עקביה כתב:בין אדם לחברו פטור שכזה ממילוי הבטחה לא היה מתקבל, ומדוע הוא פשוט כ"כ בין המקום לאדם?
יעקב אביעזר כתב:1. אינני חושב שיש מגמה כזאת.
2. אני מסכים שבשמיטה יש הסכם ישיר בין האלוקים לאדם הפרטי (כך נראה בפשטות, ועל כך היתה תשובתי). דוגמא נוספת ב"ולא יחמוד איש את ארצך" בעליה לרגל, וכפי שחז"ל מספרים (אין לי כרגע כח לחפש המקור) - כך היתה המציאות בזמן העליה לרגל שהוא זמן של גילוי פנים והשגחה מיוחדת.
3. לעומת זאת הביטוי בתורה "למען" אינו מהווה הבטחה אלא סוג של רעיון - הצבת מטרה או משהו מעין זה (אין כאן התחייבות למתן שכר, אלא לימוד שמעשים כאלו ראויים למתן שכר שכזה), ולכן זה לא הסכם מחייב. כנלע"ד
קראקובער כתב:חכם אחד טען שכל הקושיא מעיקרא ליתא, התורה הבטיחה אוכל לשלש שנים ואין הבטחה לפרנסה לשלם החשבון במכולת, (בשביל זה אפשר לחפש עבודה זמנית) בעולם העתיק כשלא היה אוכל אנשים פשוט מתו והיום שאפשר ליבא בקלות (עובדא ששום שומר שמיטה לא מת מרעב) זה לא רלוונטי וקצת משמע כדבריו שכתוב רק על התבואה שיעשה לשלש שנים הרי אין הבטחה על תותים ואפרסקים מה שלא חיוני לחיי נפש. (אם כמדומני שיש ויכוח על זה)
רואה אני את דברי עקביא מדברי המשגיח ודברי החכם מדבריכם אם כי דבריו קצת מחודשים.
ניים ושכיב כתב:וא"ת שהיינו צריכים למצוא רק יוצאים מן הכלל המתקזזים כמו שכתבת לעיל, בזה נדרשים אנו לדברי האוצה"ח, כל פרטי החיים תלויים בקב''ה ולא רק פרנסת השדה, וכל אחד יש לו איזה חוב, וא"ש.
גם רבי יעקב לא היה מפרש את הפסוקים כפי שפירש אם לא שראה מעשה זה, שהכריח אותו לפרש כך (כך מוכח מהגמ', וכבר נגעתי בנושא זה בפורום היכן שהוא בעבר) אבל לא קשה להבין מדוע פירוש זה אינו מוצא חן בעיני 'אחר' [ברור שהתפקרות אינה באה בחשבון, ואם תשובה אין לו לקושיותיו, ישב בדד וידום כי נטל עליו].
הרי הבטחת 'וציויתי את ברכתי' אינה כוללת שום תנאי. הקורא הישר מבין שאם הוא ישמור שמיטה השדה תעשה בשנה השישית די תבואה באופן שלא יחסר לו כלום. כיצד ניתן לחשוב אחרת?
אם יש חטא בידו, המבלי אין דרכים לקב"ה להענישו על חטאו הוא בוחר להיראות כמי שכביכול אינו עומד בדיבורו ח"ו?
מה שמפריע לי הוא שהבטחת הקב"ה אינה מתקיימת.
יותר משקשה לי מדוע איננו רואים בעינינו את קיום ההבטחה בשמיטה (שעבור השאלה הזאת ישנו תירוצו של הסמ"ע), קשה לי על המגמה הפרשנית אותה אנו מוצאים כבר אצל התנאים והאמוראים (לגבי הבטחת 'למען יטב לך והארכת ימים').
פרשנות זו מניחה מראש שבכל זמן שהוא, בין בעת הסתר פנים ובין בעת הארת פנים, אין הבטחת הקב"ה בתורתו ליחידים (להבדיל מהבטחות לכלל, כגון הבטחת הגאולה העתידה או תחיית המתים) משענת נאמנה בה יכול אדם לבטוח ללא חשש. זה מה שמפריע לי.
