בירורי דיני מעבר לפני המתפלל

[מקדש מלך]

אנצל את הבמה להעיר בדבר שאני מסופק כבר זמן רב
האם הדבר פשוט כל כך שמי שעמד והתפלל לפני המתפלל, וכל מה שהוא רוצה אינו אלא להעתיק מקומו משם וללכת משם, ואינו אלא פוסע לאחוריו והולך, האם זה בהכרח בכלל 'העובר לפני המתפלל'? לפי פשוטו היה נראה שהעובר לפני המתפלל היינו שהולך ושב לפניו מצד אחד לשני, לא שבסה"כ רצונו ללכת משם.
ואבאר את כוונתי, הרי כל האיסור של לעבור לפני המתפלל, יסודו בהרגשה בסיסית והבנה פשוטה של כל בנאדם, שאין לבלבל ולשגע בנאדם, משל למה הדבר דומה למי שיושב ואוכל, ומישהו עובר לפניו כל הזמן הלוך ושב, זה פשוט משגע את האדם, זה חוסר כבוד בסיסי, וכל שכן כלפי שמיא, מי שעומד ומתפלל לפני אדון הכל, ואתה לא מתייחס אליו, ופשוט עובר הלוך ושב כל הזמן, זה חוסר כבוד לא לגביו ולא כלפי שמיא, זה מבלבל ומשגע אותו. קשה לי לתפוס שבכלל זה יהיה גם מי שפשוט ברצונו להסתלק משם.

הרי מפורש בפוסקים שאפילו עושה שלום אסור לעשות. ונחלקו האם מותר ללכת לעצור לפניו בדיוק וכו', עיין שם במשנה ברורה. ומפורש שגם פעם אחת אסור.

[יאיר]

והרבה פעמים הם אפילו מרשים לעצמם להכנס מאוחר ולעמוד בפתח ביהכנ''ס ולעכב את כל הציבור,
המה עוברים על גזל זמן, לפני עיוור, חילול השם, וראוי להעמיד ב''ד ולהלקותם ברחוב העיר למען ישמעו וייראו.

במקרה כזה ברור שמותר לעבור לפניהם.

שאלתי פעם מורה הוראה ע"ז, וענה לי בשם אחד מהפוסקים המפורסמים שלעבור לפניהם אינו מתיר, אבל מותר ל4 אנשים לתופסם בידיהם וברגליהם ולהעבירם למקום שלא יהיו כבור ברשות הרבים...

הדברים תמוהים ביותר.
הרי כל מה שאין עוברים לפניו הוא כדי שלא לבלבל אותו, עדיף שתבלבל אותו בלעבור לפניו, מלהעבירו ולביישו ברבים

מכיר מושג שנקרא 'בדיחותא'?

[בן אדם]

אנצל את הבמה להעיר בדבר שאני מסופק כבר זמן רב
האם הדבר פשוט כל כך שמי שעמד והתפלל לפני המתפלל, וכל מה שהוא רוצה אינו אלא להעתיק מקומו משם וללכת משם, ואינו אלא פוסע לאחוריו והולך, האם זה בהכרח בכלל 'העובר לפני המתפלל'? לפי פשוטו היה נראה שהעובר לפני המתפלל היינו שהולך ושב לפניו מצד אחד לשני, לא שבסה"כ רצונו ללכת משם.
ואבאר את כוונתי, הרי כל האיסור של לעבור לפני המתפלל, יסודו בהרגשה בסיסית והבנה פשוטה של כל בנאדם, שאין לבלבל ולשגע בנאדם, משל למה הדבר דומה למי שיושב ואוכל, ומישהו עובר לפניו כל הזמן הלוך ושב, זה פשוט משגע את האדם, זה חוסר כבוד בסיסי, וכל שכן כלפי שמיא, מי שעומד ומתפלל לפני אדון הכל, ואתה לא מתייחס אליו, ופשוט עובר הלוך ושב כל הזמן, זה חוסר כבוד לא לגביו ולא כלפי שמיא, זה מבלבל ומשגע אותו. קשה לי לתפוס שבכלל זה יהיה גם מי שפשוט ברצונו להסתלק משם.

הרי מפורש בפוסקים שאפילו עושה שלום אסור לעשות. ונחלקו האם מותר ללכת לעצור לפניו בדיוק וכו', עיין שם במשנה ברורה. ומפורש שגם פעם אחת אסור.

בפשטות זה פלוגתת רש"י והארחות חיים בביאור הפשט בגמ' ברכות, וכבר ציין לזה המג"א.
ומסברא משמע כדעת רש"י, ולא זכיתי להבין כל כך שיטת הא"ח.

