מכה בַפטיש או בְפטיש

[איש_ספר]

לשון ר"ח שבת קב ב, על המסתת אבן שלשמואל הוא מכה בפטיש: והויא כמכה אבן בפטיש להשוות עקמו וכ"ה בר"ח שמכת"י בשינוי מה: והויא כמכה כלי בפטיש להשוות עקמומיתו.

עקמו של מי? של הפטיש או של האבן/הכלי

האם יתכן שכוונתו שכלי או האבן מיישר את הפטיש?

ואם כך, הרי זה פירוש חדש ומחודש במכה בפטיש, אמור מעתה: מכה בַפטיש.

מה דעתכם?!

[צופר הנעמתי]

למה נראה לך לפרש עקמומיתו של הפטיש? בר"ח בנדפס אולי יש צורך לפרש כך נגד משמעות המשפט הפשוטה כי אחרת המשל שווה לנמשל, אבל בר"ח כ"י למה לפרש כך? ואפשר שמישהו "תיקן" את תיבת "כלי" ל"אבן" כדי להתאים עם הסוגיא.

לענין הניקוד, הניקוד בכתבי היד בַפטיש, אבל לא הבנתי למה זה קשור.

[מגיה]

עי' במ"מ שבת פט"ז ה"י ותפשוט. (והביאו בזמרת הארץ שבת עמ' כ"ב עי"ש)

[איש_ספר]

לענין הניקוד, הניקוד בכתבי היד בַפטיש, אבל לא הבנתי למה זה קשור.

בפטיש בבית שוויה, היינו מכה עם הפטיש, בבית פתוחה יכול להתפרש מכה [אבן] בפטיש היינו את הפטיש.

עי' במ"מ שבת פט"ז ה"י ותפשוט. (והביאו בזמרת הארץ שבת עמ' כ"ב עי"ש)

אכן, (וכבר קדמו למ"מ הרמב"ן והר"ן שבת עג א) לא ציינתי לזה במכוון, כדי לאפשר את הדיון... אבל באמת נכון שנראה להדיא מדבריהם, שהבינו את הר"ח שמכה באבן.

[צופר הנעמתי]

לענין הניקוד, הניקוד בכתבי היד בַפטיש, אבל לא הבנתי למה זה קשור.

בפטיש בבית שוויה, היינו מכה עם הפטיש, בבית פתוחה יכול להתפרש מכה [אבן] בפטיש היינו את הפטיש.

אין בזה חילוק, וכמו שאפשר לומר הצד צבי או הצד את הצבי. בכ"א אם היתה כוונתך לפרש מכה אבן בפטיש - מכה (עם) אבן בפטיש, הוא בודאי משפט מעוקל (הן מצד האבן והן מצד הפטיש. הדבר המוכה הוא בדר"כ מושא ישיר, דהיינו וכי יכה איש את עין עבדו ולא בעין עבדו).

[מגיה]

עי' במ"מ שבת פט"ז ה"י ותפשוט. (והביאו בזמרת הארץ שבת עמ' כ"ב עי"ש)

אכן, (וכבר קדמו למ"מ הרמב"ן והר"ן שבת עג א) לא ציינתי לזה במכוון, כדי לאפשר את הדיון... אבל באמת נכון שנראה להדיא מדבריהם, שהבינו את הר"ח שמכה באבן.

הערה דקדקנית: בפשטות המגיד משנה קדם לר"ן...

[ערער בערבה]

לענין הניקוד, הניקוד בכתבי היד בַפטיש, אבל לא הבנתי למה זה קשור

ג"א לא הבנתי למה הספק שלך קשור לניקוד. החילוק בין ב' בשווא לב' בפת"ח הוא רק האם תיבת הפטיש מיודעת או לאו. יתכן לומר שהאדם מכה את האבן בפטיש [כלשהו] ויתכן לומר שהוא מכה את האבן בפטיש מיודעת. כמו כן, יתכן שהוא מכה ב[אמצעות] אבן בפטיש כלשהו ויתכן שהוא מכה ב[אמצעות] אבן בפטיש מיודעת.
והשימוש בזה כמו זה נפוץ בחז"ל [גם במקום שאין צורך ביידוע]

[מתון]

לשון ר"ח שבת קב ב, על המסתת אבן שלשמואל הוא מכה בפטיש: והויא כמכה אבן בפטיש להשוות עקמו וכ"ה בר"ח שמכת"י בשינוי מה: והויא כמכה כלי בפטיש להשוות עקמומיתו.

