ובכן לדעת הרשב"א להלכה בענין כח גברא אחר ולא שיטול לעצמו! (בכתבי הרשב"א שלפנינו ל"מ).ואם אין שם נותן מניח הכלי בין ברכיו וצק על ידיו או נוטל ידו אחת וצק בזו על זו וחוזר בראשונה על השנית וכתב הרשב"א ז"ל יש מי שאוסר בענין זה ונראים דבריו ע"כ
האם יתכן שהרמב"ם חש לשיטה זו לפחות לכתחילה?
ז"ל הרמב"ם ברכות ו' ג'
הכל כשרין ליתן לידים אפילו חרש שוטה וקטן, אם אין שם אחר מניח הכלי בין ברכיו וצק על ידיו, או יטה החבית על ידיו ויטול או נוטל ידו אחת וצק בזו על זו וחוזר וצק בראשונה על השנייה, והקוף נוטל לידים.
כבר מצינו לחד מן קמאי ה"ה ראמ"ה בחידושיו לחולין שכתב כן בדעת ר' יוסי שבמשנת ידים פ"ק מ"ה שלד' המניח חבית בין ברכיו ונוטל לא עלתה לו טבילה לדעתו מהטעם הזה, וצע"ג מתוספתא שם שמפו' בד' ר"י שמכשיר). אכן הרשב"א כתב כן להלכה. אמנם כמדומה שי"ס שהלכה כר' יוסי, שסוגיא דחולין כוותיה לשיטתם.
ובשאילתות כתב שלמדו דין כח גברא בנט"י מהזאת מי חטאת, וא"כ אולי כשם ששם אינו מועיל כשמזה ע"ע ה"ה בנט"י! אכן צ"ע שם אם הוא משום שאינו יכול להזות כשהוא טמא או שיש הלכה מיוחדת שאחר יזה, ול"ע, וא"כ קשה ללמוד משם, וכשם שלא למדו משם כל הפסולין להזאה.
ל"מ שעמדו בדברי הרשב"א והרמב"ם (ובסה"מ לרש"פ אין מאומה).