ברים כתב:חלק גדול מדבריך הוא דמגוגיה במיטבה.
לאט לך. כלום לא כך לימדונו רבותינו, "ת"ח מרבים וכו"?
ברים כתב:אין מדובר כאן כלל על הורדה מקדושה חמורה לקלה כמו שאתה מציג את זה, לא מדובר באומר הרי עלי כספי הקדש ולא בתרומת הלשכה...ממילא כל הציטוטים מהשו''ע שהבאת אינם רלוונטיים.
אם תסתכל במקורות שציינתי בשו"ע (למשל או"ח קנג ב, ושם קנד יד, ויו"ד רנט ב), תראה שגם לא כתוב שם כלל שאמר "הרי עלי כספי הקדש", וגם לא מדובר שם בתרומת הלשכה - דהא מיירי בזה"ז, ואפ"ה חשבינן ליה התם כמוריד מקדושה חמורה לקדושה קלה. וכ"ש הכא, דהמשתמש לצורך הסוללה מוריד - את יעוד הקדושה המקורי - ליעוד של חולין.
ברים כתב:אדם תורם לקופת בית הכנסת, וכוונתו על כל שימוש המקובל בכספי ביהכנ''ס. וזה כולל כל שימוש שרגילים מתפללי ביהכנ''ס לעשות.
סמי מכאן מה ש"מקובל" ומה ש"רגילים", כי יש דברים שאדם "רגיל" לעשותם אע"פ שאין בהם שום היתר. למשל, עיין בקידושין מ ע"א: כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה...נעשית לו כהיתר. ועיין משנה סוטה מז ע"א: משרבו הרצחנין וכו'.
לשיטתך, אם המתפללים הם עמי הארצות, ו"רגילים" להדליק את נרותיהם מנר בית הכנסת [שלא לצורך גדול], אז האמנם זה יהיה מותר - רק כי הם "רגילים" - בניגוד להלכה פסוקה [ש"ע או"ח קנד יד)?
ברים כתב:ובכלל זה דברים שהם לא צדקה אלא חסד למתפללים שערכם הכספי אפסי ותועלתם למתפללים רבה.
אה"נ. אם נודע לך מראש שהתורם התכוון שכספו ינתן - לא רק לאחזקה שוטפת של בית הכנסת (כגון לניקיון ולמים ולתאורה בשביל המתפללים) ולא רק לצדקה (לעניים) - אלא גם בעבור מה שאתה קורא "חסד" (כולל הטענת סוללות לצורך פרטי), אז אה"נ. השאלה היא רק, האם באמת נודע לך מראש (בבירור גמור ולא רק בהשערה) - שלזה התכוון התורם.
ברים כתב:המשתמשים נהנים מהכסף באותו אופן שלמטרתו הוקדש.
אה"נ. אם נודע לך שהכסף הוקדש למטרת הטענת סוללות לצורך פרטי, א"כ פשיטא שאין בעייה. כל הדיון הוא רק כאשר טרם נודע לך (בבירור גמור) שזאת הייתה מטרת התורם.
ברים כתב:אפ''ל שעצם הדבר שאדם יכול להטעין את הטלפון נותן לפעמים יישוב הדעת שיוכל להתפלל בציבור ואינו צריך למהר כדי למצוא מקור חשמל לטלפון.
אה"נ, וכההיא דהמים לצמאים והטישיו למנוזלים.
ברים כתב:כל ה''שאלה'' מתחילה מהנחה שלך שרוב התורמים דעתם להקפיד ע''כ, [ולא מחמת ענייני כבוד ביהמ''ד], וע''ז חושבני שלא יסכים עמך שום בר דעת.
וה"ה איפכא, שאני חושב, שעם עמדתך ההפוכה לשלי - לא יסכימו רובא דרובא של התורמים.
ואם אדם ניייטרלי (לא אני ולא אתה) ירצה לדעת מי משנינו צודק (אם טרם הכריע לבדו בדבר), אז תהיה לו רק דרך אחת לדעת זאת: פשוט לעשות סקר בקרב התורמים.
ברים כתב:א"ר אלעזר גדול העושה צדקה יותר מכל הקרבנות שנאמר (משלי כא, ג) עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח וא"ר אלעזר גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה שנאמר (הושע י, יב) זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד אם אדם זורע ספק אוכל ספק אינו אוכל אדם קוצר ודאי אוכל וא"ר אלעזר אין צדקה משתלמת אלא לפי חסד שבה שנאמר זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד ת"ר בשלשה דברים גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה צדקה בממונו גמילות חסדים בין בגופו בין בממונו צדקה לעניים גמילות חסדים בין לעניים בין לעשירים צדקה לחיים גמילות חסדים בין לחיים בין למתים.
