חידוש מופלא, האם מקובל כך?בדבר הטאסטר לע"ד אין צריך טבילה דהרי איתא בע"ז דף ע"ה ע"ב דכלי סעודה אמורין בפרשה, ולכלי סעודה נחשבו דברים שהוא צורך לסעודה מצד הבשול אף שאין מביאין אותם להשלחן ומקום הסעודה, ודברים שהם מביאין בהם את מיני האוכלין ומשקין להשלחן ומקום הסעודה, אבל הטואסטר שמייבשין שם פת אפוי בטוב וראוי לאכילת כל אדם אין להחשיבו צורך הסעודה בשביל מה שיש שרוצים לייבש הפת שנעים להו קצת יותר מאחר שלא חסר כלום להפת גם בלא זה, וקצת ראיה מהא דנקט בברייתא שם דברים שנשתמש בהן ע"י חמין כגון היורות הקומקמוסין ומחמי חמין מגעילן ומטבילן והן טהורין שלכאורה למה נקט גם מחמי חמין דהרי הן בכלל יורות וקומקמוסין, שלכן משמע שהוא לרבותא שאע"פ שהם נעשו רק להחם מים שראוי בין לשתות ובין ללוש גם במים צונן שהיה מקום לומר שלא יצטרכו טבילה קמ"ל דגם הם צריכין טבילה משום שצורך גדול הוא לכל האינשי מים חמין יותר ממים צונן, וא"כ אין לנו אלא מחמי חמין שהוא צורך גדול לכולי עלמא אבל יבוש הפת ע"י הטואסטר שאף להרגילין בזה אינו דבר נחוץ ורובא דעלמא ורוב אכילות אף להרגילין בזה הוא פת האפוי כמו שהוא אין להחשיבו כלי דצורך סעודה
עושה חדשות כתב: וכל שימוש אסור
נשר כתב:עושה חדשות כתב: וכל שימוש אסור
שוב ראיתי דכן מבו' בד' המרדכי בחולין שהביאו הפוס', ז"ל המרדכי מכאן יש להוכיח דסכין של שחיטה לא בעי טבילה מדלא קאמר והטבילה כדאמרינן ס"פ בתרא דעבודת כוכבים מגעילן ומטבילן והן טהורין ועוד דכלי סעודה כתובין בפרשה וסכין [*של] שחיטה לאו כלי סעודה הוא דאפילו צונן אסור לחתוך בו אם לא בהדחה, ומדהוצרך להוסיף דאסור לחתוך בו צונן, משמע דאם היה מותר והסכין היה עומד גם לכך, אז היה אסור גם לשחוט עם הסכין כשאינו טבול. ודו"ק. וצ"ע. (ושמא יש לדחות ע"פ הש"ך בסי' קכ סקי"א).
כולי האי כתב:לענ"ד זה פשוט בסוגית הגמ', ו
נשר כתב:כולי האי כתב:לענ"ד זה פשוט בסוגית הגמ', ו
היכן כתוב בגמ' שאסור להשתמש בכלי שום שימוש.
לדוג' - אם סיר צריך טבילה - אסור לי להפוך אותו לטפס עליו?
נשר כתב:ואלו הם דברי הגרשז"א זצ"ל (מנחת שלמה ח"ב סי' ס"ו אות כ', שלמי מועד ריש עמ' תקנ"ד, עי' מכתב בס' טבילת כלים עמ' רל"ט) – "מש"כ דאע"פ דאין המוכר יכול להטביל כיון דאצלו הוה כלי סחורה, מ"מ הרוצה ליתן מתנה לחבירו יכול לזכות לו ולהטביל מדין זכין לאדם שלא בפניו, חושבני שגם לאחר הזיכוי יש לחשוש שכבר יש למקבל המתנה כלי כזה או שמא ירצה בסוג אחר ויחזור וימכרנו לאחר, והוא עצמו לא ישתמש בו לסעודה, וכיון שכן נמצא דעדיין לא חל על זה שם של כלי סעודה, וממילא אין יכול הנותן להטבילו לפני נתינתו".
ולפי זה במקרה שלך על המקבל לטבול. ובמקרה שלי יש מקום להקל.
לעומקו של דבר כתב:מה עם מה שהבאת למעלה שאין מועיל טבילה?נשר כתב:ואלו הם דברי הגרשז"א זצ"ל (מנחת שלמה ח"ב סי' ס"ו אות כ', שלמי מועד ריש עמ' תקנ"ד, עי' מכתב בס' טבילת כלים עמ' רל"ט) – "מש"כ דאע"פ דאין המוכר יכול להטביל כיון דאצלו הוה כלי סחורה, מ"מ הרוצה ליתן מתנה לחבירו יכול לזכות לו ולהטביל מדין זכין לאדם שלא בפניו, חושבני שגם לאחר הזיכוי יש לחשוש שכבר יש למקבל המתנה כלי כזה או שמא ירצה בסוג אחר ויחזור וימכרנו לאחר, והוא עצמו לא ישתמש בו לסעודה, וכיון שכן נמצא דעדיין לא חל על זה שם של כלי סעודה, וממילא אין יכול הנותן להטבילו לפני נתינתו".
