לשיטתו של הגרי"ל מינצברג בביאור המקרא ודרשות חז"ל

[איתן]

לבקשת המו"ל הנני מעלה כאן את כרך החדש על חומש שמות.

[שייף נפיק]

לידיעת הציבור
יתקיים שיעור (בלשון הקודש) במוצאי שבת הקרוב פרשת יתרו ברבע לתשע
מאת רבינו הגאון ר' לייב מינצברג שליט''א
בביתו רח' מנחת יצחק 16
בברכת התורה
לפרטים נוספים ולקבלת הודעות באופן קבוע פנו לpsh88843@gmail
בברכת התורה

[איש פלוני]

ה)ביחס לדרשות חז"ל - יש בזה דעות שונות. עיין למשל באחרית דבר ב"יסוד מורא וסוד התורה" לראב"ע במהדורת אונ' בר אילן על המחלוקת בין רשב"ם לראב"ע.
שהרשב"ם אוחז שיש שני רבדים - פשט ודרש, ואילו ראב"ע - שיש רק פשט ואסמכתות. גם במאמר שציינת מובאות דעות שונותף למשל זו של המלבי"ם.
על כל פנים הנושא הזה די ארוך ואכמ"ל.
.

אם אפשר הרחבה על דעת הראב"ע שדרשות חז"ל הינם אסמכתא או קישור למאמרים בנושא (מלבד המאמר מהמעיין שהועלה)

[שייף נפיק]

יום ראשון הקרוב בשעה שמונה בערב בביתו נאוה קודש.
שוחרי תורת רבינו שליט''א מוזמנים.

[שייף נפיק]

מוצ"ש ויק"פ עח
הציבור מוזמן.
בברכת התורה.

[שומע ומשמיע]

באיזו שעה?

[שייף נפיק]

רבע לתשע אי"ה.

[שייף נפיק]

- פורים ר' לייב מינצברג.docx

(13.42 KiB) הורד 364 פעמים

האחריות על הכותב בלבד!

[דורשי יחודך]

מבין המתנגדים לר' ליב, יש אלו שמניעיהם פוליטיים, ויש את אלו שדבקים ביותר בשיטת 'חדש אסור מן התורה'.
הרב אליהו סולוביצ'יק אינו נמנה לא על אלו ולא על אלו.
משכך, ביקורתו על ר' לייב עניינית, ועימה צריך להתמודד.
מצורף כאן מאמר תגובה הדוחה את טענותיו אחת לאחת, יקראו המבקרים ויחוו דעתם.

משום מה לא ראיתי את המאמר עד היום, חזק מאד, יישר כוח!

[שייף נפיק]

היום יום ג' בשבת פרשת צו עח
יתקיים שיעור בבית רבינו בשעה שמונה בערב בעניני פסח והמסתעף.

[מצליח]

בגליון השבועי 'אוצרות בן מלך' נראה שזה מכבר יצא לאור ספר 'בן מלך' על שמות ח"ב,
אבקש נא האם אפשר להעלותו, כאשר עשו בכרכים הקודמים,
וזכות הרבים יהא תלוי בכם.

[גרשון]

הלך ה"בן" אצל אביו, מלכו של עולם.
זללה"ה

[דורשי יחודך]

הלך ה"בן" אצל אביו, מלכו של עולם.
זללה"ה

??!!

[אבק פורח]

הלך ה"בן" אצל אביו, מלכו של עולם.
זללה"ה

??!!

viewtopic.php?f=19&t=42652

[רעואל המדייני]

אשמח לדעת: האם הגר"ל היה מודע לספרים ולמחברים שדרכם דומה לדרכו?
בעניין 'שתי פרשיות', בבית בריסק מקובל לייסד 'שתי פרשיות' בחלוקה הלכתית, והגר"ל המשיך את הקו לומר 'שתי פרשיות' בחלוקה רעיונית.
אך האם היה מודע לספרים שאינם מקובלים בבתי מדרשינו, שאומרים רעיונות דומים? הלא הם: מאמר 'איש האמונה הבודד' של הרב סולוביצ'יק מבוסטון, ספרי הרב מרדכי ברויאר על תורת הבחינות, מאמרים של פרו' דוד הנשקה והרב יהודה ראק.
ובאופן כללי, האם היה מודע למחקר המקרא, ולפחות לספרים בסגנון 'דעת מקרא'?