[אליהו.ב]

מש"כ שמותר להעבירו כ"כ בתשו' מהרש"ם שדמי לקבר המזיק את הרבים ומותר לפנותו

[בן אדם]

מש"כ שמותר להעבירו כ"כ בתשו' מהרש"ם שדמי לקבר המזיק את הרבים ומותר לפנותו

וכבר היה מי שקרא לזה 'בדיחותא' (או בלשון חכמים חוכא וטלילא)
שהרי כל האיסור נובע משלא לבלבל את המתפלל, וכל זה אינו אלא לטובתו ולצורכו ולא לצורך העובר, כך שבכלל מאתיים מנה. ופשוט.

[יאיר]

אנצל את הבמה להעיר בדבר שאני מסופק כבר זמן רב
האם הדבר פשוט כל כך שמי שעמד והתפלל לפני המתפלל, וכל מה שהוא רוצה אינו אלא להעתיק מקומו משם וללכת משם, ואינו אלא פוסע לאחוריו והולך, האם זה בהכרח בכלל 'העובר לפני המתפלל'? לפי פשוטו היה נראה שהעובר לפני המתפלל היינו שהולך ושב לפניו מצד אחד לשני, לא שבסה"כ רצונו ללכת משם.
ואבאר את כוונתי, הרי כל האיסור של לעבור לפני המתפלל, יסודו בהרגשה בסיסית והבנה פשוטה של כל בנאדם, שאין לבלבל ולשגע בנאדם, משל למה הדבר דומה למי שיושב ואוכל, ומישהו עובר לפניו כל הזמן הלוך ושב, זה פשוט משגע את האדם, זה חוסר כבוד בסיסי, וכל שכן כלפי שמיא, מי שעומד ומתפלל לפני אדון הכל, ואתה לא מתייחס אליו, ופשוט עובר הלוך ושב כל הזמן, זה חוסר כבוד לא לגביו ולא כלפי שמיא, זה מבלבל ומשגע אותו. קשה לי לתפוס שבכלל זה יהיה גם מי שפשוט ברצונו להסתלק משם.

הרי מפורש בפוסקים שאפילו עושה שלום אסור לעשות. ונחלקו האם מותר ללכת לעצור לפניו בדיוק וכו', עיין שם במשנה ברורה. ומפורש שגם פעם אחת אסור.

"רב איקלע לבי גניבא וצלי של שבת בערב שבת והוה מצלי רבי ירמיה בר אבא לאחוריה דרב וסיים רב ולא פסקיה לצלותיה דרבי ירמיה שמע מינה תלת שמע מינה מתפלל אדם של שבת בערב שבת ושמע מינה מתפלל תלמיד אחורי רבו ושמע מינה אסור לעבור כנגד המתפללין מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי דאמר רבי יהושע בן לוי אסור לעבור כנגד המתפללין איני והא רבי אמי ורבי אסי חלפי רבי אמי ורבי אסי חוץ לארבע אמות הוא דחלפי"

[בן אדם]

עיין שם ברש"י ותמצא נחת

[יאיר]

הבאתי את הגמ' כראיה לדבריך.

[אש משמים]

כידוע נפסק להלכה שאסור לעבור ארבע אמות לפני המתפלל. ונאמרו בזה שני טעמים, אחד מפני שמבטל את כוונת המתפלל (וכמדומה שהוא הטעם העיקרי???), והשני, שמפסיק הין המתפלל והשכינה.
והנה כיום נהגו רבים להקל בהלכה זו, ויש שכתבו שהוא מפני שממילא אינם מכוונים, ושמעתי שדין גרמא בתי כנסיות שהיו קטנים מאוד וכמעט שלא היה ניתן שלא לעבור.
והנה זה ימים רבים מנקר בליבי הסבר למנהג המקילים, והוא על פי המציאות הידועה כנראה לרבים, שאם אדם מאריך טיפה בתפילתו ורוצה לשפוך ליבו לפני אביו שבשמים, ופתאום למרבה חרדתו הוא מוצא לפניו 'מחמיר' שעומד על עומדו 'על קוצים', ואינו זז מפני איסור המעבר בפני המתפלל, שוב אזדא ליה כל כוונתו, ומקצר ועולה מקצר ויורד העיקר לגמור כבר עם הסיוט הזה, והוא מפני שהאנשים דהיום רכרוכיים ועדינים מטבעם, ומציק להם מאוד העצבים של אותו אחד שנאלץ להישאר שתי דקות על המקום ולא לזוז, וזה מבטל את כל כוונתם.
ונמצא שכהיום כל טעם הגזירה הוא להיפך, דעל ידי האיסור אדרבה מתבטל כוונת המתפלל, ועל כן סמכו להקל בזה.
ויראתי לומר דברים מנפשי נגד דין פשוט בשו"ע, וודאי שאין בכך כדי להורות, אך נפשי בשאלתי אם מישהו מכיר סברא כזו בפוסקים או בשמועות בעל פה מפי רבנים, ושכמ"ה.

