בעניין ה' חומשי התורה מי כתבן
איתא בגמ' בבא בתרא יד: ומי כתבן משה כתב ספרו ופרשת בלעם ע"כ ועוד שם בדף ט"ז. אפשר משה חי וכתב וימת שם משה ע"כ. והנה יש לתמוה בתרתי: חדא דמשמעות הפשוטה של הגמ' היא דספרו של משה אינו כולל פרשת בלעם כי אם לא כן הרי בכלל מאתיים מנה ועוד דאינו מובן מה תמיהת הגמ' אפשר משה חי וגו' דהרי היה כסופר המעתיק מספר קדמון ומה לי כתיבת העבר או ההווה או העתיד ואם היה באמת סיבה לתמוה בזה הרי התירוץ דיהושע כתבן לשמונה פסוקים אחרונים אינו מספיק דהא איתא לעוד פסוקים אחרים שהם על עתיד כגון ואלה המלכים אשר עמדו מארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל ואת המן אכלו עד בואם אל ארץ נושבת ואפילו פסוק אחרון דלא קם כמשה אינו מתאים לתקופת יהושע כי אינו מהפלא שבזמן כה קצר לא קם כמשה.
וביותר יש לתמוה על שיטת הרמב"ם ביסודי הדת דכתב ביסוד השמיני הוא תורה מן השמים. והוא להאמין שכל התורה הזאת המצויה בידינו היום הזה – היא התורה הנתונה למשה, ושהיא כולה מפי הגבורה וגו' משמע דמלבד העניין של היות כל התורה מפי הגבורה נכלל באמונה זו גם העניין שכל התורה המצויה בידינו דהיינו מבראשית עד לעיני כל ישראל נתונה למשה דייקא. והנה לפי זה דברי הת"ק נראים כסותרים עיקר אמונה זה והוא תימה רבתי.
והנה הגמ' סנהדרין צ"ט. דהיכי דמי הכופר בתורה מן השמיים זה האומר ... חוץ מדקדוק זה שאמרו משה מפי עצמו אינה כוללת האומר שאין דקדוק זה ממשה אלא מנביא אחר ומה א"כ מקור הרמב"ם להכליל בעיקר השמיני את אמונה זו?
והנה מצינו בראשונים מחלוקת בדבר ובדעת זה עצמו שנחלקו התנאים בבבא בתרא שם. הנה האבן העזרא בפירושו על התורה אומר (כפי אשר הבינו בו רבים וטובים) שיש שנים עשר פסוקים שנכתבו אחרי משה. גם רבי יהודה לוי בספרו הכוזרי אומר שיש רשות לנביאים להוסיף דברים בתורת משה. לאומתם רוב הראשונים מסתייגים מדעה זו ותומכים בדעת התנא החולק על ת"ק שכל התורה כולה ע"י משה נכתבה ופירש האברבנאל שאינו מן התמה שיכתוב דברים העתידים בלשון עבר.
ונראה נכון דאף שפסקו רוב הראשונים דנכון לאמץ ולהאמין בענין התורה מן השמיים כדעת הר"ש בגמרא ב"ב, לא תהא זו כפירה להאמין שיד הנביאים שבאו אחרי משה היתה בעריכת והוספת דברים בתורה אך כל דבריהם מפי הגבורה ויש בהם סודות עמוקים. ובדעת הרמב"ם עצמו נראה שיש לחלק ביסודותיו בין האמונה הנכונה לדעתו ובין הגבול באמונה שהעובר אותו ייחשב לכופר. וכמו שבעניין חידוש העולם יש מאין המוחלט סובר הרמב"ם שיש להאמין כך אך לא תהיה זו כפירה להחזיק בדעת אפלטון והרלב"ג שנמשך אחריו כך גם בעניין כתיבת כל התורה בנוסח שלפנינו ע"י משה זו האמונה הנכונה לדעתו ופסיקתו במחלוקת תנאים אך אין זו כפירה להחזיק אחרת ובלבד שיאמין כי כל התורה מן השמיים היא ולא מדעת אנושי נכתבה.
ובאשר לתמיהה ראשונה אולי יש לומר בפשטות שפרשת בלעם נכתבה וודאי ע"י משה וגם ספרו המקורי ללא תוספות של שאר הנביאים לדעת הת"ק ולדעת התנא החולק יש להבין כפירוש רש"י שם.