[עושה חיל]

לפני כשלוש שנים שאלתי את הרב ורטהימר שליט"א [תלמיד חבר לר' לייב זצוק"ל ועורך ספרי בן מלך], אחרי ששמעתי קריאה ללימוד דומה מר' משה ליכטנשטיין [בן ר' אהרון ליכטנשטיין זצ"ל מישיבת הגוש].
וענה לי בזה הלשון: "כן גילינו בזמן האחרון ששורש הדברים אצלם היה בערך בשנים המקבילות להתפתחות החידושים הללו אצל הגר"ל מינצברג, אבל כמובן הגר"ל לא היה לו שום מושג מהם ועד היום אינו יודע על כך".

הרב ורטהיימר שליט"א האריך עוד קצת בעניין, אך משום שהוא לפעמים מבקר כאן, יוכל הוא בכבודו ובעצמו - להאיר את עיננו.

[יהודי טבעי]

אין לי מה להוסיף מעבר למה שאמרתי, ברור שהוא לא ידע כלל מהם, באופן כללי הוא היה מנותק מעולם המדע והמחקר שמחוץ לבית המדרש (יתכן שבעיני כמה אנשים זה לא מכבד אותו, אבל זו האמת). הוא גם מעולם לא התייחס לביקורת המקרא, ולא ידוע לנו שהוא התעניין בזה. השאלות שלו היו תמיד מתוך בית המדרש, רצון להבין יותר. להבדיל מסגנון המחקר שהשאלה באה בנימה של ספקות וערעורים על אמיתת תורה מן השמים, והמהלכים באים ליישב את הערעורים הללו.
אפשר להוסיף, שכל העיון במקרא אצל ר' לייב בא מתוך רצון לעמוד על מהות המצוות מתוך הסגנון ורוח הכתוב, ולכן כאשר שם לב שבפרשה אחרת נושבת רוח שונה של מהות המצוה, התבקש מאליו הפתרון של שני פרשיות.
[לנו (תלמידיו) נודע על הרב ברויאר וכו', רק כאשר אוצר החכמה התרחב לפני כעשור, וחיפשנו מקורות לחידושיו, ולפתע גילינו מאמרים בכיוון זה של ד"ר הנשקה ועוד. אם מישהו ירצה לערוך מחקר מי היה המגלה הראשון הוא יצטרך לברר בדיוק באיזה שנה (בשנות ה-60) הגר"ל החל לדבר על כך. אבל אין לדבר שום משמעות, מכיון ששני האפיקים הללו מעולם לא נפגשו. דומני שמובא במגיד של הב"י שיש כזה דבר שאדם מוריד את האור של הרעיון לעולם].

[עושה חיל]

מה שאמרתי שכבוד תורתו יוסיף - הכוונה לחילוק התהומי בין שתי הגישות שכת"ר הציג כאן. וכך אמר לי כת"ר בזמנו. אך נמנעתי לומר זאת בשמו מטעמים ברורים.

ברור לכל מי שהכיר את הרב זצוק"ל, שהכל נבע מיראת שמים טהורה והשקפת אמת על התורה הקדושה. ורצון להבין כל מילה, פסוק וסדר בתורה הקדושה.

ומאוד מעניין, שבכל זאת, על אף שלא הכיר ולא היה מודע ל'מקבילים'.
מכל מקום, דרך הלימוד שלו, מלבד מה שהיא הארת דרך והתפתחות שיטה, כר' חיים מבריסק בזמנו [שעשה כן לש"ס]. הרי היא גם תשובה ניצחת למבקרי המקרא!

[עיק]

אם מישהו ירצה לערוך מחקר מי היה המגלה הראשון הוא יצטרך לברר בדיוק באיזה שנה (בשנות ה-60) הגר"ל החל לדבר על כך.

כדי להקל על עבודתו של מישהו כזה, אם ישנו, יש לציין שמאמרו הראשון של הרב ברויאר התפרסם בתש"כ (http://www.daat.ac.il/he-il/kitveyet/de ... -emuna.htm )

[עושה חיל]

הרב ישא ברכה כתב באשכול על זכרו של הרב במשפחות סופרים:

בעז"ה

הגישה שלו למקרא עוסקת בתחום שעסקו גם מבקרי המקרא, פשר הכפילות של ענינים שונים (וכן אי התאמה לפעמים). אם כי כמדומה ר' לייב התמקד יותר בחלק של המצוות, למה מצוה מסוימת נאמרת בכמה מקומות, ופחות בחלק של הסיפורים והעובדות, ואילו ביקורת המקרא עוסקת יותר בחלק של הסיפורים. (בחלק הזה יל"ד עד כמה הרעיונות של ר' לייב פותרים את הקשיים).