[מקדש מלך]

כידוע נפסק להלכה שאסור לעבור ארבע אמות לפני המתפלל. ונאמרו בזה שני טעמים, אחד מפני שמבטל את כוונת המתפלל (וכמדומה שהוא הטעם העיקרי???), והשני, שמפסיק הין המתפלל והשכינה.
והנה כיום נהגו רבים להקל בהלכה זו, ויש שכתבו שהוא מפני שממילא אינם מכוונים, ושמעתי שדין גרמא בתי כנסיות שהיו קטנים מאוד וכמעט שלא היה ניתן שלא לעבור.
והנה זה ימים רבים מנקר בליבי הסבר למנהג המקילים, והוא על פי המציאות הידועה כנראה לרבים, שאם אדם מאריך טיפה בתפילתו ורוצה לשפוך ליבו לפני אביו שבשמים, ופתאום למרבה חרדתו הוא מוצא לפניו 'מחמיר' שעומד על עומדו 'על קוצים', ואינו זז מפני איסור המעבר בפני המתפלל, שוב אזדא ליה כל כוונתו, ומקצר ועולה מקצר ויורד העיקר לגמור כבר עם הסיוט הזה, והוא מפני שהאנשים דהיום רכרוכיים ועדינים מטבעם, ומציק להם מאוד העצבים של אותו אחד שנאלץ להישאר שתי דקות על המקום ולא לזוז, וזה מבטל את כל כוונתם.
ונמצא שכהיום כל טעם הגזירה הוא להיפך, דעל ידי האיסור אדרבה מתבטל כוונת המתפלל, ועל כן סמכו להקל בזה.
ויראתי לומר דברים מנפשי נגד דין פשוט בשו"ע, וודאי שאין בכך כדי להורות, אך נפשי בשאלתי אם מישהו מכיר סברא כזו בפוסקים או בשמועות בעל פה מפי רבנים, ושכמ"ה.

אם התכוונת לשאול מאיפה לקחתי את זה, במשנה ברורה נראה שרוב הפוסקים נוקטים כטעם הראשון (עכ"פ המוזכרים בדבריו), ולא קבעתי בזה מסמרות כלל.

[אש משמים]

כוונתי לשאול מנ"ל דהוא העיקר. וכוונתי לתרץ שאלתו דעכ"פ איכא עוד טעמא בדבר כפי שהבאת.

[מקדש מלך]

כוונתי לשאול מנ"ל דהוא העיקר. וכוונתי לתרץ שאלתו דעכ"פ איכא עוד טעמא בדבר כפי שהבאת.

עניתי כבר

[עושה חדשות]

אמצא מקום לשאול.
לא מובן לי למה פסיעות של סוף התפילה מבטלות את כוונת המתפלל העומד מאחור, דהיינו בשלמא אם עוברים כנגדו אז הוא מבחין בתנועה חדשה ומסקרנת המסיחה את דעתו, וכן אם מי שעומד לפניו בוחר לעזוב וללכת למקו"א ג"כ י"ל כך, אבל אם עומד אדם ומתפלל לפניו, ובשלב כל שהו הוא יסיים את עמידתו, יפסע לאחור כראוי ויפרד מרבו, מה היסח הדעת יש כאן בכלל. אולי זה מלמד שהפסיעות בסיום שמו"ע הם משהו יותר דרמטי ממה שאנחנו רגילים?

[אש משמים]

אני הייתי אומר שאולי הכוונה בשמו"ע צריכה להיות יותר דרמטית..

[עושה חדשות]

אני הייתי אומר שאולי הכוונה בשמו"ע צריכה להיות יותר דרמטית..

כשהתפילה נעשית באופן הראוי, דהיינו בעיניים עצומות או נעוצות בסידור, והמחשבה מרוכזת כראוי, בכלל לא מובן איך שייכת הפרעה. על כרחך שהחשש הוא כלפי אלו שמצליחים 'בקושי'. בהתאם לכך, הדברים שכתבת אכן מרגשים ומעוררים, אבל אינם עונים לי על השאלה.

