דיון בבירור המציאות של קריעת ים סוף

[עושה חדשות]

א' מגדולי דורנו שליט"א הסתפק ודן בהא דאמרי' דנבקעו כל מימות שבעולם, האם זה היה רק בשעת הבקיעה, או שבמשך כל הזמן שהיו המים של ים סוף בקועים, אז כל מי שמזג כוס נבקעו לו המים שוב.

אחד מידידי הביא את הספק הזה לא' מגדולי דורנו שליט"א, לא בשם הראשון, אלא ש"חקר אחד" וכו'. והלה הגיב בחריפות "שידון בזה בתאריך י"ד אדר, לא עכשיו".

ואנוכי הק' מסופק בזה, למה בירור המציאות הנ"ל ל"ה בכלל דברי תורה גמורים לקיים בהם מצות ת"ת כראוי, (וכפי דעתו של הראשון, ולא כהשגתו של השני).

אולי תחכימו אותי.

(בבקשה, השמות לא רלוונטיים, רק התוכן).

[עושה חדשות]

כיו"ב שמעתי מהגרא"מ פיבלזון, שהיה מעשה שהראה חכ"א להגר"מ שפירא את פרי עמלו בבירור הענין האם איסור אכילה מעץ הדעת כלל גם איסור הנאה (כדינא דר' אבהו), והלה הגיב בחריפות וברחמנות מזלזלת. ולי הק' צ"ע.

[איש טלז]

שכחת להוסיף עוד ווארט שמפלפלים דחלוק ביסודו קריעת ים סוף מאשר שאר מימות שבקרי"ס זה נהפך ליבשה [ומה"ט קריעת הירדן אינה נחשבת לנס כ"כ גדול] ואילו שאר מימות זה היה קריעה כדי לעבור וזה היה חפצא של יבשה

ידוע לי מי הגאון הנ"ל דרכו תמיד כן לברר מה היה ואיך היה [ואני משער גם מי השיג עליו כמדומה מי שדרך בדרך החזו"א ואכמ"ל ]
גם בבריסק נראה לי מקפידים על בירור הענינים עד תומם
זכור לי שראיתי בשיעורי חומש של הגרמ"ד דשו"ט מה הגינו האבנים על יעקב אבינו וכו' בעוד כל מיני סוגי פלפולין שאינם נפק"מ לשום דבר

[אבןטובה]

לכ' הרב עושה חדשות שליט"א
אתה אומר הבל
שזהו ת' מהרי"ל סי' קסא דלא תאכל הנאמר קודם מ"ת ל"ה איסור הנאה בכלל והביאו גם בת' אור המאיר לר"מ שפירא ז"ל
ואני שאלתי פעם א' המכנה עצמו לבקי בש"ס אי איסור לא תאכל הנאמר בעץ הדעת לדורות נאמר או רק לשעה ואמר לי זהו חקירת בריסקאי
ואמרתי לו שזהו תוס' בסנהדרין נו:

[חיים ושלו']

לכ' הרב עושה חדשות שליט"א
אתה אומר הבל
שזהו ת' מהרי"ל סי' קסא דלא תאכל הנאמר קודם מ"ת ל"ה איסור הנאה בכלל והביאו גם בת' אור המאיר לר"מ שפירא ז"ל
ואני שאלתי פעם א' המכנה עצמו לבקי בש"ס אי איסור לא תאכל הנאמר בעץ הדעת לדורות נאמר או רק לשעה ואמר לי זהו חקירת בריסקאי
ואמרתי לו שזהו תוס' בסנהדרין נו:

הוזכרת לי שפעם אחד רצה לנסות מגדולי מתנגדי דרך הלימוד של בריסק, ואמר לו איזה ווארט דאיתא בתוס' על שמו של אחד מראשי ישיבות בריסק כדי לראות תגובתו, והלה ענה, נו לפעמים הוא אומר טוב...

[עושה חדשות]

הרב אב"ט שליט"א,

תוס' בסנהדרין כמובן לא חוקר האם זה נוהג לדורות, אלא פשיט"ל שלא, ואותה חקירה תיאורטית האם מותר לעלות לשמים ולקטוף שם איזה תפוח זאת אכן חקירה בריסקאית (או פחות מזה).
תש' מהרי"ל או אור המאיר אינו נוגע כלל לטענת הגרמ"ש שצוטטה על ידי, מקסימום אתה מצרף עצמך לדיון שנשלל בעיקרו על ידו, ושאלתי הייתה על השלילה.
באופן כללי מומלץ לך לחשוב קצת יותר לפני שאתה כותב כאן משהו, כדי שלא תגרום בעקיפין ח"ו חיזוק לדרך הלימוד הישיבתית השנואה עליך, וד"ל.

