מצאתי מביאים מן המדרש:
"...אז ירד הס"מ ואמר: רבש"ע האם לא עבדו (ישראל במצרים) עבודה זרה אלו כאלו? אמר לו הקב"ה שוטה שבעולם, וכי לדעתם עבדוהו? הלא לא עבדוהו אלא מתוך שעבוד ובתוך טירוף דעת, ואתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון?"
ולענ"ד הדברים קשים/צריכים ביאור מכמה פנים:
א. הלא איתא בר"ן (סנהדרין סא:) בשם רבינו דוד במקרה שאנסוהו לעבוד ע"ז, ועבר ולא נהרג, שצריך להענש בהריגה? (וכל הטענה של הס"מ היתה שגם ישראל צריכים להענש כמו המצרים, ולמה א"כ לא צדק בטענתו?)
ב. אמנם הטענה שעבדו "מתוך שעבוד", אפשר אולי לבאר שאנסום באונס מיתה, ולכן חשיב כאונס, אך אם עבדו ע"ז "מתוך טירוף הדעת" - זה גם נחשב לאונס? האם הכוונה שנחשבו ל"שוטים" שאין בהם דעת (באופן זמני) הפטורים מכל המצוות? ומה היא בדיוק דרגת טירוף הדעת הזאת שמחשיבה את העובר כאנוס? ומאיזה דין רוצים לפטרם מכל עונש?
ג. למה עבודה זרה מתוך שעבוד או מתוך טירוף הדעת יכולה להחשב במצב מסוים כשוגג? האם הפשט הוא שה"שעבוד" או "טירוף הדעת" השכיח מהם (זמנית) את האיסור?
ד. האם כל אחד שאנסוהו באונס מיתה לעבוד עבו"ז, יוכל לטעון שהיה במצב של "טירוף הדעת" ולהפטר מכלום? בעניותי לא מצאתי טענה אפשרית כזאת, ואדרבה אשמח לכל ידיעה בעניין. (או אולי יש אולי לחלק בין "טירוף הדעת" מחמת האונס הספציפי לעבוד עבו"ז, שזה לא טענה, לבין "טירוף דעת" כללי ומתמשך, ובאמצע נכנס גם נסיון של עבו"ז, שבזה אמרינן שפטור מכלום)