-

עוד יש לשאול,
האם נכנס בכלל האיסור הנ"ל כל אופן של הפרעה לתפילה, או דלמא שקבעו כאן איסור מיוחד על האופן הזה (ואולי לכן 'לא פלוג' גם אם אין הפרעה ממש), ואמנם ודאי הוא על כל הפרעה שהיא אינה ראויה ויש בה סרך איסור, אבל אולי ל"ה בכלל האיסור הנ"ל ממש.
וכבר חקרתי במקו"א האם זה כשאר איסורים גמורים דרבנן, לאבד עליהם כל ממונו, ולא נעניתי בבירור.

[כרמי שלי]

כידוע נפסק להלכה שאסור לעבור ארבע אמות לפני המתפלל. ונאמרו בזה שני טעמים, אחד מפני שמבטל את כוונת המתפלל (וכמדומה שהוא הטעם העיקרי), והשני, שמפסיק הין המתפלל והשכינה.
והנה כיום נהגו רבים להקל בהלכה זו, ויש שכתבו שהוא מפני שממילא אינם מכוונים, ושמעתי שדין גרמא בתי כנסיות שהיו קטנים מאוד וכמעט שלא היה ניתן שלא לעבור.
והנה זה ימים רבים מנקר בליבי הסבר למנהג המקילים, והוא על פי המציאות הידועה כנראה לרבים, שאם אדם מאריך טיפה בתפילתו ורוצה לשפוך ליבו לפני אביו שבשמים, ופתאום למרבה חרדתו הוא מוצא לפניו 'מחמיר' שעומד על עומדו 'על קוצים', ואינו זז מפני איסור המעבר בפני המתפלל, שוב אזדא ליה כל כוונתו, ומקצר ועולה מקצר ויורד העיקר לגמור כבר עם הסיוט הזה, והוא מפני שהאנשים דהיום רכרוכיים ועדינים מטבעם, ומציק להם מאוד העצבים של אותו אחד שנאלץ להישאר שתי דקות על המקום ולא לזוז, וזה מבטל את כל כוונתם.
ונמצא שכהיום כל טעם הגזירה הוא להיפך, דעל ידי האיסור אדרבה מתבטל כוונת המתפלל, ועל כן סמכו להקל בזה.
ויראתי לומר דברים מנפשי נגד דין פשוט בשו"ע, וודאי שאין בכך כדי להורות, אך נפשי בשאלתי אם מישהו מכיר סברא כזו בפוסקים או בשמועות בעל פה מפי רבנים, ושכמ"ה.

http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=14490#p136008

[מקדש מלך]

יישר כח להרב כרמי שלי. עברתי קצת על הטענות באשכול שמה.
והמסקנה החלקית - הלא הגיונית לטעמי היא - שמותר להפריע לו וכו', אבל לא לעבור בפניו. שיהיה.
ועוד זאת, שכל המגיבים לוקחים מקרה קיצון של אחד שחוסם את הדרך לאחר שכבר נגמרה התפילה וכו', ולא מתייחסים למקרה הפשוט והנפוץ, שבנאדם מתעכב עוד שתי דקות, והעומד לפניו הורס את כל כוונתו.
לא באתי להוראה, ואיני מורה חלילה. אבל אפשר להבין את מנהג המקילים בנושא. וכל אחד יתבונן בשכלו.

[חיימשה]

מש"כ שמותר להעבירו כ"כ בתשו' מהרש"ם שדמי לקבר המזיק את הרבים ומותר לפנותו

וכבר היה מי שקרא לזה 'בדיחותא' (או בלשון חכמים חוכא וטלילא)
שהרי כל האיסור נובע משלא לבלבל את המתפלל, וכל זה אינו אלא לטובתו ולצורכו ולא לצורך העובר, כך שבכלל מאתיים מנה. ופשוט.

האם כוונתך על דברי מהרש''ם?

[בברכה המשולשת]

כמדומני שיש ספר שלם בכל נושא זה של מעבר לפני המתפלל (אולי שמו- ד' אמות של תפילה)

[יושב ירושלים]

יש לציין שיש גם איסור להביט בפני המתפלל, כך שמי שמסתכל כל כמה שניות לאחוריו על פני זה שעומד באמצע התפילה, יתכן שיצא שכרו בהפסדו, ומוטב שיחזור לאחוריו פעם אחד, ולא יביט שוב ושוב ויבלבל את המתפלל.

