הבאתי במק"א שאין אני מברך ברכת בורא מיני בשמים בהבדלה, כיון שאינני נהנה כלל מריח, וע"כ אני חושש לברכה לבטלה, וכן ראיתי אצל מרן הגאון דבריסק זצ"ל ועוד כמה גדולים שלא נהגו לברך, וכשאני נמצא בין אנשים שנהנים מהריח אני מבקש (מאחר לברך בורא מיני בשמים ואח"כ אני ממשיך ('תשובות והנהגות' כרך ה סימן פ''ו)
ואכן גם מרנא הגראי''ל נ''ע היה נותן לאחר לברך ברכת בשמים בהבדלתו, ואולי גם הוא ראה כן אצל רבינו הגרי''ז זי''ע מבריסק.
שאלותיי בתרתי:
א) האם המנעותם מברכת בשמים היא מחמת העדר/חולשת חוש ריח, או מחמת דס''ל דאין להם הנאה מריח הבשמים, אע''פ שהם הריחו אותו?
ב) האם א''א שהמבדיל יברך את ברכת הבשמים, ואחד מן השומעים יריח, כשם שאפשר שהמבדיל יברך הגפן ואחד השומעים ישתה את היין (כמו שאנו עושים בתשעת הימים)?
