התוכנית המקורית של מעמד עשרת הדיברות

[עושה חדשות]

אנוכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, ואת ההמשך מפי משה, הסיבה היתה משום שאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו ה' פן נמות, ואף שמשה רבינו לא היה מרוצה מטענתם, מ"מ אמר ה' לו היטיבו אשר דיברו, כידוע בחז"ל ובמפרשים.

וראוי לעיין מה היה עשוי להיות לולי בקשה זו, האם כל עשרת הדיברות היו נשמעים מפיו ית' לכל העם, או אפי' כל הארבעים יום, וכו'.

והנה לש' הכתוב בפ' שופטים לפי פשוטו של מקרא מפליג הענין ביותר -

כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעננים ואל קסמים ישמעו ואתה לא כן נתן לך יקוק אלהיך: נביא מקרבך מאחיך כמני יקים לך יקוק אלהיך אליו תשמעון: ככל אשר שאלת מעם יקוק אלהיך בחרב ביום הקהל לאמר לא אסף לשמע את קול יקוק אלהי ואת האש הגדלה הזאת לא אראה עוד ולא אמות: ויאמר יקוק אלי היטיבו אשר דברו: נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ונתתי דברי בפיו ודבר אליהם את כל אשר אצונו: והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי אנכי אדרש מעמו.

והמשמעות הפשוטה היא דלולי הך בקשה, "מי יתן כל עם ה' נביאים" עד עצם היום הזה.

וכן ראיתי באוה"ח שכ' "אולי שבא לומר שהם גרמו לעצמם שאין כולם נביאים כמו שאמרו ביום הקהל קרב אתה ושמע ופחדו מצער הנסבב מהנבואה לזה גם ה' יתן להם נביא והצריך לדבר אליו יבא ויגידנו".

אבל הרמב"ן כ' לא השלים הכתוב בכאן השאלה ששאלו, כי באמרם לא אוסיף לשמוע את קול ה' לא יזכו לנביאים, אבל כאשר אמרו קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלוקינו ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה' אלוקינו אליך ושמענו ועשינו, אז קבלו להאמין בנביאיו ולשמוע ולעשות ככל אשר יצוה השם על ידם. ולכך אמר בכאן נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' ותאמין בו כאשר אתה מאמין בי, כי כן שאלת להיות דברי השם עמכם על ידי ושתשמעו אלי, אם כן האמינו גם כן בשאר הנביאים הבאים אחרי, כי כמוני כמוהם. וזה טעם הטיבו אשר דברו להאמין בנביאי, וכן אעשה להם לדורותם. ויתכן שהיתה שאלתם שם לדורות, וקבלתם שאמרו לשמוע ממשה באמרם 'ואת תדבר אלינו ושמענו ועשינו' גם כן לדורות עולם. וגם לעיל בפ' ואתחנן כ' הרמב"ן כי היו חושבים שירצה להשמיעם כל התורה, והרצון היה לפניו להשמיעם עשרת הדברות בלבד כאשר בקשו. ודע, כי עתה בקשו ממשה שלא ישמעו קול השם הנכבד לא ביום הזה ולא בדור מן הדורות לעולם, דלאו כל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא, ואינם חפצים במעמד כזה, אבל יאמינו בנביאים ויעשו כל רצון השם על פיהם. וכן יאמר להם משה נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלוקיך אליו תשמעון ככל אשר שאלת מעם ה' אלוקיך בחורב וגו' וכל הפרשה ההיא, אם כן השאלה הזאת לדורות היתה, והיינו דלא היה ס"ד שהקב"ה ידבר עם ישראל את כל התורה, וכ"ש שלא ידבר עימם לעולם חלף הנבואה, ו'ככל אשר שאלת' היינו שקיבלת להאמין בנביאים.

ובסיפרי אי' גם כעי"ז דבשכר היראה זכו לנבואה.

ומ"מ פשוטו של מקרא מעורר מחשבה.

[יין המשמח]

אינני זוכר את המקורות, אך יש במדרשים על כך שמשה רבינו כיסה את פניו במעמד הסנה, ונדרש ל"טוב שאינך מביט" כיון שזה לא "יפה", ונדרש ל"רציתי להראות לך, לא רצית, הפסדת"..

