◆ שאלות והערות קצרות בהלכתא ובשמעתתא ◆

[דרופתקי דאורייתא]

אין השאלה לגבי "חברותא" / "לימוד בחבורה" וכיו"ב
אדם שלדוגמא יושב ומעלה את חידו"ת שנתחדשו לו, האם יש ענין שיהיה בבית מדרש שיש שם ציבור שלומד או לא.

[עזריאל ברגר]

יש 2 ענינים:
א. מצד קדושת המקום.
ב. מצד השראת השכינה, וכמבואר במשנת אבות "עשרה שיושבין ועוסקין בתורה [ולא נאמר "יחד", ע.ב.] - שכינה שרויה ביניהם".

[דרופתקי דאורייתא]

מקור לסעיף א'. לא שייך. אני לא מדבר על או לימוד בביתו - או בבית המדרש. אלא בבית מדרש ריק, או מלא.
ב'. יש"כ. אשמח לעוד מקורות כיו"ב.

[אוהב עמו]

שיטת תוס' במכות ועוד מרבותינו הראשונים שאחד מחייבי מיתות שאי אפשר להורגו במיתה הראוייה לו אפשר להורגם באחת מד' מיתות בית דין האחרות.

והסתפקתי האם בתוך הד' מיתו יש גם סדר קדימה באופנים הבאים:
מי שחילל שבת שדינו בסקילה החמורה ואפשר להורגו בשריפה או בחנק, האם צריך לדונו דווקא בשריפה כי היא יותר חמורה מחנק ויותר קרובה בחומרתה לסקילה?
ולאידך גיסא מי שחייב חנק הקל כגון נואף, ואפשר להורגו בסקילה או בסייף האם נידון בקלה להורגו בסייף?

[עזריאל ברגר]

בעת צאתי למבצע "צוק איתן", גויסנו (ב"צו-8") בערב שבת קודש, מה שגרר שהרבה הכנות למלחמה נעשו בשבת עצמה (וכפי שסיפרתי בפורום "ראה ויספרה" - viewtopic.php?p=549755#p549755 ).
ואז, בשבת בבוקר, עלתה בינינו השאלה (שכמדומני היו בה קצת נפק"מ למעשה, ואכמ"ל) האם כדורי-רובה נחשבים למוקצה בשבת?
אמרתי אז, שזה לא מוקצה מחמת חסרון כיס, כי רואים שלא מקפידים עליהם בכלל, ובפרט משתמשים בהם לשינויים בכוונות, או כדי לסייע בהוצאת כדורים ממחסנית וכו'. ולכן סבורני שזהו כלי שמלאכתו לאיסור (פעולת היריה הינה אסורה בשבת, לפחות כשמדובר באימונים וכיו"ב).
אך רב הגדוד שלנו (הרב שמואל פולצ'ק) סבר שהם מוקצה מחמת גופו, מכיוון שמיד אחרי השימוש הראשון בהם הם נזרקים, אז אין עליהם תורת כלי.

ועתה הלום ראיתי באתר הרבנות הצבאית ( https://www.idf.il/%D7%90%D7%AA%D7%A8%D ... %A6%D7%94/ ) שכתבו שרק תרמילי כדורים הם מוקצה מחמת גופו, ומשמע ברור שכדור שלם - אינו מוקצה.

אבל באתר פורטל הדף היומי כתבו:

הרב אברהם אבידן (שבת ומועד בצה"ל, עמ' קלג), כותב שדין המחסנית והכדורים כדין כלי הנשק, שהם כלי שמלאכתם לאיסור ... הרב יעקב אריאל ("האם רובה נחשב למוקצה", שו"ת באהלה של תורה, חלק ב, עמ' 129), מעיר שההיתר זה לשאת נשק בשבת, הוא רק למי שיודע להשתמש בנשק והוא נושא אותו גם בימות החול במצב דומה. לעומת זאת, כדורי רובה ללא נשק, נחשבים למוקצה מחמת חסרון כיס, מאחר שלא ניתן להשתמש בהם צורך גופם- הרתעה.