בברכה מרובה, עו"ח.

===

הרב איש טלז, זאת אכן שאלתי, האם בירור פרטי המציאות מסביב להמסופר בתורה יש לזה דין ת"ת. ואינני מבין כ"כ את ההשגה הנ"ל.

[בן עזאי]

שאלה זו תלויה במח׳ איך לומדים האגדות ומדרשי חז״ל (כפשוטם? משל? פירוש לתורה -כמו מדרשי הלכה-?),
המהר״ל וסיעתו סוברים שחז״ל באו לומר לך מסר מסוים (ולא לספר לך איך נראתה קריעת ים) ולכן בכל מדרש ואגדת חז״ל צריכים לשאול איזה מסר חז״ל התכוונו לומר לי פה, ולא להיתפס לצורת העברת המסר לדוגמא כשחז״ל אמרו שרבקה אמנו התחתנה כשהיתה בת שלוש למהר״ל עיקר השאלה צריכה להיות מה חז״ל רצו לומר לי פה ולא השאלה המציאותית אם באמת התחתנה כשהיתה בת שלוש או לא כי הרי לא זה מה שבאו לומר.
וכן הכא למהר״ל צריך לשאול פה מה חז״ל רצו לומר לי בזה שאמרו שכל המים בעולם נקרעו בקרי״ס ולא לשאול לכמה זמן נקרעו או מאיזה שיעור מים נקרע וכו׳.

[אחד התלמידים]

לחיזוק תמיהתו של הרב עושה חדשות:

כתיב: "ושם אשתו מהיטבאל בת מַטְרֵד בת מי זהב".

והגע בעצמך: הואיל ואת התורה (כביכול) הטריד להודיענו ששם חמותו היה מַטְרֵד, אז ק"ו שגם אנחנו צריכים לעסוק בכך ולהיות מוטרדים מכך, ולא רק מכך, אלא גם ממי היה ההורה של מַטְרֵד, כפי שגם התורה עצמה היתה (כביכול) מוטרדת להודיענו זאת.
וק"ו, שאנחנו צריכים להיות מוטרדים מכל פרט ופרט של ניסי יציאת מצרים, שהרי במיוחד על זה נאמר, שכל המרבה לספר ולפרט את ניסי יצי"מ הרי זה משובח.

לכן תמיהת הרב עושה חדשות במקומה עומדת.

[ע. התשבי]

אדרבה מכאן רואים שמה שצריך לפרט כבר נפרט, ולא סמכה התורה שנחקור מי היתה אם מהיטבאל...

[אחד התלמידים]

אדרבה מכאן רואים שמה שצריך לפרט כבר נפרט, ולא סמכה התורה שנחקור מי היתה אם מהיטבאל...

לשיטתך יוצא כך:
התורה לימדה אותנו להדיא "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת", כי לא סמכה עלינו - שנחקור בעצמנו האם זה אסור - לולי הוזכר האיסור להדיא בתורה...
אז לשיטתך, האם אין צורך שנחקור - האם החשמל אסור משום בונה - כי החשמל לא מוזכר להדיא בתורה? אתמהה...

[ע. התשבי]

לא באתי להביע אף שיטה, רק תמהתי על ההוכחה

[אחד התלמידים]

לא באתי להביע אף שיטה.

התכוונתי, לשיטה שהיצגת (בין אם היא שלך ובין אם אתה רק מציג אותה בשם מי שאוחז בה), ושלפיה "אדרבא מכאן רואים" וכו'.

רק תמהתי על ההוכחה

ואני, רק תמהתי על תמיהתך.

[ע. התשבי]

רק תמהתי על ההוכחה

ואני, רק תמהתי על תמיהתך.

א"כ תפרש דבריך, ותבאר מדוע איננו חוקרים בגדר מיהטבאל בת מטרד מי היה אביה (לדוגמא).

[נשר]

מעמידים כאן את הדיון כאילו השאלה מה רלוונטי ומה לא רלוונטי,

נדמה לי שהדיון הוא קצת שונה, לפחות בדוגמא של איסור הנאה מעץ הדעת.