[סעדיה]

אינני זוכר את המקורות, אך יש במדרשים על כך שמשה רבינו כיסה את פניו במעמד הסנה, ונדרש ל"טוב שאינך מביט" כיון שזה לא "יפה", ונדרש ל"רציתי להראות לך, לא רצית, הפסדת"..

אתה מתכוין לברכות ז' ע"א?

[ישא ברכה]

מתילת הפרשה נראה כי הנה אנוכי בא ליך בעב הענן בבעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, הרי שמתחילה היה בכדי לאמת שמשה נביא.
ואולי אמר ה' משום שגלוי לפניו העתיד.

[שמש]

שמות פ' יט (ג) וּמֹשֶׁ֥ה עָלָ֖ה אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֤יו יְקֹוָק֙ מִן־הָהָ֣ר לֵאמֹ֔ר כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לְבֵ֣ית יַעֲקֹ֔ב וְתַגֵּ֖יד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
(ד) אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתִי לְמִצְרָ֑יִם וָאֶשָּׂ֤א אֶתְכֶם֙ עַל־כַּנְפֵ֣י נְשָׁרִ֔ים וָאָבִ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽי:
(ה) וְעַתָּ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמְעוּ֙ בְּקֹלִ֔י וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־בְּרִיתִ֑י וִהְיִ֨יתֶם לִ֤י סְגֻלָּה֙ מִכָּל־הָ֣עַמִּ֔ים כִּי־לִ֖י כָּל־ הָאָֽרֶץ:
(ו) וְאַתֶּ֧ם תִּהְיוּ־לִ֛י מַמְלֶ֥כֶת כֹּהֲנִ֖ים וְג֣וֹי קָד֑וֹשׁ אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּ֖ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
(ז) וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֔ה וַיִּקְרָ֖א לְזִקְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיָּ֣שֶׂם לִפְנֵיהֶ֗ם אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יְקֹוָֽק:
(ח) וַיַּעֲנ֨וּ כָל־הָעָ֤ם יַחְדָּו֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְקֹוָ֖ק נַעֲשֶׂ֑ה וַיָּ֧שֶׁב מֹשֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְקֹוָֽק:
(ט) וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֶל־מֹשֶׁ֗ה הִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י בָּ֣א אֵלֶיךָ֘ בְּעַ֣ב הֶֽעָנָן֒ בַּעֲב֞וּר יִשְׁמַ֤ע הָעָם֙ בְּדַבְּרִ֣י עִמָּ֔ךְ וְגַם־בְּךָ֖ יַאֲמִ֣ינוּ לְעוֹלָ֑ם וַיַּגֵּ֥ד מֹשֶׁ֛ה אֶת־דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל־יְקֹוָֽק:
פשוטו של מקרא שה' אומר למשה לומר לעמ"י שאחר כל מה שעשיתי עבורכם (יצי"מ וכו') עליכם לשמוע בקולי ולשמור את בריתי (לקבל ע"ע עול תו"מ). וכשמשה חוזר עם תשובה חיובית מעמ"י ה' אומר לו שהוא יבוא לדבר עם משה לעיני העם כדי שישמעו שאכן אלו דברי ה' ועי"כ יאמינו גם בשאר דברי משה העתידים.

[ברזילי]

לפי הדרך הזו גם ״במשך היובל המה יעלו בהר״ מתפרש כפשוטו, ללא דוחק, שהתכנית היתה שלאחר שישמעו את הקב״ה מדבר אל משה יוכלו כל ישראל לעלות בהר ולשמוע בעצמם מפי הגבורה, וכמ״ש בואתחנן - אנכי עומד בין ד׳ וביניכם וכו׳ כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר (ואחת התכליות של הדיבור למשה קודם שיעלו היתה וגם בך יאמינו לעולם).

[שמש]

לשיטתך מה הצורך ש'ישמע העם בדברי עמך' הרי הם יכולים לשמוע בעצמם.
וכן מה הצורך ש'בך יאמינו לעולם' אם הם יקבלו את המצוות ישירות אליהם ע"י נבואתו האישית של כ"א.
אלא ע"כ שכדי לבסס את האמונה במשה כנביא ה' שכל מה שהוא מורה לעם אלו דברי ה', יש צורך שפעם אחת תעשה הנבואה בפומבי וישמע העם שאכן ה' מדבר עם משה, ואח"כ יאמינו לו בכל יתר הדברים שיאמר עליהם שהם מפי הגבורה.