ולפי זה במקרה שלך על המקבל לטבול. ובמקרה שלי יש מקום להקל.
הגרנ"ק הורה שהקונים אח"כ א"צ כלל להטביל הכלים?
===
בענין המציאות כמדומה פשוט שאין מטבילים הכלים. עכ"פ בבד"צ ע"ח ודאי כך.
לעומקו של דבר כתב:נזכרתי בעניין, ואני רוצה לחדד את הנידון לגבי טבילת כלים שנקנים עם האוכל:
מנהג העולם להקל כאשר קונים אוכל בתוך קופסה שאינה טבולה, כגון קפה בקופסה, משקה בבקבוק זכוכית, שאין צריך לרוקן את האוכל מהקופסה מיד כשקונה (או שפותח), אלא אפשר להשתמש בלי טבילה (וגם בכלי מתכת החייב מדאורייתא).
מצד שני, כאשר נגמר האוכל ורוצים להשתמש בכלי שוב, אז ודאי חייב טבילה. ומורים שיברך על הטבילה. ואף שהגרמ"פ רצה להקל שנחשב שהכלי נעשה אצלו בבית כעין חותלות וממילא נעשה אצל יהודי לכלי, אין נוהגין כן.
אז למה נוהגים היתר למשל להחזיר לבקבוק הזכוכית מהיין שנשאר בכוס שבקידוש (אחר שתיקנו כמובן)?
ואסביר יותר: ההבנה הפשוטה של מקור הקולא, היא שלהשתמש נחשב להכניס לכלי ולא להוציא. הבנה מסתברת לכאורה.
אז למה כאשר יש בבקבוק משקה, מותר גם למלא אותו?
ולמעלה כתבו בשם הגריש"א ולא זכיתי להבין.
עושה חדשות כתב:ראיתי כעת בחנות על המדף, מוצר חדש של עלית,
קפה טורקי בתוך שקית בתוך צנצנת פח (כמו של קפה נמס).
ההוראות הם, פתח את השקית ושפוך את תכולתה לתוך המיכל,
וכך תוכל להשתמש בפחית לשימוש חוזר עם שקית אחרת.
וכמדומה שיש כאן מכשול בהל' טבילת כלים, הן בשימוש בראשון, והן בשימושים החוזרים.
(הצדדים להקל: אולי הפחית מיוצרת בארץ? אולי קפה טורקי נחשב אינו ראוי לאכילה? אולי החומר ממנו עשוי המיכל אינו טעון טבילה? אולי זה דומה לחביות של קיום שהרעק"א דן להקל?)
לעומקו של דבר כתב:(אגב אם מוצר זה בהכשר מהודר אולי כדאי לברר אצלם אם שמו על ליבם עניין זה).
עושה חדשות כתב:לעומקו של דבר כתב:(אגב אם מוצר זה בהכשר מהודר אולי כדאי לברר אצלם אם שמו על ליבם עניין זה).
כתבתי באשכול הסמוך את מה שהתברר לי אצל חברת עלית.
אמנם מתחילה פניתי להבד"ץ, והם אמרו שבאמת צריך לבדוק אם לא יצאה כאן תקלה.
נשר כתב:החילוק בין הציטוט שהבאת לבין המקרה של הגרנ"ק הוא פשוט.
הגרשז"א דיבר באופן שאתה נותן כלי ריק במתנה ואז אתה לא מתחייב בטבילה כי אין נתינת מתנה נחשבת לשימוש בכלי. וכמבואר שהקונה לסחורה לא מתחייב וה"ה לנתינת מתנה.
הגרנ"ק דיבר במקרה שהנותן ממלא את הבקבוק, ובכה"ג השימוש שלו הוא לא רק - מכירת הכלי אלא גם מילוי הכלי באוכל של הקונה ולכן הוא החמיר.
את דבריו ראיתי בעלון שלמים מציון פרשת מטות.
לעומקו של דבר כתב:אין בעיה, אבל אחרי שששיטת ההוראה להקל למעשה גם לבעלי יקבים הממלאים את הבקבוקים להחשיב את הכלים בחנות ככלי סחורה, הרי שחומרתה בצידה שגם אם בעל היקב טבל צריך הקונה לטבול שוב (בלי ברכה).