אני ינסה להסביר מה קשה לקבל בשאלה על איסור הנאה מעץ הדעת.

כשהתורה מספרת על חטא אדם הראשון, יש שם סיפור שלם עם הרבה פרטים. כשאדם בא ושואל האם היה אסור לו גם להנות, זה אומר שהוא קורא את הדברים ומבין אותם כמו שהם כתובים, ורק צצה לה איזה חקירה לגבי האיסור הנאה,
כלומר,את כל השאר הוא מבין: נחש מדבר, האדם ראה מסוף העולם ועד סופו, להט החרב המתהפכת,ההבדל בין עץ הדעת לעץ החיים.
עוסקים בסוגיות הכי עמוקות, שכוללות בתוכן רזי דרזין עד אין חקר, הדברים קשים ומייגעים, ובא אדם ודן האם היה איסור הנאה, האם הוא הצליח למצוא בפרשה הזאת "פנים" של פשט?

כנ"ל לגבי השאלה, על רבקה, שאמר הרב פייבלזון שאין מקום לשאלה האם רבקה היתה בת שלוש, ושאלו השואלים, הרי תורה היא וללמוד אנו צריכים. הרב פייבלזון לא התכוון לומר שלא צריך לשאול, אלא מה הגישה ללימוד מעשי האבות והפסוקים, הרב פייבלזון לא חשוד על הבריחה מפשוטו של מקרא, (ואדרבה...)
בלימוד דברי חז"ל, צריך להכיר את השפה, ולהבין שלא כתבו לנו דברים, רק כדי להרחיב את הידע ולתת תמונת מצב כללית, ולא רק לרמוז על דברים אחרים לגמרי בשפה של קודים, שאין קשר בין הנאמר לבין האמת.

וכשנתבונן הרי אצל כולנו זה קיים כך או אחרת, ויש לזה המון דוגמאות בשפה שלנו,

למשל, כשאתה אומר על מישהו שהוא עלה בדרגה, האם אתה מתכוון בהוא עלה פיזית? לא. האם יש כאן משל בעלמא? לא. יש כאן "עליה" אמיתית יותר... המושג עליה יכול להתבטאות גם בעליה במדרגות וגם בעליה רוחנית וזה לא משל ונמשל, אלא אותו מושג בצורה יותר מופשטת.

וכשבאים ללמוד את דברי חז"ל, באים ללמוד את העומק הגדול המונח בכל תיבה, וכשאתה יורד להבנת עומק המושג, אתה כבר לא שואל האם היא באמת היתה בת שלוש, ולא רק כי זה לא מעניין אותך, אלא כי לא זו השפה!!

לגבי דבריו של אחד התלמידים - ממקום שבאת!! אתה מביא ראיה מהתורה דברים שאין בהם נפק"מ? אולי תסיק מזה שגם בדברים באלה יש איזהו עומק שעוד לא גילית אותו?

====

בהקשר לדברים אלו,
אני נזכר שלקח לי זמן רב עד שסלחתי לרב'ה היקר שלי מכיתה א' שלימד אותנו עם טייטש - "ורוח אלוקים" - וכסא הכבוד. מרחפת על פני המים - מרחף על המים. והרבה שנים הייתי מדמיין כסא יפה כזה של אדמורי"ם שנוסע על מים....

[חיים]

ולמי שבכל זאת מתעניין,
להלן בנוגע לאיסור הנאה בעץ הדעת מתוך העמק דבר:

(יז) ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. אין הלשון מדוייק, והכי מיבעי ועץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, או ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל, אלא כלל בזה איסור הנאה שלא יאכל דבר אחר ע"י אמצעות עץ הדעת, והיינו לא תאכל דבר אחר שבא ממנו, וכדאיתא בריש פ"ב דפסחים דהנאה מיקרי אכילה משום שמביא לידי אכילה. ומש"ה הזהיר אדם לאשתו על הנגיעה כמו שאמרה אל הנחש ולא תגעו בו, דאחר שאסר המקום גם הנאה, ממילא יש להזהר אפילו בנגיעה, כמו שאסור ליגע בחמץ בפסח, ושאר אה"נ כמו בשר בחלב וכדומה המה נקברין כדי שלא יבא לידי מכשול, ועי' להלן ג' ג':

ועיין שם עוד.

