קמ. לפי גרסת תוס' לפנינו דבהמת עה"נ לשריפה קיימא דלומד דאפשר דגם בהמה צריכה שריפה אחר הריגה].
עזריאל ברגר כתב:אליהו חיים כתב:עזריאל ברגר כתב:בהמת עיר הנידחת, אחרי שהורגים אותה - האם היא מהנקברים או מהנשרפים?
עי' מנ"ח מ' תס"ד [לב] וז"ל ונראה פשוט דלאחר שהורגין נפש חיה שורפין ג"כ בכלל שללה, או עכ"פ בקבורה ככל איסורי הנאה וכו' עכ"ל.
ובדבר אברהם ח"ב סי' י"ב אות ז' כתב בזה 'ואם נתפוס כן בשי' הרשב"א צ"ל דטעמו באפר עה"נ הוא משום דהוי ככל הנשרפין שאפרן מותר, וכן בבהמה אע"פ שהיא בהריגה מ"מ נראה דאחר הריגה נמי מותרת לשיטה זו כמו אחר שריפה דתוס' תמורה כתבו דמשו"ה נשרפין אפרן מותר דכיון דנעשית מצותה הלך איסורן וא"כ בהריגת הבהמה שנעשית מצותה נמי הלך איסורה וכו' [/b]].
יישר כח!
מהרמב"ם יש מקום לדייק כדברי הדבר-אברהם, שכן כתב לאסור בהנאה רק בהמה שנשחטה ולא בהמה שהומתה כמצוותה.
אם כי שחיטה רגילה - לכאורה אפשר לקרוא בה "לפי חרב".
ועצ"ע.
בערקע חייט כתב:בסנהדרין סג, ב הגמרא מספרת אודות אליהו הצדיק (במדרש איתא אליהו הנביא) שהיה מחזר על תפוחי רעב בירושלים ומצא תינוק וכו'.
מתי קרה מעשה זה? לכאורה החשבון פשוט: בזמנו של אליהו ישראל עבדו ע"ז, וגם היה בימיו רעב, אם כן מסתמא הכל מובן.
אבל ראיתי לאיזה מחברים שמביאים שהיה זה בעת החורבן, ותמהני מה הביאם לפרש כך. אולי לפי שלא מצינו לאליהו בערי יהודה כי אם בשומרון?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 428 אורחים