אבןטובה כתב:מקור למה שנהגו יראי ה' שלא למסור חפץ ליד אשה?
אבןטובה כתב:מקור למה שנהגו יראי ה' שלא למסור חפץ ליד אשה?
אבןטובה כתב:והבל הביא גם הוא
זה דוקא כשמכוין להסתכל בה כל' הגמ' ערובין יח: המרצה מעות לאשה מידו לידה או מידה לידו "בשביל שיסתכל בה" אפי' דומה למשה רבינו שקיבל תורה מהר סיני לא ינקה מדינה של גיהנם ועהכ"א יד ליד לא ינקה רעה.
אש משמים כתב:הנסיון שלי הוכיח שזה חומרה דאתי לידי קולא, עד שהאשה מוצאת את הצורה להעביר את החפץ עובר הרבה זמן שהמקבל ממתין ואין זה לטובה, אך אם היתה מוסרת בידו היה בשניה נגמר כל העסק.
אבןטובה כתב:עיין שו"ת ברוך השם סי' פ' דכך הוא מדת החסידים שאין מוסרין כלל לאשה חפץ מיד ליד. ובשו"ת בית ישראל לאנדא ח"א סי' קא כ' דשוחט שמוסר ליד אשה יש לסלקו ממשרתו כי אין יראת ה' וחסידות באיש הזה ושו"ב צריך להיות ירא שמים מרבים ובשו"ת חלקת השדה להג' מבאניהאד ז"ל בעל פרי השדה כללים ע"ס יד מלאכי אות כד כ' דאע"ג דבשו"ת הרשב"א סי' אלף קפח כ' דבשאר נשים שאין לבו גס בהם בדברים אלו כגון הושטת כלי וכיו"ב אין בו משום הרגל עבירה ע"ש. מ"מ מדת חסידות היא שלא להושיט שום דבר לידה או ליקח מידה ולךף לך אמרינן לנזירא סחור ע"ש.
ועי' ערוך השולחן אבה"ע סי' כא ס"ז כ' דאין להושיט ליד אשה מחמת דאין להשתמש באשה בין גדולה ובין קטנה וכ' דאם כי יש מקילין אבל הירא את דבר ה' ירחיק מזה ע"ש. ובמהרש"א שבועות ג. כ' דלא שכיחא להסתפר מאשה דהא אסור להשתמש באשה.
אבןטובה כתב:הנזיר אומר שאם היה יכול לעבור סמוך לכרם היה מעביר בשניה אבל עכשיו עד שהוא מוצא מקום מעבר סחור סחור לכרם צריך להמתין זמן מה... וחומרא דאתי לידי קולא היא
יש לך תשובה על זה?
ירושלמי מפורש.אש משמים כתב:אבןטובה כתב:מקור למה שנהגו יראי ה' שלא למסור חפץ ליד אשה?
אין מקור בהלכה לזה כלל (אם לא שנהנה)
אבןטובה כתב:משל כחרס הנשבר
אִיךְ-מֶיְין כתב:ירושלמי מפורש.אש משמים כתב:אבןטובה כתב:מקור למה שנהגו יראי ה' שלא למסור חפץ ליד אשה?
אין מקור בהלכה לזה כלל (אם לא שנהנה)
אבןטובה כתב:עיין שו"ת ברוך השם סי' פ' דכך הוא מדת החסידים שאין מוסרין כלל לאשה חפץ מיד ליד. ובשו"ת בית ישראל לאנדא ח"א סי' קא כ' דשוחט שמוסר ליד אשה יש לסלקו ממשרתו כי אין יראת ה' וחסידות באיש הזה ושו"ב צריך להיות ירא שמים מרבים ובשו"ת חלקת השדה להג' מבאניהאד ז"ל בעל פרי השדה כללים ע"ס יד מלאכי אות כד כ' דאע"ג דבשו"ת הרשב"א סי' אלף קפח כ' דבשאר נשים שאין לבו גס בהם בדברים אלו כגון הושטת כלי וכיו"ב אין בו משום הרגל עבירה ע"ש. מ"מ מדת חסידות היא שלא להושיט שום דבר לידה או ליקח מידה ולךף לך אמרינן לנזירא סחור ע"ש.
ועי' ערוך השולחן אבה"ע סי' כא ס"ז כ' דאין להושיט ליד אשה מחמת דאין להשתמש באשה בין גדולה ובין קטנה וכ' דאם כי יש מקילין אבל הירא את דבר ה' ירחיק מזה ע"ש. ובמהרש"א שבועות ג. כ' דלא שכיחא להסתפר מאשה דהא אסור להשתמש באשה.
אש משמים כתב:אבןטובה כתב:הנזיר אומר שאם היה יכול לעבור סמוך לכרם היה מעביר בשניה אבל עכשיו עד שהוא מוצא מקום מעבר סחור סחור לכרם צריך להמתין זמן מה... וחומרא דאתי לידי קולא היא
יש לך תשובה על זה?