עקמו של מי? של הפטיש או של האבן/הכלי

האם יתכן שכוונתו שכלי או האבן מיישר את הפטיש?

ואם כך, הרי זה פירוש חדש ומחודש במכה בפטיש, אמור מעתה: מכה בַפטיש.

מה דעתכם?!

לפי ההנחה דלעיל שהניקוד תלוי איזה כלי נתיישר - הפטיש או האבן, הרי זה תלוי במחלוקת רש"י עם שאר הראשונים, שרש"י (ע"ג: ק"ג. ד"ה עושין כן) פירש במפורש שמכה בפטיש, היינו שמכה בקורנס על הסדן כדי להחליקו מהפגימות להכשירו למלאכה הבאה. אמנם שאר ראשונים הביאו מר"ח שאין הפירוש כן, שרק רשב"ג ס"ל שזה הוי מכה בפטיש, אלא הכונה שמחליק האבן.
ובחי' חתם סופר ורש"ש (ק"ב:) יישבו היטב דברי רש"י שאף לחכמים חייבים בהכאת קורנס על הסדין בשעת "גמר מלאכה".

אמנם גם לרש"י מצינו בכמה מקומות שפירש מכה בפטיש, שמכה את האבן עם פטיש (ראה קב: ד"ה המכה בפטיש), מזה שתרווייהו איתנייהו ביה.

וכיון שגם לרש"י תרווייהו איתנייהו ביה עדיף לנקד בשב"א, שבזה אפשר להכליל ב' הפירושים.

[סתם יהודי]

אם היתה כוונתך לפרש מכה אבן בפטיש - מכה (עם) אבן בפטיש, הוא בודאי משפט מעוקל (הן מצד האבן והן מצד הפטיש. הדבר המוכה הוא בדר"כ מושא ישיר, דהיינו וכי יכה איש את עין עבדו ולא בעין עבדו).

מצינו בפרשת בהעלתך: ויך ד' בעם מכה רבה מאד. ובפרשת מסעי: אשר הכה ד' בהם.

ויש עוד הרבה כיו"ב: בש"א ו יט, ושם יד לא, ושם יח יא, ושם יח כז, ושם יט ח, ושם כג ב, ושם כג ה, וש"ב ח ה, ושם כג י, ושם כד יז, ומ"א כ כא, ומ"ב ג כד, ושם יט לה, וישעיהו לז לו, ויחזקאל ט ז, ואסתר ט ה, ודבהי"א יח ה, ודבהי"ב יג יז, ושם כח יז, ושם כח כג.

[סתם יהודי]

בפטיש בבית שוויה, היינו מכה עם הפטיש.

במשמעות של עם הפטיש, מצינו גם בבי"ת פתוחה. למשל, בפרשת וירא: "ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בַּסנורים". ובפרשת וארא: "אנכי מכה בַּמטה אשר בידי על המים". ושם: "ואך אותך ואת עמך בַּדבר", ובפרשת בלק: "ויך את האתון בַּמקל", ובשמואל א ה ו: "ויך אֹתָם בַּטחורים". ובשמואל ב יב ט: "את אוריה החתי הכית בַּחרב", ובחגי ב יז: "הכיתי אתכם בַּשדפון ובַירקון ובַברד", ובזכריה יב ד: "אכה כל סוס בַּתמהון ורֹכבו בַּשגעון...וכל סוס העמים אכה בַּעורון".


אם כי במשמעות זו, של עם הפטיש, מצינו גם בבי"ת שוויה: למשל בפרשת חקת: "ויך את הסלע במטהו". ובשמואל א ד ח: "המכים את מצרים בכל מכה". ובישעיהו יד ו: "מכה עמים בעברה".

בבית פתוחה יכול להתפרש מכה [אבן] בפטיש היינו את הפטיש.

במשמעות של את הפטיש, מצינו גם בבי"ת שוויה. למשל, בשמואל א ו יט: "ויך בְּאנשי בית שמש", ושם יח יא: "אכה בְּדוד", ובמלכים ב יט לה: "ויך בְּמחנה אשור", ובישעיהו לז לו: "ויכה בְּמחנה אשור", ובאסתר ט ה: "ויכו היהודים בְּכל איביהם".

אם כי במשמעות זו, של מכה את הפטיש, מצינו גם בבי"ת פתוחה: למשל בשמואל א יח כז: "ויך בפלשתים", ושם כג ב: "והכיתי בפלשתים...והכית בפלשתים", ובשמואל ב ח ה: "ויך דוד בארם", ושם כג י: "ויך בפלשתים", ובמלכים א כ כא: "והכה בארם", ובדברי הימים א יח ה: "ויך דוד בארם".

