עזריאל ברגר כתב:בקפלה - אם יש אוהל של טפח על טפח ברום טפח - לכאורה אסור מן הדין, וצ"ע.
סטנדר - אם מתכוון להתיר - אסור, ואם לאו - מותר.
אש משמים כתב:בלומדי הלכות שבת חשבתי לאסור המשחק בקפלות וכדו' כשעושה אוהל טפח וה"ה לסותרו.
וכן להניח סטנדר לפני המתפלל יש לאסור מדין מחיצה המתרת (לעבור לפניו).
מה אומרים הלמדנים??
אבי 1000 כתב:אש משמים כתב:בלומדי הלכות שבת חשבתי לאסור המשחק בקפלות וכדו' כשעושה אוהל טפח וה"ה לסותרו.
וכן להניח סטנדר לפני המתפלל יש לאסור מדין מחיצה המתרת (לעבור לפניו).
מה אומרים הלמדנים??
א' הרב חוקרנוביץ טען סברא פשוטה שדבר שאינו עומד ברוח מצויה וכדומה אינו כלום והקשית עליו מספרים אשר שם נכתב היתר היות שאינו צריך לשימוש שתחתיו ונצרך ההיתר גם למקום שהם "יציבים" ולכן לא חילקו בזה אך ראיה לאסור אין משם.
אש משמים כתב:בלומדי הלכות שבת חשבתי לאסור המשחק בקפלות וכדו' כשעושה אוהל טפח וה"ה לסותרו.
וכן להניח סטנדר לפני המתפלל יש לאסור מדין מחיצה המתרת (לעבור לפניו).
מה אומרים הלמדנים??
אבי 1000 כתב:א' אוהל ארעי אין פירושו שהוא נופל נופל בקלות אלא שאינו עשוי לקבע ואינו מהודק וחזק כקבע, והראיה מספרים אינה ראיה כפי שהסברתי שיתכן שמדובר שהינם יציבים.
ב' לא הבנתי דחייתך, טענתי היא שכל שלא ניתן להשתמש בפועל באותו אוהל בלא שייפול אין זה שימוש, ולא שייך כלל לערער על סברא זו ובודאי שעיקר השימוש הוא מה שבפועל משתמש ולא מה שיש מקום כזה.
עוד שכתבת שילדים לא מתפרק להם זה מחמת שלא משחקים מתחת לזה.
קשה לסמוך על שמועה מהרב צבי וובר שליט"א כנגד הנהגת כל ישראל בבניהם ובעיני ראיתי לת"ח מפורסים שלעיניהם שיחקו ילדים בקפלות ולא הזהירו אותם למרות שהיו בני חינוך.
פרנקל תאומים כתב:אש משמים כתב:בלומדי הלכות שבת חשבתי לאסור המשחק בקפלות וכדו' כשעושה אוהל טפח וה"ה לסותרו.
וכן להניח סטנדר לפני המתפלל יש לאסור מדין מחיצה המתרת (לעבור לפניו).
מה אומרים הלמדנים??
אי"ז רק בקפלות כ"א בעוד הרבה משחקי ילדים שהם בונים איתם בתים וכדו' טפח על טפח ברום טפח וע"מ להשתמש בחלל מתחת במסגרת המשחק, דהוי אהל ואסור לעשותו או לפרקו (וזאת מבלי להיכנס לשאלות של בונה). ואי"ז לא חומרא ולא חדשה.
הנחת סטנדר לפני המתפלל מתירה לעבור לפניו? מהיכן מקורך הטהור להיתר זה?
גביר כתב:לפעמים הילדים שיחיו מעמידים כסאות ופורשים עליהם סדינים ושמיכות, לכאורה זהו אהל ואסור לפרק אותו בשב"ק, דבר המכביד כמובן על ההתנהלות, בייחוד בשעת סעודה שלישית [בדרך כלל הדברים נעשים בצהריים ואחר הצהריים], לעת עתה אמרתי להם שלא לעשות כך, ואם כבר הקטנים שיחיו שאינם בני חינוך עשו שלא לפרק, עם כל הקושי שבכך, אשמח לדעת חו"ר אתרא קדישא הדין.
אש משמים כתב:פרנקל תאומים כתב:אש משמים כתב:בלומדי הלכות שבת חשבתי לאסור המשחק בקפלות וכדו' כשעושה אוהל טפח וה"ה לסותרו.
וכן להניח סטנדר לפני המתפלל יש לאסור מדין מחיצה המתרת (לעבור לפניו).
מה אומרים הלמדנים??
אי"ז רק בקפלות כ"א בעוד הרבה משחקי ילדים שהם בונים איתם בתים וכדו' טפח על טפח ברום טפח וע"מ להשתמש בחלל מתחת במסגרת המשחק, דהוי אהל ואסור לעשותו או לפרקו (וזאת מבלי להיכנס לשאלות של בונה). ואי"ז לא חומרא ולא חדשה.
