השבת אבידה בקופאיים לא אחראיים- השבת אבידה בעגלות הסופרמרקטים

[איש הגבעה]

קניתי ביום א' לחמניה גדולה בסופר ב2.2 ש"ח התפלאתי מהמחיר הזול שלה, ביום ב' נכנסתי שוב לקחו לי עליה 3.9, ביום ג' נכנסתי ושוב לקחו לי עליה 2.2 ש"ח
שאלתי הקופאית האם בטוח שזה המחיר, אמרה לי שכן, לי אישית ברור שאין זה המחיר כי אפילו באנגל בחנות המפעל שזה הזול ביותר, לא מוכרים זאת ב2.2
- האם מוטל עלי לגשת לקופה ראשית ולטרוח לברר מה המחיר? מדין השבת אבידה או אני יכול להתעלם מכך, ואולי יש לצרף שאם הם לא למדו את הקופאיים את המחירים הנכונים אולי הוי כאבידה מדעת?

-ואגב שעסקינן בעניני השבת אבידה, זה מנקר לי זמן רב, אני הולך בשכונתי ורואה מידי כמה מטרים עגלה של סופר אחר, כל עגלה מחירה סביבות 600 ש"ח, האם מוטל עלי להתקשר ולעדכן את הסופר מרקט על העגלות מדין השבת אבידה, רוב הסופרים כיש, מעיין 2000, זול ובגדול ועוד הם בבעלות דתית או מסורתית, וא"כ אולי אני מחוייב בזה, או שלא [לקחת העגלה ולהחזיר בידים, יש לדון מצד זקן ואינו לפי כבודו, הבעיה היא שלפעמים אני בעצמי הולך עם עגלה כזו ברחובה של עיר, אבל אולי אין לדבר סוף?], וצל"ע בכל זה- אשמח עם הרבנים כאן יעזרו לי לסדר גדרי חיובי על נכון, עד כמה וכו?.

[כדכד]

אין ראיה מכך שבחנויות מפעל זה יותר זול כי יתכן שבחנות הזו יש מבצעים מיוחדים על הלחמניות האלה למשוך קונים ואולי בימים או שעות מיוחדות
אם תברר בהנהלה אז אולי אתה עלול להכשל בלה"ר על הקןפאית. לכאורה לא מרע אומנותיה שייך גם בקופאים שאמורים לדעת מחירים
אם היה הבדל בימים מסויימים אז תשאל על ההבדל הזה

לגבי עגלות - לא הבנתי את הס"ד שזה זקן ואינה לפי כבודו אם אתה מסתובב עם זה בשוק.

לעצם השאלה אם צריך להחזיר - לכאורה תלוי אם זו אבדה מדעת ואם תשאל ויאמרו לך שהם רוצים שיחזירו וזה שהם - מי פטרך מהשבת אבדה?

[עבד הזמן]

-ואגב שעסקינן בעניני השבת אבידה, זה מנקר לי זמן רב, אני הולך בשכונתי ורואה מידי כמה מטרים עגלה של סופר אחר, כל עגלה מחירה סביבות 600 ש"ח, האם מוטל עלי להתקשר ולעדכן את הסופר מרקט על העגלות מדין השבת אבידה, רוב הסופרים כיש, מעיין 2000, זול ובגדול ועוד הם בבעלות דתית או מסורתית, וא"כ אולי אני מחוייב בזה, או שלא [לקחת העגלה ולהחזיר בידים, יש לדון מצד זקן ואינו לפי כבודו, הבעיה היא שלפעמים אני בעצמי הולך עם עגלה כזו ברחובה של עיר, אבל אולי אין לדבר סוף?], וצל"ע בכל זה- אשמח עם הרבנים כאן יעזרו לי לסדר גדרי חיובי על נכון, עד כמה וכו?.

שאלתי פעם את אחד הדיינים בירושלים על כגון דא, ואמר לי שהניסיון הראה שגם כאשר מודיעים לחנויות שיש ברחוב פלוני עגלה שלהם הם אינם שולחים איש שיאסוף אותם אזי אין עליי חובה להשיב ולטרוח עבורם יותר מאשר טירחתם שלהם.

אמנם אני הזעיר הסתפקתי, שהרי ההודעה הטלפונית מגיעה למנהל הסניף אוא חראי המשמרת אשר אף אחד לא יבוא איתו חשבון על עגלה פחות או יותר, אע"פ ששווי עגלה כזו הוא מאות שקלים, ואם היינו שואלים את הבעלים ייתכן והיה ממהר להורות לעובדים להחזיר את העגלה

[בינוני]

1. קניתי ביום א' לחמניה גדולה בסופר ב2.2 ש"ח וכו', האם מוטל עלי לגשת לקופה ראשית ולטרוח לברר מה המחיר? מדין השבת אבידה או אני יכול להתעלם מכך, ואולי יש לצרף שאם הם לא למדו את הקופאיים את המחירים הנכונים אולי הוי כאבידה מדעת?

