דורש טוב לעמו כתב:לפני כמה שנים בשכונה שלנו היה ילד שקיבל מכה רציני ביד בשבת, ההורים שלו החמירו בדבר ולא עשו כלום בשבת כי 'היה נראה להם' שאין בזה שום בעיה.
במוצ"ש הם ראו רופא, ואמר להם שהתחיל להתפתח זיהום רציני ביד והם היו מאוד קרובים לאיבוד היד לגמרי.
סגי נהור כתב:כיון שפציעה כזו היא מסוכנת, אלא שאפשר בחבישה ע"י הרופא המקומי (שאין ספק שרשאי לחלל שבת על כך), א"כ אפשר גם להסיעו למקום שבו יחבשו באופן מעולה יותר, כולל השבת האצבע למקומה.
סגי נהור כתב:ולכאורה תיתי לו לרב שיפה עשה, ואף שאפשר להקשות.כך או אחרת, הרי קושיא אפשר לתרץ לאחר זמן, אבל אי אפשר להשיב אצבע אחת מישראל.
סגי נהור כתב:כיון שפציעה כזו היא מסוכנת, אלא שאפשר בחבישה ע"י הרופא המקומי (שאין ספק שרשאי לחלל שבת על כך), א"כ אפשר גם להסיעו למקום שבו יחבשו באופן מעולה יותר, כולל השבת האצבע למקומה.
יז. לחבר בשבת אבר שנקטע
נלענ"ד דיתכן שמותר לחבר את היד או אפילו אצבע שנקטעה גם בשבת, כיון שבלא"ה צריכים לחלל שבת למנוע סכנה של זיהום וכדומה, לכן דינו כחולה שיש בו סכנה שחייבים להציל אותו מסכנה באותו טיפול טוב כדרך שרגילים לעשות בימות החול הואיל וגם מה שמטפלים בו עכשיו הוא גם כן למנוע סכנה. ואף שע"י זה מרבים יותר במלאכות, מ"מ כל מה שהרופא עושה הוא בגדר של פיקוח נפש.
בברכה המשולשת כתב:עושה חדשות כתב: אבל מה נעשה כאשר המדובר הוא על בנו הקטן,
והמחיר של הימנעות מטיפול בשבת הוא (לדוג') צליעה חלקית לכל החיים.
בלי איסור 'פורמלי', מי יסרב לטיפול אינטואטיבית?.
פעמיים היה לנו מקרה מעין זה, אבל לא בדיוק:
א. לפני הרבה שנים, בתי שתחי' (בהיותה כבת שלוש) דרכה על מסמר חלוד שבצבץ מקרש (לא בחצר שלנו, כמובן, אלא בשטח ציבורי). זה היה בצהרי יום שב"ק. אשתי שתחי' חילצה אותה (וזה היה מסובך), ואז לקחתי אותה על הידיים הביתה. היו שאמרו לנו לקחת אותה למרפאה (שזה כולל נסיעה). אבל זה היה נראה לי סתם היסטריה. היא נחה בבית יומיים והבריאה לגמרי ב"ה.
ב. פעם אחרת, אחד מבניי נ"י, בשמחה משחתית בשבת (כך שלא היינו בבית) השתולל קצת עם בני הדודים (הוא היה כבן שמונה) ונחתכה לו הלחי חתך עמוק. זה היה כשעה לפני צאת שבת. כל מיני אנשים אמרו שנסע מיד לתפור את זה, אבל אשתי שתחי' פשוט הספיגה את הדם בנייר, והרגיעה אותו. בצאת שבת נסענו למרפאה ושם תפרו לו.
אוהב תוכחה כתב:סגי נהור כתב:כיון שפציעה כזו היא מסוכנת, אלא שאפשר בחבישה ע"י הרופא המקומי (שאין ספק שרשאי לחלל שבת על כך), א"כ אפשר גם להסיעו למקום שבו יחבשו באופן מעולה יותר, כולל השבת האצבע למקומה.
כיוונת לדברי הגרש"ז (מנח"ש ח"ב סי' ס)יז. לחבר בשבת אבר שנקטע
נלענ"ד דיתכן שמותר לחבר את היד או אפילו אצבע שנקטעה גם בשבת, כיון שבלא"ה צריכים לחלל שבת למנוע סכנה של זיהום וכדומה, לכן דינו כחולה שיש בו סכנה שחייבים להציל אותו מסכנה באותו טיפול טוב כדרך שרגילים לעשות בימות החול הואיל וגם מה שמטפלים בו עכשיו הוא גם כן למנוע סכנה. ואף שע"י זה מרבים יותר במלאכות, מ"מ כל מה שהרופא עושה הוא בגדר של פיקוח נפש.
בן ראובן כתב:אוהב תוכחה כתב:בן ראובן כתב:אוהב תוכחה כתב:סגי נהור כתב:כיון שפציעה כזו היא מסוכנת, אלא שאפשר בחבישה ע"י הרופא המקומי (שאין ספק שרשאי לחלל שבת על כך), א"כ אפשר גם להסיעו למקום שבו יחבשו באופן מעולה יותר, כולל השבת האצבע למקומה.
