יצירה באינטרנט - אבידת הגוי

[נהר שלום]

ידוע הדיון על גניבת שירים וכו' באינטרנט, האם אפשר לומר שלקחת יצירה של גוי ברשת נחשבת לאבדת הגוי ומותרת?

[עזריאל ברגר]

מדוע "אבדה"?
היא לא אבודה!

[שומע ומשמיע]

מדוע "אבדה"?
היא לא אבודה!

דבר שיצא מכלל שליטה ובכל העולם הוא מועתק לאלפים הוא לא אבוד?

[יוסף חיים אוהב ציון]

אז גם ביהודי יהיה מותר מדין אבודה ממנו וכו'?

[ישנו]

מדוע "אבדה"?
היא לא אבודה!

דבר שיצא מכלל שליטה ובכל העולם הוא מועתק לאלפים הוא לא אבוד?

בכלל לא פשוט שממון נחשב לאבוד רק בגלל שיש הרבה גנבים בסביבה.

[פלוריש]

הרב דוב ליאור סובר שתכנה או שיר וכו' שכבר נמצאים ברשת, מותר להוריד אותם מדין זוטו של ים - בכיוון ההפוך אולי - שמצוי אצלו ומצוי אצל כל אדם.
כמדומני שהרב שמואל אריאל כתב מאמר חולק באחד מכרכי צהר.

[יוסף חיים אוהב ציון]

הרב דב ליאור סובר שאין שליטה על חומר שעלה לאינטרנט, ולכן מדין 'אבידה ששטפה נהר' מותר להוריד שירים מהאינטרנט, ודין אבידה ששטפה נהר הוא אפילו אם הבעלים עומד וצועק שהוא לא מתייאש. גם אם המציאות היא שאם האדם היה קונה את הדיסק אם הוא לא היה מוריד - גם אז מותר להוריד.
הרב כתב שהראשון שהעלה לאינטרנט ודאי עשה איסור, אך מותר להוריד מהאינטרנט אחרי שהראשון העלה. הרב הוסיף וכתב שבמקום שבעלי הזכויות יכולים לתבוע מאתרי האינטרנט שלא לפרסם את השירים שלהם - יש חובה להודיע לבעלים, כדי שהם יוכלו להתלונן.
הרב סייג את ההיתר הזה פעמיים, שימוש מסחרי אסור - כשאדם מקבל כסף על ידי שימוש בשירים האלו (דבר האסור גם אם הוא קנה את הדיסק), ובנוסף הרב הדגיש שזו לא מידת חסידות, אי אפשר לומר שמי שמוריד שירים הוא גזלן, אך מי שרוצה להיות חסיד שלא יוריד שירים.
הרב יעקב אריאל כתב שאם בעלי הזכויות לא מתירים להוריד את השירים שלהם - אסור להוריד אותם מהאינטרנט.

[לבי במערב]

הרב דב ליאור סובר . .
הרב יעקב אריאל כתב שאם בעלי הזכויות לא מתירים להוריד את השירים שלהם - אסור להוריד אותם מהאינטרנט.

נעתק מכאן, ומשום-מה השמיט כת"ר את המשך התשובה:

הרב יעקב אריאל כתב שאם בעלי הזכויות לא מתירים להוריד את השירים שלהם - אסור להוריד אותם מהאינטרנט. הרב נשאל האם יש צד להתיר מדין אבדה ששטפה נהר, והוא השיב שבאבדה ששטפה נהר ייאוש הבעלים נובע מגורם אובייקטיבי, הנהר, ואילו בגזלה הבעלים מתייאשים בגלל הגזלן, ולכן הגזלן לא יכול להנות מהגזלה. הרב ציין שגם אם מדובר של העתקת חומר שבעלי הזכויות עליו הם גויים אסור, משום שגם גזל הגוי אסור, וגם אם כאן זה יותר דומה להפקעת הלוואתו - על כל פנים זה נזק, ויש איסור להזיק.
הרב נשאל האם מותר להעתיק סרט שכבר לא מקרינים אותו בקולנוע, והרב השיב שאם הסרט כשר ולא מקרינים או מוכרים אותו כבר - מותר להעתיק אותו. בתשובה דומה הרב השיב שמותר להעתיק רק אם לא ייגרם לחברה נזק.
הרב נשאל האם מותר לאדם להעתיק תוכנה שהוא בכל מקרה לא היה קונה, והרב השיב שבצריבה יש גם בעיה של מזיק, וגם בעיה של גניבה. אמנם אדם שבכל מקרה לא היה קונה לא גורם לבעלים נזק, אך עדיין קיימת הבעיה של הגניבה, משום שהאדם נוטל דבר ללא רשות של בעלי הדבר.
בקשר לדיסק שהיה לאדם ונהרס - הרב השיב שמותר להעתיק את התוכן שלו, משום שמשלמים על התוכן שיש בתוך הדיסק ולא על הדיסק עצמו.
גם הרב זלמן מלמד כתב בצורה דומה, שרק אם יודעים בוודאות שבעלי הזכויות התייאשו ואינם מקפידים מותר לצרוב.

הרב אליעזר מלמד כתב, שחוק המדינה מחייב ומכיוון שהחוק אוסר אסור להעתיק שירים שנמכרים בשוק. הרב כתב שלדעתו אין היתר גם לא למי שלא היה קונה את הדיסקים בכל מקרה - משום שהחוק אוסר גם מצב כזה. לצורך אישי בלבד מותר לאדם לשכפל דיסק שיש לו, אך צריך להיזהר שההעתקה תהיה אך ורק לצורך אישי.
דיסק שכבר אינו נמכר, והבעלים שלו כבר התייאשו מלהרוויח עליו עוד - מותר להעתיק.

הרב יאיר וסרטייל השיב תשובות רבות באתר, ויש באתר גם שיעור שהרב העביר על השאלה הזאת, ונצטט כאן את הסיכום של הרב לשאלה:
לדעת פוסקים רבים, ונראה שכן דעת רוב הפוסקים, יש בעלות על יצירה ולפיכך המשתמש ביצירה של חברו ללא רשות עובר באיסור גזל. גם לדעת המתירים במקרה שהיוצר שייר בתוכנה, המעתיקה עובר בגזל, אולם במקרה זה האיסור קיים רק לרוכש עצמו ולא למעתיק מהמעתיק או למוריד מהאינטרנט.
יש הסוברים שגם אם אינו עובר משום גזל חייב לשלם על הנאתו מדין "נהנה". חיוב זה אינו קיים במקרה שברור לו באופן מוחלט שלא היה רוכש את התוכנה גם אילו לא היתה אפשרות להעתיקה בחינם, משום שבכך "זה נהנה וזה לא חסר". לסוברים שיש בעלות על יצירה אין חילוק בכך. המחייבים רק מדין נהנה אינם מחייבים בהעתקה מגוי, ואילו לסוברים שיש בעלות כתבו הפוסקים שאסור אף מגוי.
יש מי שסובר שיצירה שגזלוה והכניסוה לאינטרנט יש לה דין "זוטו של ים" ושוב אין איסור להורידה, אך פוסקים רבים חלוקים על כך ואף למי שמתיר ודאי אין זה ראוי.
החוק מתיר העתקת שירים לקלטת ולכן הדבר מותר, אמנם לגבי דיסקים ושאר אופני העתקה הדבר אסור הואיל ולעת עתה היוצרים אינם מקבלים על כך פיצויים. גם לסוברים שאין בעלות, יש לאסור ברוב המקרים אף מגוי ואף כשלא היה רוכש ואף מהאינטרנט – מצד דינא דמלכותא, מצד חילול השם וכן מצד "ועשית הישר והטוב".