בזמן שלשון הכתוב אינו משתמע לשני פנים (שמור שמיטה ולא תחסר כל טוב) באים המפרשים ואומרים שכביכול יכול הקב"ה להתחמק ממילוי הבטחתו בקלות ללא שתהיה בכך הפרה של דיבורו משום מה.
עקביה כתב:ניים ושכיב כתב:וא"ת שהיינו צריכים למצוא רק יוצאים מן הכלל המתקזזים כמו שכתבת לעיל, בזה נדרשים אנו לדברי האוצה"ח, כל פרטי החיים תלויים בקב''ה ולא רק פרנסת השדה, וכל אחד יש לו איזה חוב, וא"ש.
ראש המושב רשאי לקזז את סכום התחייבותו מחוב החקלאים כלפיו שכן כסף מתקזז בכסף, ופשוט.
משא"כ כאן. הבטחת 'וציויתי' אמורה ללכת שלובת זרוע עם קיום השבתת הארץ, שכן היא תשובה לשאלת 'מה נאכל'. לא קצרה ידו של הקב"ה לגבות את חובו מהחייבים לו באלף אופנים אחרים, והטענה שמימי חז"ל ועד ימינו הוא כאילו בוחר לגבות את חובם של עובדי האדמה כלפיו דווקא באופן המוזר מאד הזה (שבו הוא נראה כמי שאינו עומד בדיבורו), משונה מכדי שתתקבל כהסבר נכון.
עקביה כתב:אשר ברא כתב:כוונתי לא היתה לענייני אספקלריא אלא שכל זה שהארץ בכלל נותנת יבולה היא מצד מה ש'כביכול זכותו של הקב"ה לא להעניש' אבל לא נותר לנו שום זכות לתבוע מצד הברכה כיון שלפי שורת הדין לא מגיע לנו כלום.
ירמיהו פרק כג
כִּי מִי עָמַד בְּסוֹד ה' וְיֵרֶא וְיִשְׁמַע אֶת דְּבָרוֹ, מִי הִקְשִׁיב דְּבָרוֹ וַיִּשְׁמָע:
שמיעה האחרונה קבלה (רש"י שם)
ניים ושכיב כתב:אבל א"כ יראה כמי שאינו עומד בדיבורו ולא מקיים את הבטחת העונש.
ניים ושכיב כתב:יש בתורה הבטחות סותרות על שכר לצדיקים ועונש לרשעים, שובע ורעב, ישוב הארץ וחורבנה, אריכות ימים וקיצורם וכו'.
מה דינו של אדם ששילח את הקן וחילל את יוה''כ, יאריכון ימיו או יכרת מחמישים ועד ששים? אלא ודאי שכל הבטחה שכזו היא רק שיקול בב"ד של מעלה. א"א לתפוס מעשה אחד ממעשיו של אדם ולגזור על פיו את גזר דינו.
3. וכי אצל הרבים כן ראה מישהו את קיום ההבטחה?
ניים ושכיב כתב:עקביה כתב:ניים ושכיב כתב:וא"ת שהיינו צריכים למצוא רק יוצאים מן הכלל המתקזזים כמו שכתבת לעיל, בזה נדרשים אנו לדברי האוצה"ח, כל פרטי החיים תלויים בקב''ה ולא רק פרנסת השדה, וכל אחד יש לו איזה חוב, וא"ש.
ראש המושב רשאי לקזז את סכום התחייבותו מחוב החקלאים כלפיו שכן כסף מתקזז בכסף, ופשוט.
משא"כ כאן. הבטחת 'וציויתי' אמורה ללכת שלובת זרוע עם קיום השבתת הארץ, שכן היא תשובה לשאלת 'מה נאכל'. לא קצרה ידו של הקב"ה לגבות את חובו מהחייבים לו באלף אופנים אחרים, והטענה שמימי חז"ל ועד ימינו הוא כאילו בוחר לגבות את חובם של עובדי האדמה כלפיו דווקא באופן המוזר מאד הזה (שבו הוא נראה כמי שאינו עומד בדיבורו), משונה מכדי שתתקבל כהסבר נכון.
אבל א"כ יראה כמי שאינו עומד בדיבורו ולא מקיים את הבטחת העונש.
