הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' ספטמבר 26, 2017 4:04 pm
אגב אעתיק כאן מאשר כ' בענין התשובה על מידות רעות.
תשובה ממידות רעות בימי עשי"ת
חיוב התשובה ממידות רעות; טעמי הקושי לפרוש מהם
[א] כתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ז ה"ג), וז"ל, אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהן מעשה כגון זנות וגזל וגניבה, אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו כך הוא צריך לחפש בדעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן, מן הכל צריך לחזור בתשובה, ואלו העונות קשים מאותן שיש בהן מעשה שבזמן שאדם נשקע באלו קשה הוא לפרוש מהם, וכן הוא אומר יעזוב רשע וגו'.
והנה להרחיב הביאור בדברי הרמב"ם 'ואלו העונות קשים מאותן שיש בהן מעשה שבזמן שאדם נשקע באלו קשה הוא לפרוש מהם', נראה בהקדם לשון המאירי בפי' לאבות פ"ג, וזאת ההנהגה תתכן ג"כ על עונות האדם ותשובתו מהם והוא שהעצה הראשונה הוא שינהג עצמו בדרך שלא יצטרך לעצה והוא שירחיק ממנו כל מידה מגונה אף על פי שאינה גוף העבירה כי המידות הרעות הם המביאות לאדם לגופי העבירות וכמו שביארנו בילדותינו בחבור התשובה ענין אומרו הוי מושכי עון בחבלי השוא שדימה המידות הפחותות לחבלי השוא לרמוז שהמידות ההם הם מביאות לגופי החטאים.
והיינו שהמעשים הרעים הם הפירות והתוצאות של השרשים הרעים, והשרשים הרעים הם המידות הרעות, ולכן קשה יותר לשוב בתשובה מהן, 'שבזמן שאדם נשקע באלו קשה הוא לפרוש מהן', אין כאן פרט מעשי מסוים שיש להזהר בו, או הנהגה ידועה שצריך להימנע ממנה, אלא צריך לשנות את הדרך ואת הכיוון שלו, כאשר אותה הדרך היא בעצם מביאה וגוררת אחריה את כל החטאים.
וקושי נוסף כרוך באופן מעשה התשובה, כיון שאין כאן התמודדות מול מעשה מוגדר, אלא יש להתחקות היטב אחר עומק הנהגות האדם והמניעים למעשיו ולפעולותיו, וזוהי עבודה ממושכת ומורכבת, וכפי שרמז הרמב"ם בקצרה: 'לחפש בדעות רעות שיש לו', ושמעתי בשם הגר"י אברמסקי זצ"ל שאמר כי זוהי הכוונה 'נחפשה דרכינו ונחקורה', כי את הדרכים דהיינו המידות, יש צורך לחפש ולחקור אחריהם.
והמידות הינן 'דרך' ומסילה כבושה בחיים, ולא רק פרטים קטנים, ולחקור ולחפש בנפתולי הדרך זוהי עבודה קשה, ומעשה תשובה נוסף על התשובה מן מעשי החטאים המוגדרים – הפרטים הבודדים, וראה במדרש ויקרא רבה (פרשת ויקרא פרשה ג), יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו. אמר ר' ביבא בר אבינא כיצד צריך אדם להתוודות ערב יום הכיפורים, צריך אדם לומר מודע כל מה שעשיתי בדרך רע הייתי עומד, וכל מה שעשיתי עוד איני עושה כמהו. הרי שני חלקים שונים, הדרך והמעשים.
הזמן המיוחד לתשובת המידות – 'בהמצאו' עם הסיוע והעזרה ממרום
[ב] והנה הרמב"ם ציין על החובה לשוב על הדעות הרעות את הפס' יעזוב רשע דרכו, שזהו בעצם המשך לפס' (ישעיהו נה, ו-ז), דִּרְשׁ֥וּ ד' בְּהִמָּצְא֑וֹ קְרָאֻ֖הוּ בִּֽהְיוֹת֥וֹ קָרֽוֹב: יַעֲזֹ֤ב רָשָׁע֙ דַּרְכּ֔וֹ וְאִ֥ישׁ אָ֖וֶן מַחְשְׁבֹתָ֑יו. והנה כתובים אלו דרשו חז"ל על עשרת ימי תשובה, וכמו שהובא ברמב"ם (פ"ב ה"ו), אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר דרשו ה' בהמצאו, והמשך אחד הוא.
