יותר מאחד ממאה שיש כאן

[ברזילי]

נוסח ההפרשה המקובל: יותר מאחד ממאה שיש כאן הרי הוא תרומה גדולה. אותו אחד ממאה שיש כאן ועוד תשעה חלקים כמותו בצד צפונם של הפירות הרי הוא מעשר, ואותו אחד ממאה הרי הוא תרומ"ע וכו'.

ושאלני בני: הלא את המעשר יש לחשב בניכוי הת"ג, וכגון אם היו מאה פירות והפריש שנים מהם בתור "יותר מאחד ממאה", נמצא שאחד מהם הופרש לת"ג, ושוב אין צריך להפריש מעשר אלא עשירית מ-99, כלומר 9.9 פירות ולא עשרה (וכבר עמדו בזה ובכעין זה התוס' סוכה כג ועוד). ואם אכן יש כאן הפרשה של מעשר יותר מן הדרוש, הרי פירותיו מתוקנים ומעשרותיו מקולקלים, ולדידן שאנו אוכלים המעשר ראשון בעצמנו, יש תערובת טבל בפירות.

חפשתי והראיתי לו דברי החזו"א דמאי יב,ב שכתב על הנוסח הנ"ל "ואחד ממאה דאמר היינו חוץ מן התרומה שיעשה" (והוא ע"פ ירושלמי דמאי ה,א). כלומר, על אף שפשטות הלשון אחד ממאה משמעה אחד ממאה מכלל הפירות, הכוונה כאן היא אחד ממאה ממה שיישאר אחרי הפרשת התרומה ויש כאן חידוש, כי שיעור התרומה עצמו נקבע לפי היותר מאחד ממאה, וכנראה ס"ל לחזו"א שאפשר להפריש באופן בלתי-מפורש כזה, להגדיר את הכמות דרך משוואה שדורשת פתרון לא-טריוויאלי.

וענה לי בני, שזה מועיל למי שיודע שמשמעות אחד ממאה היא אחד ממאה מן הפירות הנותרים מלבר (וכדברי החזו"א הנ"ל), אי נמי למי שאינו יודע בין ימינו לשמאלו וקורא הנוסח על דעת הכוונות שכוונו מתקניו, אבל אם המפריש הוא אדם ממוצע שחושב שמבין מה הוא עושה, ומתכוון להפריש אחד ממאה מן הפירות כולם כפי שהרבה אנשים מבינים וכפי שפשטות הלשון מורה, עדיין יש כאן בעיה.

מה דעתכם?

[אהוביון]

משום מה כך הבנתי תמיד, היינו שא' ממאה הוא חוץ מן הת"ג, זאת אעפ"י שלא חשבתי על הבעיה הזאת וגם לא הכרתי את החזו"א הנ"ל.
אבל אם באמת כך מבינים לכאורה היא הערה גדולה שיש לפרסמה,
מעניין באמת, איך הבינו שאר החברים כאן?

[אהוביון]

אגב, לא עינתי בירושלמי, אך האם אכן מבואר שם כדבריך, שפשטות הלשון היא כולל התרו"ג ורק יש כאן סיבה המצריכה לפרש כך?
או שכתוב בירו' שפשטות הלשון מבארת כך?
כי אם כן י"ל שהל' מתפרשת לפי הבנתה גם אם המפריש טועה (וכמו שיש בירושלמי לגבי 'צפונו' שאם לא מפרשים 'צד צפונו' הכוונה כל הרבע הצפוני).

[ברזילי]

אגב, לא עינתי בירושלמי, אך האם אכן מבואר שם כדבריך, שפשטות הלשון היא כולל התרו"ג ורק יש כאן סיבה המצריכה לפרש כך?
או שכתוב בירו' שפשטות הלשון מבארת כך?
כי אם כן י"ל שהל' מתפרשת לפי הבנתה גם אם המפריש טועה (וכמו שיש בירושלמי לגבי 'צפונו' שאם לא מפרשים 'צד צפונו' הכוונה כל הרבע הצפוני).

לא מוכרע.

הירושלמי שם שואל על המשנה ״הלוקח מן הנחתום כיצד מעשר נוטל כדי תרומת מעשר וחלה ואומר אחד ממאה שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו״ שהלא החלה עצמה פטורה מן הדמאי, ולמה לקחת אחד ממאה מכל הכמות? ועל זה מתרץ ״רבי שמאי בשם רבי אחא שמע לה מן דבתרה הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת וכמה דתימר תמן חוץ מן הראוי ליקדש לשם תרומה והכא חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה״.

נראה אם כן שההבנה הפשוטה היא שאחד ממאה מתיחס לכמות כולה ורק בתירוץ אנו מסבירים שהכוונה אחד ממאה מהראוי להיקדש. אבל יש לחלק, כי בנידון המשנה קריאת השם על האחד ממאה נעשית לפני קריאת השם על החלה, ואולי רק משום כך אפשר היה לטעות.

אגב, אפשר לתקן הנוסח בקל, ולומר כלשון המשנה ״אותו אחד ממאה הרי הוא מעשר ושאר מעשר הרי הוא בצפונם של הפירות״, ואז אפילו אם נבין שאחד ממאה הוא מן הפירות כולם הנזק הוא רק שכמות קטנה של מעשר חולין תזרק לאשפה.