[ברזילי]

קושייתו ותירוצך הם בדיוק מה שאמרתי - הדיבור אל משה היה כדי לאמת נבואתו למען יאמינו בו מכאן ואילך. זה לא שולל את ההצעה שכל ישראל היו אמורים לעלות בהר ולשמוע ישירות מן הקב״ה.

[עושה חדשות]

אגב, הביטוי "יום הקהל" כהגדרתו של יום מתן תורה, מופיע כמה פעמים בחומש דברים, ולא מופיע כלל במקום אחר. עמדו בזה?

[פרי יהושע]

הכל צפוי מראש, וגם "כי תבוא אל הארץ ואמרת אשים עלי מלך ככל הגויים, שום תשים עליך מלך", והיא מצווה ממנין המצות, ומכל מקום חורה אף שמואל בהם על כך, וגם התורה אומרת ואמרתם ככל הגוים, ויש כאן טענה כלפי עם ישראל, אלא שראינו שאפי' המצות בנויות על הכל צפוי ברוה"ק של קורא הדורות מראש.

[ארי שבחבורה]

אנוכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, ואת ההמשך מפי משה, הסיבה היתה משום שאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו ה' פן נמות, ואף שמשה רבינו לא היה מרוצה מטענתם, מ"מ אמר ה' לו היטיבו אשר דיברו, כידוע בחז"ל ובמפרשים.

וראוי לעיין מה היה עשוי להיות לולי בקשה זו, האם כל עשרת הדיברות היו נשמעים מפיו ית' לכל העם, או אפי' כל הארבעים יום, וכו'.

ראה מה שכתב הרלב"ג בפרשת ואתחנן:

"אנוכי עומד בין ה' וביניכם"... הנה זה היה בעת שאמרו לו ישראל "דבר אתה עמנו ונשמעה", "כי יראתם מפני האש", הנה מפני זה נתבאר בפרשת יתרו שיראו העם ועמדו מרחוק אחרי שמעם מפי הגבורה זה הקול הנפלא עשרת הדברים... "ולא עליתם בהר", רוצה לומר, כי אע"פ שלא עליתם בהר שלא היה לכם רשות לעלות בו אעפ"כ יראתם. והנה אמר זה להעיר שאם היו מסכימים לשמוע כל דברי התורה מפי השם יתעלה היו שומעים אותם כמו ששמעו עשרת הדברים, כי לא עשה זה השם יתעלה ליראם ולבהלם לכוונה שיברחו מלשמוע, והראיה, כי משה היה בהר וישראל לא עלו בהר ולזה לא היה להם לירוא כל כך. ולזה הוא מבואר שכבר היה לישראל להאמין שאר מצוות התורה כמו האמנתם עשרת הדברים ששמעו אותם מפי הגבורה.

ויתרה מזו כתב להלן בביאור המקרא "קול גדול ולא יסף":

...וגם כן לא פסק הקול ההוא אחר דברו עשרת הדברים, אך היה נמשך אל ישראל, [והתרחקו] מעל המקום ההוא שלא ישמעוהו. והנה אמר זה להוסיף אימות לישראל שכל התורה היה אפשר להם לשמוע בזה האופן לולא יראתם בפני האש והקולות הנפלאים ההם כמו שקדם.

הרי שלא מדובר רק באפשרות תיאורטית אלא הקב"ה המשיך בפועל לומר לישראל את שאר מצוות התורה, אולם הם לא יכלו לשאת זאת וברחו משם "שלא ישמעוהו" ובקשו ממשה שהוא ישמע את שאר מצוות התורה במקומם וימסור אותן אליהם, וכך היה.

[עושה חדשות]

סוטה מב: על גלית - ויתיצב ארבעים יום א"ר יוחנן כנגד ארבעים יום שנתנה בהן תורה.
ופירש"י: כנגד ארבעים יום - שאיחרה תורה להתקבל ניתן לו כח להתיצב.

מהו האיחור המדובר, ועל מי היתה טענה?