[ע. התשבי]

בהקשר לדברים אלו,
אני נזכר שלקח לי זמן רב עד שסלחתי לרב'ה היקר שלי מכיתה א' שלימד אותנו עם טייטש - "ורוח אלוקים" - וכסא הכבוד. מרחפת על פני המים - מרחף על המים. והרבה שנים הייתי מדמיין כסא יפה כזה של אדמורי"ם שנוסע על מים....

"וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת" – כסא הכבוד עומד באוויר, ומרחף עַל פְּנֵי הַמָּיִם ברוח פיו של הקב"ה ובמאמרו, כיונה המרחפת על הקן, אקובטי"ר בלע"ז.

[נשר]

בהקשר לדברים אלו,
אני נזכר שלקח לי זמן רב עד שסלחתי לרב'ה היקר שלי מכיתה א' שלימד אותנו עם טייטש - "ורוח אלוקים" - וכסא הכבוד. מרחפת על פני המים - מרחף על המים. והרבה שנים הייתי מדמיין כסא יפה כזה של אדמורי"ם שנוסע על מים....

"וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת" – כסא הכבוד עומד באוויר, ומרחף עַל פְּנֵי הַמָּיִם ברוח פיו של הקב"ה ובמאמרו, כיונה המרחפת על הקן, אקובטי"ר בלע"ז.

ידעתי גם ידעתי, שכך פירש רש"י.

וזה גופא מה שהיה לי קשה, כי הרבה רש"י דאגו לא להסביר לנו, גם בפרשת בראשית וגם בפרשות אחרות, ויש דברים שלא קשורים לאמונה אלא לענינים של צניעות וכדו', ועליהם גם דילגו או שהסבירו אחרת, ודווקא פה טרחו להביא לי את הפירוש המדוייק.

האם לדעתך זה חיובי שיגידו לילד שכסא הכבוד ריחף על המים שברור שהציור שיש לו בראש זה כסא שט הגלים?

ידוע לי גם הדיון האם להתחיל מבראשית או מלך לך, והכריע הרב שך שצריך להתחיל מבריאת בעולם, אבל זה לא סותר למש"כ.

[נשר]

ולמי שבכל זאת מתעניין,
להלן בנוגע לאיסור הנאה בעץ הדעת מתוך העמק דבר:

(יז) ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. אין הלשון מדוייק, והכי מיבעי ועץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, או ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל, אלא כלל בזה איסור הנאה שלא יאכל דבר אחר ע"י אמצעות עץ הדעת, והיינו לא תאכל דבר אחר שבא ממנו, וכדאיתא בריש פ"ב דפסחים דהנאה מיקרי אכילה משום שמביא לידי אכילה. ומש"ה הזהיר אדם לאשתו על הנגיעה כמו שאמרה אל הנחש ולא תגעו בו, דאחר שאסר המקום גם הנאה, ממילא יש להזהר אפילו בנגיעה, כמו שאסור ליגע בחמץ בפסח, ושאר אה"נ כמו בשר בחלב וכדומה המה נקברין כדי שלא יבא לידי מכשול, ועי' להלן ג' ג':

ועיין שם עוד.

תיארתי לעצמי שבהרבה בתי מדרשות ידונו כך, ולא באתי חלילה להכריע ואפילו לא להעדיף, אלא לנסות להסביר את הלך הרוח של בית מדרשו של הרב פייבלזון שהוזכר כאן.

[אחד התלמידים]

רק תמהתי על ההוכחה

ואני, רק תמהתי על תמיהתך.

א"כ תפרש דבריך, ותבאר מדוע איננו חוקרים בגדר מיהטבאל בת מטרד מי היה אביה (לדוגמא).

אה"נ, אם היה אפשר לחקור בחקירה כזו שבסופה היה אפשר להודיע מי היה אביה של מטרד, אז היו חוקרים ומודיעים. ומעין מה שמצינו שחז"ל הודיעו מי הייתה אמו של אברהם אבינו, וכיו"ב.

[אחד התלמידים]

לגבי דבריו של אחד התלמידים - ממקום שבאת!! אתה מביא ראיה מהתורה דברים שאין בהם נפק"מ? אולי תסיק מזה שגם בדברים באלה יש איזהו עומק שעוד לא גילית אותו?

אתה שם בפי דברים שלא אמרתי. אדרבא, דעתי כדעתך, ולזה בדיוק אני חותר: שגם בדברים האלה יש עומק! אלא שאני לוקח את זה קדימה וטוען, שכשם שבדברים האלה יש עומק, כך יש עומק גם בחקירה על פרטי ניסי יציאת מצרים, ולכן זה מחזק את תמיהתו של הרב עושה חדשות.