אם הוא בכרם עצמו אז עדיף שירוץ משם מהר ולא יתחיל לחפש איך יעבור מסביב כדי לא להכשל ובאותו הזמן יעמוד בין הענבים...
חיימשה כתב:אש משמים כתב:אבןטובה כתב:הנזיר אומר שאם היה יכול לעבור סמוך לכרם היה מעביר בשניה אבל עכשיו עד שהוא מוצא מקום מעבר סחור סחור לכרם צריך להמתין זמן מה... וחומרא דאתי לידי קולא היא
יש לך תשובה על זה?
אם הוא בכרם עצמו אז עדיף שירוץ משם מהר ולא יתחיל לחפש איך יעבור מסביב כדי לא להכשל ובאותו הזמן יעמוד בין הענבים...
לכאורה אין הנידון דומה לראיה .
בכרם ענין הזמן שהוא בקרבת ענבים הוא המכריע.
מסירה מיד ליד יש בה גורם של קשר מסוים בין הנותן למקבלת. יש דינמיקה שכאשר אדם מוסר משהו ליד אשה הוא עשוי בהחלט לצרף לזה חיוך, או כל דבר בדומה שמסמל קירוב הדעת. גם יש אי נעימות לתת ליד בלי הסתכלות ישירה אל המקבל.
מאידך, כאשר אדם נמנע מנתינה ישירה, אוטומטית הוא גם נמנע מכל קירוב הדעת, ולו רק כי בושה היא לו להיות ''צדיק'' ובד בבד להסתכל וכדומה.
ע''ז נאמר איידי דטריד למפלט לא בלע .
הרחקות אינן מיועדות למעט את זמן השהות, אלא את ההרגשה האישית הפנימית של ריחוק הדעת והלב.
קראקובער כתב:בהנחה שיש דבר כזה ירושלמי מפורש אפשר לגלות איפה בדיוק?
כדכד כתב:מצינו בהרחקות של סי' קצ"ה שאין להעביר חפץ מידו לידה והטעם הוא מחשש שמא יגע בה. אמנם מחמירים שם יותר מבאשה דעלמא כיוון שמסתמא נגיעה יכולה להיות של חיבה אבל בהחלט יש לומר שלמדו מזה גם לאשה דעלמא לחות כהנהגה לכתחילה
עזריאל ברגר כתב:כדכד כתב:מצינו בהרחקות של סי' קצ"ה שאין להעביר חפץ מידו לידה והטעם הוא מחשש שמא יגע בה. אמנם מחמירים שם יותר מבאשה דעלמא כיוון שמסתמא נגיעה יכולה להיות של חיבה אבל בהחלט יש לומר שלמדו מזה גם לאשה דעלמא לחות כהנהגה לכתחילה
ואף שם הרי יש שהקילו, כידוע ליודעים.
מיכאל1 כתב:עזריאל ברגר כתב:כדכד כתב:מצינו בהרחקות של סי' קצ"ה שאין להעביר חפץ מידו לידה והטעם הוא מחשש שמא יגע בה. אמנם מחמירים שם יותר מבאשה דעלמא כיוון שמסתמא נגיעה יכולה להיות של חיבה אבל בהחלט יש לומר שלמדו מזה גם לאשה דעלמא לחות כהנהגה לכתחילה
ואף שם הרי יש שהקילו, כידוע ליודעים.
אולי תתחסד אם שאינם יודעים ותגלה מי המקילים בזה, או שאין מגלין אלא לצנועים
כדכד כתב:כתבת יש שהקילו ולא יש מי שסבר להקל
כדכד כתב:כתבת יש שהקילו ולא יש מי שסבר להקל
כדכד כתב:לא התוכחתי עם מה שכתבת שהראשונים הקלו בכך אלא שבהודעתך הקודמת להודעתי הקודמת כתבת שלא כתבת שהקלו למעשה אלא שיש מי שסבר להקל ועל כך הגבתי שזה לא השתמע מההודעה שכתבת לפני זה
צביב כתב:השל''ה הק' בשער האותיות - קדושה
אוסר מדגינא דגמרא בשבת י''ג
שכל הרחקות שייכות באשת איש
קו ירוק כתב:צביב כתב:השל''ה הק' בשער האותיות - קדושה
אוסר מדגינא דגמרא בשבת י''ג
שכל הרחקות שייכות באשת איש
הרחקות דמיירי השל"ה זה כגון שאסור להביא מאכל, וחמין לרחוץ פניו ידיו ורגליו והצעת המיטה וקלות ראש וכל כיו"ב.
העברה מיד ליד וכיו"ב ההוראה היא שאסור באשתו כי לבו גס בה, אבל בא"א לא אסרו, כי אין לבו גס בה בשביל לאסור זה.
ומ"מ ודאי שכל הרחקה מא"א ראויה ממידת חסידות, וכמש"כ הרמב"ם שצריך להתרחק מן הנשים מאוד מאוד.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 75 אורחים