2. אני הולך בשכונתי ורואה מידי כמה מטרים עגלה של סופר אחר, כל עגלה מחירה סביבות 600 ש"ח, האם מוטל עלי להתקשר ולעדכן את הסופר מרקט על העגלות מדין השבת אבידה, רוב הסופרים כיש, מעיין 2000, זול ובגדול ועוד הם בבעלות דתית או מסורתית, וא"כ אולי אני מחוייב בזה, או שלא.
3. לקחת העגלה ולהחזיר בידים, יש לדון מצד זקן ואינו לפי כבודו, הבעיה היא שלפעמים אני בעצמי הולך עם עגלה כזו ברחובה של עיר, אבל אולי אין לדבר סוף?

1. אם אתה בטוח שזו טעות [כי מותר לך לחשוב שזו לא טעות], אסור לך לקחת במחיר הזול, ולא מדין השבת אבידה, אלא מצד לקיחת ממון חבירו. היסוד בכל הפוסקים הוא פשוט: כל טעות אין בה דעת, ואם אין דעת אין קנין, ואם אין קנין הוא לוקח ממון חבירו.
מה שיש כן מצד השבת אבידה, זו מצוה לגשת לקופה הראשית ולהודיע להם על הטעות.

2. זו שאלה קשה, כי גם לאחר שמודיעים להם הם ברוב הפעמים מתעלמים, אבל בכל זאת, אם לא ברור שהם יתעלמו, לכאו' עדיף להתקשר אליהם ולהודיע.

3. אם היית סוחב את העגלה לצורך עצמך, וכ"ש אם אתה אכן סוחב בעצמך, אין שום היתר של זקן ואל"כ.

[משוש דורים]

לפי מה שאני רואה באיזור מגורי, העגלות אינן אבודות מבעליהן, הם מפוזרות ברחובות השכונה וגלויות לכל, והדבר ידוע לבעלים, ומעת לעת לוקחים הבעלים שני עובדים עם רכב, ומלקטים אותן מן הרחובות, ויש לדון טובא אם בכה"ג יש בזה חיוב השבת אבידה.

[שטיינער]

כעין אותו מקרה נסתפקתי בחניות של פיצוחים שהרבה פעמים המוכר יכול לתת יותר, או שלפעמים מעגל את המחיר לטובת הלוקח,
והשאלה שהיות והוא איננו הבעלים אינו זכאי לעשות כן,
או שהבעלים הוא אחראי עליו, והלוקח מבחינתו אמור להתעסק על המוכר ותפקיד הבעלים לדאוג על המוכרים שלו,
ובעה"ב בזה ששם אותם מוכרים ההפסדים אמורים ליהות עליו משום שאין הלקוחות צריכים להיכנס לחשבונות הללו הם ביקשו פיצוחים והוא נתן להם כמות ודרש עליה סך פחות של תשלום ישלמו ויקחו
מה דעת חברי הפורום בזה.

[דרומי]

לכאורה גם זה בכלל המאבד ממונו לדעת (שהרי סביר להניח שבעל הבית יודע על הנהגת הקופאים בכגון דא), ואין על הקונה אחריות כלל.

[סגי נהור]

כעין אותו מקרה נסתפקתי בחניות של פיצוחים שהרבה פעמים המוכר יכול לתת יותר, או שלפעמים מעגל את המחיר לטובת הלוקח,
והשאלה שהיות והוא איננו הבעלים אינו זכאי לעשות כן,
או שהבעלים הוא אחראי עליו, והלוקח מבחינתו אמור להתעסק על המוכר ותפקיד הבעלים לדאוג על המוכרים שלו,
ובעה"ב בזה ששם אותם מוכרים ההפסדים אמורים ליהות עליו משום שאין הלקוחות צריכים להיכנס לחשבונות הללו הם ביקשו פיצוחים והוא נתן להם כמות ודרש עליה סך פחות של תשלום ישלמו ויקחו
מה דעת חברי הפורום בזה.

בזו לענ"ד אין שאלה מעיקרא. אמנם הקופאי אינו הבעלים, אבל הבעלים ממנהו לעמוד על הקופה, ובוודאי נותן לו את הסמכות לעגל וכיו"ב במקרה הצורך, שזה חלק מתפקידי המוכר, והדבר הוא לטובת החנות, שע"י חביבות המוכר כו' מתרבים הלקוחות, שמטעם זה גופא אף הבעלים עצמו היה נוהג כן.

וכיון דאתא לידן נושא זה, הסתפקתי היום בשאלה הבאה. ערכתי קניות בחנות כלשהי, וכאשר הקופאית טעתה לטובתי העמדתי אותה על הטעות. והנה בעבר הושארו על ידי בטעות מצרכים שונים כמה פעמים, והתעצלתי לחזור לשם אחר כך עם החשבונית ע"מ להזדכות עליהם. השאלה היא האם יכולתי להתעלם מהטעות ולראות בכך את גביית חובי מן העבר.