ונראה כי מלבד המבואר כאן בדברי הרמב"ם שחיוב התשובה מדעות רעות ג"כ נכלל בחובת התשובה, וממילא נכלל חיוב זה בחיוב הכללי של תשובה שגדול חיובו בימים אלו, [וכמו שהרחבנו במאמרים אחרים].
הנה כי כן, נראה כי זוהי סגולתם המיוחדת של ימים אלו, וכמו שדבר בקדשו בספר משך חכמה פר' נצבים (כט, ג), וז"ל, וכן במלחמות היצר, העיקר כי יהיה התעוררות לתשובה מהאדם, ואחרי זה הסיוע מהשי"ת כי יישר לפניו. וכל האנשים אשר פגע בהם אם אינו יודע מי המה, השי"ת נותן בלבם שימחלו לו, וכן השי"ת עוזר לו לעשות תשובה בכל אופן. וזה שאמר דרשו ה' בהמצאו בכל הדרישה והתעוררות התכליתי, ואחרי זה יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו, שהשם יתן שיעזבו דרכם ומחשבותם. ולכן בהמצאו בעשרת ימי תשובה, אף כי על דרכי התשובה בכל פרט ופרט לעקור כל שורש רע, צריך הכנה גדולה ועמל רב והשקפה ארוכה. בכל זאת אם התעוררות תהא באמת, יעזור השם וישיג להם לבוא אל עומק התשובה.
ועל דרך זה נראה לבאר גם את המשך הכתוב 'ואיש און מחשבותיו', מחשבות הזדון והאוון שבקרבו של אדם, במעמקי ובפתלתולי לבבו, הינם גוף מציאותו ומהותו, עצמו ובשרו, והאדם החוטא מצליח להעזב מהם בימים מסוגלים אלה.
ובספר מלמד התלמידים (פרשת דברים), וז"ל, ואל יאמר השב די לי אם אזהר מהיום מן העונות הגדולים לא כן כי אין התשובה נשלמת בזה אבל צריך שיעזוב כל מדה פחותה כרוב מאכל ורב משתה ורדיפת תענוגי הגוף ורבויי הממון ורב הדבור והשחוק וכל היתרונות שהם דרכי הרשע כמו שאמר ובטן רשעים תחסר שהוא רמז על בקשת היתרונות. ודרך תשובה זו בקש הנביא באמרו יעזוב רשע דרכו והוא שיעזוב כל המדות הפחותות וישיג המדות החשובות הנקראות שלום. וכן צריך שיעזוב כל אמונה פחותה ואפילו המחשבה והרהור עליה, והוא שבקש באמרו ואיש און מחשבותיו ובזה ישיג המעלות השכליות הנקראות אמת.
הנהגת גדולי הדור האחרונים בשטח הקבלה למעשה – עסק בדרכי התשובה
[ג] והנה גם בסוגיית הקבלות מצינו הנהגה מחודשת מאוד של כמה מגדולי הדורות בתקופה האחרונה, וביניהם מרן הגרא"מ שך זצ"ל שאמר בשיחתו בזה"ל, אל לנו לקפוץ בבת אחת, אין לקבל קבלות הרבה או כאלו שכאשר תרד ההתפעלות יתמוגגו כלא היו, הנסיון להתחיל בכל הענינים בבת אחת יוצא שכרו בהפסדו כי לבסוף יתקשה לעמוד ולקיים אפילו פרט אחד, ומתוך שכחה ושגרה יפלו כל הקבלות, ונמצא שלא עשה כלל תשובה כראוי.
ובקונטרס 'היכי דמי בעל תשובה' שנכתב בס"ד בימי התשובה במשך כמה שנים עמדנו בזה בהרחבה, והוצע איזה ביאור בזה, יעו"ש היטב.
אולם היותר נראה בזה הוא כמו שביאר הגאון הצדיק רבי ישראל אלי' וויינטרויב זצ"ל, ויסוד הדברים הוא שרבותינו לא הציעו לקבל קבלה אחת בתור שזהו מעשה התשובה המושלם, אלא שזהו 'דרכי התשובה', ודוגמא לדבר נמצא בדברי הרמב"ם (פ"ב ה"ד), מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים ועושה צדקה כפי כחו ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו ומשנה שמו כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה וגולה ממקומו, שגלות מכפרת עון מפני שגורמת לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח.