מה דעתכם?

[במסתרים]

כשאומרים אב הרחמים וגם ברכת החודש מה קודם?
מבואר בספרי מנהג/תפלה?
שייך כאן תדיר ושאינו תדיר?

[עזריאל ברגר]

כשאומרים אב הרחמים וגם ברכת החודש מה קודם?
מבואר בספרי מנהג/תפלה?
שייך כאן תדיר ושאינו תדיר?

בכל הסידורים מודפסת ברכת החודש לפני אב הרחמים, וכך ראיתי נוהגים בכל מקום שהתפללתי בו בשבת מברכין סיון.

[עזריאל ברגר]

לשיטת הרמב"ם שאבלות יום ראשון היא מדאורייתא, והיא דוחה יום טוב שני שאינו אלא מדרבנן.
מדוע אינה דוחה את שמחת חתן וכלה בימי השבע-ברכות?

[מאיר סובל]

היום ראשון שלו נמנה רק אחרי השבע ברכות, ואז זה דאוריתא.
פשר הדבר יתכן אם נאמר שאין דין יום ראשון ביום קבורה דוקא, אלא שהחיוב הוא יום אחד והשאר מדרבנן. וממילא ברגיל זה יום ראשון שמיד אחר קבורה, אבל כשנדחית האבילות, החתן בכלל לא אבל, זה לא יום ראשון שלו. וכשיתאבל אז יום אחד הוא מדאורייתא.

[עזריאל ברגר]

היום ראשון שלו נמנה רק אחרי השבע ברכות, ואז זה דאוריתא.
פשר הדבר יתכן אם נאמר שאין דין יום ראשון ביום קבורה דוקא, אלא שהחיוב הוא יום אחד והשאר מדרבנן. וממילא ברגיל זה יום ראשון שמיד אחר קבורה, אבל כשנדחית האבילות, החתן בכלל לא אבל, זה לא יום ראשון שלו. וכשיתאבל אז יום אחד הוא מדאורייתא.

ומדוע לא נאמר את הפלפול הזה ביו"ט שני?!

[עזריאל ברגר]

נשאלתי:
אדם שהוציא סכום כסף מסויים מקופה כדי לפרוט שטר ושכח מאיזה קופה לקח את הסכום. מה עליו לעשות?

ועניתי:
לכאורה ראוי לכתחילה להחזיר לכל אחת מהקופות, אלא שאת הכסף הנוסף יכול לכתחילה לתת ממעשרות, או מקופת-צדקה שאין לה ייעוד מוגדר.
כנלפענ"ד.

חזר השואל ושאל:
זו עצה טובה או שכך הדין?

ועניתי:
כשפשע - יכול להיות שחייב מן הדין, והוא פושע, מדין "כל לא ידענא פשיעותא היא".
אינני זוכר את כל חילוקי הדינים של "אמר לשנים אביו של אחד מכם הלווני מנה" וכיו"ב.
מה שמצאתי בינתיים בשו"ע חו"מ שסה, שבבא לצאת ידי שמים - ודאי חייב, עכ"פ כאשר חטא (והוא חטא).
ועוד יש לדמות זאת, לקרבנות שנתערבו, שאחרי שנפל בהם מום - משלם כדמי היפה שבהם לכל אחד ואחד מהם, ומפסיד המותר מביתו.

אבל כמו שכתבתי, אם יחזיר מכספי מעשרות - יוצא שקופות הצדקה לא הפסידו כלום, והוא לא הפסיד כלום, והכל יבוא על מקומו בשלום.

מה דעתכם?

[עזריאל ברגר]

העירוני, שצ"ע עד כמה מחויב האדם להחזיר את הכסף דווקא לאותה קופה שבה הוא היה, ויש להאריך בזה.

[סגי נהור]

דומה שיש דיון בדבר אם הכסף הנמצא בקופה של מוסד צדקה כלשהו נחשב כאילו נכנס כבר לרשות המוסד. וכמה נפק"מ בדבר, וכגון:
כשאין באים לרוקן את הקופה, אם מותר להעביר את הכסף למוסד אחר.
אם מותר ללוות מהקופה ולהחזיר.

