זה לשון הגאון המקובל רבי יהודה פתייה זיע"א בספרו מנחת יהודה [עמ' כג מדפו"ר]
בו יבואר טעם שמותר לחלל את השבת החמור שהוא בסקילה
אצל פיקוח נפש, ולא הותר איסור אשת איש הקל שהיא בחנק אצל פיקוח נפש.
ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם מחלליה מות יומת כי כל העושה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמיה.
שאול שאל האיש למה איסור שבת החמור נדחה אצל פיקוח נפש לפי שהכתוב הוא אומר אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם. א״כ למה לא התירו אשת איש הקל למי שחלה ונטה למות מרוב חשקו בה.
אמרתי לו יש הפרש בין חילול שבת לאיסור אשת איש. כי חילול שבת אינו נעשה ע"י החולה עצמו רק אחרים מחללים עליו את השבת כגון לשחוט ולבשל ולשחוק לו סמנים וכיוצא בזה. משא"כ איסור אשת איש שהוא נעשה ע"י הנואף עצמו זהו אסור לגמרי. אבל אין הכי נמי אם היה מספיק להיות נבעלת לאישה עצמו לנגד עיניו והוא מתרפא מחליו שזהו נעשה ע"י אחדים בודאי היה זה מותר. אבל רז"ל יודעים שאין מספיק זה לנואף כי כל שכן שמתגבר יצרו עליו ולכן אסרוהו לגמרי . עכ"ל
וכמה וכמה דברים קשים בכל דבריו כאן.
האם מאן דהו מן החכמים, יוכל לפרש דבריו.ושכרכם כמ"ה