יתר על כן, לא רק שהניקוד אינו יכול לגלות דבר, אלא לעיתים - אפילו מעצם משמעות העניין - לא תמיד ניתן להכריע מה הכלי המכה ומה החפץ המוכה. למשל, ראה ביחזקאל ו יא: "הַכֵּה בכפך ורקע ברגלך" (האם כף היד היא המכה או המוכה?). ובשמואל א יט י: "ויך את החנית בקיר" (האם כלי ההכאה הוא החנית - בעוד שהמוכה הוא הקיר, או שמא להפך: כלי ההכאה הוא הקיר - בעוד שהמוכה הוא החנית כשהיא מונחתת על הקיר?). ובשמואל א ב יג-יד: "ובא נער הכהן...והמזלג-שלוש-הַשִּׁנַּיִם בידו, והכה [את המזלג] בכיור או בדוד או בקלחת או בפארור" (האם - כלי ההכאה הוא המזלג - בעוד שהמוכה הוא הכיור וכו', או שמא להפך - כלי ההכאה הוא הכיור וכו' - בעוד שהמוכה הוא המזלג כשהוא מונחת על הכיור?)...

[איש_ספר]

אכן טעיתי לחלוטין במשמעות הניקוד. ותודה לכל הכותבים היקרים שהעמידוני על טעותי.

לגבי הערת הרב מתון אף אני חשבתי כך, אך ראוי לזכור שגם לרשב"ג שמכ"ב הוא אף בהכאת הקרונס על הסדן, כבר הוכיחו שאינו מתחייב על תיקון הקורנס אלא על תיקון הכלי, שכיון שמתקן הקורנס כדי שיוכל לתקן בו הכלי, חייב על תיקון הכלי כשמתקן הקורנס!

ובלא"ה צודק הכותב למעלה שאחרי שרמב"ן ומ"מ ור"ן הביאו דברי הר"ח, אין מקום להסתפק.

------

וכדי שלא להשאיר הגליון חלק אכתוב דבר נפלא שמצאתי לפני הרבה שנים בחזון יחזקאל ועכשיו יש לו בו ענין מחודש והוספתי עליו קמעה.

בתוספתא כריתות (הובא גם בגמ' בקיצור) שנו שנחלקו ר' אליעזר ור' יהושע, בדין העושה מלאכה בבין השמשות, של יוה"כ שחל להיות בערב שבת. שר"א מחייב ור' יהושע פוטר. אמר ר' יוסי רואה אני את דברי ר' יהושע, שאני אומר הכותב ב' אותיות אחת ביוה"כ ואחת בשבת אינו חייב. (אם הבנתי נכון, לדעת ר' יהושע הפטור הוא משום שאינו יודע אם עבר על יוה"כ או על שבת ואתי ר' יוסי ומוסיף עליו, שמצד עצם הדבר אי אפשר לחייב חטאת כעל מלאכה שנעשתה חציה ביוה"כ וחציה בשבת). אמרו לו לר' יוסי, מכה בפטיש יוכיח (כלומר שמכ"ב הוא מלאכה הנעשית כהרף עין ואין לחלקה לשבת ויוה"כ, ור' יהושע פטר בכל המלאכות, ומשמע שהטעם הוא משום ספק ולא משום שאי אפשר לצרף שני חיובים) אמר להם ר' יוסי, אף אני אומר הרמת הפטיש היתה בשבת וההכאה ביוה"כ. הוי אומר שלר' יוסי מכה בפטיש הוא מלאכה ארוכה מההרמה ועד ההכאה.

ומציין בחזו"י לדברי המדרש: 'רב שאליה לר' ישמעאל בר' יוסי. אמר לו, שמעתה מאביך מהו "ויכל אלקים ביום השביעי"? אמר ליה, כזה שהוא מכה בקורנס על הסדן, אגבהה מבעוד יום והורידה משתחשך' (בר"ר י ט)

היינו שלר' יוסי שמכ"ב הוא בשני שלבים, לפיכך כיון שהרים בחול אע"פ שהוריד בשבת לא עביד כביכול מלאכה.

ודו"ק ודפח"ח.