ועד"ז: אדם שרואה כל בוקר את הרכב של חבירו וחומד בלבו לקחתו מוטב שיגנבנו ויעבור פעם אחת על 'לא תגנוב' ולא יעבור פעמים אין ספור על 'לא תתאוה'

[חבר פורום אוצר החכמה]

לגופו של ענין
אין מה לומר, מנסיון הדבר מפריע מאוד, ובפרט כשמתכופף להסתכל בתוך הפנים ושוב מתכופף עוד יותר להסתכל גם בתוך הסידור

(וכמובן שהרב בן אדם לא התכוון שמצד הדין עדיף, אלא שהמתפלל מרגיש כך)

[בן אדם]

יש לציין שיש גם איסור להביט בפני המתפלל, כך שמי שמסתכל כל כמה שניות לאחוריו על פני זה שעומד באמצע התפילה, יתכן שיצא שכרו בהפסדו, ומוטב שיחזור לאחוריו פעם אחד, ולא יביט שוב ושוב ויבלבל את המתפלל.

ועד"ז: אדם שרואה כל בוקר את הרכב של חבירו וחומד בלבו לקחתו מוטב שיגנבנו ויעבור פעם אחת על 'לא תגנוב' ולא יעבור פעמים אין ספור על 'לא תתאוה'

כאן צריך לצחוק

אם לא הובן אז אבאר את כוונתי.
כל עיקר האיסור של לעבור לפני המתפלל אינו איסור עצמי כלל ועיקר, אלא חכמים שיערו שמעשה כזו מבלבל את המתפלל, ואף הביא אסמכתא לכך מקרא, אבל האיסור אינו הפעולה של לעבור לפניו, האיסור הוא לא לבלבל את המתפלל.
ולכן אין שום טעם וריח שכדי לא לעבור על ה"איסור" של לעבור לפני המתפלל, ילך ויבלבל את המתפלל ע"י שיביט ויסתכל בפניו כל חצי דקה, ויצא שכרו בהפסדו. ודומה היא לכעין מה שהביאו לעיל לאחוז במתפלל ולהעבירנו ממקומו ולבלבלו ולביישו לגמרי, אין לך חוכא ואיטלולא גדול מזה.

אם אתה בכל זאת מחפש משל הדומה לנמשל, הרי למה"ד - למי שחומד ארון יפה הנמצא בבית חבירו ורוצה לגונבו, אז במקום לגנוב את הארון, הולך הוא לגנוב את כל הבית כולה...

[פרנקל תאומים]

לגופו של ענין
אין מה לומר, מנסיון הדבר מפריע מאוד, ובפרט כשמתכופף להסתכל בתוך הפנים ושוב מתכופף עוד יותר להסתכל גם בתוך הסידור

כן, אבל אם אני מאריך טובא ומתפלל במקום שחוסם אחרים, אז אני יכול לבוא בטענות רק אל עצמי.

[בן אדם]

לגופו של ענין
אין מה לומר, מנסיון הדבר מפריע מאוד, ובפרט כשמתכופף להסתכל בתוך הפנים ושוב מתכופף עוד יותר להסתכל גם בתוך הסידור

כן, אבל אם אני מאריך טובא ומתפלל במקום שחוסם אחרים, אז אני יכול לבוא בטענות רק אל עצמי.

אם זה סיבה שיתיר לבלבל את המתפלל, אם כן מה הבעיה לעבור לפניו, הרי הוא אשם בזה שאני מבלבלו בזה שאני עובר לפניו, ושיבוא בטענות לעצמו.
מה לעשות שבגמ' מבואר להדיא לא ככה.

[חבר פורום אוצר החכמה]

לגופו של ענין
אין מה לומר, מנסיון הדבר מפריע מאוד, ובפרט כשמתכופף להסתכל בתוך הפנים ושוב מתכופף עוד יותר להסתכל גם בתוך הסידור

כן, אבל אם אני מאריך טובא ומתפלל במקום שחוסם אחרים, אז אני יכול לבוא בטענות רק אל עצמי.

"אם אני מאריך טובא", אבל אני אינני מאריך טובא, ועומד במקומי ליד שלחן בפינת בית המדרש וממילא אינו חוסם לאדם בעולם, וזה שלפני מפריע באופן הנ"ל

[פרנקל תאומים]

לגופו של ענין
אין מה לומר, מנסיון הדבר מפריע מאוד, ובפרט כשמתכופף להסתכל בתוך הפנים ושוב מתכופף עוד יותר להסתכל גם בתוך הסידור

כן, אבל אם אני מאריך טובא ומתפלל במקום שחוסם אחרים, אז אני יכול לבוא בטענות רק אל עצמי.