גם הרב ניר אביב התעסק בנושא הזה בהרחבה, ואף האריך על כך בספרים שהוא הוציא לאור. גם בדבריו, נצטט את הדברים העיקריים הנוגעים לשאלה:
תוכנה בגירסה ישנה: אם הבעלים מוכר עדיין את הגירסה בשוק פשוט שאסור להעתיקה, ואף אם אינו מוכרה יש סברא לאסור ולומר שאינו מוחל ואינו מרשה להעתיקה כדי שירכשו ממנו את הגירסה החדשה שעמל ויגע להוציא.
הורדת סרט שלם יש לאסור, אך יש המתירים להוריד קטע מסרט.
אלבום מוסיקה שלם יש לאסור, ויש מתירים להוריד שיר אחד ואומרים שבזה אין הקפדה של הבעלים, וגם אין פגיעה בפרנסתו משום שממילא המעתיק לא היה רוכש את כל האלבום בשביל שיר אחד. ויש האוסרים משום שלעיתים האומן מקליט שיר אחד להיט או שניים ושאר השירים אינן טובים כל כך, והצבור רוכש את כל האלבום בגלל אותו השיר וכך האומן מרוויח, ואם כן אין כאן מחילה מצידו. גם הטענה שממילא לא היה קונה אל האלבום אינה מתקבלת משום שמי שנצרך בסופו של דבר נאלץ לרכוש או לשאול מאחר.
מי שבוודאות יודע שלא היה קונה אף אם לא יתאפשר לו להעתיק (וה' יראה ללבב), עדיין יש לאסור לכתחילה להעתיק משום שאדם יכול לכתחילה לאסור את השימוש בשלו אף כשלא חסר (כל שכן לפוס' הסוברים שיש איסור גזל). אמנם אם כבר עבר והעתיק ספק אם נית[ן] לחייבו בתשלומים ויכול לסמוך על הדעות המקילות.
לצפות בסרטים באינטרנט או לשמוע מוסיקה ללא הורדה או צריבה: אם מדובר באתר מסודר שומר חוק מותר להאזין ולצפות משום שוודאי הם פועלים על פי חוק (כגון ערוץ שבע), אך אם מדובר באתר שיתוף קבצים וכדומה הצפיה ללא רשות היא אסורה וצריך לשלם על ההנאה.
מי שהשתמש בתוכנה לא חוקית ואחר כך רכש אותה באופן חוקי אינו צריך לשלם על הזמן שהשתמש בה ללא רשות, כי ישנה מחילה מצד הבעלים.
המוכר מוכר לקונה דיסק עם זכות שימוש אחת אך משייר לעצמו את זכויות השימוש האחרות. לכן, מי שרכש דיסק עם מוסיקה או סרט וכדומה ורוצה לעשות לעצמו עותק למקרה שהמקור יפגם רשאי לעשות כן, כיון שרכש זכות שימוש פרטית ביצירה הזאת. להשאיל לחבר את העותק בזמן שהמשאיל משתמש במקור אסור אך מותר להשאיל לו את הדיסק שהקונה בעצמו משתמש כיוון שרכש רק זכות שימוש אחת ביצירה.
כהמשך לסעיף הקודם, אם החבר על דעת עצמו לקח את העותק וממנו עשה עותק נוסף אין בעיה של גזל מצד השיור כי ההעתקה הלא חוקית לא נעשתה מן המקור, אך עדיין המעתיק צריך לשלם מדין נהנה.

כל התשובות נלקחו מהקטגוריה זכויות יוצרים שבאתר, וכמובן שיש עוד תשובות רבות בנושאים דומים.

[יוסף חיים אוהב ציון]

כידוע שאני גנב.[וכת"ר פיקח].

[לבי במערב]

כידוע שאני גנב [וכת"ר פיקח].

ח"ו! (בפרט לפי כל השקו"ט דלעיל...).
אלא שלמען הסדר הטוב, מוטב לציין את מקור הדברים, ועכ"פ - לצטטם במלואם.
"וְהָאֱמֶ֥ת וְהַשָּׁל֖וֹם אֱהָֽבוּ"

[שומע ומשמיע]

מדוע "אבדה"?
היא לא אבודה!