יש בתורה הבטחות סותרות על שכר לצדיקים ועונש לרשעים, שובע ורעב, ישוב הארץ וחורבנה, אריכות ימים וקיצורם וכו'.
מה דינו של אדם ששילח את הקן וחילל את יוה''כ, יאריכון ימיו או יכרת מחמישים ועד ששים? אלא ודאי שכל הבטחה שכזו היא רק שיקול בב"ד של מעלה. א"א לתפוס מעשה אחד ממעשיו של אדם ולגזור על פיו את גזר דינו.
(יש בזה תשובה כוללנית על שאלת צדיק ורע לו רשע וטוב לו, ששאלת פותאה"ש היא רק סעיף ממנה)
עקביה כתב:מתי? היכן?
2. כבר כתבתי לר' יעקב אביעזר שאכן לא התנסחתי כיאות בכותבי 'מגמה פרשנית'. ואין טעם לתפוס אותי על כך שוב.
וכי תאמרו מה נאכל - וצוויתי את ברכתי לכם, כלומר, לא כמו שתחשוב בדרך הטבע ששביתתך תביא לך הפסד ותחיה בחיי צער, אלא אצווה לך את הברכה, והבטחה זו אפשר שיגרום החטא לקפחה, וגם הברכה אינה אלא לכלל ישראל, אבל היחיד יוכל ללקות בשביל חבירו, ומצות שביתת שביעית נדחית מפני פקוח נפש, ככל מצוות התורה בשעת מצור ומלחמה, ואין להם לחם לאכול, ובזה ניחא שהניחו כרכים מלקדש כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית, ולא סמכו על הבטחת ברכה בשישית דודאי גם עניים בכלל הברכה, אלא שראו שגברה העניות ולא אמרה תורה לסמוך על הברכה להימנע מהשתדלות המחויבת בדרכי הטבע
אוצר החכמה כתב:עקביה כתב:מתי? היכן?
זה בדיוק מה שאני שואל אותך. איך אתה יודע שלא. בדקת בכל השמיטות שקיימו כלל ישראל את השמיטה שלא היה וציויתי?
אוצר החכמה כתב:אתה לא מבין את העניין. הבעייה היא לא האם לחז"ל היתה מגמה או לא ורק אתה מזהה מגמה כזאת. הבעייה היא שאינך רואה בפירושו של ר' יעקב פירוש אמתי. ועכשיו שקראתי בערך את האשכול (כדי לחפש איפה כבר כתבת) ראיתי שכבר כתבו לך את זה ואיני מבין את ההתעקשות לא לקבל את דברי רבותינו בעלי הגמרא כאמת?
עקביה כתב:אוצר החכמה כתב:אתה לא מבין את העניין. הבעייה היא לא האם לחז"ל היתה מגמה או לא ורק אתה מזהה מגמה כזאת. הבעייה היא שאינך רואה בפירושו של ר' יעקב פירוש אמתי. ועכשיו שקראתי בערך את האשכול (כדי לחפש איפה כבר כתבת) ראיתי שכבר כתבו לך את זה ואיני מבין את ההתעקשות לא לקבל את דברי רבותינו בעלי הגמרא כאמת?
אני מקבל כאמת ושואל על אמת זו.
אוצר החכמה כתב:מתי ראית וכו' וכו' וכו'
עקביה כתב:אוצר החכמה כתב:מתי ראית וכו' וכו' וכו'
אכתוב פעם שלישית, עי' ירושלמי תענית פ"ג ה"א.
אוצר החכמה כתב:עקביה כתב:אוצר החכמה כתב:מתי ראית וכו' וכו' וכו'
אכתוב פעם שלישית, עי' ירושלמי תענית פ"ג ה"א.
א. מה ראית שם והיאך אתה יודע שבאותו זמן שמרו כולם שביעית הלא מפורש שם להיפך.
ב. אם אתה חושב שמשם יש קושיה על החזו"א לגבי דרבנן כי למה לא יתקנו, אולי. אני חושב שהחזו"א ענה על זה. אבל אין לזה קשר למה שכתבת בפתיחת האשכול.
ג. כתבתי לך מקודם עוד תשובה.