[עושה חדשות]

בעת קריה"ת בש"ק זו, נזכרתי שאת השאלה הפותחת על ביאור הפסוקים בפ' שופטים, שאלתי פעם את הגר"מ שפירא, וכך היתה תשובתו כפי שכתבתי אז אצלי (לפני ה' שנים):
כיון דהנבואה לישראל היא מכח התורה, (ומשה רבינו היה אב גם לקודמים לו), א"כ רק בגלל שנעשה מתן תורה באופן של נבואה התחדש כאן ענין הנבואה בעולם מכח התורה, משא"כ אם ה' היה אומר את כל הדיברות.
אולי מי מתלמידיו יוכל להרחיב את הדברים.

[עושה חדשות]

ובעת קריה"ת בש"ק זו (-ואתחנן), שמתי לב שהמשמעות הפשוטה בפסוקים היא ג"כ לכאו' דלא כהרמב"ן הנ"ל:

אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל כָּל קְהַלְכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הֶעָנָן וְהָעֲרָפֶל קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים וַיִּתְּנֵם אֵלָי: וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם: וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וָחָי: וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ עוֹד וָמָתְנוּ: כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי: קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ: וַיִּשְׁמַע יְקֹוָק אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם בְּדַבֶּרְכֶם אֵלָי וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ: מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם: לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם: וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם וְעָשׂוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ: וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם לֹא תָסֻרוּ יָמִין וּשְׂמֹאל: בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם תֵּלֵכוּ לְמַעַן תִּחְיוּן וְטוֹב לָכֶם וְהַאֲרַכְתֶּם יָמִים בָּאָרֶץ אֲשֶׁר תִּירָשׁוּן:

[הרואה]

לענ"ד אין קושיא מואתחנן על הרמב"ן,
כי לאורך כל הדרך יש ויכוח כביכול בין הקב"ה למשה, שמשה רוצה שעם ישראל לא יברחו וישמעו מפי הגבורה (ביתרו ויאמר משה אל תיראו), והקב"ה מצדיק את יראתם של בני ישראל.
בספר דברים משה כותב מנקודת מבטו שמוכיח את עם ישראל שהיה צריך להתקרב יותר.
וכמובן צריך ביאור מה הויכוח בין הקב"ה למשה, שמעתי על כך כמה שיעורים מר' אליהו זילברמן ולא הבנתי , הוא קישר את זה גם למה שמשה רצה לעלות לארץ והקב"ה "ויתעבר ה' בי למענכם", שבאופן כללי משה ניסה לבקש מהקב"ה כל הזמן שעם ישראל ראויים.

[עושה חדשות]

מענין לענין, דבר נאה:

בית ישי - הגרש''פ.png (185.2 KiB) נצפה 4653 פעמים

[עושה חדשות]

ראיתי היום -

יוצרות ליום ב' של שבעות.png (31.92 KiB) נצפה 4016 פעמים

[עושה חדשות]

סוטה מב: על גלית - ויתיצב ארבעים יום א"ר יוחנן כנגד ארבעים יום שנתנה בהן תורה.
ופירש"י: כנגד ארבעים יום - שאיחרה תורה להתקבל ניתן לו כח להתיצב.

מהו האיחור המדובר, ועל מי היתה טענה?

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=569301#p569301

[רוטשילד]

[quote="עושה חדשות"]אנוכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, ואת ההמשך מפי משה, הסיבה היתה משום שאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו ה' פן נמות, ואף שמשה רבינו לא היה מרוצה מטענתם, מ"מ אמר ה' לו היטיבו אשר דיברו, כידוע בחז"ל ובמפרשים.

דברי ה' 'היטיבו אשר דיברו' לא שייך לומר שזה הולך על בקשת 'וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת' וכן מבואר במדרש (שיה"ש רבה טו) שישראל ה ת ח ר ט ו! רבי נחמיה אמר בשעה ששמעו ישראל 'לא יהיה לך' נעקר מלבם יצר הרע באו אצל משה אמרו לו משה רבינו תעשה את פרוזביון שליח בינותינו שנאמר דבר אתה עמנו ונשמעה ועתה למה נמות, ומה הנייה יש באבדה שלנו, מיד חזר יצר הרע למקומו חזרו על משה ואמרו לו משה רבינו לוואי יגלה לנו פעם שני הלואי ישקני מנשיקות פיהו, אמר להם אין זו עכשיו אבל לעתיד לבא הוא. ע"ש
וכן מבואר בפי' מהרז"ו על המדרש רבה (כי תבוא ז, י) ז"ל: דעת המדרש שלא יתכן כן, שבזה שאמרו דבר אתה עמנו ונשמעה לא הטיבו כלל כמ"ש בפסוק ישקני באריכות שכאשר אמרו דבר אתה עמנו חזר יצה"ר למקומו ולמדו ושכחו והתחרטו על ששאלו כן ובקשו שיגלה השי"ת להם שנית וילמדם בעצמו ולא נעתר להם עד לעתיד ואיך יאמר על זה 'הטיבו את אשר דברו'? ע"ש עוד בדבריו