זה לא נכון,
ר' לייב זצוק"ל עסק גם בסיפורים ועובדות. כגון שתי הפרשיות בבריאת האדם ועוד רבים.
וכך עשה בכל התורה כולה... שרצונו היה להבין כל כפילות פסוקים ומילות [!] וסדר שלהם.
אך כאמור, מתוך רצון להבין את תורת ה' ולא משום כל בדל של ספק או פקפוק ח"ו.

[ישא ברכה]

הרב ישא ברכה כתב באשכול על זכרו של הרב במשפחות סופרים:

בעז"ה

הגישה שלו למקרא עוסקת בתחום שעסקו גם מבקרי המקרא, פשר הכפילות של ענינים שונים (וכן אי התאמה לפעמים). אם כי כמדומה ר' לייב התמקד יותר בחלק של המצוות, למה מצוה מסוימת נאמרת בכמה מקומות, ופחות בחלק של הסיפורים והעובדות, ואילו ביקורת המקרא עוסקת יותר בחלק של הסיפורים. (בחלק הזה יל"ד עד כמה הרעיונות של ר' לייב פותרים את הקשיים).

זה לא נכון,
ר' לייב זצוק"ל עסק גם בסיפורים ועובדות. כגון שתי הפרשיות בבריאת האדם ועוד רבים.
וכך עשה בכל התורה כולה... שרצונו היה להבין כל כפילות פסוקים ומילות [!] וסדר שלהם.
אך כאמור, מתוך רצון להבין את תורת ה' ולא משום כל בדל של ספק או פקפוק ח"ו.

בעזרת הבורא ית'

כתבתי התמקד יותר, לא כתבתי שלא עסק בזה. אני כך התרשמתי מתורתו, יתכן שאני טועה. (נראה שיש עוד תחומים בלימוד המקרא שהוא פחות התעסק כמו למשל החלק החשבוני של התורה, לחשב את הזמנים/שנים/מיקומים/תאריכים וכדו', מה שרש"י והראשונים עושים בהרבה מקומות. לדוגמא פרשת חיי שרה פותחת במיתת שרה בקרית ארבע, והמשמעות היא שאברהם לא היה במקום, ויש דיון נרחב בראשונים מאיפה אברהם הגיע ומה בדיוק עשה בבאר שבע וכו', ר' לייב פחות עוסק בכגון דא, ולרוב יתחיל לדון מה המשמעות הגדולה של מערת המכפילה וכדו').

בכל אופן, הרעיון של ר' לייב הוא פורץ דרך בהבנת התורה, הוא יצק יסודות ופתח שערים, ועוד יקומו עליהם בנינים שלמים.

[דורשי יחודך]

כמה ימים לפני שפגשתי לראשנה את ר' לייב זצ"ל (אחרי שכבר הכרתי את ספריו) ביקרתי אצל הרב יהודה קופרמן ז"ל (עורך המשך חכמה ומחבר ספר "קדושת פשוטו של מקרא"). לפני שהגעתי לביתו חשבתי לשאול אותו אם הוא מכיר את ספרי הרב מינצברג, מכיון שראיתי איזה מכנה משותף ביניהם (כמובן שדרכיהם נפרדו מאד אבל בכל זאת שניהם עסקו הרבה בבירור פשוטו של מקרא והקשר שבין פש"מ לדרשות חז"ל כו'). אך הרהרתי שזה ברכה לבטלה, ומהכ"ת שיכיר, הרי הם חיים בשני עולמות שונות.
להפתעתי ראיתי בביתו את כרכי "תורה ודעת" של קהל עדת ירושלים. שאלתי אותו מאין הוא מכיר. הוא אמר לי שלפני שנים, התקשר אליו ר' לייב זצ"ל וביקש לבא לבקר אצלו. הוא תפס שמדובר ברב קהילה ומיד אמר שהוא יבא אליו. ר' לייב התעקש, ולא נותרה לו להרב קופרמן ברירה. אך הוא הרגיש שלא יתכן שרב מכובד יבא אליו, ולכן הזמין למעמד את ר' לייב היימן זצ"ל רב בית כנסת הגר"א, וכך זה ייקרא ששני הרבנים נפגשים והוא רק עומד מן הצד...
הסיפור כמובן מעיד על ענוותנותם של שניהם, עכ"פ לניד"ד מעניין שר' לייב התעניין בעבודתו של הרב קופרמן, מסתמא מתוך המשך חכמה, אף שהגיעו מרקעים שונים לחלוטין. (הרב קופרמן לחם כל ימיו מלחמה נגד מבקרי המקרא, ומגלי פנים בתורה שלא כהלכה, הכיר את השיטות ולחם נגדם מבפנים, ור' לייב כפי שכתבו כאן לא עסק בזה כלל, רק וכל עניינו היה לא "להגן" על התורה מאויבים אלא פשוט להבין יותר את רצון נותן התורה ית'. בני משפחתו של הרב קופרמן סיפרו לי שהם שמרו על קשר, ר' לייב היה מגיע לשמחות כו'.