(לפלפולא - אולי דווקא באוצר ב"ד החומרא? שאינו נחשב בבעלות היקב?)
לעומקו של דבר כתב:(לפלפולא - אולי דווקא באוצר ב"ד החומרא? שאינו נחשב בבעלות היקב?)
פניציה הינה חלק מקבוצת I.E.L - Israel Equity Ltd בבעלות משפחת מנדל מקליבלנד אוהיו .
(לכאורה הוא יהודי)במסגרת פעילותו מנדל פעיל בקהילה היהודית בקליבלנד בין היתר במרכז הקהילתי היהודי ה-JCC.
בין לקוחות פניציה העובדים איתנו שנים רבות, ניתן למצוא את החברות : טמפו, קוקה קולה, קרלסברג, יפאורה תבורי,נביעות,מי עדן, יקבי כרמל מזרחי, יקבי רמת הגולן, יקבי אפרת, יקבי ברקן, עלית, אוסם, בית השיטה,פרי ויטה, גן שמואל ועוד.
נשר כתב:
ולא מצאתי עדיין מי שמדבר מפורש על ההוראה להקל. ולא ברור הטעם להקל. הרי הוא משתמש בפועל בכלי. היכן ראה כבודו שההוראה להקל?
נשר כתב:(הבית בכשרותו טבילת כלים סי' ב' הע' ל') – "כלי זכוכית הנעשים ע"י עכו"ם חייבים טבילה. ומה שנוהגים רוב בתי החרושת להשתמש בכלים בלא טבילה, היינו מכיון שסוברים שכלים אלו דינם ככלי סחורה, אבל בכלי מאכל של שנה שביעית שאסורים בסחורה ורק הבי"ד הם שלוחים עבור הציבור לאסיפת והכנת האוכל ה"ז נחשב ככלי פרטי החייב בטבילה ולא ככלי סחורה הפטורים. [ומה"ט בשנת השמיטה ה' תשנ"ד שהיה הכשר להגר"נ קרליץ שליט"א על יין אוצר בית דין, הטבילו למעלה ממליון בקבוקים, אמנם בשנת השמיטה ה' תשס"א מסיבות טכניות לא יכלו להטביל כ"כ הרבה כלים ולכן קנו בקבוקים תוצרת ישראל]".
לעומקו, ברוך שכיוונת.לעומקו של דבר כתב:(לפלפולא - אולי דווקא באוצר ב"ד החומרא? שאינו נחשב בבעלות היקב?)
נשר כתב:להחזיר את העודף:
מקילים
א) הגרשז"א זצ"ל (ששכ"ה פרק ט' הע' מ"א [דפו"ח, הע' מ"ד], שולחן שלמה סי' שכ"ג ס"ק ו') – "ועכ"פ י"ל שאם הוציא את הקפה, ואינו משתמש בכל מה שהוציא, דאסור להחזיר את העודף לקופסה כל זמן שלא טבל אותה, וכן אמר לי הגרש"ז אויערבך זצ"ל, אלא דשוב חזר ואמר לי הגרש"ז זצ"ל, שמסתבר דגם כשמחזיר את העודף, לא נחשב עדיין כשימוש בכלי סעודה להצריך טבילה אלא רק כהמשך המצב הקודם, וכאילו הוא מחזיר לתוך ערימת קפה שבתוך עטיפה של נייר".
כלומר 1. היקל רק בצירוף המסגה"ש 2. בבקבוק יין ודאי שאין את הקולא של המסגה"ש."ועכ"פ י"ל שאם הוציא את הקפה, ואינו משתמש בכל מה שהוציא, דאסור להחזיר את העודף לקופסה כל זמן שלא טבל אותה, וכן אמר לי הגרש"ז אויערבך זצ"ל, אלא דשוב חזר ואמר לי הגרש"ז זצ"ל, שמסתבר דגם כשמחזיר את העודף, לא נחשב עדיין כשימוש בכלי סעודה להצריך טבילה אלא רק כהמשך המצב הקודם, וכאילו הוא מחזיר לתוך ערימת קפה שבתוך עטיפה של נייר. ומכיוון שבלא"ה מבואר במסגה"ש... דצלוחית שאין בה משתמשין בה ככוס וגם אין מבשלין בה י"ל דלא חשיב כלי סעודה ואין לברך על טבילתה ולכן בני"ד יש לסמוך דא"צ טבילה אלא כשעומד גם אח"כ בקופסה להחזיק בה קפה או כל שאר צורכי הסעודה ויטבילנה בלא ברכה...
ושמעתי מהגרשז"א שאם רגילים להביא לפעמים להביא את הקופסה של הקפה נמס לשולחן הו"ל כבקבוק של יין... שטעון טבילה".
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 421 אורחים