אם זה סיבה שיתיר לבלבל את המתפלל, אם כן מה הבעיה לעבור לפניו, הרי הוא אשם בזה שאני מבלבלו בזה שאני עובר לפניו, ושיבוא בטענות לעצמו.
מה לעשות שבגמ' מבואר להדיא לא ככה.

אין הכ"נ. בוודאי שהעומד לפניו צריך להשתדל לא להפריע (אם כי עכ"ח הוא צריך להסתכל מדי פעם כדי שיוכל לדעת מתי הוא יכול לפסוע ולהשתחרר הביתה. דאל"ה הרי אנו ובנינו ובני בנינו היינו משועבדים ועומדים ומסומרים למקומינו באיזו פינה בביהכ"נ עד זיבולא בתרייתא).

התכוונתי רק לומר שאני (העומד ומאריך מאחורה) לא יכול לבוא בטרוניה ואין לי להלין אלא על עצמי.

[כמעיין המתגבר]

פשוט יש כאלו שהסעיף הזה לא קיים אצלם בשו"ע
רק השבת האחרונה התפללתי לפני הקיר, ומכיון שהיה רווח מספיק, נכנס באמצע התפילה בחור ביני לבין הקיר והתפלל, טוב, הלאה, אבל הוא סיים לפני! ועשה 'עושה שלום'!!!

זו דוגמא שהיתה לי כאמור אתמול. אבל ישנם כאלו שפשוט ההלכה הזאת לא קיימת אצלם - כפשוטו ממש.

מה שנכנס לפניך, אפשר שמותר לפ"ד האליה רבה סי' קב סק"ח והב"ד במשנ"ב ס"ק יח לסמוך ע"ז בשעת הדחק.

[יושב ירושלים]

יש לציין שיש גם איסור להביט בפני המתפלל, כך שמי שמסתכל כל כמה שניות לאחוריו על פני זה שעומד באמצע התפילה, יתכן שיצא שכרו בהפסדו, ומוטב שיחזור לאחוריו פעם אחד, ולא יביט שוב ושוב ויבלבל את המתפלל.

ועד"ז: אדם שרואה כל בוקר את הרכב של חבירו וחומד בלבו לקחתו מוטב שיגנבנו ויעבור פעם אחת על 'לא תגנוב' ולא יעבור פעמים אין ספור על 'לא תתאוה'

כאן צריך לצחוק

אם לא הובן אז אבאר את כוונתי.
כל עיקר האיסור של לעבור לפני המתפלל אינו איסור עצמי כלל ועיקר, אלא חכמים שיערו שמעשה כזו מבלבל את המתפלל, ואף הביא אסמכתא לכך מקרא, אבל האיסור אינו הפעולה של לעבור לפניו, האיסור הוא לא לבלבל את המתפלל.
ולכן אין שום טעם וריח שכדי לא לעבור על ה"איסור" של לעבור לפני המתפלל, ילך ויבלבל את המתפלל ע"י שיביט ויסתכל בפניו כל חצי דקה, ויצא שכרו בהפסדו. ודומה היא לכעין מה שהביאו לעיל לאחוז במתפלל ולהעבירנו ממקומו ולבלבלו ולביישו לגמרי, אין לך חוכא ואיטלולא גדול מזה.

אם אתה בכל זאת מחפש משל הדומה לנמשל, הרי למה"ד - למי שחומד ארון יפה הנמצא בבית חבירו ורוצה לגונבו, אז במקום לגנוב את הארון, הולך הוא לגנוב את כל הבית כולה...

עיקר כוונתי במשל היתה לומר שלא אומרים למי שמסתכל כל כמה דקות אחורה שיעבור לפני המתפלל אלא שיפסיק להסתכל אחורה.

[הרואה]

מאד קשה למצוא הגדרות ברורות בהלכה זו.
למשל, יש שהתירו לעבור לפני מי שמתפלל במעבר.
מה הגדר של "מעבר"? למשל ראיתי בעלון שיש שפסק שמותר לעבור לפני כל המתפללים ברחבת הכותל, כי אין שם נקודות מיועדות רק לתפילה והכל בגדר מעבר.
וכן אם נניח אני "חייב" לצאת מבית הכנסת מסיבה כלשהי. זה איסור גמור? או מה גדר החיוב לחכות.
וכן יש להעיר שמעיקר הדין אין צורך להחמיר יותר מד' אמות, הרבה פעמים מתוך חומרו באים לידי קולא בעיקר הדין.