====

אני נזכר שלקח לי זמן רב עד שסלחתי לרב'ה היקר שלי מכיתה א' שלימד אותנו עם טייטש - "ורוח אלוקים" - וכסא הכבוד. מרחפת על פני המים - מרחף על המים. והרבה שנים הייתי מדמיין כסא יפה כזה של אדמורי"ם שנוסע על מים....

ומעניין לעניין באותו עניין: עי' בתרגום אונקלוס לפסוק זה, שמפרש שהכוונה: רוח (כלומר משב-רוח) מאת ד', הייתה מנשבת על פני המים.

[איש טלז]

כמדומני שברור שיש בזה קיום של תורה הכעס של גדולי תורה הנ"ל הוא האם יש להעמיד זאת במרכז [זה ברור שאדם שכל חייו יעסוק בפרפראות לחכמה לא ביטל תורה אבל יש פה ביטול מסוים בצורת העמדת הדברים ולא מחמת שאין חשובים אלא מחמת שהעמיד את מרכז חייו על דבר שאינו מרכזי] הגר"מ שפירא כאב לו שאדם בעל קומה עסק בענין שאינו כ"כ מרכזי ובזה מיצא את כח החידוש שלו .

[נשר]

לגבי דבריו של אחד התלמידים - ממקום שבאת!! אתה מביא ראיה מהתורה דברים שאין בהם נפק"מ? אולי תסיק מזה שגם בדברים באלה יש איזהו עומק שעוד לא גילית אותו?

אתה שם בפי דברים שלא אמרתי. אדרבא, דעתי כדעתך, ולזה בדיוק אני חותר: שגם בדברים האלה יש עומק! אלא שאני לוקח את זה קדימה וטוען, שכשם שבדברים האלה יש עומק, כך יש עומק גם בחקירה על פרטי ניסי יציאת מצרים, ולכן זה מחזק את תמיהתו של הרב עושה חדשות.

====

אני נזכר שלקח לי זמן רב עד שסלחתי לרב'ה היקר שלי מכיתה א' שלימד אותנו עם טייטש - "ורוח אלוקים" - וכסא הכבוד. מרחפת על פני המים - מרחף על המים. והרבה שנים הייתי מדמיין כסא יפה כזה של אדמורי"ם שנוסע על מים....

ומעניין לעניין באותו עניין: עי' בתרגום אונקלוס לפסוק זה, שמפרש שהכוונה: רוח (כלומר משב-רוח) מאת ד', הייתה מנשבת על פני המים.

אם כתוב בתורה, או בחז"ל, יש עומק. אבל בחקירות שלך שאתה חוקר, אתה צריך להסביר את העומק, אני לא אמור להאמין לך שיש עומק.

ואם אתה מתכוון לומר שכל שאלה שאתה מעלה בלימוד הפרשה, יש לה דין של דברי תורה וממילא יש בה פרד"ס, זה קצת משונה.

[אחד התלמידים]

אם כתוב בתורה, או בחז"ל, יש עומק. אבל בחקירות שלך שאתה חוקר, אתה צריך להסביר את העומק, אני לא אמור להאמין לך שיש עומק.

אני אומר דבר פשוט: יש עומק, לא רק בפסוק: "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" - אשר מובא להדיא בתורה, אלא גם בחקירה האם החשמל אסור משום בונה - למרות שהחשמל לא מוזכר להדיא בתורה.

ואם אתה מתכוון לומר שכל שאלה שאתה מעלה בלימוד הפרשה, יש לה דין של דברי תורה וממילא יש בה פרד"ס, זה קצת משונה.

