לדבר אחר המפיל

[חיים שאול]

האם מהראב"ד המובא בראשונים ברכות ס׳ ב׳ שברכת אלוהי נשמה אינה פותחת בברוך משום שסמוכה להמפיל (דשינה לא הוי הפסק), מוכח דס"ל דאסור לדבר אחר המפיל?

[יאיר]

ואסור לדבר לפני 'אלוקי נשמה'??

[חיים שאול]

אם כבר תקשה שהרי על נט"י הוי הפסק בין המפיל לאלוהי נשמה (ומקסימום זה סמוך לענט"י אם אי"צ ברכה ארוכה כדי שיחשב סמוכה לברכה) או דס"ל להראב"ד שענט"י מברכים בבית הכנסת לפני התפלה

[יוצא פוניבז']

ברכת אלקי נשמה היא הברכה הראשונה אחרי שמתעוררים, ענט"י היא כמעט אחרונה, עי' גמ' ברכות ס ע"ב.
לגוף דברי הראב"ד עי' אבודרהם שהק' שהרי צריך לשוח קודם תשה"מ

[צביב]

רבי יעקב עמדין כותב ששיחה זו אינה הפסק

[איש חסידות והלכה]

ומה אם ברכת אשר יצר אותה מברכים קודם אלוקי נשמה, או ששמא הוא נחשב לברכה אחת ואינו מפסיק. וקצת נשמע שהראב"ד חולק ע"ז.

[איש חסידות והלכה]

בגוף העניין ששינה אינה נחשבת להפסק אשמח אם תביאו ראיות. תודה רבה.

[חיים שאול]

ברכת אלקי נשמה היא הברכה הראשונה אחרי שמתעוררים, ענט"י היא כמעט אחרונה, עי' גמ' ברכות ס ע"ב.

זה נכון שבגמ׳ זה מופיע כמעט אחרון אבל אם נט"י משום נקיות א"כ מיד צריך ליטול לפני שמברך אלוהי נשמה (אני כותב שלא מתוך עיון בסוגיא)

לגוף דברי הראב"ד עי' אבודרהם שהק' שהרי צריך לשוח קודם תשה"מ

זה רק אי נימא שמברכין המפיל לפני תה"מ

[חיים שאול]

ומה אם ברכת אשר יצר אותה מברכים קודם אלוקי נשמה.

בזמנם לא בירכו אשר יצר לפני, ורק מי שעשה צרכיו בירך, ובגמ׳ זה בכלל לא מופיע בסדר הבוקר אלא ביחד עם הנכנס להקיז דם וכו׳.

או ששמא הוא נחשב לברכה אחת ואינו מפסיק. וקצת נשמע שהראב"ד חולק ע"ז.

זה לא רק הראב"ד אלא גם שאר הראשונים שמסבירים בגלל דהוי הודאה בעלמא הם אומרים מפורש שאינה פותחת בברוך

[חיים שאול]

בגוף העניין ששינה אינה נחשבת להפסק אשמח אם תביאו ראיות. תודה רבה.

זה הראב"ד אומר מפורש, או שאתה רוצה ראי׳ מגמרות?

[איש חסידות והלכה]

תודה. אסתכל בל"נ.

[איש חסידות והלכה]

ומעניין לעניין. פעם שמעתי מת"ח שהמברך המפיל ולא נרדם אחרי 20 דק' מותר לו לדבר כי התבטלה הברכה. ובעניין החשש שמברך המפיל ולא נרדם שמברך ברכה לבטלה ולכן שלא יברך. נראה להביא מעשה בחזו"א ששמעתי מאחד מבניו של הגר"ח גרינמן אישית. ויש במעשה זה לימוד גדול להרבה מענייני החיים. שפעם אשה התייעצה עם החזו"א על ניתוח ראש, ויעץ לה, וזה לא הצליח ומתה, והסתירו המעשה מהחזו"א כדי שלא יצטער, לאחר זמן בטעות שמע החזו"א מהמעשה, ואמרו לו את שהסתירו ממנו המעשה, ואמר להם שהוא הפעיל את שיקול דעתו ולפי שכלו הישר היה נראה שהניתוח הוא כדאי ולא היה לחשוש לצדדים אחרים, ואם קרה כישלון אי"ז אשמתו כלל. וכמו"כ אדם שבד"כ נרדם יש לו לברך המפיל ולא לחשוש ואם קרה שלא נרדם אי"ז אשמתו.