[עזריאל ברגר]

דומה שיש דיון בדבר אם הכסף הנמצא בקופה של מוסד צדקה כלשהו נחשב כאילו נכנס כבר לרשות המוסד. וכמה נפק"מ בדבר, וכגון:
כשאין באים לרוקן את הקופה, אם מותר להעביר את הכסף למוסד אחר.
אם מותר ללוות מהקופה ולהחזיר.

אה"נ. בדיוק לזה התכוונתי כשכתבתי "ויש להאריך בזה".

[במסתרים]

היו מתחילים מה"פתיחה" כגון "לדוד מזמור" "שיר מזמור לבני קרח" "מזמור לאסף" או מהתיבות שלאחריה?

[מזהב שבא]

שלום עליכם,
מישהו מכיר התייחסות לנטילת ידיים שחרית לכמה אנשים בבת אחת (על משקל הדין בנט"י לסעודה או"ח קס יג)?

[דרופתקי דאורייתא]

לכאורה לשון "מצטער" בש"ס הכוונה שמסר נפשו והשתדל, לאו דוקא שחפץ ולא היה ביכולתו, ולדוגמא ב"ק (נ סע"א) לגבי נחוניא חופר שחין, דאמרינן "דבר שאותו צדיק מצטער בו יכשל בו זרעו", והכוונה שמסר נפשו והשתדל בעד זה. וכיו"ב בבא מציעא פה סע"ב.

ולפ"ז ניחא המצו"ב.

יש למישהו עוד דוגמאות?

[נחלי אפרסמון]

ציטוט מילקו"י יו"ט הנדמ"ח מה חוו"ד החו"ר
וראיתי מי שכתב לחלוק ע"ד מרן אאמו"ר, וקבע שבחורי ישיבות יוצאים כולם בהדלקה שהדליק אחד מהם בחדר האוכל בשליחות ראש הישיבה, וא"צ להשתתף באותו הנר, ושוב א"צ להדליק בחדרים, ואם חשוך בחדרים ורוצים אור, ידליקו בלא ברכה. כיון שנחשבים סמוכים על שלחן רה"י, וחשיבי כאורחיו, ונחשב שאין להם חדר מיוחד כמו אכסנאי שיוצא בהדלקת נר חנוכה של בעה"ב. [הלכה ברורה חט"ו סי' רסג אות עא].

ותמוה מאד שדימה נר שבת לנר חנוכה, שבנר חנוכה מי שנמצא בבית אחר, יוצא בהדלקת אשתו, וכן ההיפך, שהמצוה היא נר "איש וביתו", פי' נר אחד לו ולכל המשפחה. משא"כ בנר שבת שצריך שיהיה נר דלוק על שולחנו, ומאי מהני אם ראש הישיבה יש לו אור בביתו, והוא יושב במקום אחר ואין לו אור בחדרו. הגע עצמך מי שאשתו בבית חולים, אטו אינו מדליק נר שבת בביתו. וכן בני ישיבות אף אם נחשבים כסמוכים על שלחן ראש הישיבה, סו"ס אינם אוכלים עמו באותה דירה, ולגבי נר שבת הכל תלוי שיהיה אור בבית, ולא מהני מה שמדליקין עליו בבית אחר שאינו נמצא שם, ולא אוכל עמהם. וכ"כ בשבות יצחק (פט"ו אות ב) בשם הגריש"א, ובחוט שני (ח"ד פפ"ג סק"ח). וגם מסתבר שנחשב שיש להם חדר מיוחד. ושאני נר חנוכה דמעיקרא החיוב היה לדידן על כל משפחה ומשפחה, ולא על כל אחד ואחד.