לא משונה ולא מקצתיה. אני אומר דבר פשוט: יש עומק לא רק בחקירה האם החשמל אסור משום בונה - למרות שחקירה זו לא הוזכרה בתורה - וה"ט משום דסוף כל סוף אנחנו צריכים לדעת את ההלכה כדי "ללמוד ולעשות", אלא יש עומק גם בחקירת דיני בן סורר ומורה - גם כשמדובר בחקירה שלא הוזכרה בתורה - וה"ט משום דסוף כל סוף קיימא לן "דרוש וקבל שכר", וק"ו דיש עומק בחקירת פרטי ניסי יציאת מצרים - גם כשמדובר בחקירה שלא הוזכרה בתורה - וה"ט משום דבהא איכא תרתי: חדא "דרוש וקבל שכר" ותו "כל המרבה לספר ביציאת מצרים (וה"ה לעסוק ביציאת מצרים, כמובא ע"י הראשונים, כגון הרשב"ץ במאמר החמץ, ומהרי"ל בסדר ההגדה) הרי זה משובח" (ועי' בעניין שהוא קצת מעי"ז, בברכות כא ע"א, דאפי' מאן דס"ל דברכת אמת ויציב היא מדאו' אבל אמירת פרשיות ק"ש היא רק מדרבנן, מ"מ מודי דאם אי-אפשר לומר את הכל אז עדיף לומר - את פרשיות ק"ש אע"פ שהן לשיטתו רק מדרבנן - ולדלג על ברכת אמת ויציב אע"פ שהיא לשיטתו מדאו', וה"ט משום דבפרשיות ק"ש איכא תרתי: אזכרת יציאת מצרים, וקבלת עול מ"ש; עד כאן דברי הגמ' שם וכמבואר ברש"י שם).

[נשר]

אני מסתפק ברגעים אלו איזה צבע היתה צפרדע במצרים, כבודו מתבקש לבאר את דבריי בפנים של פשט, רמז, דרש וסוד!
קדימה, לדרך!!

אני לא התכוונתי לכלום כמובן. אבל לשיטתך טמון כאן עומק עצום! נא לבארו בבקשה.

מה שהבאת מדברי חז"ל בברכות, חזרת שוב לחז"ל, ואני על חז"ל לא התווכחתי בכלל.
גם הסוגיא של רכוב ומנהיג קשורה למעשה מרכבה. אבל זה לא קשור למה שאמרתי..

[אחד התלמידים]

אני מסתפק ברגעים אלו איזה צבע היתה צפרדע במצרים, כבודו מתבקש לבאר את דבריי בפנים של פשט, רמז, דרש וסוד!
קדימה, לדרך!! אני לא התכוונתי לכלום כמובן. אבל לשיטתך טמון כאן עומק עצום! נא לבארו בבקשה.

עד שאתה מבקש ממני שאכנס לראשך ושאבאר לך את העומק שבדבריך שלך, למה שלא תבקש ממני שאכנס לראשם של התנאים ושאבאר לך את העומק שבשאלתם האם על הים היו מאתים מכות או מאתים וחמישים מכות?

אז הנה אקדים לך את המאוחר: אינני ראוי לבאר את העומק הקיים בשאלותיהם של אחרים (לאפוקי את שאלותיי שלי), בין אם האחרים האלה הם תנאים, או ראשונים, או אחרונים, או תלמידי חכמים בני זמננו. אבל אני יודע דבר אחד: אם ת"ח שואל שאלה העוסקת בדברי תורה, אז חזקה עליו שיש עומק בשאלתו, לפחות עומק ברמת הפשט (לא בהכרח עומק ברמת הסוד), כי אם לא היה עומק כזה, אז אותו ת"ח לא היה שואל את שאלתו (אלא אם כן כוונתו בשאלתו היא להקניט, וחזקה עליו שלא התכוון להקניט כל עוד שלא מוכח אחרת).

מה שהבאת מדברי חז"ל בברכות, חזרת שוב לחז"ל, ואני על חז"ל לא התווכחתי בכלל.

אם תבדוק טוב תראה, שאת דברי חז"ל בברכות הבאתי בתוך סוגריים ובאותיות קטנות, כדי לרמוז לך שלא התכוונתי להוכיח משם לטובת שיטתי, אלא התכוונתי רק לרמוז שגם שם אומרת הגמ' ד"אית בה תרתי", היינו סיפור יציאת מצרים וקבלת עול מ"ש, בדומה אל מה שהזכרתי קודם לכן - מחוץ לסוגריים ובאותיות רגילות - שבשאלה ששאל אותו ת"ח המובא בדברי הרב עושה חדשות איכא תרתי: סיפור יציאת מצרים, וגם העניין של דרוש וקבל שכר.

גם הסוגיא של רכוב ומנהיג קשורה למעשה מרכבה. אבל זה לא קשור למה שאמרתי..

מעולם לא הזכרתי את סוגיית רכוב ומנהיג.

