מנין ששור הנוגח גוי מותר למזבח

[חד וחלק]

רש"י בעבודה זרה (כד.) כתב שפסול שור הנוגח למזבח הוא דווקא בנגח ישראל.
זהו חידוש גדול, ולא מצאתי לו מקור בשום מקום.
כל היודע דבר...
אגב, יש ראשונים שמפורש בהם להיפך.

[גלאגוזים]

לכאורה הדבר פשוט משום דשור שנגח עכו"ם לא חיב סקילה ובגמ' בתמורה דף כח משמע דהפסול למזבח קשור עם החיוב סקילה שבו.
הגם שבלשון הרמב"ם כתוב בסתם שור שהמית אדם [ראה בהל' איסורי מזבח פ"ב ה"ט ופ"ג ה"ו] אך גם בהל' נזקי ממון כתב בלשון הזה דשור שהמית אדם נסקל ובהמשך כתב דשור שנגח עכו"ם אינו נסקל.
מי מהראשונים כתב דלא כרש"י?

[חד וחלק]

לכאורה הדבר פשוט משום דשור שנגח עכו"ם לא חיב סקילה ובגמ' בתמורה דף כח משמע דהפסול למזבח קשור עם החיוב סקילה שבו.

בתמורה כח. זו רק הוה אמינא! למסקנא לומדים ממן הבהמה שאין הפסול משום הסקילה אלא לימוד מיוחד מ'מן הבהמה', ועל כן גם נוגח בעד אחד שאינו חייב סקילה פסול למזבח.
ב. החולק בנתיים הוא הרע"ב בזבחים פרק ח משנה א.

[גלאגוזים]

אכן שור שהמית בע"א פסול להקרבה הגם שלא סוקלים אותוכמבואר להדיא במשנה בזבחים דף ע', אך אינו דומה כלל לשור שהמית גוי, דשור שנגח בע"א עשה מעשה המחייבו מיתה אלא דבפועל אי אפשר לסקלו, משא"כ שור שהמית גוי דשם המעשה לא מחייבו מיתה. ופשוט.

[חד וחלק]

אך למעשה הלימוד הוא ממן הבהמה, ולא מחיוב הסקילה!
ואם כן השאלה קשה כבתחילה.

[אליהוא]

בדפוסים חדשים הוסיפו ברע"ב [של] ולפי"ז אין ראיה, ועי' רש"ש שם שאין להוסיף.
וע"ע חמדת ישראל לבעל כלי חמדה נר מצוה עמ' ק"א מש"כבפלוגתא זו.
יל"ע גם בפסקי הרי"ד לזבחים שפעמים שם מקורו של הרע"ב ואינו לפני כעת.