דבר שיצא מכלל שליטה ובכל העולם הוא מועתק לאלפים הוא לא אבוד?

בכלל לא פשוט שממון נחשב לאבוד רק בגלל שיש הרבה גנבים בסביבה.

אני מדבר על מצב שהוא מצוי ושכיח לכל אחד, ואז לכאורה הוא כבר גזול.

[הורודנאי]

זה לא קשור גם אם הוא שכיח לכל אחד, זה כמו שגנב פורץ לבנק וגונב כסף וזורק ברחוב זה אסור, כך גם שירים שרובם אלה שמורידים מהאינטרנט אם לא יכלו להוריד, היו קונים בכסף.

[יואל שילה]

כדאי לשים לב לעובדה הפשוטה שכדי לקבל תואר 'גנב' יש לקחת משהו מרשותו של הבעלים, ואילו בהעתקת חומר לא לוקחים ממנו מאומה, אלא רק נהנים משכפול של החומר.
מקסימום ה'לקיחה' שיש כאן היא לקיחת האפשרות לרווח כספי.
כך שהמינוח 'גניבה' צריך להיות מוחלף ב'תקנת השוק' -- שהגדרים של זה שונים לגמרי משל גניבה.

[חיים שאול]

מדוע "אבדה"?
היא לא אבודה!

דבר שיצא מכלל שליטה ובכל העולם הוא מועתק לאלפים הוא לא אבוד?

בכלל לא פשוט שממון נחשב לאבוד רק בגלל שיש הרבה גנבים בסביבה.

אני מדבר על מצב שהוא מצוי ושכיח לכל אחד, ואז לכאורה הוא כבר גזול.

זה לא קשור גם אם הוא שכיח לכל אחד, זה כמו שגנב פורץ לבנק וגונב כסף וזורק ברחוב זה אסור, כך גם שירים שרובם אלה שמורידים מהאינטרנט אם לא יכלו להוריד, היו קונים בכסף.

אני מעיר בלי עיון, אבל במקרה שהבאת נראה לי שודאי מותר, השודד זכה בכסף וכעת הוא מפקיר אותו, בדין מה לי ולבנק?
כמו כן תוכנות שנפרצו ומונחות להורדה בחינם לכל דורש למה זה לא אבוד?

[שמואל אריאל]

.

[שמואל אריאל]

אני מעיר בלי עיון, אבל במקרה שהבאת נראה לי שודאי מותר, השודד זכה בכסף וכעת הוא מפקיר אותו, בדין מה לי ולבנק?
כמו כן תוכנות שנפרצו ומונחות להורדה בחינם לכל דורש למה זה לא אבוד?

ההבדל הוא שהכסף שנלקח מן הבנק, מבחינת הבנק הוא כבר אבוד, בין אם תיקח אותו ובין אם יישאר ברחוב. ואילו תוכנות שנפרצו, עדיין היוצר לא הפסיד כלום. העותק המקורי של התוכנה נשאר אצלו. ההפסד שלו יהיה רק אם תחליט להשתמש בהן ללא תשלום. זה מקביל למצב שאדם פרץ בית והשאיר אותו פתוח - הרכוש שבבית לא אבד לבעליו, אבל כעת יש לכל אחד את האפשרות לקחת אותו; האם זה מתיר לכל אחד לקחת את הרכוש?

[שומע ומשמיע]

יש כל מיני הגדרות בסוגיא זו, אם נסתכל לע כל עותק של תוכנה כמשהו ממשי אתה צודק, אבל אם נאמר שתוכנה היא משהו מופשט אלא ששייך בו בעלות [או שיש בעלות על דברים מופשטים אם מקובל לסחור בהם, או כי יש כאן דין של הנאה מפעולה כדין 'נהנה'] אז ברגע שכבר הענינים יצאו מכלל שליטה לכאורה היא כבר אבודה.