אם נחה דעתך בדברי נשר אני שמח שטעיתי ויחסתי לך כוונות קצת שונות ממה שכנראה התכוונת.
אבל מה שאלתך על ר' יעקב איני מבין. זה מה שהקב"ה אמר, למען ייטב לך בעולם שכולו טוב. מה יש להציע לבורא עולם שיעשה דברים אחרים ממה שאמר וחפץ?
אוצר החכמה כתב:
לתנאים והאמוראים אין "מגמה פרשנית" מה שהם אומרים זה מה שהתורה אומרת. אם ר' יעקב אומר שזה פירוש הכתוב והגמרא מקבלת את זה כדעה הצודקת. הרי שזה פירוש הפסוק ואין בלתו. (כלומר אפשר לפרש פירושים אחרים מדין שבעים פנים לתורה אבל לא לטעון שזה אינו דבר אמיתי).
קראקובער כתב:אוצר החכמה כתב:
לתנאים והאמוראים אין "מגמה פרשנית" מה שהם אומרים זה מה שהתורה אומרת. אם ר' יעקב אומר שזה פירוש הכתוב והגמרא מקבלת את זה כדעה הצודקת. הרי שזה פירוש הפסוק ואין בלתו. (כלומר אפשר לפרש פירושים אחרים מדין שבעים פנים לתורה אבל לא לטעון שזה אינו דבר אמיתי).
הראשונים שחלקו על התלמוד במה שלא נוגע להלכה כמו נידון דידן חלקו על התורה ?! (אל תתחבא מאחורי ע' פנים לתורה כי הרבה פעמים הם פשוט חולקים כידוע ולא רק מציעים פשט שונה)
אוצר החכמה כתב:א. שם מפורש להיפך שר"ז כרבי שהיו אנשים חשודים על השביעית באותו זמן ולא שהיה זה מקרה יחיד כמו שהצגת.
ב ג. לא ראיתי איפה ראיתי שם שלא היה מה לאכול כלל. אדרבה היה אפשר להביא אפילו ירק מחו"ל רק דנו על ההיתר ואין שם בכלל דיון על עיקר חיי אדם היינו תבואה.
לגבי דברי ר' יעקב עיינתי שוב בתחילת דבריך. אילו היית רק שואל איך מתפרש לפי זה המילים על האדמה. ניחא זו דרכה של תורה. אבל אתה אומר אם כך אנחנו יכולים בעצם להבין למה אחר טען אחרת. כלומר אינך מקבל כדבר פשוט שזה הפירוש ורק יש שאלה מה פירוש הפסוק אלא מציב את העמדה השגויה והנכשלת של אחר כזו שיש לה צידוק.
ועוד יותר גרוע מזה אתה מסיים ואומר
על כל פנים שוב אנו מוצאים כי הבטחות פשוטות של התורה - אריכות ימים וטובה בשכר מצוות מסוימות -
מתפרשות באופן כזה שלעולם לא יכול אדם להיות בטוח כי יזכה לראות בעיניו בחייו בהתממשותן.
כלומר לדעתך יש הבטחה פשוטה של התורה והיא אינה מתקיימת כי עושים "פרשנות" שמאפשרת שלא יתקיימו
אבל אם אתה מאמין בתורה הקדושה ומקבל את דברי ר' יעקב לחלוטין. אתה יודע שאין כזאת הבטחה ושקר ענית בבורא עולם שאינו מקיים הבטחתו כי הרי ר' יעקב אמר שלא זה פירוש הפסוק. אלא מה ר' יעקב אומר כך ועקביה אומר אחרת.
אלכסנדר וימפן כתב:אני לא מבין מה השאלה מהמילים על האדמה כי מי אמר שהעולם הבא לא יהיה בארץ ישראל. וגם שאם לא נגיד שזה הולך על העולם הבא אז מאד מאד קשה מה זה על האדמה ולמה בחוץ לארץ אין את ההבטחה הזאת.