[רעואל המדייני]

אכן מעניין מי קדם למי, מי הושפע ממי ומי הוריד את האור לעולם.
אולם חשוב בהרבה לדון לגופו של עניין, מה התחדש בכל שיטה ומה החילוקים הפרשניים בין השיטות.
אכתוב את מה שעלה בידי, ואשמח אם יבואו אחרים וישלימו את המלאכה.

---

הנחה אחת עומדת בבסיס כל השיטות, והיא שלעתים התורה מתייחסת לנושא אחד מכיוונים שונים [ניתן לכנותם 'התייחסויות' או 'בחינות'], וזו הסיבה לסתירות ולכפילויות שבתורה.

---

בבית בריסק פיתחו את השיטה כלפי פרשיות הלכתיות, ומנקודת מבט הלכתית: פעמים שהתורה מצווה מצוה אחת שני פעמים, כאשר לכל ציווי יש גדר הלכתי שונה. עצם סגנון החשיבה פותח על ידי רבינו הגר"ח הלוי בסוגיות תלמודיות, ובנו מרן הגרי"ז יישם את השיטה כלפי פרשיות בתורה. בדרכו של מרן הגרי"ז המשיכו בניו ותלמידיו עד היום.

---

הגרי"ד סולובייצ'יק מבוסטון, הניח יסוד לחלוקת פרשיות סיפוריות על פי 'בחינות' שונות. במאמרו המפורסם 'איש האמונה הבודד' מנתח הרב סולובייצ'יק באריכות את הכפילויות והסתירות בין פרק א ופרק ב בבראשית, וקובע כי התורה מספרת לנו את מעשה בריאת האדם בשתי בחינות שונות, המתארות שני סוגי אנשים אשר הרב סולובייצ'יק מכנה את שמותם 'האדם הראשון' ו'האדם השני'.
עיקר מאמרו של הרב סולובייצ'יק אינו מאמר פרשנות אלא מאמר מחשבתי - פילוסופי על שתי התכונות שבנפש האדם, אולם בדרך אגב נמצאנו למדים דרך פרשנות שלמה המשתווה לשאר הדרכים הנידונות כאן. ונדמה כי אף בהבחנתו של הרב סולובייצ'יק בין שתי הפרשיות שומעים אנו הד מקול תורתו ודרך עיונו של סביו רבינו הגר"ח זצ"ל.
איני יודע האם הרב סולובייצ'יק עצמו למד כך את המקרא באופן שיטתי, אולם הר"מ ברויאר ציטט את מאמרו של הרב סולובייצ'יק כמקור תורני לדרך הלימוד של חלוקת פרשיות לבחינות שונות.

---

הגר"ל מינצברג הרחיב את השיטה מנקודת מבט רעיונית, ומנקודת מבט זו הוא מנתח הן את הפרשיות ההלכתיות שבתורה והן את הפרשיות הסיפוריות שבתורה [אם כי עיקר ביאוריו הינם בפרשיות הלכתיות].
הגר"ל אף העמיק חקר בהבנת הפסוקים על פי הבחינה של כל פרשיה. כאשר הגר"ל מסביר שתי פרשיות של מצוה אחת כשתי בחינות, הרי הוא עומד ומבהיר כיצד מתאים לבחינת כל פרשיה כל הפרטים שבאותה פרשיה: מקומה בתורה, פרטי הדינים שבה, ביטויי הפסוקים ואף דרשות חז"ל הנלמדים מן הפרשיה.
עמוד חשוב במשנתו של הגר"ל הוא חלוקת התורה לחמשה חומשים. אליבא דהגר"ל, לכל אחד מן החומשים יש סגנון משלו המבטא יחס מסויים בין הקב"ה לעם ישראל, ומתאפיין במצוות ייחודיות לאותו חומש.