[שמואל אריאל]

אני מעיר בלי עיון, אבל במקרה שהבאת נראה לי שודאי מותר, השודד זכה בכסף וכעת הוא מפקיר אותו, בדין מה לי ולבנק?
כמו כן תוכנות שנפרצו ומונחות להורדה בחינם לכל דורש למה זה לא אבוד?

ההבדל הוא שהכסף שנלקח מן הבנק, מבחינת הבנק הוא כבר אבוד, בין אם תיקח אותו ובין אם יישאר ברחוב. ואילו תוכנות שנפרצו, עדיין היוצר לא הפסיד כלום. העותק המקורי של התוכנה נשאר אצלו. ההפסד שלו יהיה רק אם תחליט להשתמש בהן ללא תשלום. זה מקביל למצב שאדם פרץ בית והשאיר אותו פתוח - הרכוש שבבית לא אבד לבעליו, אבל כעת יש לכל אחד את האפשרות לקחת אותו; האם זה מתיר לכל אחד לקחת את הרכוש?

יש כל מיני הגדרות בסוגיא זו, אם נסתכל לע כל עותק של תוכנה כמשהו ממשי אתה צודק, אבל אם נאמר שתוכנה היא משהו מופשט אלא ששייך בו בעלות [או שיש בעלות על דברים מופשטים אם מקובל לסחור בהם, או כי יש כאן דין של הנאה מפעולה כדין 'נהנה'] אז ברגע שכבר הענינים יצאו מכלל שליטה לכאורה היא כבר אבודה.

מה פירוש "העניינים יצאו מכלל שליטה"? - זה תלוי בכל אדם ואדם, אם יהיה ישר וישלם או אם ישתמש ללא תשלום. העובדה שאלף אנשים ישתמשו בלי לשלם, לא אומרת שהעותק שנמצא אצלי גם הוא אבוד. רצ"ב קטע ממאמרי שהוזכר לעיל:

לפיכך, הדוגמא הנכונה לעניין רשת האינטרנט, אינה "זוטו של ים", אלא אבֵדה שאבדה במקום שרבים מהלכים בו. ההלכה היא (שו"ע חו"מ רנט, ג), שאם אדם איבד חפץ במקום שרוב העוברים שם הם יהודים, חייב המוצא להחזירו, ואילו אם איבד במקום שרוב העוברים שם הם גויים, הרי הבעלים מתייאשים ולפיכך החפץ הופך להפקר. דהיינו כדברינו - עצם איבוד החפץ ברחוב עדיין אינו הופך אותו להפקר, כל עוד ישנם ברחוב אנשים ישרים שיחזירו אותו. רק כאשר החפץ אבד במקום של אנשים שאינם מחזירים אבדות, אז הבעלים מתייאשים ממנו. והוא הדין לרשת האינטרנט - כיוון שישנם אנשים ישרים, הרי הבעלים אינם מתייאשים מזכויותיהם, משום שהם ישלמו על השימוש ביצירה.
לכאורה ניתן לטעון, שהאינטרנט הוא "מקום שרובו גויים", שהרי רוב העולם הם גויים, ולצערנו גם לא כל היהודים מקפידים לשלם על השימוש ביצירות. אך כאן יש לשים לב להבדל מהותי בין חפץ חומרי ובין יצירה וירטואלית - את החפץ החומרי ימצא רק אדם אחד, ולפיכך אם גוי ימצא אותו וייקחנו לעצמו, כבר לא יוכל יהודי למצוא אותו ולהשיבו לבעליו. משום כך, במקום שרובו גויים, רוב הסיכויים שהחפץ לא יוחזר לבעליו, והבעלים מתייאשים. אך את היצירה יכולים להעתיק רבבות אנשים, וגם לאחר שרבים העתיקו מבלי לשלם, עדיין אחרים יכולים להעתיק ולשלם. הדבר דומה למי שאבדו לו חפצים רבים, חלקם בשכונות הגויים וחלקם בשכונות היהודים - מאלו שנפלו בשכונות הגויים הוא מתייאש, אך מאלו שנפלו בשכונות היהודים לא. והוא הדין ברשת האינטרנט - יצירה שפורסמה ברשת, הרי היא כאילו נפלה בכל המחשבים שבעולם, הן של הישרים והן של הגזלנים. הבעלים מתייאשים מן ההעתקים שנפלו בידי הגזלנים, אך אינם מתייאשים מן ההעתקים שהגיעו לידי הישרים. והרי עובדה היא, שאנשים רבים ממשיכים לרכוש יצירות, ולא הכול מנצלים את האפשרות להעתיקן שלא כדין, ואף מי שמעתיק מן הרשת יכול להחליט אם הוא מעתיק בגזל או משלם על היצירה. לפיכך אין הבעלים מתייאשים לגמרי מזכויותיהם. וכבר היו דברים מעולם, שיוצרים פרסמו דרישה לשלוח תשלום בעבור הצפייה ביצירותיהם, ואכן קיבלו תשלום מצופים שהעתיקו מן הרשת.
בלשון פשוטה: כאשר אדם מאבד חפץ בשיטפון, אין הוא סובר שאי פעם יקבל את החפץ או את תמורתו; ואילו אדם שיצירתו הועתקה לרשת האינטרנט, עדיין מצפה לקבל חלק מן הכסף המגיע לו - מן האנשים הישרים, שלא יעתיקו אלא ירכשו את היצירה או ישלמו עליה כפי שמחייבים ההלכה והחוק.