[חיים שאול]

תיקון: הגרנ"ק שליט"א הורה שלאחר שעה שלא נרדם אפשר כבר לדבר כי כבר אין לזה שייכות לשינה, ולאחר ששהה זמן שהרגילות להירדם (קראתי היום שזה 15 דק׳) ולא נרדם והסיח דעתו מלישון יכול לדבר
(גם אצל הגר"ח עצמו הי׳ כעי"ז, שלפני פטירת הגר"ד פוברסקי זצ"ל אמר הגר"ח לעשות לו טיפול מסויים ועשו לו והוא נפטר אז, ומיד הגר"ח נסע להגרב"ד שליט"א לומר לו שהם עשו מה שצריך ומה שנפטר לא קשור אליהם)

[שעת הכושר]

בקונטרס שפורסם כעת ע"י בתי ההוראה של הגרש"צ רוזנבלט, מישהו כתב על הנושא הזה. כדאי לבדוק אם יש הוספות.

[חיים שאול]

בקונטרס שפורסם כעת ע"י בתי ההוראה של הגרש"צ רוזנבלט, מישהו כתב על הנושא הזה. כדאי לבדוק אם יש הוספות.

לא מצאתי שם

[יוצא פוניבז']

ברכת אלקי נשמה היא הברכה הראשונה אחרי שמתעוררים, ענט"י היא כמעט אחרונה, עי' גמ' ברכות ס ע"ב.

זה נכון שבגמ׳ זה מופיע כמעט אחרון אבל אם נט"י משום נקיות א"כ מיד צריך ליטול לפני שמברך אלוהי נשמה (אני כותב שלא מתוך עיון בסוגיא)

לגוף דברי הראב"ד עי' אבודרהם שהק' שהרי צריך לשוח קודם תשה"מ

זה רק אי נימא שמברכין המפיל לפני תה"מ

א. בזמנם לא הקפידו לברך בידים נקיות, עי' רא"ש שם שלא תקנו נט"י אלא לק"ש ותפילה
ב. לגבי המפיל לפני או אחרי, עי' גם באבודרהם שפי' בברכת המפיל תהא מטתי שלימה לפניך, "אם אשמש מטתי יהיה הולד ההווה שלם בעבודתך" וכעי"ז בעוד ראשונים, וכמדו' שהיעב"ץ כבר עורר בכך שהברכה צריכה להיות לפני. (אף שיש מקום לדחות דהיו משמשין באמצע הלילה אחר שישנו מקצתו ואין חשש הפסק בין המפיל לשינה).

[חיים שאול]

א. בזמנם לא הקפידו לברך בידים נקיות, עי' רא"ש שם שלא תקנו נט"י אלא לק"ש ותפילה

צודק, ועכשיו ראיתי בשטמ"ק בשם הראב"ד שבזמנם שמרו על ידיהם נקיות, ועוד כ׳ שם בשמו שבכל מה שנאמר בגמ׳ כי עושה מעשה פלוני מברך אם אינו עושהו לא מברך,
אבל מש"כ שברכו בידים שאינם נקיות, אי"ז מוכרח דאפשר דלכו"ע אם יודע שהתלכלכו צריך ליטול (רק ברכה ס"ל לרא"ש דרק לק"ש ותפילה תיקנו ואפ׳ דהראב"ד פליג בזה)

[חיים שאול]

ב. לגבי המפיל לפני או אחרי, עי' גם באבודרהם שפי' בברכת המפיל תהא מטתי שלימה לפניך, "אם אשמש מטתי יהיה הולד ההווה שלם בעבודתך" וכעי"ז בעוד ראשונים, וכמדו' שהיעב"ץ כבר עורר בכך שהברכה צריכה להיות לפני. (אף שיש מקום לדחות דהיו משמשין באמצע הלילה אחר שישנו מקצתו ואין חשש הפסק בין המפיל לשינה).