---

הר"מ ברויאר פיתח שיטה שנקראת 'תורת הבחינות'. בסיס השיטה הינו כנזכר, אם כי יישומה שונה בהרבה. אליבא דהר"מ ברויאר התורה בנויה כספרים שונים שחוברו ושולבו זה עם זה. עתים יש שפרשיה אחת שייכת לבחינה אחת ופרשיה אחרת לבחינה שניה, ועתים יש שפרשיה אחת בלולה משתי בחינות שונות. יתר על כן, לפעמים 'העיקר חסר מן הספר', ולפי הלשונות שבתורה יש להשלים מסברא מה היה כתוב בספר השלם [התאורטי] של אותה בחינה.
מהיכן הגיע הר"מ ברויאר לשיטתו? מחד, הרמ"ב האמין בלב שלם בתורה מן השמים, ומאידך, האמין כי בעלי ביקורת המקרא עשו ניתוח טקסט מעמיק ויסודי [כמקובל בזמנו להעריץ את חכמי המדע]. בעלי ביקורת המקרא כפרו באחידות המקרא והאמינו כי התורה מורכבת מספרים שונים ששולבו וחוברו זה עם זה. רמ"ב קיבל את הניתוח והחלוקה של ביקורת המקרא, אך 'תרגם' אותם לשפה אמונית והסביר כי ה' כתב את התורה כמורכבת ממקורות שונים, בכדי ללמד על בחינות שונות.
תורת הבחינות, כמו משנת הגר"ל, נוקטת כי התורה מורכבת מיחידות שונות שלכל יחידה יש 'בחינה' משלה, עם סגנון ייחודי ומצוות ייחודיות. אולם חלף החלוקה המסורתית לחמשה חומשים משתמשת תורת הבחינות בחלוקת התעודות של ביקורת המקרא, המתבססת על ניתוח טקסט של שינויי סגנון ועוד.

---

הר"מ ברויאר קיבל ביקורת רבה. לא בציבור החרדי שלא הכירו את שיטתו, אלא בציבור הדתי שהכירו את שיטתו ומיאנו לקבלה מכמה פנים: מיאנו לקבל שיש דברים טובים ונכונים להוציא מתוך ביקורת המקרא הכפרנית, ומיאנו לקבל את הרעיון המחודש שהתורה בנויה כספרים שונים המשולבים זה בזה, ובפרט לסבור שהתורה ציפתה מאתנו להשלים מסברא מה היה כתוב בכל אחד מספרי המקור [התאורטיים].

---

דרך לימודו של פרו' דוד הנשקה נראית זהה לדרכו של הגר"ל, למעט חלוקת התורה לחמשה חומשים. הנשקה אף מתפלמס עם שיטת דודו הר"מ ברויאר, בעיקר נגד הנקודה של שחזור ספרי המקור התאורטיים. הנשקה מציג את עצמו כחולק על 'תורת הבחינות', אולם נראה כי את עצם היסוד של חלוקת פרשיות לבחינות שונות קיבל הנשקה מדודו רמ"ב, ויסוד זה הוא העומד בבסיס מאמריו הפרשניים של הנשקה.

---

הרב יהודה ראק, תלמידו של הר"מ ברויאר, בא בטענה כלפי שיטת הרמ"ב: מכיוון שתורת הבחינות מסבירה את המשמעות של חלוקת המקרא באופן שונה מהסברה של ביקורת המקרא הכפרנית, בהכרח יחולו שינויים בפרטי חלוקת המקרא, ולא יהיה ניתן לקבל את חלוקת ביקורת המקרא בלי סינון וביקורת. לדוגמה: לפי ביקורת המקרא חלוקה של שתי פרשיות לשתי בחינות מחייבת גם הבדלי סגנון בין הפרשיות, שכן האמינו הם שהפרשיות אכן נלקחו ממקורות שונים, ואילו לפי תורת הבחינות אין הדבר מוכרח, אלא יתכן שלפעמים התורה תשתמש באמצעים שונים ללמד על חלוקה לבחינות.