הנחת סטנדר לפני המתפלל מתירה לעבור לפניו? מהיכן מקורך הטהור להיתר זה?
ב. כל דבר שהוא ברוחב 4 ובגובה 10 (טפחים) מפסיק. עי' משנ"ב הל' תפילה.
אש משמים כתב:גביר כתב:לפעמים הילדים שיחיו מעמידים כסאות ופורשים עליהם סדינים ושמיכות, לכאורה זהו אהל ואסור לפרק אותו בשב"ק, דבר המכביד כמובן על ההתנהלות, בייחוד בשעת סעודה שלישית [בדרך כלל הדברים נעשים בצהריים ואחר הצהריים], לעת עתה אמרתי להם שלא לעשות כך, ואם כבר הקטנים שיחיו שאינם בני חינוך עשו שלא לפרק, עם כל הקושי שבכך, אשמח לדעת חו"ר אתרא קדישא הדין.
בפשטות זו בעיה גדולה אך יש שרצו להתיר מחמת זה שאין שימוש של משחק נחשב שימוש וכן יש לדון מדין אין אדם אוסר של חבירו. ודוחק.
אש משמים כתב:אה"נ יש לדון, אך לגבי שבת מצינו שאם אדם הניח עט על סטנדר בבית כנסת אין הוא הופך לבסיס משום דאין אדם אוסר של חבירו.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן קב סעיף א
(א) <א> אסור לישב (ב) א בתוך ד' אמות (ג) של מתפלל; בין מלפניו <ב> בין מן הצדדין (ד) (בין מלאחריו), (תוס' ומרדכי ואשרי פ' אין עומדין) צריך להרחיק ד' אמות;
משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן קב סעיף א
(ב) בתוך ד"א - ואפילו כשהוא יושב באלכסון די בד"א ולא בעינן הד"א עם האלכסון מ"א ועיין בפמ"ג. כתב הח"א אם המתפלל עומד בצד אחד מדבר שהוא קבוע גבוה י' ורחב ד' מותר לישב בצד השני דהא מפסיק רשות אבל לעבור מצד השני אפשר אם אינו גבוה כ"כ שלא יוכל להסתכל בצד השני אסור וכן פסק בהלק"ט וכן מצדד הפמ"ג בסימן צ' סק"ה [ב] שיש להחמיר לעבור באלמעמרע נגד המתפלל אף שהוא רשות בפני עצמו ולישב מתיר ברשות אחרת אפילו בתוך ד"א [בסימן זה סק"ב במשב"ז]:
אש משמים כתב:עי' שם במשנ"ב דמשמע שדבר קבוע הוא גבוה י' ורחב ד'.
אש משמים כתב:"וכן מצדד הפמ"ג בסימן צ' סק"ה [ב] שיש להחמיר לעבור באלמעמרע נגד המתפלל אף שהוא רשות בפני עצמו ולישב מתיר ברשות אחרת אפילו בתוך ד"א [בסימן זה סק"ב במשב"ז]:"
עי' טוב בדברי המשנ"ב ותמצא שזו חומרה ולא עיקר הדין, ופשוט.
פרנקל תאומים כתב:אש משמים כתב:"וכן מצדד הפמ"ג בסימן צ' סק"ה [ב] שיש להחמיר לעבור באלמעמרע נגד המתפלל אף שהוא רשות בפני עצמו ולישב מתיר ברשות אחרת אפילו בתוך ד"א [בסימן זה סק"ב במשב"ז]:"
עי' טוב בדברי המשנ"ב ותמצא שזו חומרה ולא עיקר הדין, ופשוט.
ידידי היקר,
לשון "להחמיר" לא מעלה ולא מוריד. הלשון המכרעת היא "ויש", כלומר "ויש להחמיר", דהיינו שהפמ"ג מצדד הלכה למעשה שצריך להחמיר בזה.
המשנ"ב מביא שהח"א כתב שאפשר שהדבר אסור, ומוסיף המשנ"ב שכן פסק הלק"ט, ומוסיף עוד שגם הפמ"ג כתב שצריך להחמיר בזה. א"כ מה אתה מבין מדברי המשנ"ב? כיצד עלינו לנהוג למעשה? תשובה- דבר שאינו גבוה כ"כ שא"א להסתכל דרכו, אינו חוצץ בפני המתפלל לעניין לעבור לפניו.
פרנקל תאומים כתב:וזאת מלבד העובדה הפשוטה שגם בלא"ה סטנדר מאן דכר שמיה, שהרי אינו 'קבוע' והמשנ"ב מצריך דבר קבוע, ולומר שכוונת המשנ"ב היא שכל דבר שהוא רחב ד' וגבוה י' הינו "קבוע", זו המצאה חביבה אבל אינה פשטות דברי המשנ"ב, ואי נימא הכי אזי המילה 'קבוע' מיותרת, והיה סגי ליה לכתוב רחב ד' וגבוה י'.
