כיבוד הורים ע"י דמיון תודעתי

[ממרומי היער]

רבקה אומרת ליעקב: וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה: וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ: - כך אמרה וחשבה רבקה.

למעשה המציאות הייתה קצת שונה, יעקב שוהה אצל לבן שבע שנים ומתחתן, ואח"כ עוד 13 שנים, ועל זה התורה מעידה: וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ: ונראה שיעקב רצה לקיים בעיני רוחו את מה שאמרה לו רבקה שזה יהיה רק ימים אחדים, והוא גרם לכך שדבריה לא יהיו לשוא ע"י שאהב את רחל מאד, וכך בעקיפין הוא גרם לכך שלא תהיה בו אכזבה מדברי רבקה.

דבר דומה מצינו בספר חיי אדם כלל סז סעיף ג': הכיבוד הוא במחשבה ובמעשה ובדיבור...שידמה בעיניו שהם גדולים ונכבדי ארץ, אף שבעיני שאר בני אדם אינם חשובים כלל, וזה עיקר כבוד, שאם לא כן, הרי כתיב "בפי ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני".

[עושה חדשות]

זה לא עונה על 13 שנים שאח"כ.
וגם אינו דומה כלל לדברי החי"א.

[לענין]

רבקה אומרת ליעקב: וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה: וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ: - כך אמרה וחשבה רבקה.

למעשה המציאות הייתה קצת שונה, יעקב שוהה אצל לבן שבע שנים ומתחתן, ואח"כ עוד 13 שנים, ועל זה התורה מעידה: וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ: ונראה שיעקב רצה לקיים בעיני רוחו את מה שאמרה לו רבקה שזה יהיה רק ימים אחדים, והוא גרם לכך שדבריה לא יהיו לשוא ע"י שאהב את רחל מאד, וכך בעקיפין הוא גרם לכך שלא תהיה בו אכזבה מדברי רבקה.

דבר דומה מצינו בספר חיי אדם כלל סז סעיף ג': הכיבוד הוא במחשבה ובמעשה ובדיבור...שידמה בעיניו שהם גדולים ונכבדי ארץ, אף שבעיני שאר בני אדם אינם חשובים כלל, וזה עיקר כבוד, שאם לא כן, הרי כתיב "בפי ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני".

בכוונה לא הבאת את הרש''י שם בויצא??? (כ''ט י''ח)

ועי' בדי באר להגר''ד מן זצ''ל - בראשית תניינא עמ' רפ''ב

[ממרומי היער]

רבקה אומרת ליעקב: וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי וְקוּם בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי חָרָנָה: וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים עַד אֲשֶׁר תָּשׁוּב חֲמַת אָחִיךָ: - כך אמרה וחשבה רבקה.

למעשה המציאות הייתה קצת שונה, יעקב שוהה אצל לבן שבע שנים ומתחתן, ואח"כ עוד 13 שנים, ועל זה התורה מעידה: וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ: ונראה שיעקב רצה לקיים בעיני רוחו את מה שאמרה לו רבקה שזה יהיה רק ימים אחדים, והוא גרם לכך שדבריה לא יהיו לשוא ע"י שאהב את רחל מאד, וכך בעקיפין הוא גרם לכך שלא תהיה בו אכזבה מדברי רבקה.

דבר דומה מצינו בספר חיי אדם כלל סז סעיף ג': הכיבוד הוא במחשבה ובמעשה ובדיבור...שידמה בעיניו שהם גדולים ונכבדי ארץ, אף שבעיני שאר בני אדם אינם חשובים כלל, וזה עיקר כבוד, שאם לא כן, הרי כתיב "בפי ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני".

בכוונה לא הבאת את הרש''י שם בויצא??? (כ''ט י''ח)

ועי' בדי באר להגר''ד מן זצ''ל - בראשית תניינא עמ' רפ''ב

ברש"י מבואר הפוך שהימים האחדים הכוונה לשבע שנים, ורש"י קת תמוה, וכי אמו רבקה התכוונה שתהיה שם שבע שנים, וכי לזה יקרא ימים אחדים? וצריך לומר שהיא התכוונה לשבע שנים בשביל שישוב חמת אחיו עשיו (מכאן רמז לחוק התיישנות 7 שנים) והיא ניחמה אותו שזה יעבור מהר, ואכן הוא כוון לכך ע"י אהבתו את רחל (כאמור בשביל לכבד את אמו).

[ממרומי היער]

וגם אינו דומה כלל לדברי החי"א.

מדוע זה אינו דומה, רואים מכאן שע"י מאמץ מחשבתי האדם מסוגל לכבד את הוריו, בלי שום מעשים בפועל.

[אוצר החכמה]

אני הייתי מבאר אחרת. שהעניין כאן הוא שהקב"ה מקיים דברי הצדיקים על אף שאין כוונתם דווקא לכך.

כלומר שהרי לפי פשוטו רבקה אמרה לו שישב לפחות ימים אחדים עד שוב אף אחיו. אבל בפועל מסיבות שונות היה צריך להיות שם עשרים שנה. אבל כיוון שנפק מפי רבקה שיהיה ימים אחדים התקיים גם דבר זה שבבחינה מסויימת היה רק כימים אחדים. (על השלוש עשרה שנים שאח"כ אין להקשות כי מסתבר שהם גם היו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה)

הזכרתי פעם את דברי הגר"ר מרגליות עךל דברי אלישע לשונמית ששאל אותה אם צריכה שידבר עבורה למלך וגם זה התקיים אחר מותו ללמדנו שאין נופל מדברי הצדיק מאומה.

[שש בן שש]

בנוגע ל13 השנים הנוספים, אפשר לתרץ ששם בפסוקים מבואר שהמטרה הייתה גם שימצא לעצמו אשה, ואולי ימים אחדים הם דוקא עד שימצא אשה.