---

אין הביישן למד, ולכן אעיז פני להציע גישה משלי על בסיס השיטות הנזכרות.
ראשית, יש לקבל את המוסכם על כל השיטות שהתורה מתייחסת לעניין אחד ב'בחינות' שונות, וזו הסיבה לסתירות ולכפילויות שבתורה. כל החכמים הנזכרים השתמשו במוסכמה זו רק כלפי ניתוח פרשיות שלמות, אולם נראה כי יש ליישם את השיטה גם כלפי פסוקים בודדים ואפילו כלפי חלקי פסוקים, שלעתים תתאר התורה נקודה אחת בשני פסוקים או חלקי פסוקים שכל אחד מהם מייצג 'בחינה' שונה.
יש לקבל את יסודו של הגר"ל כי חלוקת התורה לחמשה חומשים מהווה חלוקה עניינית ורעיונית, ועל חלוקה זו יש להוסיף חלוקה פנימית בתוך החומשים, לחלקם ליחידות נפרדות שלכל יחידה אופי עצמאי.
את תורת הבחינות יש לקבל באופן חלקי בלבד. קשה לקבל את ההנחה שהתורה כתובה כספרים שונים בלולים זה בזה, ויותר קשה לקבל את ההנחה שהתורה כתובה בסגנון שמטיל עלינו לשחזר את מה שכלל לא נאמר בה. יתכן שקשיים אלו הינם סובייקטיביים, אולם עצם העובדה שהרוב המוחלט של הציבור מזדהים עם סובייקטיביות זו, מהווה קושיה על השיטה. וכי מדוע תכתב התורה באופן מתמיה שיקשה על בני אדם לקבלו, היפך הכלל 'דיברה תורה כלשון בני אדם'?
מאידך, חלקים גדולים מתורת הבחינות ניתן לקבל אם אך ננסח את ההסברים בסגנון שונה. כאשר תורת הבחינות מחלקת את פרשיות אחד מן החומשים לשתי בחינות שונות החוזרות על עצמן לאורך הספר, או פרשיה אחת לשתי בחינות שונות החוזרות על עצמן לאורך הפרשיה, לא נאמר שיש לפנינו שני ספרים שלובים ומחוברים, אלא ספר אחד המדבר בשתי בחינות – פעמים בזו ופעמים בזו. לניסוח זה אין לפנינו 'תורת הבחינות' אלא מורכבות רעיונית בתורה.
לכאורה נראה שאין כאן אלא משחק מילים, אולם באמת ההבדל בהסבר הכלל יוליד השלכות רבות בפרטי יישומו של הכלל – יש הסברים שניתנים להאמר רק לפי תורת הבחינות ויש הסברים שניתנים להאמר רק לפי גישת המורכבות הרעיונית. לדוגמה: לפי תורת הבחינות ניתן לאמור כי פסוק אשר נכתב בבחינה אחת 'מתעלם' מפסוק אשר נאמר בבחינה אחרת, ואילו לפי גישת המורכבות הרעיונית אין מקום להסבר כזה. מאידך, לפי גישת המורכבות הרעיונית ניתן לאמור כי שני אלמנטים בסיפור אחד משתייכים לשתי בחינות, ואילו לפי תורת הבחינות אין מקום להסבר כזה.
הבדל בסיסי יותר הוא דרך העיון בחלוקת ספר או פרשיה לבחינות שונות. לפי תורת הבחינות, כאשר קיימת הוכחה לחלוקה לבחינות בתוך ספר או פרשיה יש לברר לגבי כל פרשיה בספר וכל פסוק בפרשיה לאיזו בחינה הוא משתייך, ורק כאשר שתי הבחינות 'משתמשות' בפרשיה אחת או פסוק אחד אזי נאלץ לומר שהפרשיה או הפסוק משותפים לשתי הבחינות. לעומת זאת, לפי גישת המורכבות הרעיונית, גם כאשר קיימת הוכחה לחלוקה לבחינות בתוך ספר או פרשיה אין סיבה כלל לשייך כל פרשיה בספר או כל פסוק בפרשיה לאחת מן הבחינות, אלא הפרשיות הכפולות והפסוקים הכפולים הם אלו שמתפצלים לשתי בחינות, ואליהם יש לצרף פסוקים או פרשיות רק כאשר יש לכך סמך של ממש.
את אשר קיבלנו מתורת הבחינות ניתן לנסח בכלל כזה: כאשר שתי פרשיות בחומש אחד או שני פסוקים בפרשיה אחת מתחלקים לשתי בחינות, לעתים אין החלוקה יחידה ובודדת אלא מראה על חלוקה קבועה שחוזרת על עצמה בפרשיות שונות לאורך החומש או בפסוקים שונים לאורך הפרשיה.

