לענין כתב:ומה בכך?
[כפי זכרוני לא אשכחן למי שאסר זה, מלבד להראב"ד ז"ל בתשו']
עזריאל ברגר כתב:פלא בעיני ששלשתם לא דנו מצד זה ש"המבדיל בין קודש לחול" הוא הקב"ה בעצמו, ונמצא שמזכיר את הקב"ה בכינויו!
ממרומי היער כתב:עזריאל ברגר כתב:פלא בעיני ששלשתם לא דנו מצד זה ש"המבדיל בין קודש לחול" הוא הקב"ה בעצמו, ונמצא שמזכיר את הקב"ה בכינויו!
מזכיר לי שפעם מישהו בחנות ברכת השם, עמד והזהיר את הלקוחות שלא יקנו את הטישויים שלהם, כי כתוב על זה שפע ברכת השם ואסור להכניס את זה לבית הכסא...
איני מבין, האם אסור לקיים מצוות בבית הכסא? ממתי?
שמע ט' תקיעות וכו' - עיין מה שכתבנו במ"ב לענין אם הפסיק מחמת אונס וקשה לי לפי מה שהכריע הרב מג"א בסימן ס"ה שלא להחמיר בהפסיק מחמת אונס אלא א"כ בשהאונס הוא בגוף הדבר כגון שלא היה האדם ראוי מחמת גוף נקי או שלא היה המקום ראוי שלא היה נקי א"כ לכאורה ל"ש זה רק בתפלה או בבהמ"ז ובהלל ומגילה שעכ"פ אסור להזכיר שם ולאמר דברי תורה במקום מטונף משא"כ בתקיעות שאינה רק מעשה מצוה והיכן מצינו שאסור לקיים מצוה כשגופו אינו נקי או במקום שאין נקי האם אסור ללבוש טלית של ד' כנפות כשגופו או המקום אינו נקי לא מצינו כן בשום מקום וצ"ע. ובמטה אפרים מצאתי שכתב וז"ל נראה שאם התחיל לתקוע ומים שותתין על ברכיו פוסק עד שיכלו המים וחוזר לתקוע מראש להלן על הסדר ואם תקע בשעה שהמים היו שותתין או אפילו מצא צואה במקומו יצא ומ"מ יש לו לחזור ולתקוע בלי ברכה עכ"ל דימה זה לדינא דק"ש ואפשר שהטעם הוא דכיון דקי"ל דצריך כונה לצאת ידי המצוה שציונו הש"י זה גופא ג"כ חשיב כדברי תורה [ודומיא דפסק הרמ"א סימן פ"ד דאסור לענות אמן בבית המרחץ] ולא גרע מהרהור בד"ת. וגם י"ל בפשיטות דבשעה שמקיים מצוה בפועל הוא עבודה ואין לעשות עבודת ד' דרך בזיון דהוא בכלל ביזה מצוה. וגדולה מזו אמרו בר"ה דף ל"ג דאסור לצחצח שופר של ר"ה במי רגלים מפני הכבוד והוא רק הכשר מצוה וכ"ש המצוה עצמה:
מקדש מלך כתב:אגב, כשרבי ברוך בער נסע לאמריקה לאסוף כסף לישיבת קמניץ עם חתנו רבי ראובן גרזובסקי, היו בשבת באיזה מקום כמו שדה תעופה או משהו דומה, ופתאום רבי ראובן נעלם.
בסוף התברר שנכנס לבית הכסא שהיה בו מנגנון חשמלי, שכשיוצאים ממנו האור נכבה אוטומטית. וכשרבי ראובן שם לב לעניין, נשאר לשבת שם עד צאת השבת...
וכעת, מה עשה כשיצאה שבת, הרי לא אמר ברוך המבדיל?
אז יתכן שהתיר לעצמו לומר ברוך המבדיל, ויתכן שכיון שהוא רק דרבנן ושעת הדחק עצום ונורא, סמך על השיטה המובאת בשו"ע בהלכות הבדלה שניתן לעשות מלאכה קלה גם לפני אמירת המבדיל. ועדיין צ"ע...
ובכלל, איך יכל לדון בינו לבין עצמו בדבר, הרי אין מהרהרים בבית הכסא? ואולי בדרבנן עבדינן עובדא והדר מותבינן תיובתא, אבל גם בזה כבר דנו האחרונים שודאי לא אמרינן כן בכל גווני. בקיצור, א בראך.
מקדש מלך כתב:זכורני שהאחרונים דנו האם מותר להרהר במציאותו יתברך בבית הכסא. ויש שכתבו שצריך שהאמונה תהיה חקוקה בליבו, אך אין להעמיק בזה.
נוצר תאנה כתב:מקדש מלך כתב:זכורני שהאחרונים דנו האם מותר להרהר במציאותו יתברך בבית הכסא. ויש שכתבו שצריך שהאמונה תהיה חקוקה בליבו, אך אין להעמיק בזה.
דן בזה החכמת שלמה או"ח סי' פה ס"ב [ראיתי פעם באיזה כתבה על הישועות משה ז"ל ששמח מאד כשמצא את הקטע הזה]
הצעיר באלפי כתב:מקדש מלך כתב:אגב, כשרבי ברוך בער נסע לאמריקה לאסוף כסף לישיבת קמניץ עם חתנו רבי ראובן גרזובסקי, היו בשבת באיזה מקום כמו שדה תעופה או משהו דומה, ופתאום רבי ראובן נעלם.
בסוף התברר שנכנס לבית הכסא שהיה בו מנגנון חשמלי, שכשיוצאים ממנו האור נכבה אוטומטית. וכשרבי ראובן שם לב לעניין, נשאר לשבת שם עד צאת השבת...
וכעת, מה עשה כשיצאה שבת, הרי לא אמר ברוך המבדיל?
אז יתכן שהתיר לעצמו לומר ברוך המבדיל, ויתכן שכיון שהוא רק דרבנן ושעת הדחק עצום ונורא, סמך על השיטה המובאת בשו"ע בהלכות הבדלה שניתן לעשות מלאכה קלה גם לפני אמירת המבדיל. ועדיין צ"ע...
ובכלל, איך יכל לדון בינו לבין עצמו בדבר, הרי אין מהרהרים בבית הכסא? ואולי בדרבנן עבדינן עובדא והדר מותבינן תיובתא, אבל גם בזה כבר דנו האחרונים שודאי לא אמרינן כן בכל גווני. בקיצור, א בראך.
מקור לסיפור בבקשה !!
קשה להאמין שלפני שמונים שנה בארה"ב היה מנגנון חשמלי כזה !!
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 455 אורחים