ועיין בקונטרס 'הרוצה להעשיר' שהאריך בזה העניין.

[עושה חדשות]

מעל"ע,
ז"ל החזקוני בפ' יתרו (כ,טו) - וכל העם. מכאן עד לא תגלה ערותך עליו דינו להיות נכתב אחר ולשומרי מצותי, אלא שלא רצה להפסיק בין הדברות. וצ"ע דבשלמא מפסוק ט"ו עד י"ח י"ל שזה אירע באמת אחרי ב' הדברות הראשונות, ואז אמרו בנ"י דבר אתה עימנו וכו', ומשה ניגש אל הערפל. אבל לגבי הפרשה שאחריה מפסוק י"ט עד הסוף, אם נאמרה בין הדברות שם, יוצא שהאיסור לעלות במעלות על המזבח וכן לבנותו גזית נאמרו ממש באמצע מעמד הר סיני, וזה דבר הצריך ביאור.

[עושה חדשות]

לפי הדרך הזו גם ״במשך היובל המה יעלו בהר״ מתפרש כפשוטו, ללא דוחק, שהתכנית היתה שלאחר שישמעו את הקב״ה מדבר אל משה יוכלו כל ישראל לעלות בהר ולשמוע בעצמם מפי הגבורה, וכמ״ש בואתחנן - אנכי עומד בין ד׳ וביניכם וכו׳ כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר (ואחת התכליות של הדיבור למשה קודם שיעלו היתה וגם בך יאמינו לעולם).

ז"ל המלבי"ם בפ' יתרו - במשוך היובל, התנה תנאי שזה יהיה רק בתחלה שלא הוכשרו עדיין לעלות בהר כי יראו מפני האש והלפידים וקול השופר, כמ"ש אנכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר, שאם היו מתחזקים ולא היו מתיראים מפני האש ולא היו חרדים מפני קול השופר שהפחיד אותם, אז היה קול השופר נמשך ומאריך ולא היה נפסק ואז היה להם יובל וחרות לעלות בהר כמו שעלה אח"כ משה ואהרן ושבעים מזקני ישראל, רק שהם השתחוו מרחוק. אבל ישראל אם היו זוכים עד שהיה קול השופר נמשך היו עולים בשוה עם משה והיו מקבלים כל התורה מפי הקדוש ברוך הוא בעצמו, רק ע"י שהתיראו וינועו ויעמדו מרחוק ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה לא עלו בהר ולא יכלו לקבל התורה מה' בעצמו רק ע"י משה, וז"ש במשוך היובל אם יאריך תקיעת השופר וימשך זמן רב ויוכלו לסבלו אז המה בעצמם יעלו בהר לקבל שם כל התורה כפי שאלתם.

[עושה חדשות]

לש' הפייט המועתק לעיל "משם זכו להעמיד נביאים להתאשרה", וכמשמעות דברי הספרי דלעיל דבשכר היראה זכו לנבואה.

[עושה חדשות]

ושו"ר דברי המכילתא (אשר דברי הפייטן הנ"ל מיוסדים כסדר עליו), בחודש פרשה ט' - ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה. מגיד שלא היה בהם כח לקבל יותר מעשרת הדברות, שנ' אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו, אלא קרב אתה ושמע. מאותה שעה זכו ישראל להעמיד מהם המקום נביאים, שנאמר נביא אקים להם, נביא עתיד אני להעמיד מהם, אלא שקדמו הם בזכות, שנאמר ויאמר ה' אלי הטיבו אשר דברו; אשרי בני אדם שהמקום הודה לדבריהם.