ברמב"ם פ"א הי"א אילולי דברי הכס"מ בביאור דברי הרמב"ם,היה נראה לי להסביר דאף שהמברך לא באותה דרגת חיוב של השומע (כגון שהמברך חייב מדרבנן והשומע מדאורייתא)אם יענה אמן אעפ"כ יצא יד"ח.
ומקור לדין זה הוא גמ' ערוכה בברכות נ"ד ע"ב דאף שחכמים לא נתחייבו לברך הגומל ע"י שענה ר' יהודה אמן על ברכתם הועיל לו להפטר בזה.
(מלבד שלא מובן מדוע הרמב"ם השמיט גמ' זו בפ"י ה"ח).
וכמדומה שראיתי בא' מספריו של מהר"ם בנעט כיוצא בזה בביאור דברי הרמב"ם ואין בזכרוני כל עיקר היכן מונחים דבריו.
בתודה מראש לכל חברי הפורום בכל פיסת מידע בנושא הזה ובפרט במ"מ לא' מספריו הק'.