הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' יוני 14, 2011 10:19 pm
ענין החומר מכל העבירות מקורו בזוה"ק כמש"נ לעיל, ואין כאן מקום להאריך בפולמוס הארוך אם מהני בו תשובה. ומענין לענין אעתיק מרשימותי בענין מקורות האיסור של הוז"ל.
מקורי איסור השחתת זרע
א. הנה בתלמוד מצינו בכמה מקומות האיסור של השחתת זרע והוצאתו לבטלה, ונמנו בזה מקורות שונים. בנדה י"ג א', א"ר יוחנן כל המוציא ש"ז לבטלה חייב מיתה שנאמר וירע בעיני ד' אשר עשה וימת גם אותו, וביבמות ל"ד ב', כמעשה ער ואונן דכתיב והיה כי בא אל אשת אחיו ושיחת ארצה וכו', בשלמא אונן דכתיב ביה ושחת ארצה אלא ער מנלן, א"ר נחמן בר יצחק דכתיב וימת גם אותו אף הוא באותה מיתה מת.
ומבואר דישנו חיוב מיתה – בידי שמים – על חטא זה של הוז"ל, ומחיוב המיתה אף למדו שחטאו של ער הי' כחטא אונן המפורש בקרא, וזהו מעשה ער ואונן. ויש לדון אם זהו מקור ג"כ לאיסור של הוז"ל, כיון שלא נכתב בלשון של איסור, וגם אולי אין למדין מער ואונן שהיו קודם מתן תורה, ועי' בספר קרית ספר הלכות איסו"ב פכ"א שהביא מקור זה דער ואונן, ושוב נסתפק אם הוי איסור מדאורייתא, ועוד יבואר להלן.
ב. ובנדה י"ג ב', תנא דבי ר' ישמעאל לא תנאף לא תהא בך ניאוף בין ביד בין ברגל, ופירש"י, ביד מוציא זרע לבטלה. ובתוס' פירשו, היינו דמשפשף מילתו ביד או ברגל, ובפשוטו כוונתם ג"כ מצד הוז"ל לבטלה. והסמ"ג סימן רצ"ב כתב זאת בתורת אזהרה, שלא להשחית זרע כדכתיב לא תנאף לא תהנה באף. (וביאור ילפותא זו, היינו שלא תתן מקום לאף וחימה שיהנה וישלוט בעולם ע"י הניאוף ביד וברגל, כ"מ בבמ"ר פכ"ג ועוד, וע"ע בזה בפי' מהר"י פערלא ל"ת צ"ב). אולם יעויין לקמן מה שיתבאר בשיטת הרמב"ם דפי' ענין זה על מעשי ניאוף באיברי עצמו, ולא משום השח"ז.
ג. ובע"ז כ' ב', ת"ר ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה, ופירש"י, וסמיך לי' כי יהי' בך איש אשר לא יהי' טהור מקרה לילה וקא מזהר ליה להשמר שלא יבוא לידי כך. ובתוס', האי קרא דרשה גמורה היא ולא אסמכתא כדמוכח פ' נערה שנתפתתה. ובכתובות מ"ו א', אזהרה למוש"ר מנלן וכו' ר"נ אומר מונשמרת מכל דבר רע, ור"א מ"ט לא אמר מהאי, ההוא מיבעי לי' לכדר"פ בן יאיר וכו' מכאן ארפב"י אל יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה, וזהו ביאור כוונת תוס', דמוכח דזה דרשא גמורה שהרי מיבעי לר"א קרא להכי. ועי' סמ"ג ל"ת קכ"ו. ובשו"ת אחיעזר ח"ג סימן כ"ד כתב דיש ללמוד מלאו זה של הרהור, איסור מן התורה לגרם השחתת זרע.
ד. בערוך לנר נדה י"ג ובס' תשובותיו בנין ציון סימן קל"ז כתב לחדש דבהשח"ז איכא ג"כ משום בל תשחית, ומיירי ג"כ בהשחתת גופו בכה"ג דהוי פסידא דלא הדר כנידון דידן, עי' ב"ק צ"א ב'.
ה. בתוס' סנהדרין כ"ט ב' ד"ה והא פו"ר מבואר דבכלל המצוה של פו"ר איכא נמי ציווי שלא להשחית זרע, וכן נראה ג"כ בשיטות הראשונים דס"ל דמי שאינו מוזהר על פו"ר אינו מוזהר על השח"ז, עי' תוס' יבמות י"ב ב' משמי' דר"ת ועוד, ויבואר בפנים בס"ד.
ו. בנדה י"ג א', ר' יצחק ור' אמי אמרו כאילו שופך דמים שנא' הנחמים באילים תחת כל עץ רענן שוחטי הילדים בנחלים תחת סעיפי הסלעים על תיקרי שוחטי אלא סוחטי, ושם י"ג ב', ואר"א מאי דכתיב ידיכם דמים מלאו, אלו המנאפים ביד. וע"ע מסכת כלה פ"ב, וברמב"ם פכ"א מאיסו"ב הי"ח וטוש"ע אה"ע סי' כ"ג א', ובפשוטו אין כאן קביעת הלכה דהמעשה של הוז"ל נחשב כרציחה ושפ"ד, ויאמר בזה הלכתא דיהרג ואל יעבור, אלא זה חומרא בגודל העוון דהוי "כאילו" ומענין של שפיכות דמים, ועי' שו"ת פני יהושע סי' מ"ד, וע"ע אגרות משה אה"ע א,נו משמיה דסידור הגאון ריעב"ץ, וחזו"א יו"ד קד,ג.
נערך לאחרונה על ידי
נוטר הכרמים ב ג' יוני 14, 2011 10:39 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.