[יושב סתר]

אי לא בא לומר שאפשר לפסוק ע"פ סיפורים אלא רק מציג עובדות.
מסופר על הגרח"ק [אולי בס' מעשה איש] שקנה בילדותו סוכריה והמוכר נקב במחיר, שילם ויצא, בא בעל החנות וצעק שהמחיר יקר יותר. הגר"ח ברח ושאל את החזו"א ואמר לו שפשיטא שפטור כי על בעל החנות לשאת בכל מה שהמוכר שהניח עושה.
אשמח אם מישהו ימצא את מקור הסיפור כי ראיתי אותו לפני הרבה שנים ואולי לא דייקתי.

[בינוני]

בזו לענ"ד אין שאלה מעיקרא. אמנם הקופאי אינו הבעלים, אבל הבעלים ממנהו לעמוד על הקופה, ובוודאי נותן לו את הסמכות לעגל וכיו"ב במקרה הצורך.

כך גם שמעתי מגדולי הדיינים שליט"א, וקצת יותר מזה, שאפילו אם אין ברור לו כשמש שיש למוכר סמכות כזאת, אבל מותר לקונה לחשוב כך, ואינו צריך לחשוש שהמוכר פועל שלא כשורה, כל עוד אין סבירות הפוכה.

[אורך רוח]

שמעתי בשם הגרז"נ גולדברג שעגלות סופר הם אבידה מדעת ואין בהם חובת השבה.
וביאור דבריו, שהרי הבעלים מניחם במקום שכל הרוצה יבוא ויטול, ואף שתולים שלט שחייבם להחזיר, הרי יודעים שיש אנשים רבים שלא יחזירו, וא"כ כיון שלמרות זאת ממשיכים לישם את העגלות בצורה זו, ע"כ שהם לוקחים את זה חשבון, ולא גרע ממניח כיסו ברה"ר דכתב הרמב"ם דאין בזה חיוב השבת אבידה.

[זבולון]

שמעתי בשם הגרז"נ גולדברג שעגלות סופר הם אבידה מדעת ואין בהם חובת השבה.
וביאור דבריו, שהרי הבעלים מניחם במקום שכל הרוצה יבוא ויטול, ואף שתולים שלט שחייבם להחזיר, הרי יודעים שיש אנשים רבים שלא יחזירו, וא"כ כיון שלמרות זאת ממשיכים לישם את העגלות בצורה זו, ע"כ שהם לוקחים את זה חשבון, ולא גרע ממניח כיסו ברה"ר דכתב הרמב"ם דאין בזה חיוב השבת אבידה.

האם חנווני שהניח מוצרים על המדפים בחנות שלו (כשלא היו מצלמות) גם נחשב כאבידה מדעת? [ונ"מ שאם אני רואה מישהו גונב א"צ לומר לבעלים]
לכאורה פשוט שגדר אבידה מדעת הוא כשמניח את החפץ בצורה שברור לכל שאינו מעוניין בחפץ, משא"כ כאן שיש לו שיקול כלכלי ומעדיף לקחת סיכון של כמה גניבות מאשר לסרבל את כל לקיחת העגלות, אבל ברור לעין כל שהוא מעוניין בשמירת נכסיו.

[בינוני]

שמעתי בשם הגרז"נ גולדברג שעגלות סופר הם אבידה מדעת ואין בהם חובת השבה.
וביאור דבריו, שהרי הבעלים מניחם במקום שכל הרוצה יבוא ויטול, ואף שתולים שלט שחייבם להחזיר, הרי יודעים שיש אנשים רבים שלא יחזירו, וא"כ כיון שלמרות זאת ממשיכים לישם את העגלות בצורה זו, ע"כ שהם לוקחים את זה חשבון, ולא גרע ממניח כיסו ברה"ר דכתב הרמב"ם דאין בזה חיוב השבת אבידה.

על אף שלא שמעתי את דעתו בעגלות סופר, אבל דיברתי איתו על אלבומי מוסיקה אם יש בהם אבידה מדעת, ואמרתי לו את דעת הגרי"י פישר ז"ל שזו אבידה מדעת מהטעמים הנ"ל "שהרי הבעלים מוכרם בצורה שכל הרוצה יבוא ויטול, ואף שכותבים במפורש שחייבים לשלם, הרי יודעים שיש אנשים רבים שלא ישלמו, וא"כ כיון שלמרות זאת ממשיכים למכור דיסקים בצורה כזאת, ע"כ שהם לוקחים את זה בחשבון, ולא גרע ממניח כיסו ברה"ר דכתב הרמב"ם דאין בזה חיוב השבת אבידה".
הגרז"נ חלק על זה די בתוקף, ואיני זוכר את נימוקיו בשביל לכתוב בוודאות, אבל עד כמה שאני זוכר הוא טען, שכל שאם נדרוש מאנשים לנהוג בהגינות לא ילך הדבר לאיבוד אין זו אבידה מדעת [משאי"כ במניח מעותיו באמצע כיכר השבת].