[בן אדם]

ועד"ז: אדם שרואה כל בוקר את הרכב של חבירו וחומד בלבו לקחתו מוטב שיגנבנו ויעבור פעם אחת על 'לא תגנוב' ולא יעבור פעמים אין ספור על 'לא תתאוה'

כאן צריך לצחוק

אם לא הובן אז אבאר את כוונתי.
כל עיקר האיסור של לעבור לפני המתפלל אינו איסור עצמי כלל ועיקר, אלא חכמים שיערו שמעשה כזו מבלבל את המתפלל, ואף הביא אסמכתא לכך מקרא, אבל האיסור אינו הפעולה של לעבור לפניו, האיסור הוא לא לבלבל את המתפלל.
ולכן אין שום טעם וריח שכדי לא לעבור על ה"איסור" של לעבור לפני המתפלל, ילך ויבלבל את המתפלל ע"י שיביט ויסתכל בפניו כל חצי דקה, ויצא שכרו בהפסדו. ודומה היא לכעין מה שהביאו לעיל לאחוז במתפלל ולהעבירנו ממקומו ולבלבלו ולביישו לגמרי, אין לך חוכא ואיטלולא גדול מזה.

אם אתה בכל זאת מחפש משל הדומה לנמשל, הרי למה"ד - למי שחומד ארון יפה הנמצא בבית חבירו ורוצה לגונבו, אז במקום לגנוב את הארון, הולך הוא לגנוב את כל הבית כולה...

עיקר כוונתי במשל היתה לומר שלא אומרים למי שמסתכל כל כמה דקות אחורה שיעבור לפני המתפלל אלא שיפסיק להסתכל אחורה.

תודה על ההבהרה
בכל אופן, מה שהתכוונתי לומר, זה כמו שכתבתי לעיל, שההלכה בשו"ע מבוסס על שיטת הארחות חיים כפי שמובא בב"י, וכבר העיר המג"א שדעת רש"י אינו כן (ואולי גם סתימת כל הראשונים שאינם חולקים עליו), אלא בעובר ושב לפניו, ולא במי שמסתלק ממקומו, כך שיש מקום להקל. כמובן, לכתחילה יחמיר האדם על עצמו כדעת המחבר, רק הערתי שלפעמים הרי זה חומרא דאתי לידי קולא, בזה שמביט ומסתכל על המתפלל כל כמה שניות, ונמצא שיצא שכרו בהפסדו.

[החתן סופר]

מעודי תמהתי בזה על דברי השו"ע המקוצר בסימן טז, יט שכתב שהמנהג להקל בזה כיון שהוא צורך תפילה

[נהר שלום]

יש מתירים לעבור לפני מי שנעמד להתפלל בחלל הפתח של בית הכנסת או במעברים. או מי שמאריך מאד בתפילתו לעשות מולו עושה שלום באלכסון.
http://www.toratemetfreeware.com/online/f_01542.html

[מקדש מלך]

ציינתי לעיל לשו"ת ציץ אליעזר, שכתב כמה קולות בדין הזה.

[אבני גזית]

יש לציין שיש גם איסור להביט בפני המתפלל, כך שמי שמסתכל כל כמה שניות לאחוריו על פני זה שעומד באמצע התפילה, יתכן שיצא שכרו בהפסדו, ומוטב שיחזור לאחוריו פעם אחד, ולא יביט שוב ושוב ויבלבל את המתפלל.

ילמדנו רבנו היכן נזכר איסור להביט בפני המתפלל

אפשר כוונתו לדברי הרמ"א בסי' קכג דיחיד שמתפלל בצבור וסיים להתפלל, אסור להחזיר פניו לציבור עד שיסיים שליח ציבור תפילתו.

[לבי במערב]

ילמדנו רבנו היכן נזכר איסור להביט בפני המתפלל

אפשר כוונתו לדברי הרמ"א בסי' קכג דיחיד שמתפלל בצבור וסיים להתפלל, אסור להחזיר פניו לציבור עד שיסיים שליח ציבור תפילתו.

כ"כ לעיל:

יעויין סימן קכג ס"ב בט"ז והובא במ"ב.
---
יעוי' בדרשות בית ישי בדרשה לפרשת שלח.

