האם מקימים מצות הלואה במוצרי מאכל בין שכנים וכד'

[משה ישעיהו]

יש לדון האם מקימים מצוות הלואה דאוריתא הנלמדת מן הפסוק "אם כסף תלוה את עמי וגו'" גם בהלואת מוצרי מאכל וכד' בין ידידים ושכנים, ויש בה בנוסף על מצות גמילות חסדים מצות עשה חיובית של הלואה, או שמא רק בהלואת כסף מקימים מצוה זו.

[במסתרים]

אולי יש ללמוד ממ"ש והחזקת בו וגו' ובמרבית לא תתן אכלך

[יהודה בן יעקב]

כעת ראיתי:

אדרת אליהו.png (85.29 KiB) נצפה 3425 פעמים

ויתכן לבאר דבריו, דאע"פ שלענין איסור רבית אין איסור דאו' בסאה בסאה, דקיי"ל דאסור רק מדרבנן, אך מ"מ לענין המצוה אין חיוב מדאו' להלוותם כיון שיכול לבוא לידי רבית ותוספת בשעת הפרעון.

וכעין זה כתב בספר בית יצחק שמות פרק כב פסוק כד

אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנושה לא תשימון עליו נשך:
כוונה נכונה בדברי המכלתא על הכתוב אם כסף תלוה את עמי, כסף בכסף אתה מלוהו, ואי אתה מלוה פירות בפירות, ויבואר גם כן לשון אם הכתוב בזה, בשם הרב המפורסם לשם נאה דורש וכו' מו"ה אליקים געציל נ"י מ"מ בעיר בריסק:
ואיתא במכלתא (מובא ברש"י ז"ל) רבי ישמעאל אומר כל אם ואם שבתורה רשות, חוץ מזה ועוד שנים ע"ש, ר"ל דהם חובה ולא רשות, ולשון אם הכתוב בזה, פירש רש"י ז"ל בפ' יתרו (כ, כ"ב) וז"ל הרי אם זה משמש בלשון כאשר ע"ש, ר"ל כאשר תלוה כספך את עמי וגו' לא תהיה לו כנושה לא תשימון עליו נשך (ועיין בסמ"ע בחושן משפט בהלכות גביית מלוה סימן צ"ז סעיף א' ע"ש):

ואמר הרב הנ"ל כן, דהנה בין תיבת כסף לתיבת תלוה, יש פסיק, קו נצב לאורכו, להורות דתיבות אם כסף, אינו נסמך לתיבת תלוה, לא כדפירשו המפרשים ז"ל, דנשוא המשפט מהכתוב הזה, הוא רק סיפא דקרא דהיינו לא תהיה לו כנושה לא תשימון עליו נשך, רק צריכין להפריד תיבות אם כסף מתיבת תלוה, והכי פירושא, אם כסף, ר"ל אם הוא כסף, תלוה את עמי, אתה מוכרח להלות לו דחוב הוא לך, אך אם הוא אוכל, אין עליך חוב להלות לו, משום דאדם רוצה בקב שלו מתשעה קבים של חבירו, כדאיתא בבבא מציעא (ל"ח ע"א) לזאת לא הטילה התורה חוב על זה (ועיין בפנים יפות שכתב וז"ל, ומטעם זה נראה, דלא הזהירה התורה על שאלת כלים וחפצים וכו', והטעם משום שהוא מתקלקל בתשמישו, ולא הזהירה התורה אלא בהלואה שאין בו פסידא ע"ש), רק ממדת החסד אתה צריך לעשות זאת כדכתיב כי חפץ חסד הוא, אך הלואת מעות, דמעות להוצאה ניתנה, ואין נפקא מינה ליה איזה מעות ישיב לו, דכולן להוצאה ניתנה, לזאת חוב הוא לו להלות, ועליה יש מצות עשה מיוחדת, אם כסף תלוה (ועיין בספר אהבת חסד להר"ר ישראל מאיר הכהן שליט"א בעה"מ ספר חפץ חיים, בפרק ראשון):
וזהו כוונת המכלתא, כסף בכסף אתה מלוהו ר"ל תוכרח להלוהו, דחוב הוא לך, ואי אתה מלוה פירות בפירות, דזאת אין חוב הוא לך והמכלתא למד זאת, מהפסיק שכתוב בקרא, ועתה אתי שפיר לשון אם בפשיטות, דהתנאי קאי על הכסף, דהיינו אם כסף תלוה, דחוב הוא לך, אבל אוכל אינו חוב, רק מתורת גמילות חסד אתה צריך לעשות זאת כנ"ל:

[משה ישעיהו]

