יש בתורה פסוקים שאף על פי שהכוונה בהם לשום ענין, אף על פי כן יש בהם רמז לענין אחר. ...וכן מאמר משה רבנו עליו השלום שאמר "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ", שישבנו בארץ ישראל מיום שנכנסנו בה עד גלות המלך יויכין כמנין "נושנתם", והם תתע"ו שנה.
העתקה זו היא מאתר דעת, ונראה בה טעות סופר, תתע"ו במקום תתמ"ו. יאמר כי היו מעת שנכנסו ישראל לארץ עד גלות יויכין תתמ"ו שנה, כמנין "נושנתם" בלי ו' החיבור.
אך זה תימה, שהרי ישראל נכנסו לארץ בשנת ב'תפ"ח, וגלות יויכין קדם לגלות צדקיהו י"א שנה. נמצא גלות יויכין בשנת ג'שכ"ז, רק אחר תתל"ט שנה.
גם נפלאתי אם היה לרמב"ם מקור לרמז זה או שאמר כן מעצמו. כי בגמרא (גיטין פח, א) איתא רמז זה קצת שונה: שהיה החורבן אמור להיות אחר מנין "ונושנתם", עם ו' החיבור, דהיינו תתנ"ב שנה, והקדים השי"ת את הפרענות בשתי שנים כדי שלא יתקיים במילואו.