כיוונת לדברי הגרש"ז (מנח"ש ח"ב סי' ס)יז. לחבר בשבת אבר שנקטע
נלענ"ד דיתכן שמותר לחבר את היד או אפילו אצבע שנקטעה גם בשבת, כיון שבלא"ה צריכים לחלל שבת למנוע סכנה של זיהום וכדומה, לכן דינו כחולה שיש בו סכנה שחייבים להציל אותו מסכנה באותו טיפול טוב כדרך שרגילים לעשות בימות החול הואיל וגם מה שמטפלים בו עכשיו הוא גם כן למנוע סכנה. ואף שע"י זה מרבים יותר במלאכות, מ"מ כל מה שהרופא עושה הוא בגדר של פיקוח נפש.
אדרבה, מסיום דבריו לא משמע כן.
והגע עצמך - האם היית אומר כך במקרה שאין הבדל באיכות הטיפול, אלא שהרופא המקומי דורש תשלום, ואילו הטיפול בבית הרפואה הוא בחינם?
לא הבנתי מה לא משמע.
ובדוגמא שלך זה לא מופקע, אבל לא הבנתי איך זה קשור.
1) כי הוא מדייק "מ"מ כל מה שהרופא עושה הוא בגדר של פיקוח נפש", ולא נכלל בזה מעשה אחר שעושה מישהו אחר.
2) כי לענין חילול שבת דאורייתא, לכאו' אין הבדל בין החזרת האצבע ובין רווח כספי.
סגי נהור כתב:אני לא מבין בכלל מה אתה אומר. הוא מבאר שהשבת האצבע למקומה נכללת בטיפול בפצע שהוא טיפול של פיקוח נפש. למאי נפק"מ אם עושה זאת אדם זה או אדם אחר..
סגי נהור כתב:ודאי שבמקרה של פקו"נ מותר לנסוע למקום שבו יינתן הטיפול הטוב ביותר, ומעשים שבכל יום (שבכל שבת, ליתר דיוק).
סגי נהור כתב:בן ראובן כתב:סגי נהור כתב:אני לא מבין בכלל מה אתה אומר. הוא מבאר שהשבת האצבע למקומה נכללת בטיפול בפצע שהוא טיפול של פיקוח נפש. למאי נפק"מ אם עושה זאת אדם זה או אדם אחר.
הוא אינו אומר שהשבת האצבע כשלעצמה היא פיקו"נ, אלא שכל פעולת החבישה היא פיקו"נ, גם אם תוך כדי כך מרבה במלאכות.
השאלה שלפנינו היא אם מותר לחלל שבת ע"י אדם אחר כדי שפעולת החבישה תכלול גם את השבת האצבע (בהנחה שמבחינת פיקו"נ גרידא אין הבדל בין שתי החבישות), ולזה אין ראיה מדברי הגרש"ז.
אוקיי, כעת אני מבין שכוונתך לחילול השבת של הנהג.
סגי נהור כתב:בן ראובן כתב:סגי נהור כתב:ודאי שבמקרה של פקו"נ מותר לנסוע למקום שבו יינתן הטיפול הטוב ביותר, ומעשים שבכל יום (שבכל שבת, ליתר דיוק).
אם זה ודאי, למה כתבת כעולה ומסתפק?
כאן עצם ההגדרה כפקו"נ היא החידוש (כיון שללא החבישה יש כאן פקו"נ). במקרים רגילים של פקו"נ, כגון יולדת בשבת, אלו באמת מעשים שבכל יום.
פרנקל תאומים כתב:הלא לדעת השו''ע חשיב''ס ''עושין לו כל שרגילים לעשות לו בחול", ובוודאי שבחול כאו''א מאיתנו יסיע את הילד למיון בבי''ח ולאיחוי האצבע, ולא לחבישה מקומית אצל רופא במוקד השכונתי.
חושבני שלכך התכווין מרן הגרש''ז זי''ע.
עושה חדשות כתב:להנך דס"ל דמותר לעבור על לאו כדי להינצל מ"סכנת אבר", אבל מ"מ שבת אינה נדחית על זה.
מה הדין לגבי איסורא ד"לפני עיור" ע"ז,
דהיינו ללכת לבית-חולים ולהכשיל שם את הרופא שאינו שותו"מ בחילול שבת עבור הצלת אבר.
בשבילו זה חילול שבת, אבל בשבילי זה לאו דלפני עיור.
כיו"ב, הכשלת אחר באחד מג' עבירות החמורות,
האם יש ע"ז את החומרא של יהרג ואל יעבור?
ודאי כבר דנו בזה.
אשמח להפניות ומ"מ, וגם לשמוע מסברא,
והאם יש חילוק בין ב' הנידונים.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 335 אורחים