האם גם באיסור עבודה זרה יש חילוק בין לתאבון ללהכעיס? האם הראשונים או האחרונים אשר מפיהם אנו חיים דנו בענין הזה?
לכאורה בשלמא לגבי מאכלות אסורות או איסורי ביאה, יש חילוק בין אם כוונתו להשיג הנאה גופנית או רק להכעיס הבורא יתב"ש. אבל גבי האיסור ע"ז לכאורה אין כזה דבר הנאה גופנית (עכ"פ בזה"ז כשאין יצה"ר לע"ז) וכל העובד ע"ז אינו אלא להכעיס. או כלך לדרך זו, כל עיקר הענין של ע"ז הוא להשיג התוצאות המבוקשות מהאליל ואולי זה נקרא לתיאבון.