אכילת דג וגבינה

[נהר שלום]

האם יש מקור בפוסקים קודם הבית יוסף לאיסור אכילת דג וחלב?

[פרי יהושע]

רבינו בחיי, איני זוכר כעת היכן אבל אולי מופיע בב"י, וטעמו עפ"י הרופאים ומשום צרעת.

ואם כבר הגענו לזה, יש מקום בהחלט לדון כיון ואינו רק לפי רופאים שהיו בשעתו מה זה מחייב להיום, בשלמא מה שכתוב בגמ', יתכן עוד שיכול לחייב כי נושא אופי של תקנה, אבל האם כל עצה שנזכרה ברא' עפ"י רופאי זמנם יכולה לחייב?

[עקביה]

מן הסתם אין מקור הלכתי קדום האוסר זאת, ומ"מ יש את זה:

[רבינו] בחיי שמות כג יט
וכן דעת הרופאים בתערובת דג וגבינה שנתבשלו כאחד שמוליד תכונה רעה וחולי הצרעת.

[דבק]

ואם כבר הגענו לזה, יש מקום בהחלט לדון כיון ואינו רק לפי רופאים שהיו בשעתו מה זה מחייב להיום, בשלמא מה שכתוב בגמ', יתכן עוד שיכול לחייב כי נושא אופי של תקנה, אבל האם כל עצה שנזכרה ברא' עפ"י רופאי זמנם יכולה לחייב?

טענה זו מושמעת רבות - שדברי רפואה שנזכרים בגמ' מחייבים משום שה"ה כתקנה שבטל טעמה.
ומעודי לא הבנתי עניין זה, למה להם לרבנן לתקן תקנה על כל דבר המסכן את הבריאות, והרי בוודאי יש עניין מדינא לשמור הבריאות משום ונשמרתם, ואם נתגלה לחז"ל על עניין מסוים שיש בו סכנה היה להם רק לפרסם הדבר וממילא יתחייבו כולם להישמר מפני הדבר, ולמה להם לתקן תקנה מיוחדת על כל דבר המסכן את הבריאות.

[פרי יהושע]

ואם כבר הגענו לזה, יש מקום בהחלט לדון כיון ואינו רק לפי רופאים שהיו בשעתו מה זה מחייב להיום, בשלמא מה שכתוב בגמ', יתכן עוד שיכול לחייב כי נושא אופי של תקנה, אבל האם כל עצה שנזכרה ברא' עפ"י רופאי זמנם יכולה לחייב?

טענה זו מושמעת רבות - שדברי רפואה שנזכרים בגמ' מחייבים משום שה"ה כתקנה שבטל טעמה.
ומעודי לא הבנתי עניין זה, למה להם לרבנן לתקן תקנה על כל דבר המסכן את הבריאות, והרי בוודאי יש עניין מדינא לשמור הבריאות משום ונשמרתם, ואם נתגלה לחז"ל על עניין מסוים שיש בו סכנה היה להם רק לפרסם הדבר וממילא יתחייבו כולם להישמר מפני הדבר, ולמה להם לתקן תקנה מיוחדת על כל דבר המסכן את הבריאות.

ניחא וכבר כתבו התוס' מו"ק שיש דברים שהשתנו הטבעים אסור לעשותם כחז"ל, ואפי' על נטילת ידים בבוקר כתבו התוס' ביומא כן, מכל מקום יש לדון על דברים מסוימים שהרפואה נחשבת רק כטעם ובטל הטעם לא בטל הדין, עכ"פ לגבי דברים שנזכרים ברא' בוודאי אינו כן והחילוק ברור.

[דבק]

לא התכוונתי לומר דמה"ט י"ל כן גם על הראשונים.
אלא למה אצל חז"ל כ"ה, איך ייתכן שיתבטל הטעם (או שהתגלה שמעולם לא היה קיים) ועכ"ז לא מתבטלת התקנה.
לשם מה היו רבנן צריכים לתקן תקנה על דבר מסוכן.
ומסברא על דבר מסוכן שכת' הראשונים אי"צ לטעם של בטל הטעם וכו', אלא שרק אמרו הראשונים שהדבר מסוכן וממילא יש להיזהר ולא העלו בדעתם לעשות תקנה על כך. ולמה חז"ל ראו בדעתם לעשות תקנה מיוחדת על דבר שבל"ה יש להיזהר ממנו מפני הסכנה.

[נהר שלום]

מן הסתם אין מקור הלכתי קדום האוסר זאת, ומ"מ יש את זה:

[רבינו] בחיי שמות כג יט
וכן דעת הרופאים בתערובת דג וגבינה שנתבשלו כאחד שמוליד תכונה רעה וחולי הצרעת.

יש"כ גדול וגם להר' פרי יהושע.
ז"ל הבית יוסף "דגים וחגבים מותר לאכלן בחלב. ריש פרק כל הבשר (קג:) אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים וכתב הר"ן (לז ריש ע"א) דכיון דלבשלן שרי משמע דלאכלן בחלב נמי שרי. דאיסור בשר בחלב בלשון בישול אפקיה רחמנא וכן כתבו הרמב"ם (שם ה"ה) והרשב"א (תוה"א ב"ג ש"ד פה:) דלאכלן בחלב נמי שרי ומכל מקום אין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה כמו שנתבאר בספר אורח חיים סימן קע"ג:"
בסימן קע"ג מבואר שאסור לאכול בשר עם דגים. ולכן כותב הט"ז שהוא טעות סופר וצ"ל דגים עם בשר.

[הצעיר באלפי]

הפתחי תשובה ביו"ד סי' פז מביא מהרבינו בחיי שם בענין זה