וכ"ש שראש הישיבה אינו חייב כלל להדליק בחדרי הישיבה, שגם אם נחשב שהכל בית שלו, מ"מ אינו מתגורר שם כעת. ועוד שכבר הדליק בביתו ויצא י"ח. ואפי' אם ראש הישיבה מתגורר בישיבה ואוכל וישן עמהם, הרי נחשב שיש להם חדר מיוחד, וכמו שבנים נשואים שבאו לבית הוריהם ויש לכל אחד חדר מיוחד, כל אחד מדליק בחדרו בברכה. והטעם שאין לדמות בחורי ישיבה לבחור בביתו, ראה בילקו"י שבת ח"א כרך ב' (עמ' עה). ואע"פ שאין אוכלים בחדר, שפיר מברכים שם, כיון שמיוחד להם לשינה ושאר דברים, וכמו שמברכים על הדלקת נר יוהכ"פ, וכמ"ש האח'.

[תוכן]

אב שהשיא את בנו והבן נתאלמן, האם האב חייב להשיאו אשה שוב?

[נחלי אפרסמון]

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יג ב
אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה בפסוקא קמא צערן טפי לא תצערן אמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבה אבוך היכי הוה עביד אמר ליה בפסוקא קמא הוה קא מצער נפשיה טפי לא הוה מצער נפשיה
ולפי"ז צער הכונה מאמץ

[דורש טוב לעמו]

מבואר בסימן שמב בשו"ע יו"ד, שאם יש הפסד ולא דוחים את החתונה, קודם כל יש חופה והחתן בועל בעילת מצווה ופורש, ולאחר מכן קוברים, ונוהג שבעת ימי המשתה ולאחר
מכן שבעת ימי אבלות. וביארו הראשונים שכן כיוון שהחופה הייתה קודם הקבורה, אזי קודם כל חלים עליו ימי המשתה ולאחר מכן ימי אבלות. והקשה הר"ן שכן למא"ד שאבלות דאו', לכאורה צריך לנהוג אבלות קודם! וביאר שכיוון שמותר לבית דין לעקור דבר מן התורה בשואל"ת, אזי יכול להמשיך בימי המשתה, ולא יעשה דברים של שמחה, ומאידך לא חייב לעשות דברים של אבלות.

[עזריאל ברגר]

מבואר בסימן שמב בשו"ע יו"ד, שאם יש הפסד ולא דוחים את החתונה, קודם כל יש חופה והחתן בועל בעילת מצווה ופורש, ולאחר מכן קוברים, ונוהג שבעת ימי המשתה ולאחר
מכן שבעת ימי אבלות. וביארו הראשונים שכן כיוון שהחופה הייתה קודם הקבורה, אזי קודם כל חלים עליו ימי המשתה ולאחר מכן ימי אבלות. והקשה הר"ן שכן למא"ד שאבלות דאו', לכאורה צריך לנהוג אבלות קודם! וביאר שכיוון שמותר לבית דין לעקור דבר מן התורה בשואל"ת, אזי יכול להמשיך בימי המשתה, ולא יעשה דברים של שמחה, ומאידך לא חייב לעשות דברים של אבלות.

איפה הר"ן הזה?
וע"פ דבריו יוצא שהחתן יילך יחף כל היום הראשון של ימי המשתה, וזה דבר שקשה לקבלו.

[ברי היזיקא]

חידוש נפלא מופיע באדרת אליהו סוף פרשת בהר. לדעתו הזורק אבן למרקוליס חייב שתים, משום עובדה [כמבואר בסנהדרין סא, א] וחייב גם משום "לא תקימו מצבה בארצכם", שהרי כשהוא זורק אבן הוא מקים את העבודה זרה.
אולם בפשטות, וכך נראה מרש"י שם, רק מי שמעמיד את שלוש האבנים הראשונות הוא העובר על בל תקימו, ומכאן ואילך העובדה חייב רק על איסור עבודה זרה. וכן מבואר להדיא ביראים סי' שמח, עי"ש

[שופרא]