ויש להוסיף ע"ז קצת. בגמ' קג א שאלו איזה איסור יש בהכאה על הסדן (Aהרי אינו מכה על הכלי) ואמרו שם שמלמד את ידיו, ושוב שאלו אלא מעתה כל מאמן ידיו למלאכה וכו' ותירצו שכן דרך מרדדי טסין שבמשכן. ונחלקו גאונים וראשונים. יש שביארו שלתירוץ בתרא חזרו בהם לגמרי מסברת לאמן את ידיו, ויש מהגאונים שביארו שאף למסקנא נשאר שהאיסור משום שמאמנים את ידיהם, אלא שדוקא בכמ"ב כן, שכ"ד מרדדי טסין שבמשכן וכו' ואולי בזה נחלקו אם המלאכה אם בהכאה או אף בהרמה.

[צופר הנעמתי]

אם היתה כוונתך לפרש מכה אבן בפטיש - מכה (עם) אבן בפטיש, הוא בודאי משפט מעוקל (הן מצד האבן והן מצד הפטיש. הדבר המוכה הוא בדר"כ מושא ישיר, דהיינו וכי יכה איש את עין עבדו ולא בעין עבדו).

מצינו בפרשת בהעלתך: ויך ד' בעם מכה רבה מאד. ובפרשת מסעי: אשר הכה ד' בהם.

ויש עוד הרבה כיו"ב: בש"א ו יט, ושם יד לא, ושם יח יא, ושם יח כז, ושם יט ח, ושם כג ב, ושם כג ה, וש"ב ח ה, ושם כג י, ושם כד יז, ומ"א כ כא, ומ"ב ג כד, ושם יט לה, וישעיהו לז לו, ויחזקאל ט ז, ואסתר ט ה, ודבהי"א יח ה, ודבהי"ב יג יז, ושם כח יז, ושם כח כג.

ברוב הדוגמאות האלו הב' משמשת במשמעות של "בתוך" - ויך בפלישתים - לא שהכה את כל פלישתים אלא הכה בהם, אשר הכה ה' בהם כל בכור (הכה במצרים את כל בכור) וכיוצא (אם כי מצינו גם הכה את פלישתים שש מאות איש, הביטויים שונים קצת בניואנסים, הכה את פלישתים מכה שהיא שש מאות איש).
הדוגמאות היחידות הם משמואל אכה בדוד ובקיר ויך את החנית בקיר (לכאורה כן היא משמעותו, ויגיד עליו ריעו), והכה בכיור.

אבל ברוב המקומות משמש במקום הזה מושא ישיר, וכמדומה שכך הוא ג"כ בל"ח, אך לא בדקתי.

משמעות הכה בכפך מסתבר שהכוונה היא שהכף היא המכה, ויגיד עליו ריעו ורקע ברגלך.

[סתם יהודי]

אם היתה כוונתך לפרש מכה אבן בפטיש - מכה (עם) אבן בפטיש, הוא בודאי משפט מעוקל (הן מצד האבן והן מצד הפטיש. הדבר המוכה הוא בדר"כ מושא ישיר, דהיינו וכי יכה איש את עין עבדו ולא בעין עבדו).

מצינו בפרשת בהעלתך: ויך ד' בעם מכה רבה מאד. ובפרשת מסעי: אשר הכה ד' בהם.

ויש עוד הרבה כיו"ב: בש"א ו יט, ושם יד לא, ושם יח יא, ושם יח כז, ושם יט ח, ושם כג ב, ושם כג ה, וש"ב ח ה, ושם כג י, ושם כד יז, ומ"א כ כא, ומ"ב ג כד, ושם יט לה, וישעיהו לז לו, ויחזקאל ט ז, ואסתר ט ה, ודבהי"א יח ה, ודבהי"ב יג יז, ושם כח יז, ושם כח כג.

ברוב הדוגמאות האלו הב' משמשת במשמעות של "בתוך" - ויך בפלישתים - לא שהכה את כל פלישתים אלא הכה בהם, אשר הכה ה' בהם כל בכור (הכה במצרים את כל בכור) וכיוצא (אם כי מצינו גם הכה את פלישתים שש מאות איש, הביטויים שונים קצת בניואנסים, הכה את פלישתים מכה שהיא שש מאות איש).
הדוגמאות היחידות הם משמואל אכה בדוד ובקיר ויך את החנית בקיר (לכאורה כן היא משמעותו, ויגיד עליו ריעו), והכה בכיור.

אבל ברוב המקומות משמש במקום הזה מושא ישיר, וכמדומה שכך הוא ג"כ בל"ח, אך לא בדקתי.

משמעות הכה בכפך מסתבר שהכוונה היא שהכף היא המכה, ויגיד עליו ריעו ורקע ברגלך.

שכחת להתייחס למקור האחרון שציינתי לך (דבהי"ב כח כג).