[עושה חדשות]

אולי כאן המקום לעורר על "עלוני הצדקה" עם תמונות המונחים על השולחן לפני המתפללים, אשר גם הם מפריעים לכוונה, עי' סי' צ סעי' כג, וה"ה ספרי חפץ חיים עם תמונתו על הכריכה

הספרים עם תמונות אדם על הכריכה יש בהם מכשול נוסף באשר לכאורה אסור להתפלל מולם גם בעיניים עצומות שנראה כמשתחווה בפניהם, ופלא גדול בעיני על מולי''ם חשובים שעשו כן, וצע''ג.

viewtopic.php?t=30047#p314975

דיברתי עם ראש האגודה הרב בצלאל טרוביץ בקשר לתמונה שעל הכריכה, וענה לי כך:
א) בעבר שאלו את מרן הגריש"א זצ"ל על תמונה זו, וענה שבתמונה שעל כריכת ספר לא מיחזי כמשתחוה.

[חיימשה]

אולי כאן המקום לעורר על "עלוני הצדקה" עם תמונות המונחים על השולחן לפני המתפללים, אשר גם הם מפריעים לכוונה, עי' סי' צ סעי' כג, וה"ה ספרי חפץ חיים עם תמונתו על הכריכה

הספרים עם תמונות אדם על הכריכה יש בהם מכשול נוסף באשר לכאורה אסור להתפלל מולם גם בעיניים עצומות שנראה כמשתחווה בפניהם, ופלא גדול בעיני על מולי''ם חשובים שעשו כן, וצע''ג.

viewtopic.php?t=30047#p314975

דיברתי עם ראש האגודה הרב בצלאל טרוביץ בקשר לתמונה שעל הכריכה, וענה לי כך:
א) בעבר שאלו את מרן הגריש"א זצ"ל על תמונה זו, וענה שבתמונה שעל כריכת ספר לא מיחזי כמשתחוה.

חידוש הוא, אבל לפחות יש לזה גיבוי הלכתי. ייש''כ.

[שומע ומשמיע]

לענין הסברא שפתחה את האשכול
יעויין כאן ס"ק נא והערה 129.

[מלבב]

כידוע נפסק להלכה שאסור לעבור ארבע אמות לפני המתפלל. ונאמרו בזה שני טעמים, אחד מפני שמבטל את כוונת המתפלל (וכמדומה שהוא הטעם העיקרי), והשני, שמפסיק הין המתפלל והשכינה.
והנה כיום נהגו רבים להקל בהלכה זו, ויש שכתבו שהוא מפני שממילא אינם מכוונים, ושמעתי שדין גרמא בתי כנסיות שהיו קטנים מאוד וכמעט שלא היה ניתן שלא לעבור.
והנה זה ימים רבים מנקר בליבי הסבר למנהג המקילים, והוא על פי המציאות הידועה כנראה לרבים, שאם אדם מאריך טיפה בתפילתו ורוצה לשפוך ליבו לפני אביו שבשמים, ופתאום למרבה חרדתו הוא מוצא לפניו 'מחמיר' שעומד על עומדו 'על קוצים', ואינו זז מפני איסור המעבר בפני המתפלל, שוב אזדא ליה כל כוונתו, ומקצר ועולה מקצר ויורד העיקר לגמור כבר עם הסיוט הזה, והוא מפני שהאנשים דהיום רכרוכיים ועדינים מטבעם, ומציק להם מאוד העצבים של אותו אחד שנאלץ להישאר שתי דקות על המקום ולא לזוז, וזה מבטל את כל כוונתם.
ונמצא שכהיום כל טעם הגזירה הוא להיפך, דעל ידי האיסור אדרבה מתבטל כוונת המתפלל, ועל כן סמכו להקל בזה.
ויראתי לומר דברים מנפשי נגד דין פשוט בשו"ע, וודאי שאין בכך כדי להורות, אך נפשי בשאלתי אם מישהו מכיר סברא כזו בפוסקים או בשמועות בעל פה מפי רבנים, ושכמ"ה.

השאלה למה בימי חז״ל לא היה ככה.

[אוצרניק]

באחד הספרים על הגר"א גינחובסקי זצ"ל (לא זוכר אם זה "ויאמר הנני" או ספר אחר) מובא מעשה
שאחד מתלמידיו סיפר לו שהתפלל באיזה שטיבל, והמתין מלפסוע לאחד שהתפלל שמו"ע מאחוריו.
ועבר שם אדם שאמר לו ש"היום המנהג לא להקפיד על זה".
ואמר לו הגרא"ג, שהיה צריך לענות לו שהיום המנהג הוא לא לתת אגרוף בפרצוף למי שמדבר כך.