הויכוח נראה כטענו חיטים והודה בשעורים
הפוטר טען שכיון שהבחורים חשיבי כסמוכים על שלחן ראש הישיבה ממילא החיוב הדלקה הוא עליו במקום האכילה שלהם וכיון שבחור אחד מדליק בשליחותו עבור כולם הוי כבעל הבית שפוטר את כל בני ביתו מחיוב הדלקה
וכה"ג גם כשיש להם חדרים נפרדים הם פטורים מהדלקה כמבואר במשנ"ב רסג' לג
המשיב טען שצריך שיהיה אור בבית אמנם כמובן אין זה טענה שהרי יש אור בבית מכח ההדלקה בחדר האוכל [ומשום שלא יכשל צריכים להדליק גם בחדר אבל לא מברכים על זה לחוד]
ואף שאין אוכלים עם הראש ישיבה מכל מקום נפטרים בהדלקה שלו בחדר האוכל [ומה שמדליק בביתו בוודאי לא קשור לזה וגם הפוטר לא פטר מטעם זה]
ואין ראיה מבחורים נשואים כיון שהם לא חשיבי כסמוכים על שלחן הוריהם כמובן
אמנם הדבר היחיד שיש לפקפק הוא בהנחת היסוד שבחורים חשיבי לענין זה כסמוכים על שלחן ראש הישיבה [ואדרבה לענין חנוכה יש אומרים שחשיבי סמוכים על שלחן הוריהם וכאן אין זה סיבה לפטור דאינם בבית הוריהם ויש להם חדר לעצמם] ועל זה המחייב לא הביא שום ראיה נגד זה

[עזריאל ברגר]

ואם אינם "סמוכים על שולחן ראש הישיבה" - אז הם סתם חבורת שותפים שגרים בבית אחד.
ואחד מדליק בשליחות חבריו!
וכך נוהגים גם בצה"ל, שאחד מדליק בשליחות כל חבריו (זכיתי לעשות זאת בכמה שבתות...).

[לבי במערב]

ואם אינם "סמוכים על שולחן ראש הישיבה" - אז הם סתם חבורת שותפים שגרים בבית אחד.
ואחד מדליק בשליחות חבריו!
וכך נוהגים גם בצה"ל, שאחד מדליק בשליחות כל חבריו (זכיתי לעשות זאת בכמה שבתות...).

והכי איתא בשו"ע כ"ק אדה"ז נ"ע סי' רסג ס"י:

ב' או ג' בעלי בתים שאוכלין על שלחן אחד ומברכים כל אחד על מנורה שלו יש מפקפקין לומר שיש כאן ברכה לבטלה לפי שכבר יש שם אורה מרובה מנרות שהדליק הראשון ויש מיישבין המנהג שכל מה שניתוספה אורה בבית יש בה שלום בית ושמחה יתירה להנאת אורה בכל זוית ומכל מקום אפילו לפי דעתם לא יברכו שנים במנורה אחת שיש לה קנים הרבה.
ולדברי הכל יכול השני לברך בחדר המיוחד לו אע"פ שאינו אוכל שם ואינו משתמש שם שום צורך אכילה מטעם שנתבאר למעלה ואפילו בחדר המיוחד לראשון אם הראשון משתמש שום צרכי אכילה באותו חדר ועדיין לא היה שם יכול השני להדליק שם משלו או ממה שיקנה לו הראשון ולברך על הדלקה זו אע"פ שהוא לא ישתמש כלום אצל נרותיו:

[ובהוצאה החדשה ביארו (בהע' קז) התיבות "שאוכלין על שלחן אחד", דמיירי כש"אינם סמוכים על שלחן בעל הבית"].
ופשוט, שכשא' מדליק (או מדליקה, כנדון בשו"ע) בשליחות כולם -ליכא בהא בית-מיחוש.

ואגב, מצוי בכמה ישיבות שהבחורים המבוגרים הולכים לאכול בבתים וכו' [ופעמים שאינם יודעים עד עת היציאה מביהכנ"ס אצל מי יסעדו, ופשוט שלא השתתפו בפרוטה] - ויש לעורר כי עליהם להדליק נרות ש"ק (ויו"ט) בחדר-לינתם (ומה טוב - להשתמש לאורם אחר צה"כ), כנפסק בשו"ע!
עוררתי בשעתו כמה בענין זה, ולצערי, רק חלקם 'סברו וקבלו' [לא הועילה הצגת לשון השו"ע בפנים; "בחורים אינם מדליקים", ותול"מ!].
מו"צ חשובים הורו, לשאלתי, שבגוונא שאוכל בבית משפחתו [לאו דוקא הוריו, אלא כל שאכילתו אצלם היא מחמת הקשר המשפחתי] אי"צ להדליק (וכן נראה אף לי הק', לפענ"ד); אך ברובא דרובא אי"ז הנדון כלל!