---

הביקורת שהוזכרה למעלה כלפי מחקר המקרא הינה כוללנית ובוטה למדי. קיימים גם קיימים לומדי תורה ותלמידי חכמים החפצים בכנות להבין את התורה לאמיתה, למרות שכותבים הם בסגנון מחקרי, וכמדומני שכל החכמים שנקבו שמותם באשכול הינם מזן זה. לא כדאי לפסול על הסף כל מה שנכתב בסגנון מחקרי, שכן בדרך זו נמצאנו נפסדים דברי תורה וחכמה.

---

בחצי השנה האחרונה לחיי הגר"ל רציתי לבוא ולדון עמו אודות היסודות המוצגים כאן. חיכיתי להזדמנות לשיחה עמו, וההזדמנות בוששה מלבוא עד שבעווה"ר פרח לו איש האמת. צר לי שלא הספקתי לדון עמו בנושא, ויותר מכך יש להצטער שלא באו לידו בשלב מוקדם יותר בחייו הספרים והמאמרים שדרכם מעין דרכו, וכך היה מלקט מהם את הנראה בעיניו ומפתח ומרחיב את שיטתו ביסודות נוספים. מאידך, יתכן שדווקא הניתוק בין הגר"ל ובין הכתבים הנזכרים הביא את הגר"ל לשכלל ולפתח את גישתו האישית, והניח מקום לבאים אחריו ללמוד את כל הדרכים ולהשתדל לייסד שיטה בהירה על בסיס כולן.

---

אלו הדברים שעלו בידי למיעוט עיוני. אשמח אם יש ביד המשתתפים לבקר ולתקן את דברי, להוסיף או לגרוע, ובפרט להוסיף ולסקור גישות נוספות השייכות לענייננו.

[רעואל המדייני]

מצו"ב מאמרים בעניין.

[רעואל המדייני]

לאחר התכתבות עם פרו' הנשקה, הריני כותב מחדש את הפיסקה אודות שיטתו:

שיטתו של פרו' דוד הנשקה נראית זהה לשיטתו של הגר"ל [למעט חלוקת התורה לחמשה חומשים], אם כי כל אחד מהם הגיע לשיטתו בדרך שונה: הגר"ל פתח בתורה שבכתב, הרגיש בכפילויות ובמשמעותן, ומתוך כך נפתח לפניו צוהר להבנת דרשות חז"ל בהתאם ל'בחינות' השונות של כל פרשיה ובהתאם לשילוב ההלכתי – מעשי בין הבחינות השונות. לעומת זאת, פרו' הנשקה פתח בתורה שבעל פה, הרגיש בקשיים של שילוב הדרש עם הפשט, ומתוך כך ייסד דרך הבנה של בחינות שונות בתורה שבכתב – באופן זהה לתורת הגר"ל.

הנשקה אף מתפלמס עם שיטת דודו הר"מ ברויאר, נגד הנקודה של שחזור ספרי המקור התאורטיים. הנשקה חולק על 'תורת הבחינות' רק בנקודה הנזכרת, אולם עצם היסוד של חלוקת פרשיות לבחינות משותף לתורת הבחינות ולמאמריו הפרשניים של הנשקה.

[אוצר החכמה]

שיטת המורכבות הרעיונית או הבחינות או איך שתרצה לקרא לזה. מבוססת על דרכי הראשונים וחז"ל או לא?
אני רוצה להדגיש כאן מה שכתבתי במקום אחר בפורום בעניין שיטת הגר"ח. ברור שהגר"ח סבר שדרכו ושיטתו הוא ההבנה הנכונה בכוונת חז"ל כך שאמנם הוא חידש לשון חדשה אבל לא דרך חדשה לדעתו.
ועל זה אני שואל אותך. כמו שאתה רואה את הדרך הזאת היא מתאימה לחז"ל רק מתבטאת באופן אחר או שמדובר בשיטות חדשות בתורה שלא שערום אבותינו?

[רעואל המדייני]

השיטה בהחלט מתאימה לכיוון הפרשנות של הרמב"ן והספורנו, רשר"ה והנצי"ב, הגרי"ז ותלמידיו.
יתכן שפחות מתאימה לראב"ע ורשב"ם אשר בדרך כלל פירושיהם מתמקדים בבירור הפשט בטהרתו.
לגבי חז"ל, כרגיל, קשה מאד לדעת כיצד חז"ל למדו פשוטו של מקרא, אולם דברי חז"ל מתפרשים הפלא ופלא לפי חלוקת הפרשיות לבחינות, כפי שהראו הגר"ל והנשקה.

