ספרי במדבר פרשת שלח פיסקא קטו כתב:למה מזכירים יציאת מצרים על כל מצוה ומצוה משל למה הדבר דומה למלך שנשבה בן אוהבו וכשפדאו לא פדאו לשום בן חורין אלא לשום עבד שאם יגזור ולא יהיה מקבל עליו יאמר לו עבדי אתה כיון שנכנס למדינה אמר לו נעול לי סנדליי וטול לפני כלים להוליך לבית המרחץ התחיל הבן ההוא מנתק הוציא עליו שטר ואמר לו עבדי אתה כך כשפדה הקדוש ברוך הוא את זרע אברהם אוהבו לא פדאם לשום בנים אלא לשום עבדים כשיגזור ולא יהיו מקבלים עליהם יאמר להם עבדיי אתם כיון שיצאו למדבר התחיל לגזור עליהם מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות כגון שבת ועריות ציצית ותפילין התחילו ישראל להיות מנתקים אמר להם עבדיי אתם על מנת כן פדיתי אתכם על מנת שאהיה גוזר ואתם מקיימים.
רש"י פרשת ואתחנן כתב:וזכרת כי עבד היית וגו', על מנת כן פדאך שתהיה לו עבד ותשמור מצותיו.
רמב"ן פרשת יתרו כתב:וטעם מבית עבדים - שהיו עומדים במצרים בבית עבדים, שבויים לפרעה, ואמר להם זה שהם חייבין שיהיה השם הגדול והנכבד והנורא הזה להם לאלהים, שיעבדוהו, כי הוא פדה אותם מעבדות מצרים, כטעם עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים.
(תלמידי) רבינו יונה על הרי"ף ריש ברכות כתב:איזהו בן העוה"ב זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה של ערבית. י"ל וכי מפני שסומך גאולה לתפלה יש לו שכר כל כך שיהיה בן עוה"ב ואומר מורי הרב שהטעם שזוכה לשכר גדול כזה מפני שהקב"ה כשגאלנו והוציאנו ממצרים היה להיותנו לו לעבדים שנא' כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים ובברכת גאל ישראל מזכיר בה החסד שעשה עמנו הבורא והתפלה היא עבודה כדאמרינן (בב"ק דף צב ב) ועבדתם את ה' אלהיכם זו היא תפלה וכשהוא מזכיר יציאת מצרים ומתפלל מיד מראה שכמו שהעבד שקונה אותו רבו חייב לעשות מצות רבו כן הוא מכיר הטובה והגאולה שגאל אותו הבורא ושהוא עבדו ועובד אותו וכיון שמכיר שהוא עבדו מפני שגאלו ועושה רצונו ומצותיו נמצא שבעבור זה זוכה לחיי העולם הבא.
של"ה פרשת לך לך כתב:והנה בשבעים נפש ירדו אבותינו למצרים (דברים י, כב), ונזדככו שם, ועבדים היו במצרים, ולקחם הקדוש ברוך הוא מעבדות מצרים להיות לו יתברך לעבדים, כמו שנאמר (ויקרא כה, מב) 'כי עבדי הם' וגו'. וכוונת הענין הוא, רצה הקדוש ברוך הוא להטביע בלבם ענין העבדות, להרגילם בעבדות, כדי שיהיה להם נקל אחר כך לעבודת הבורא יתברך ולקיים התורה לעבדה ולשמרה. וזהו שאמר (שמות כ, ב; דברים ה, ו) 'אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים', כלומר, כדי שתהיו עבדים.
*
לעומת זאת יש שטענו אחרת,
רבינו יונה מביא את הפסוק, כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים. אבל אם מותר לי לומר, הפסוק הזה הוא יחיד במינו. לא במקרה הביא אותו רבינו יונה. הוא הפסוק היחיד בתורה שמדבר על כך שיציאת מצרים עושה אותנו לעבדים. בכל מקום בתורה כאשר הקב"ה בא לתבוע או לבקש שנעשה מצוות ונקיים את התורה ונתרחק מעבודה זרה, הוא בשום מקום לא אומר שהסיבה שאנחנו צריכים לקיים את המצוות היא בגלל שאנחנו שייכים לקב"ה, כי הוא הוציא אותנו ממצרים.
עצם הברית שהייתה בהר סיני מוכיחה כמאה עדים שאנחנו לא עבדים. לו היינו עבדים, לא היה מקום לכרות ברית. איפה יש ברית בין אדון לעבדו? כשאדם הוא עבד, לא שייך לכרות אתו ברית. העבד במהותו הוא עם הדומה לחמור. כשחז"ל אמרו, עם הדומה לחמור, הם לא התכוונו לדבר על העבדים לפי טבעו של האדם. לפני שהאדם היה עבד, הוא היה בן חורין, ואז הוא לא היה דומה לחמור. כשהוא נמכר לעבד, אופייו לא השתנה. עם הדומה לחמור זה מדבר על מצב משפטי. מצב בו אדם הפך להיות כלי, להיות חפצא. במצב הזה, לא תופסים קידושין. עבד אין לו קידושין, כי עבד לא יכול לכרות ברית.
בשום מקום הקב"ה לא מנמק את חובת קיום המצוות בכך שעמ"י הם עבדיו ושייכים לו, אלא במקום אחד בלבד, כשהוא אוסר עליהם להימכר לצמיתות לאדם אחר. (זו טענה שתלויה בפרשנות, כי לדוגמא, יש מפרשים שמסבירים את "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", שהכוונה שקניתי אתכם לעבדים, והבאתי את זה בהרחבה באוצר מפרשי התורה, אבל לגיטימי לפרש את זה באופנים נוספים ושונים). ממילא, לפי טענה זו, אין הכוונה שיהודי איננו עבד ה', חלילה חלילה, אלא שהמחויבות לקיום המצוות איננה נובעת בעיקרה מתוך עבדות אלא מתוך נאמנות לברית שכרת ה' עם אבותינו ואיתנו.
*
לענ"ד אם מתבוננים היטב במה שהבאתי לעיל מדברי חז"ל והראשונים, (ויש עוד הרבה כהנה), לא זו בלבד שהמסקנה היא אחרת, אלא בדברים בעצמם מונחת גם הפירכא לטענה ההפוכה, (זאת המופיעה בציטוט הראשון והשלישי, ובשלישי כבר עמד בסוגריים על חלישות הטענה).
כי הנה האיזכור התדירי של יצי"מ בהרבה מצוות בא להעמיד את הענין הזה, כך מלמדים חז"ל. הפתיחה של עשרת הדיברות היא בדיוק בנקודה הזאת, כפי שכתבו הרבה ראשונים. היחס הזה הוא ג"כ יסודי בכל הגישה לתפילה, לשיטת רבינו יונה. ואף התהוות העם בכור המצרי מעיקרא לא באה אלא כדי לחדד ולהרגיל את התחושה המדוייקת, כמבואר בשל"ה, ועוד.
כך לענ"ד.
אלא שאני מרגיש שהסוגיא עדיין לא מוצתה, (והכותרת שבחרתי לאשכול, משקפת את הדילמה...), ולפיכך אני מזמין את שאר החברים לדון בנושא המדובר.
כפותח האשכול אולי יורשה לי לבקש, שהדיון יתנהל בכבוד ובדרך ארץ. ודי בזה.