[נחלי אפרסמון]

האם שיניים תותבות המיוצרות ע"י גוי חייבות בטבילה?

[עזריאל ברגר]

האם שיניים תותבות המיוצרות ע"י גוי חייבות בטבילה?

פוק חזי מאי עמא דבר.
ובטעם הדבר אוי"ל שאינם נחשבים "כלי".
ולכאורה אינם מקבלים טומאה עד שיתחברו לגוף, וכשמתחברים - בטלים לגוף לכאורה.
(ואם קובע אותם ע"י רופא יהודי - הו"ל גמר מלאכתו ע"י ישראל).

[נחלי אפרסמון]

מאתר דורש ציון
שאלה - 181433
לכבוד הרב
האם שיניים תותבות חייבים בטבילה, כי בזמנינו יש כאלה המצופים עם גלוזירא, ודמי לכלי חרס מצופה בזה שכתב הגר"י יוסף שחייב בטבילה בלא ברכה. בריאות לרב להגדיל תורה!!
תשובה
תעשה מה שכתב.
איפה כתב כן ר' יצחק יוסף?

[במסתרים]

ושיעור טעימה היינו כביצה פת או משקין כשיעור ביצה

וכתב המ"א דבשתיה יותר מכביצה נמי אסור אף דלענין אכילה חוץ לסוכה חשיב עראי אף ביותר מכביצה בזה דהחשש הוא שמא ימשך וזה שייך בשתיה יותר אם הוא משקה המשכר. וסתם משקה מותר לשתות אפילו הרבה

האם גם בסימן תרצב כוונתו למשקה המשכר דוקא?

[עובדיה חן]

האם מברכים על בשמים ביום חול מתי שזה מחובר לקרקע?

[עזריאל ברגר]

האם מברכים על בשמים ביום חול מתי שזה מחובר לקרקע?

א. מאי נפק"מ בחול או בשבת? הלא מותר בשבת להריח בשמים המחוברים אם אינם פירות.
ב. הדעת נוטה שאם ניטעו/נזרעו על מנת שיהיה ריח טוב במקום גידולם - יברך, כדין הנכנס לחנותו של בשם. אבל אם מגדלים אותם כדי שאנשים יקטפו מהם או רק כגדר חיה וכיו"ב - לא יברך.

[עובדיה חן]

האם מברכים על בשמים ביום חול מתי שזה מחובר לקרקע?

א. מאי נפק"מ בחול או בשבת? הלא מותר בשבת להריח בשמים המחוברים אם אינם פירות.
ב. הדעת נוטה שאם ניטעו/נזרעו על מנת שיהיה ריח טוב במקום גידולם - יברך, כדין הנכנס לחנותו של בשם. אבל אם מגדלים אותם כדי שאנשים יקטפו מהם או רק כגדר חיה וכיו"ב - לא יברך.

תודה,ראשית בשבת נדמה לי שיש חשש שמא יתלוש אם יגע בידו.
לגבי יום חול סברה יפה אבל אני מחפש מקור.

[עזריאל ברגר]

האם מברכים על בשמים ביום חול מתי שזה מחובר לקרקע?

א. מאי נפק"מ בחול או בשבת? הלא מותר בשבת להריח בשמים המחוברים אם אינם פירות.
ב. הדעת נוטה שאם ניטעו/נזרעו על מנת שיהיה ריח טוב במקום גידולם - יברך, כדין הנכנס לחנותו של בשם. אבל אם מגדלים אותם כדי שאנשים יקטפו מהם או רק כגדר חיה וכיו"ב - לא יברך.