אחרי שציטטת לי דברים פשוטים ביותר, הידועים לכול, האם אתה רוצה שכעת אשיב לך כגמולך ושאצטט גם אני לך חבילת ציטוטים על חומר איסור גזל, ועל אבק גזל, וכו'? האמנם שנינו לא מכירים כל ציטוט אפשרי בשתי הסוגיות - סוגיית החסד וסוגיית הגזל, עד שמישהו מאיתנו צריך לצטט לשני כדי "לעדכן" אותו בדברים שאותם הוא כביכול לא ידע?
ברים כתב:איזה סיבה הגיונית יכולה להיות ליהודי כשר לרצות לתרום מכספו בתנאי שיהודי לא יהנה בחצי פרוטה? הוא הדיר את עם ישראל מנכסיו? קידש אשה ע''מ שיתרום לקדשי שמים מאה שקלים ?
לשיטתך, למה שלא תשאל את אותה שאלה לגבי כל ההלכות הפסוקות שנאמרו על האיסור לשנות כספי תרומה מייעודם המקורי, כגון על האיסור להשתמש לצורך בית כנסת בכספי תרומה שמלכתחילה יועדו לתלמוד תורה, שזה שימוש אסור (ש"ע יו"ד רנט ב), וכיו"ב?
ולשיטתך, איזה סיבה הגיונית יכולה להיות ליהודי כשר, לרצות לתרום מכספו לתלמוד תורה בתנאי שלא ייהנו בזה שו"פ לצורך בית כנסת?
וכמובן אפשר לשאול את שאלתך גם מהכיוון ההפוך. למשל לשאול: איזו סיבה יכולה להיות ליהודי כשר, שלא לחשוש מאיסור גזל, ושלא לחשוש מלהשתמש - שימוש של חולין - בכספי תרומות שהוקדשו לצורך בית הכנסת? האם הוא בירר אצל התורמים דניחא להו בהכי? ואולי התורמים לא מחפשים לעשות חסד, אלא רק לתרום לצורך בית הכנסת! תדע, דאילו רצו לתרום לחסד, היו תורמים את תרומתם הנ"ל לקופת העיר, או היו תורמים את תרומתם הנ"ל לבניית עוד רמזור שיציל חיים, או לבניית עוד בית חולים, אבל...לא! הם לא תרמו את תרומתם הנ"ל למטרות הנעלות הנ"ל, אלא תרמו לבית הכנסת, משמע שהייתה להם כוונה: שכספם ילך לצורך בית כנסת, בעוד שהטענת סוללה לצורך פרטי - היא לגמרי לא צורך בית כנסת - אלא היא צורך פרטי!
ברים כתב:אם תתרום לביהכנ''ס אלף סידורים ע''מ שתהא רשאי לקחת הביתה אחד מהם, תהיה רשאי לקחת סידור אחד ולהחזיק בו שנות מתושלח
אה"נ, ולכן אם אתה תתרום לבית הכנסת את החיבור לחשמל, כגון שתזמין את החשמלאי על חשבונך על מנת שיתקין את השקע, ואחר כך תלך לחברת החשמל ותשלם להם מכספך כדי שהם יתחילו סוף סוף לספק חשמל לביהכ"נ, וכל כיו"ב, אז בכל כהאי גוונא אה"נ, שאתה תוכל אחר כך להטעין את הסוללה, משום שאתה עצמך התורם, וא"כ פשיטא שאתה רשאי להתנות מראש ככל העולה על דעתך, שהרי כך נפסקה ההלכה, שהכול הולך לפי מה שהיתנו.
אבל אם בית הכנסת
כבר קנה אלף סידורים, ואחר כך אתה בא ותורם עוד אלפיים סידורים, אז לשיטתך האם זה יספיק לך כדי שתוכל לקחת לעצמך סידור אחד מהאלף הראשונים מבלי לבקש רשות מהגבאי?
וה"ה בענייננו: אם בית הכנסת
כבר התקין שקע
שכבר מחובר לחשמל
שכבר זורם לשקע, ואחר כך אתה בא ומכניס לתוך חשבון הבנק של בית הכנסת מיליון שקל, אז לשיטתך האם זה יספיק לך כדי שתוכל להטעין לעצמך את הסוללה מבלי לבקש רשות מהגבאי?