הרב בן יעקב ישכ"ח על התשובה.
לעת עתה מצאתי על המכילתא שהובא לעיל [משפטים - מסכתא דכספא פרשה יט] נ "אם כסף תלוה. כסף בכסף אתה מלוהו ואי אתה מלוהו פירות בפירות" ע"כ, מהפנים יפות [שמות פרק כב- כד] שפירש וז"ל "הא דאמר כסף בכסף אתה מלוה, היינו דשם הלואה הוא דוקא כסף בכסף, בזה אסרה התורה ריבית, אבל פירות בפירות אין זה הלואה ...ונראה דמכילתא דמפרש ליה הכי על פי מה שפירש"י בישעיה [כד, ב] כמלוה כלוה כנושה כאשר נושה בו דשם הלואה נופל על הלואה כסף בכסף" עכ"ל.
אך ידוע מה שכתבו האחרונים לענין שמיטת כספים שאף הלואת אוכל או חפצים שונים שאינם חוזרים בעין, דינם כהלואה שנשמטים בשביעית [עיין במלאכת שלמה [פ"י מ"ב] והביא דבריו החיד"א בשו"ת חיים שאל [ח"ב ס' לב] בן איש חי [פרשת כי תבוא], דרך אמונה [שמיטה ויובל פרק ט ס"ק ב'], וא"כ מוכח מכאן שאף דברי מאכל הינם בגדר הלואה ויש מצווה להלוותם, וכן ראיתי שהכריע הגרי"מ שטרן באמרי יעקב על שו"ע הרב הלואה.

[קראקובער]

הפשטות כמו הפנים יפות (לא ברור בכלל אם האדרת אליהו מפרש הפסוק או הלכתא אתא לאשמועינן) וזכר לדבר מה לי הן מה לי דמיהן מה לי דמיהן מה לי הן.

[יהודה בן יעקב]

אך ידוע מה שכתבו האחרונים לענין שמיטת כספים שאף הלואת אוכל או חפצים שונים שאינם חוזרים בעין, דינם כהלואה שנשמטים בשביעית [עיין במלאכת שלמה [פ"י מ"ב] והביא דבריו החיד"א בשו"ת חיים שאל [ח"ב ס' לב] בן איש חי [פרשת כי תבוא], דרך אמונה [שמיטה ויובל פרק ט ס"ק ב'], וא"כ מוכח מכאן שאף דברי מאכל הינם בגדר הלואה ויש מצווה להלוותם, וכן ראיתי שהכריע הגרי"מ שטרן באמרי יעקב על שו"ע הרב הלואה.

דברי האחרונים הנ"ל שיש בזה גדר הלואה, הם לגבי המעשה עצמו שהוא הלואה, אך מנלן שבכל הלואה מקיימים מצוה, ואולי רק בהלואת 'כסף' כלשון התורה.

את דברי הגרי"מ שטרן לא הצלחתי לראות, אשמח אם תעלה או תצטט.

[משה ישעיהו]

מוני המצוות הביאו את הפסוקים שנאמרו בשמיטה אף לענין מצוות הלואה עיין ברמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק א הלכה א "מצות עשה להלוות לעניי ישראל שנאמר אם כסף תלוה את עמי את העני עמך, יכול רשות תלמוד לומר העבט תעביטנו וגו' ומצוה זו גדולה מן הצדקה אל העני השואל שזה כבר נצרך לשאול וזה עדיין לא הגיע למדה זו, והתורה הקפידה על מי שימנע מלהלוות לעני שנאמר ורעה עינך באחיך האביון " עכ"ל.
וכ"כ בספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ג-סז ז"ל השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עיניך באחיך האביון ולא תתן לו (דברים טו, ז - ט). למדנו מזה, כי הנמנע מהלוות לעני עובר בשני לאוין שהם "השמר פן". ואם לעת אשר קרבה שנת השבע הוזהרנו שלא נחדול מלהלוות מיראת דבר השמטה, אף כי בזמן שלא יפסיד חובו, כי יגדל חטא הקופץ ידו מלהלוות, ועל גודל העון קרא הכתוב מחשבת צר העין מלהלוות "דבר בליעל"" עכ"ל.
וא"כ אולי יש ללמוד שכמו שלענין שמיטת כספים כתבו הפוסקים דה"ה לדברי מאכל על אף שבפשטות עיקר הפסוק מדבר בכסף א"כ ה"ה לענין מצוות הלואה שנלמדת מאותו הפסוק.
בעז"ה אשתדל לעלוות את דברי האמרי יעקב.

[יהודה בן יעקב]

וכן ראיתי שהכריע הגרי"מ שטרן באמרי יעקב על שו"ע הרב הלואה.

עכשיו בעקבות העלאת אתר הטבלאט הצלחתי לראות את דברי האמרי יעקב.
וראיתי שדן בזה בביאורים ד"ה להלוותו, והביא את המקורות הנ"ל שהבאת, אך לא הבנתי הראיה מזה, וכמש"כ לעיל. [ואף מה שהשבת לי, עדיין אינו מוכרח לענין מצות 'אם כסף תלוה'].