תודה,ראשית בשבת נדמה לי שיש חשש שמא יתלוש אם יגע בידו.
לגבי יום חול סברה יפה אבל אני מחפש מקור.

לגבי שבת - קיי"ל שמותר להריח בהדס וכיו"ב במחובר, אבל לא באתרוג וכיו"ב.
לגבי יום חול - עיין בשו"ע הלכות ברכת הריח, לגבי הדס של מצווה וכיו"ב לעומת חנותו של בשם.

[עובדיה חן]

ידוע שלוקחים הלוואה מהבנק ללא מטרה משלמים רבית יותר גדולה,מסתם משכנתא וכדומה, השאלה היא האם יכול להערים על הבנק ולהביא תוכניות לשיפוץ הבית וע"יז יקבל ריבית יותר נמוכה.
תורף השאלה היא שהרי לכאורה זה שקר וגזל,אלא שהשאלה באופן שהאיש רוצה לשפץ רק לא כרגע,דבר שני הוא לא יקח את ההלוואה רגילה אלא רק הלוואה בריבית נמוכה נמצא שהבנק בסופו של דבר הוא מרויח ,בנוסף לסברא ששמעתי בשם רבי ניסים קרליץ שבנק מאחר והוא חברה בע"מ אין כאן איסור ריבית ושאר דיני ממון.

[עושה חדשות]

על מלאכת 'לש' בשבת.
נשאלתי על הכנת בלילה של רוטב בשבת, (רכיבים; שמן חרדל סוכר חומץ).
אם מישהו יודע ויכול לכוין אותי, שכמ"ה.

[עזריאל ברגר]

על מלאכת 'לש' בשבת.
נשאלתי על הכנת בלילה של רוטב בשבת, (רכיבים; שמן חרדל סוכר חומץ).
אם מישהו יודע ויכול לכוין אותי, שכמ"ה.

נושא לישת החרדל נידון בארוכה בשו"ע ונו"כ סימן שכא סעיף טו ואילך.

[עזריאל ברגר]

ידוע שלוקחים הלוואה מהבנק ללא מטרה משלמים רבית יותר גדולה,מסתם משכנתא וכדומה, השאלה היא האם יכול להערים על הבנק ולהביא תוכניות לשיפוץ הבית וע"יז יקבל ריבית יותר נמוכה.
תורף השאלה היא שהרי לכאורה זה שקר וגזל,אלא שהשאלה באופן שהאיש רוצה לשפץ רק לא כרגע,דבר שני הוא לא יקח את ההלוואה רגילה אלא רק הלוואה בריבית נמוכה נמצא שהבנק בסופו של דבר הוא מרויח ,בנוסף לסברא ששמעתי בשם רבי ניסים קרליץ שבנק מאחר והוא חברה בע"מ אין כאן איסור ריבית ושאר דיני ממון.

את"ל שחברה בע"מ איננה "ישות משפטית" ע"פ תורה וכל נכסיה הפקר - נשארנו רק עם שאלת השקר וגניבת הדעת, שהם איסור תורה בפ"ע (כדכתיב מדבר שקר תרחק).
אבל כמדומני שרוב ככל הפוסקים נוקטים שיש בזה איסור גזל (עכ"פ משום גזל בעלי המניות).

ועכ"פ מאיסור שקר לא נמלטנו.

[מרדכי ש.]

אני מחפש מחלוקת ט"ז וש"ך לגבי בהמה שחלקה מותרת וחלקה נאסרה, כגון בגלל חשש טריפה, ויש מחלוקת בין הש"ך לט"ז האם אפשר לפסוק שחלק מהבהמה מותרת וחלק אסור, או שהכל אסור כדי שלא יהיה כחוכא ואיטלולא. (כגון שחלק קיים בחנות וחלק נמכר כבר), אני לא מצליח להזכר מה והיכן המחלוקת.
אודה מאוד אם אי מי זוכר ויזכירני.

[בונה ירושלים]

ראה בשב שמעתתא ד' פ"ג ותמצא.