[/quote]עקביה כתב:[q
בגמרא עצמה משמע שהיא אינה רואה את דברי רבי יעקב כפירוש היחיד האפשרי, אלא כ"שיטת רבי יעקב" ("רבא אמר הא מני רבי יעקב היא וכו'" וגם מ"אילמלי דרשיה אחר להאי קרא כרבי יעקב בר ברתיה, לא חטא" משמע שלא בהכרח זה הפירוש, אבל אילו אף אחר סבר כשיטת נכדו, לא היה חוטא), ואנא בטובך חדל מלתלות בי בוקי סריקי.
1. אני לא יודע למה אתה אומר את זה.עקביה כתב:אלכסנדר וימפן כתב:אני לא מבין מה השאלה מהמילים על האדמה כי מי אמר שהעולם הבא לא יהיה בארץ ישראל. וגם שאם לא נגיד שזה הולך על העולם הבא אז מאד מאד קשה מה זה על האדמה ולמה בחוץ לארץ אין את ההבטחה הזאת.
1. לכאורה החידוש של רבי יעקב הוא שמתן השכר הוא בעולם הנשמות, דהיינו אחרי המיתה, ולא לאחר תחיית המתים (שאם הבנתי אותך נכון זו כוונתך בשאלה "מי אמר שהעולם הבא לא יהיה בארץ ישראל").
2. כל יעודי התורה הם בא"י. הרי זו הארץ המובטחת ושם אמורים בנ"י לגור. אין הכי נמי שגם מי שמכבד את הוריו בחו"ל זוכה להבטחת אריכות ימים בא"י.
עקביה כתב:אוצר החכמה כתב:א. שם מפורש להיפך שר"ז כרבי שהיו אנשים חשודים על השביעית באותו זמן ולא שהיה זה מקרה יחיד כמו שהצגת.
ב ג. לא ראיתי איפה ראיתי שם שלא היה מה לאכול כלל. אדרבה היה אפשר להביא אפילו ירק מחו"ל רק דנו על ההיתר ואין שם בכלל דיון על עיקר חיי אדם היינו תבואה.
א. הירושלמי בסה"כ אומר שר"ז שאמר שמתענים על פרנסתם של החשודים על השביעית סבר כרבי. אבל מפורש שם שבימי רבי היה אדם אחד בלבד החשוד על השביעית.
ב ג. ראה שם דבריו של רבי על אותו חשוד, ומכך שרצה להתיר את השמיטה.
נשר כתב:תסביר לי לאט.
אלכסנדר וימפן כתב:1. אני לא יודע למה אתה אומר את זה.
2. מי שמכבד את ההורים שלו בחוץ לארץ התורה מברכת אותו שהוא יעלה לארץ ישראל? זה לא נשמע לי פשט נכון. אני חשבתי שאולי אתה תגיד שזה הבטחה לכל עם ישראל שהם יאריכו ימים בארץ ישראל ולא יהיו בגלות וזה באמת נראה לי הפשט הכי פשוט אבל אם ככה אז כל השאלה של אחר לא מתחילה בכלל.
אוצר החכמה כתב:תראה שם בפני משה שכתב שרבי רצה להתיר משום שהיו בלאו הכי חשודים שהיו עושין בשביעית.
ב. לא מצאתי מה התכוונת בדברי רבי. להיפך המפרשים שם מבינים שהיה עני וזה הסיבה. ובכלל אולי לא היה חקלאי אלא אומן שהיה חשוד על פירות שביעית.
עקביה כתב:אלכסנדר וימפן כתב:
1. אני לא יודע למה אתה אומר את זה.
2. מי שמכבד את ההורים שלו בחוץ לארץ התורה מברכת אותו שהוא יעלה לארץ ישראל? זה לא נשמע לי פשט נכון. אני חשבתי שאולי אתה תגיד שזה הבטחה לכל עם ישראל שהם יאריכו ימים בארץ ישראל ולא יהיו בגלות וזה באמת נראה לי הפשט הכי פשוט אבל אם ככה אז כל השאלה של אחר לא מתחילה בכלל.
1. כנראה לא הבנתי אותך.
2. אולי הכוונה היא שאם יעלה לא"י יזכה בה לאריכות ימים. מה שכתבת בהחלט נשמע נכון, אבל חז"ל הבינו שבפשטות יש כאן גם הבטחה ליחידים. ראה התכתבותי לעיל באשכול עם 'אשר ברא'.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 197 אורחים