הרי שמנה כאן הרמב"ם חמשה דברים שהינם 'דרכי התשובה': צועק תמיד, נותן צדקה, מתרחק מהדבר שחטא בו, משנה שמו, וגולה, שכולם בודאי אינם שייכים לגוף מצוות ומעשה התשובה, וענינם הוא שהם קיום והעמדת התשובה.
והביאו בזה אשר כתב המבי"ט בספר בית אלקים (ריש פ"ב), וז"ל, וגם כי יש לתשובה עיקרים רבים, וכמו שמנה הרב רבי יונה ז"ל עשרים עיקרים לתשובה, עכ"ז באלו שני העיקרים [מיירי בחרטה ובעזיבת החטא] נתכפרו חטאיו, ושאר העיקרים הם להשלים ולקיים בידו סדר התשובה, ושם בפ"ג ד"ה וכן הוסיף לבאר, וכן הכניעה והשפלות ושאר עיקרי התשובה שמנו החכמים החסידים ז"ל כולם הם לקיום והעמדת שני העיקרים ההכרחיים הראשונים... וראוי לכל בעל תשובה או כל מי שחטא לפעמים כשישוב ממה שחטא בו, שיהיחה זהיר בכל אותם העיקרים כדי שתתקיים התשובה בידו ולא יחזור אל מה שחטא בו, עכ"ל.
ונראה בטעמם שבחרו כמבוא לתשובה להתעסק ב'דרכים' וב'שרשים' בבחינת יעזוב רשע דרכו, והיינו כמש"נ, שעי"ז שיתפסו אפי' נקודה שורשית אחת, ואחר שתופס את השרשים כדבעי, ממילא כבר הדרך קלה בהרבה.
[ויתכן דזהו ג"כ ענין עשיית תשובה המיוחד לעשרת ימי התשובה מצד חיוב התשובה, ובדומה לזה ראיתי בספר אמת ליעקב להגר"י קמינצקי זצ"ל שביאר את דברי הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ג ה"ג), וז"ל, וכשם ששוקלין זכיות אדם ועונותיו בשעת מיתתו כך בכל שנה ושנה שוקלין עונות כל אחד ואחד מבאי העולם עם זכיותיו ביום טוב של ראש השנה, מי שנמצא צדיק נחתם א לחיים, ומי שנמצא רשע נחתם למיתה והבינוני תולין אותו עד יום הכפורים אם עשה תשובה נחתם לחיים ואם לאו נחתם למיתה.
ובלחם משנה כתב וז"ל, וא"ת כי לא עשה תשובה אמאי נחתם למיתה הא מחצה על מחצה ורב חסד מטה כלפי חסד כבר תירצו בזה דהיכא דלא עשה תשובה הוי עון אחד נוסף על העונות משום דבאלו עשרה ימים של תשובה הוא חייב לעשות תשובה ואם לא עשה הרי עון אחד נוסף על העונות. ועי' שו"ת מהר"י הלוי סי' צה.
ומילתא דמסתברא היא דלא מיירי שאם לא עשה תשובה על כל עוונותיו אזי נחתם למיתה ח"ו, אלא שמחויב להתעסק בדרכי התשובה, וזהו מש"כ הרמב"ם להלן בהל' ד, ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום הכפורים יתר מכל השנה, ונהגו כולם לקום בלילה בעשרה ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים ובכיבושין עד שיאור היום].
פתח אחד של תשובה כחודה של מחט
[ד] ויתכן שזהו הביאור בדברי חז"ל (שיר השירים רבה פרשה ה ב), עה"פ קול דודי דופק פתחי לי, וז"ל, פתחי לי, רבי יסא אמר, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו, וצ"ב היאך באמת מפתח קטן כזה יפתחו פתחים גדולים כאלה, אף כי בודאי הבא ליטהר מסייעין אותו, אבל מהו המהלך בזה.
ור' צדוק הכהן מלובלין בספר פרי צדיק (פרשת תצוה) הביא שאמרו מהבעל שם טוב זצוק"ל שהפתח כחודה של מחט היינו שיהיה מפולש מעבר לעבר עד חלל הלב. ועדיין צ"ב.
אכן לפי הנ"ל נראה שהמכוון הוא שהפתח הוא בשורש הענין ובלב הסיבות שגורמים את החטא, ולכן כאשר פותח נקב מפולש כזה מצד אל צד, הרי שממילא נפתחים לו בסיעתא דשמיא פתחים רבים ורחבים, כי תבוא לו הסיעתא דשמיא בבואו לתקן את הפרטים הרבים, ודוק.