[נשר]

עד שאתה מבקש ממני שאכנס לראשך ושאבאר לך את העומק שבדבריך שלך, למה שלא תבקש ממני שאכנס לראשם של התנאים ושאבאר לך את העומק שבשאלתם האם על הים היו מאתים מכות או מאתים וחמישים מכות? אז הנה אקדים לך את המאוחר: אינני ראוי לבאר את העומק הקיים בשאלותיהם של אחרים (לאפוקי את שאלותיי שלי), בין אם האחרים האלה הם תנאים, או ראשונים, או אחרונים, או תלמידי חכמים בני זמננו. אבל אני יודע דבר אחד: אם ת"ח שואל שאלה העוסקת בדברי תורה, אז חזקה עליו שיש עומק בשאלתו, לפחות עומק ברמת הפשט (לא בהכרח עומק ברמת הסוד), כי אם לא היה עומק כזה, אז אותו ת"ח לא היה שואל את שאלתו (אלא אם כן כוונתו בשאלתו היא להקניט, וחזקה עליו שלא התכוון להקניט כל עוד שלא מוכח אחרת).

[/quote]

כנראה היתה אי הבנה.

לכל אורך האשכול כשכתבתי עומק, התכוונתי לדרש רמז סוד, ולא לעומק במובן של למדנות. או "ברמת הפשט" כמו שאתה קורא לזה.

וברור שתלמיד חכם שחוקר חקירה יש בזה הבנה עמוקה ונפלאה, ובאותה שעה שהוא עוסק בזה שכינה כנגדו ללא ספק.

אבל בכ"ז יש לי קצת השגה על דבריך, כי משמע שלדעתך, אנחנו לומדים מחז"ל איך ללמוד אגדה. ולכן יש מקום להוסיף חקירות בסגנון שלהם וזה עדיין משונה לי.

למשל, ר' יהודה היה נותן בהם סימנים, דצ"ך עד"ש באח"ב. יש בזה סודות נפלאים.
אז אולי נתחיל אנחנו גם כן לתת סימנים, ולהוציא ספרים של סימנים, ראשי תיבות של כל האמוראים בש"ס, או של כל הראשי ישיבות, ונכתוב בהקדמה של הספר, שזוהי שיטת לימודו של ר' יהודה?

[ע. התשבי]

האם לדעתך זה חיובי שיגידו לילד שכסא הכבוד ריחף על המים שברור שהציור שיש לו בראש זה כסא שט הגלים?

האם לדעתך זה חיובי שיספרו לילד על הקב"ה, שברור שהוא מצייר דמות גשמית?
אצל ילד זו המציאות שהוא מכיר ואין למעלה הימנה. כמובן שלא ילמדו אותו עניני קבלה שלא נוגעים אליו, אבל פשוטי המקראות כפי שרש"י מפרש זה בודאי שייך אליו (בן חמש למקרא).

[אחד התלמידים]

אבל בכ"ז יש לי קצת השגה על דבריך, כי משמע שלדעתך, אנחנו לומדים מחז"ל איך ללמוד אגדה. ולכן יש מקום להוסיף חקירות בסגנון שלהם וזה עדיין משונה לי. למשל, ר' יהודה היה נותן בהם סימנים, דצ"ך עד"ש באח"ב. יש בזה סודות נפלאים. אז אולי נתחיל אנחנו גם כן לתת סימנים, ולהוציא ספרים של סימנים, ראשי תיבות של כל האמוראים בש"ס, או של כל הראשי ישיבות, ונכתוב בהקדמה של הספר, שזוהי שיטת לימודו של ר' יהודה?

בסימן שנתן רבי יהודה יש עומק, הן ברמת הפשט, והן ברמת הדרש הרמז והסוד, אבל לאנשים קטנים כמוני אין עסק אלא בעומק-הפשט, והוא, שרבי יהודה רצה לקיים את מה שנאמר שאין התורה נקנית אלא בסימנים, ולכן נתן בעשרת המכות סימנים כדי לזכור אותם. זהו לענ"ד עומק פשוטו, אבל שאר הפרד"ס, אין לי עסק בנסתרות.
ובהחלט גם בימינו יש הרבה תלמידי חכמים שהולכים בדרכו של רבי יהודה, ושנותנים סימני ראשי תיבות, כדי לזכור את ענייני התורה, ובזה הם מקיימים את מאמר חז"ל שאין התורה נקנית אלא בסימנים, ובהחלט יש בסימנים האלה קיום מצוות תלמוד תורה.

[נשר]

אני חושב שהבהרנו בצורה ברורה כל אחד את עמדתו. את והב בסופה.