[ישא ברכה]

השיטה בהחלט מתאימה לכיוון הפרשנות של הרמב"ן והספורנו, רשר"ה והנצי"ב, הגרי"ז ותלמידיו.
יתכן שפחות מתאימה לראב"ע ורשב"ם אשר בדרך כלל פירושיהם מתמקדים בבירור הפשט בטהרתו.
לגבי חז"ל, כרגיל, קשה מאד לדעת כיצד חז"ל למדו פשוטו של מקרא, אולם דברי חז"ל מתפרשים הפלא ופלא לפי חלוקת הפרשיות לבחינות, כפי שהראו הגר"ל והנשקה.

מעניין, תוכל להביא דוגמא ברמב"ן או הספורנו לגישה הזו?

במקרא עצמו, יש דוגמא שלדעתי מביעה בהחלט את הרעיון הכללי. מצוות השבת חוזרת ונשנית בתורה כמה פעמים, יתרו, כי תשא, ויקהל, ואתחנן, ואולי עוד. יש פעם נוספת שהשבת מוזכרת בתורה לא כאות וכו', בפרשת משפטים ה' אומר 'ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת למען ינוח שורך וחמרך וינפש בן אמתך והגר'. ה' מצוה אותנו על השבת עם היבט סוצאלי לחלוטין, הנה כי כן יש בשבת מלבד כמובן עיקר הטעם שהוא לזכור את שה' ברא את העולם, יש גם טעם מוסרי, וענין זה מקומו בפרשת משפטים שעוסק ביחס האדם לזולתו. ומעתה זה מחדד את הצורך להבחין בכל פרשה בתורה, מהו הדגש שה' מלמד אותנו.

אגב, מעניין לדעת אם ר' לייב כבר התקדם עוד והגדיר את הפרשיות בתורה לפי תוכן מסוים. (למשל, בראשית, נח, ניתן להבין שאלו שני ענינים, אבל למה הסיפור של אברהם אבינו נחלק לשני פרשיות, לך לך - וירא, הלוא עוסקים באותו אדם, וכן על זה הדרך).

[יהודי טבעי]

חשוב לציין ששיטתו של הגר"ל מעבר ל'פרשה שנשנית' ("בחינות") מבוססת על הנחה קדומה, שהתורה שבכתב מביעה את היסודות העקרוניים של המסר האלוקי, הסיפורים והמצוות.
והתורה שבעל פה באה להשלים את הפרטים המעשיים והרקע הסיפורי המסתעף.
ומכאן גם נובע יסוד הפרשה שנשנית, שכן ברובד המעשי זה מתקיים ביחד, אבל היסוד העקרוני נובע מהבחינות השונות.
וכפי שתוכלו לראות בקונטרס המלונקק כאן.

viewtopic.php?f=7&t=15406&p=297609&hilit=%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%90%D7%95+%D7%91%D7%A1%D7%A4%D7%A8#p297613

[רעואל המדייני]

הנושא התרחב מעבר לכותרת האשכול, ועוסק בגישות נוספות מעבר למשנת הגר"ל, על כן נעביר בזאת את המשך הדיון לאשכול חדש.
שם האשכול 'פרשיות כפולות בתורה - גישות פרשנות'.
viewtopic.php?f=46&t=42867

[עושה חיל]

בכתב העת 'פשטות המתחדשים' גיליון שני מתפרסם מאמר "לדרכו של הגאון רבי לייב מינצברג בלימוד המקרא" מאת תלמידו חביבו של ר' לייב הרב יחיאל ורטהיימר שליט"א.
הקובץ נמצא כאן וניתן להורידו: viewtopic.php?f=46&t=43002

יתכן ובגיליונות הבאים יוצגו מאמרים נוספים הקשורים לנידון האשכול. מאמרים מובחרים יתקבלו בברכה

[ישא ברכה]

יש לי הרגשה שממחזרים את המבוא לבן מלך יותר מידי.

[רעואל המדייני]

כפי הנראה המאמר אכן לא מיועד עבורך ועבור המשתתפים באשכול זה [אם כי יתכן שימצאו במאמר גם חידושים], אלא עבור אלו שלא פגשו את משנת הגר"ל.

[איתן]

היום קבלתי כרך שני של פירוש הגר"ל מינצברג זצ"ל על ספר שמות. יהיו שפתיו מדובבות בקבר. אין עושים נפשות לצדיקים דבריהם הם הם זכרונם.

פירוש על ספר בראשית הועלה כאן:
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 60#p334359
כרך ראשון של פירוש על ספר שמות הועלה כאן:
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 40#p433627

[רעואל המדייני]

תבורך מן השמים.