למעשה, ומשתי הסיבות האמורות: סטנדר לא חוצץ בפני המתפלל. והא"א בוטשאטש כתב ללמד זכות על הסומכים על חציצת הסטנדר.
פרנקל תאומים כתב:לעניין הקפלות וכדו':
פתחתי כעת את ה'אורחות שבת' ושם (חלק א' עמ' ש"ו) כתב וז"ל:
"ילדים שהגיעו לחינוך, המשחקים באבני משחק וכיו"ב, יש להזהירם שלא לבנות דוגמת בית או כל חלל אחר שיש בו גג וחלל טפח ע"ט על רום טפח תחתיו, אם משתמשים באווירו להנחת חפצים או צעצועים. ואם עשו כן אסור לפרק את האהל הזה".
והיינו כפשטות ההלכה בטושו"ע סימן שט"ו.
(וכן כתב שם באות י"ב שילדים שהגיעו לחינוך יש להזהירם שלא לפרוס שמיכה וכיוצ"ב על מנת להסתופף תחתיה אף כשאין בה מחיצות. ואם עשו כן, אסור לסתור את האהל הזה).
אומנם בשש"כ מהדורה ישנה (אין לי את החדשה, מעניין לבדוק) כתב (חלק א', פט"ז סי"ח עמ' קפ"ו) וז"ל:
"אין למנוע את הילדים מלבנות בקוביות ובאבני פלא [אבל אם יש צורך לחבר את החלקים בברגים או לתוקעם זב"ז היטב, אסור". וכן שם לקמן דיש להיזהר מבורר כשאוספם].
ובהערות שם כתב דכן שמע מרבינו הגרש"ז זי"ע שלקטן שלא הגיע למצוות אין לחוש, "וגם אפשר דאפי' אם יכול להתקיים הבנין שבנה מאבני הפלא, אבל מ"מ כיוון שניכר וידוע לכל שאין הבנין שבנה עשוי לקיום כלל, וגם אינו אלא צעצוע של ילדים, בכגון דא אי"ז נחשב אפי' בגדר של בנין ארעי ולא גזרו בו רבנן אטו קבע".
כלו' הוא כתב שאפשר שיש לומר את הסברא שהעלו כאן למעלה שמשחק אינו אפי' בגדר של בנין ארעי לענין גזירת חכמים ארעי אטו קבע.
מחולת המחנים כתב:מענין לענין,
נוהגים באולמות וכד' להניח כוסות זה ע"ג זה כמגדל (כדב"מ דף כ"ה ע"א), העיר לי מישהו לאחרונה כי דבר זה אסור בשבת משום בונה, אני טענתי לו שהרי זה בנין עראי שהרי מיועד לאנשים שלוקחים את הכוסות.
האם יש מקורות לנידון זה?
מחולת המחנים כתב:מענין לענין,
נוהגים באולמות וכד' להניח כוסות זה ע"ג זה כמגדל (כדב"מ דף כ"ה ע"א), העיר לי מישהו לאחרונה כי דבר זה אסור בשבת משום בונה, אני טענתי לו שהרי זה בנין עראי שהרי מיועד לאנשים שלוקחים את הכוסות.
האם יש מקורות לנידון זה?
אש משמים כתב:אגב אשאל עוד, האם במשחק ה"קשים" יש בעיה ?
אש משמים כתב:השאלה היא על החיבור עצמו שאינו רפוי כ"כ.
עזריאל ברגר כתב:אש משמים כתב:השאלה היא על החיבור עצמו שאינו רפוי כ"כ.
כל אוהל שאין בגגו טפח על טפח - אינו כלום.
וגם בקפלה לא אסרתי אלא כשמצמידים אותם זה לזה עד שאין נראה לעיניים שום רווח.
אש משמים כתב:עזריאל ברגר כתב:אש משמים כתב:השאלה היא על החיבור עצמו שאינו רפוי כ"כ.
כל אוהל שאין בגגו טפח על טפח - אינו כלום.
וגם בקפלה לא אסרתי אלא כשמצמידים אותם זה לזה עד שאין נראה לעיניים שום רווח.
הדיון הוא לגבי משחק ה"קשים" האם יש בעיה של בונה בחיבורם.
עזריאל ברגר כתב:אש משמים כתב:השאלה היא על החיבור עצמו שאינו רפוי כ"כ.
כל אוהל שאין בגגו טפח על טפח - אינו כלום.
וגם בקפלה לא אסרתי אלא כשמצמידים אותם זה לזה עד שאין נראה לעיניים שום רווח.
אש משמים כתב:עזריאל ברגר כתב:אש משמים כתב:השאלה היא על החיבור עצמו שאינו רפוי כ"כ.
כל אוהל שאין בגגו טפח על טפח - אינו כלום.
וגם בקפלה לא אסרתי אלא כשמצמידים אותם זה לזה עד שאין נראה לעיניים שום רווח.
הדיון הוא לגבי משחק ה"קשים" האם יש בעיה של בונה בחיבורם.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 350 אורחים