הנה זה ברור לכאורה ע"פ הגמרא, דאיסור שקר דכתיב בתורה (לא תשקרו, מדבר שקר תרחק) מיירי דוקא בבית דין. (ומה הדין לענין הכחשת בעל דין שלא בפני עדים ובי"ד, מסתמא כבר דנו בו גדולי הפוסקים אם יש בזה איסורי תורה הנ"ל).
ואולם מידי עבירה לא יצאנו, דעדיין יש ענין של גניבת דעת. על כן אבקש את הת"ח דכאן לברר כשמלה את כל הענין.
כגון, מה זה גניבת דעת, האם איסור תורה או דרבנן, ואת"ל איסור תורה מנא ילפינן? ומהו גדרו המדויק של האיסור, האם יש חיוב שלא להעלים מאחרים מה שאני כן רוצה להעלים יהיה מאיזה סיבה שיהיה? יהיה זה חבר או אבא, רבי או אשתו, האם אסור לי להעלים מהם מה שאני רוצה? ובאם אין שום אפשריות להתחמק מהם אלא על ידי שקר גס, האם אסור? ומה הדין בדברים שכן נוגעים להאחר, אך אין להם תביעה ישירה ע"ז (בשונה מתביעה בדי"ת)?
אודה לחכמים שיבררו ענין זה על נכון.