(המאמר המלא מופיע כאן: https://asif.co.il/wpfb-file/zhr-33-15-pdf/)

[אבי'ב]

אשמח אם יוכלו הרבנים להסביר לי מדוע אנו רגילים לדון על יצירות דיגיטליות בדיני אבידה, ולפלפל בגדרי בעלות וכדומה. לכאורה מסתבר יותר לראות את היוצר כבעל מלאכה שמספק שירות, ואת התשלום כתשלום על העבודה וההנאה שהוא מספק לי ואם כן כל עוד ידוע לי מיהו היוצר אינני פטור מלשלם לו את שכר עבודתו.

[שומע ומשמיע]

אשמח אם יוכלו הרבנים להסביר לי מדוע אנו רגילים לדון על יצירות דיגיטליות בדיני אבידה, ולפלפל בגדרי בעלות וכדומה. לכאורה מסתבר יותר לראות את היוצר כבעל מלאכה שמספק שירות, ואת התשלום כתשלום על העבודה וההנאה שהוא מספק לי ואם כן כל עוד ידוע לי מיהו היוצר אינני פטור מלשלם לו את שכר עבודתו.

אני סבור כמוך, אך מהיכי תיתי שבפעולה לא שייך לומר שאבדה מרשותו.

[אבי'ב]

אשמח אם יוכלו הרבנים להסביר לי מדוע אנו רגילים לדון על יצירות דיגיטליות בדיני אבידה, ולפלפל בגדרי בעלות וכדומה. לכאורה מסתבר יותר לראות את היוצר כבעל מלאכה שמספק שירות, ואת התשלום כתשלום על העבודה וההנאה שהוא מספק לי ואם כן כל עוד ידוע לי מיהו היוצר אינני פטור מלשלם לו את שכר עבודתו.

אני סבור כמוך, אך מהיכי תיתי שבפעולה לא שייך לומר שאבדה מרשותו.

באיזה מובן שייכת ה'רשות' בפעולה? איך אפשר לאבד אותה? האמן עשה את המלאכה, את העובדה הזו אי אפשר לבטל. אדם מעוניין לצרוך את המלאכה והוא יודע בדיוק ממי הוא צורך אותה והאם אותו אדם מצפה לקבל על זה ממון. מה פוטר אותו מלשלם?
כמובן שיש חידוש ביצירה וירטואלית על פני מלאכת אומן רגילה - על אותה מלאכה יכול האמן לקבל כמה וכמה תשלומים, ולהפיץ ולהעתיק אותה עד אין סוף, אבל אינני רואה בהבדל הזה יסוד לפטור.