[הוה אמינא]

הרי בזמן הזה התרומה גדולה היא רק המשהו מעט יותר מהאחד ממאה, כי לא מפרישים כשיעור שקבעו חז"ל בזמן שהיו נותנים לכהנים. וחיטה אחת פוטרת את הכרי. א"כ ההערה הנכונה הנ"ל אינה נפ"מ למעשה, כי "משהו" לא משנה את סדר הגודל של שיעור המעשרות לקלקלן.

[ברזילי]

הרי בזמן הזה התרומה גדולה היא רק המשהו מעט יותר מהאחד ממאה, כי לא מפרישים כשיעור שקבעו חז"ל בזמן שהיו נותנים לכהנים. וחיטה אחת פוטרת את הכרי. א"כ ההערה הנכונה הנ"ל אינה נפ"מ למעשה, כי "משהו" לא משנה את סדר הגודל של שיעור המעשרות לקלקלן.

מסתבר שאתה צודק (וזה מה שאמרתי לבן שלי תכ״ד) אבל בפועל התרומה היא לאו דווקא משהו אלא כל מה שלקחנו יותר מאחד ממאה. הרבה פעמים לוקחים הרבה יותר מאחד ממאה (במיוחד בהפרשה בבית, כשהכמות קטנה). בשלשה אחוז כבר מפורש בראשונים שיש בעיה, ואינני יודע לומר כמה קטן צריך להיות המשהו של התרומה כדי שלא תהיה שאלה של מרבה במעשרות.

[חשבונות רבים]

במשנה שלפנינו הגירסא יותר מאחד ממאה ממה שיש כאן והפירוש לענ"ד שה'מה שיש כאן' הם שאר הפירות שלא הפריש והאחד ממאה הוא אחד ממאה מלבר.
אמנם שאלת הירושלמי על חלה מכחיש את הפירוש הזה אבל עדיין י"ל שה'מה שיש כאן' אינו כולל את היותר מאחד ממאה והאחד ממאה עצמו שעליהם הוא מדבר, משא"כ בחלה שאינו מדבר עליה בשעת קריאת השם וזה תירוץ הירושלמי דכשם ששם ה'מה שיש כאן' אינו כולל את הת"ג גם אינו כולל את החלה.

[מעט דבש]

תנן במתני' (דמאי ז, ד):

הלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה ועשרה מעשר ותשעה מעשר שני מחל ושותה:

ופירשו הראשונים (רמב"ם ור"ש שם, תוס' עירובין לז. יומא נו. סוכה כג: גיטין כה. ועוד ראשונים) שהוא לאו דוקא.

ועיין ריטב"א (סוכה כג:) שהאריך בזה:

עשרה מעשר ראשון תשעה מעשר שני. איכא למידק שהרי אין מן המעשר מרובה כל כך שלא נשאר אחר הפרשת תרומה גדולה אלא צ"ח מדות, וקיימא לן המרבה במעשרות פירותיו מתוקנין ומעשרותיו טבלים כי המותר שיש במעשר לא עישר עליו והרי הוא טבל, ואין לומר שמפריש על תנאי שמא כבר הפריש ממנו כותי תרומה גדולה ולא הפריש מעשרות, דהא ודאי כי היכי דחשידי אמעשרות חשידי אתרומה מטעמא דכתיבנא לעיל, ואם מפריש מפריש הכל ואם לא הפריש לא הפריש כלום, ואין לומר שאין התרומה פוחתת משיעור המעשר לפי שחטה אחת פוטרת את הכרי ומשום עין יפה שלו לא יפסיד ללוי ולעני, שהרי דין תורה שאם רצה עושה כל גרנו תרומה ושם תרומה עליו לכל דבר, אבל הנכון שאין אלו העשרה והתשעה שלמים אלא קטנים וכפי חשבון ותלמודא לא דק ונקט חשבון שלם, ומן התשעים נותן ללוי תשעה ומן השמנה עושה עשרה קטנים ונותן אחד, וכן לגבי עני מן השמונים נותן שמונה גדולים ומן הנשאר קטן מעשרה קטנים שעושה ממנו, וכן פירש"י ז"ל ועיקר.

[מיללער]

על הנידון כאן עי' גם כאן:
viewtopic.php?p=467567#p467567

-

שאלה עמהארצית: כשמעשר יין המזוג עם מים, מעשר רק לפי חשבון היין שבו או דאמרינן שהמים נהפך להיות יין ומעשר על כל היין?

כמובן, השאלה אינה נוגע אם מעשר מיניה וביה, אלא כשמעשר מיין אחד על חבירו אם צריך לחשב שיעור היין שבשניהם כדי שלא יהי' מעשר מן החיוב על הפטור או להיפך

[מיללער]

שאלה עמהארצית: כשמעשר יין המזוג עם מים, מעשר רק לפי חשבון היין שבו או דאמרינן שהמים נהפך להיות יין ומעשר על כל היין?

כמובן, השאלה אינה נוגע אם מעשר מיניה וביה, אלא כשמעשר מיין אחד על חבירו אם צריך לחשב שיעור היין שבשניהם כדי שלא יהי' מעשר מן החיוב על הפטור או להיפך

מצאתי שדנו הרבה בזה והמסתעף לענין איסורי נזיר ועוד במכתבי תורה בין הרוגוצוב'ר והגר"מ קאלינא - מכתבים מ-מג - ובהגהות למהדורה החדשה עוד ציונים בזה בספרי צפנת פענח