זה לא מלמד על דעת הראב"ד (והרי גם המ"ב כתב לברך אחרי)

[במסתרים]

הגרנ"ק שליט"א הורה שלאחר שעה שלא נרדם אפשר כבר לדבר כי כבר אין לזה שייכות לשינה

למה לא הזהירו הפוסקים שיברך כמה שאפשר סמוך לשיעור תחטפנו שינה?
האם גם ברכת המעביר שנה חייב לברך מיד שניעור?

[צביב]

מו''ר שאל על מש''כ בספר מחשבות בעצה או''ח סימן ד'
למה ירחץ פניו בבוקר.

[חיים שאול]

הגרנ"ק שליט"א הורה שלאחר שעה שלא נרדם אפשר כבר לדבר כי כבר אין לזה שייכות לשינה

למה לא הזהירו הפוסקים שיברך כמה שאפשר סמוך לשיעור תחטפנו שינה?

לא הבנתי, אדם רצה לישון והי׳ בטוח שירדם כמו בכל יום ובסוף לא נרדם, מה יעשה עכשיו? זה אשמתו? ומכיוון שעבר זמן רב כ"כ הרי גם אם ירדם עכשיו אבל הברכה כבר לא קשורה לשינה הזאת שבאה אחרי הרבה זמן כ"כ (מעין הפסק אע"פ ששהייה סתם בלא דיבור לא הוי הפסק)

הגרנ"ק שליט"א הורה שלאחר שעה שלא נרדם אפשר כבר לדבר כי כבר אין לזה שייכות לשינה

האם גם ברכת המעביר שנה חייב לברך מיד שניעור?

לא, רק כשירחץ פניו

[חיים שאול]

מו''ר שאל על מש''כ בספר מחשבות בעצה או''ח סימן ד'
למה ירחץ פניו בבוקר.

מה כתוב בספר הנ"ל?
ואם השאלה למה רוחצים פנים בבוקר, הרי הוא לתפילה משום כבוד ה׳ (אם כי ודאי יש גם את העניין האסתטי של בנ"א כדחזינן גבי כלה ביוה"כ)

[צביב]

שאל האדמו''ר מקארלין זצוקללה''ה כשאינו יכול לישן עד אימתי מחויב לישכב בלילה אחר חצות,
והשיב הרב יעקב נתן ברכת המפיל מברכים על מנהגו של עולם , ושעה קטנה ( לא להפסיק)
ב. ברכת המפיל נתקנה על הספק,
ג. בעת ברכתו רצונו לישדן, אח''כ נמלך ( פתחי תשובה של''א ס''ק ו)

אומנם לעשות רצון צדיק, להוציא מכל חשש ברכה לבטלה,
שאחר שיקום ממיטתו בעוד לילה ( שלא טעם טעם שינה) לא ירחץ עיניו ( פניו) עד שיחזור וישכב וישן,
ע''פ הרמב''ם ה' תפילה פ''ז ה''ח ביוהכ''פ שלא רוחץ פניו אין מברך המעביר שינה,
ועפ''ז נראה אף שקם ממטתו ומדבר ועוסק בעסקיו
כ''ז שאינו רוחץ עיניו עדיין חבלי שינה על עיניו וכל עסקיו המה בעוד חבלי שינה על עיניו,
ועלתה לו הברכה.

עד כאן העתקה בקיצור מהספר מחשבות בעצה אורח חיים סימן ד'

[צביב]

אחד הרבנים מירושדלים עיה''ק העיר שלפי הראשונים שברכות שבפרק הרואה אינן בהזכרת שם ומלכות,
ולפי השיטות שאעפ''כ מותר לברך בשם ומלכות בדרך שבח, אבל אם אומר בתורת חיוב הוי ברכה. לבטלה,
כשמברך ברכת המפיל ונזהר שלא להפסיק בדיבור, מורה שמברך בתורת חיוב, ונכנס לשאלה הנ''ל.